מדרש

קהלת רבה

פרשה ה: אל תבהל על פיך

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. האל תבהל על פיךקהלת ה, א
§§06§§

מדרש קהלת רבה

פרשה ה

אל תבהל על פיך

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים(קהלת ה, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מכתב יד בית המדרש לרבנים 5529 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אאַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ — חלש למעלה וגבור למטה

דרשת הפסוק · ״אל תבהל על פיך… כי האלהים בשמים ואתה על הארץ״ · העליון הגבור שבשמים, ואתה על הארץ

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק א פסקה א; בדפוס: ד, יז, א — בסוף הפסקה על ״שמור רגלך״).

״חלש למעלן וגבור למטן״ — בדפוס ״חלש למעלה וגבור למטה״; ״שהוא למעלה ואתה למטה״ — שם ״שהוא הגבור למעלן ואתה למטן״.

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ(קהלת ה, א).

רבי שמעון בן חלפתא אמר:

חלש למעלן וגבור למטן — מי נוצח? העליון.

כל שכן העליון, חי העולמים, הגבור — שהוא למעלה ואתה למטה.

וקדמך הכתובוקדמך הכתוב — והקדים הכתוב ולימדך: כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ.

תרגום לעבריתוקדמך הכתוב והקדים הכתוב ולימדך

בכִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן — חלומו של אחשורוש

דרשת הפסוק · ״כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים״ · פורענות על רוב מעשים ורוב דברים, חלום פרעה, וחלומו של אחשורוש על המן

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ה, ב, א).

״דור הפלגה״ — ״דור..״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים. ״ברוב״ (על המצרים) ו״רע״ (על סיסרא) — אותיות מסופקות. ״וקול כסיל״ (על סנחריב) — לפניו ק״ף, שנמחקה במאגרים. ״וקול כסול״ (על דור הפלגה) — כך בכתב היד. ״[חושב]״ — הושלם במאגרים.

בדפוס נוסף ״נבוכדנצר… ומן הוא אלהא די ישיזבנכון מן ידי״, ובבלשצר ״אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא״ במקום ״ביה בלליא אתקטל בלשצאר״. בפרעה אין בדפוס ״אמר רבי יהודה ברבי סימון״. ״אמר רבי איבו״ — שם ״אמר רבי״; ״ורב אמר: אלו רודפיהן״ — שם ״ורבנן אמרי״. ״רבי לוי ורבנן״ — גם בדפוס באים דברי רבי לוי בלבד. בדפוס נוסף ״אמר לו הרבה לבושין יש לך… הרבה סוסים יש לך״.

המדרש קורא ״ברוב ענין… ברוב דברים״ (במסורה: ברב), ״תזוריה״ (תזורה), ״בקולו״ (בקלו), ״והוא לחץ את ישראל״ (את בני ישראל), ״כיחשו… לא הוא״ (כחשו… לוא הוא), ״ביה בלליא אתקטל בלשצאר״ (דניאל ה, ל: בה בליליא קטיל בלאשצר), ״לדולקים״, ״דלקונו״, ״תבא״ (תבוא).

ברוב ענין רע וברוב דברים

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹוב עִנְיָן(קהלת ה, ב).

דע:

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור המבול —

ברוב ענין רע שהיה בידם;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

דבר שהוציאו מפיהם: מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ(איוב כא, טו).

וכל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על דור הפלגה —

ברוב ענין רע שהיה בידן;

וְקוֹל כסול בְּרֹוב דְּבָרִים —

שאמרו: וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם(בראשית יא, ד).

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על הסדומים —

ברוב ענין רע שהיה בידם;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

שאמרו: נשכח תורת הרגל מבינותינו.

הדא הוא דכתיב:

וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶיהָ(איוב לט, טו).

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים —

ברוב ענין רע שהיה בידם;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

שאמר: מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ(שמות ה, ב).

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סיסרא —

ברוב ענין רע שהיה בידו;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

וְהוּא לָחַץ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחׇזְקָה(שופטים ד, ג) — בחרפות וגדופין.

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על סנחריב —

ברוב ענין רע שהיה בידו;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

שאמר: מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת(מלכים ב יח, לה).

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על שבט יהודה ובנימן —

ברב ענין רע שהיה בידם;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

שנאמר בהם: כיחשו בַּיְיָ וַיֹּאמְרוּ לא הוּא(ירמיה ה, יב).

כל חבלים וייסורין שהביא הקדוש ברוך הוא על בלשאצר —

ברב ענין רע שהיה בידו;

וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹוב דְּבָרִים —

בֵּיהּ בְּלֵלְיָא(דניאל ה, ל) אתקטל בלשצאראתקטל בלשצאר — נהרג בלשאצר.

חלומו של פרעה

וכן אתה מוצא בפרעה, שנאמר:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹולֵם(בראשית מא, א).

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

אמר פרעה: מי מתקיים על מי — אני על אלהי, או אלהי עלי?

לא אנא מתקיים על אלהי?לא אנא מתקיים… — הלא אני מתקיים על אלהי?

הלא אני מתקיים על אלהי?

הדא הוא דכתיב:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.

חלומו של אחשורוש

וכן אתה מוצא באחשורוש.

אמר רבי יהודה ברבי סימון:

כל הלילה היה אחשורוש רואה המן עומד על גביו וחרבו שלופה בידו,

ומעביר פרפריןפרפרין — בגדי ארגמן של מלכות מעליו וכתרו מעל ראשו, ומבקש להרגו.

והוה מתער ואמר: מה חלמא הדין? חזווא הוא דין!והוה מתער ואמר… — והיה מתעורר ואומר: מה החלום הזה? חזיון הוא זה!

והיה מתעורר ואומר: מה החלום הזה? חזיון הוא זה!

עד דאתא צפראעד דאתא צפרא — עד שבא הבוקר.

אמר המלך: מִי בֶחָצֵר(אסתר ו, ד)?

אמר ליה: הִנֵּה הָמָן(אסתר ו, ה).

אמר: הא — כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן.

לדולקים יפעל

וְהָמָן בָּא אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ — ולחבריו.

וכתיב: וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת(תהלים ז, יד).

מהו לְדֹולְקִים יִפְעָל?

אמר רבי איבו: רשעים שמשליכין דלק עליהם.

רבי יעקב דכפר חנן אמר: אלו שהציתו האור בחורבן בית המקדש.

ורב אמר: אלו רודפיהן של ישראל, שנאמר: עַל הֶהָרִים דְּלָקֻונוּ(איכה ד, יט).

הרשעים ברשות לבן

וַיֹּאמֶר הָמָן(אסתר ו, ז) וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ(אסתר ו, ו).

הרשעים — ברשות לבן, שנאמר:

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ(בראשית כז, מא), וַיֹּאמֶר יָרׇבְעָם בְּלִבּוֹ(מלכים א יב, כו), וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ.

אבל צדיקים — לבן ברשותן, דכתיב:

וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ(שמואל א א, יג), וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ(שמואל א כז, א), וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ(דניאל א, ח).

דומין לבוראן, שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ(בראשית ח, כא).

רבי לוי ורבנן. רבי לוי אמר:

הן חושבין רעות בלבן, ואני חושב טובות בלבי;

הן חושבין רעות בלבן, ואני דן אותן בלבם, שנאמר:

חַרְבָּם תָּבא בְלִבָּם(תהלים לז, טו).

לבוש מלכות

וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ.

השיב המן ואמר: יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת(אסתר ו, ח) — אותו לבוש שלבשת ביום שמלכת;

וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ — אותו שרכבת ביום שמלכת;

וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ —

כיון שהזכיר לו הכתר, נשתנו פניו.

אמר: הא מטא עונתההא מטא עונתה — הנה הגיעה שעתו (של החלום)!

הדא הוא דכתיב:

כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן.

תרגום לעבריתאתקטל בלשצאר נהרג בלשאצר פרפרין בגדי ארגמן של מלכות עד דאתא צפרא עד שבא הבוקר הא מטא עונתה הנה הגיעה שעתו (של החלום)

גטוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר — הנודר ואינו משלם

דרשת הפסוק · ״טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם״ · טוב משניהם, והנודר ואינו משלם: אשתו מתה, עבירות ומיתה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה א, בשלושה קטעים; בדפוס: ה, ד, א).

״אמר רבי שמואל: כל מי שהוא נודר… מתה עלי רחל״ — מכתב יד בית המדרש לרבנים 5529 (JTS), שבא במאגרים בין שני קטעי וטיקן, ואינו בווטיקן. ״[נודר]״ — הושלם שם במאגרים; ״[שתמות]״ — תיקון מאגרים.

״טוב משניהם״ הראשון — אחריו בכתב היד ״שאינו נודר כל עיקר״, שנמחק במאגרים (הם דברי רבי יהודה להלן). בדפוס נבלעו שתי הדעות: ״אמר ר׳ מאיר וטוב משניהם שאינו נודר כל עיקר…״, ואין בו ״ראיה לדברי רבי מאיר״.

״אמר רבי שמואל״ השני — בדפוס ״א״ר שמואל בר יצחק… ארבע עבירות״. ״אמר רבי הונא: כל הנודר… גורם מיתה לעצמו״ — שם ״א״ר מנא״.

המדרש קורא ״וכי תחדל לנדור״ (במסורה: לנדר), ״ויעקב שמע כי טמא דינה בתו״ (במסורה: טמא את דינה), ״ביום השלשי בהיותם כואבים״, ״כי דרוש ידרשנו אלהיך״ (במסורה: כי דרש ידרשנו יהוה אלהיך), ״הנפש החוטאת״.

טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּור(קהלת ה, ד).

רבי מאיר ורבי יהודה. רבי מאיר:

טוב משניהם — נודר ומשלם.

ראיה לדברי רבי מאיר: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם(תהלים עו, יב).

רבי יהודה אומר:

טוב משניהם — שאינו נודר כל עיקר,

אלא מביא כבשתוכבשתו — הכבשה שלו לעזרה, ומקדישה ושוחטה.

מעשה באחד שנדר ולא שלם

וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּור(דברים כג, כג).

אמר רבי הונא:

מעשה באחד שנדר ולא שלם, ופרש בים הגדול, וטבעה ספינתו בים ומת.

הנודר ואינו משלם

אמר רבי שמואל:

כל מי שהוא נודר ואינו משלם — גורם לעצמו שתמות אשתו.

וממי את למד? מיעקב אבינו, שנאמר:

וַאֲנִי בְּבֹואִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל(בראשית מח, ז).

אמר רבי שמואל:

כל מי שנודר ואינו משלם — גורם לבא לידי עבירה: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים.

וכלן למדין מיעקב:

עבודה זרה — דכתיב: הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר(בראשית לה, ב).

גלוי עריות — דכתיב: וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא דִּינָה בִתּוֹ(בראשית לד, ה).

שפיכות דמים — וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּואֲבִים(בראשית לד, כה).

ולשון הרע — דכתיב: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן(בראשית לא, א).

אמר רבי הונא:

כל הנודר ואינו משלם — גורם מיתה לעצמו, שנאמר:

כִּי דָרֹושׁ יִדְרְשֶׁנּוּ אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא(דברים כג, כב).

ואמר רבי אמי:

אין מיתה בלא חטא, ואין ייסורין בלא עון.

אין מיתה בלא חטא — דכתיב: הַנֶּפֶשׁ הַחֹוטֵאת הִיא תָמוּת(יחזקאל יח, כ).

ואין ייסורין בלא עון — דכתיב: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם(תהלים פט, לג).

תרגום לעבריתכבשתו הכבשה שלו

דאַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ — חמש פתירות

דרשת הפסוק · ״אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא״ · פוסקי צדקה, חניפי תורה, הנודר, לשון הרע ומרים, ומעלת השתיקה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ה פסקה א; בדפוס: ה, ה, א).

״בר״ (רבי בנימן בר לוי) ו״הקדוש ברוך הוא״ (בפתירת רבנן) — בגליון. ״רבי יהשע בן לוי״ — כך בכתב היד. ״רבי מונא״ — הנו״ן מסופקת; בדפוס ״ר׳ מני״. ״רבי הונא״ — שם ״רב הונא״; ״רבי בנימן בר לוי״ — שם ״ר׳ בנימין״.

״הידה הלכה אמר לי, הידן פרקא אמר לי״ — בדפוס ״הדא הלכה אמר לי הדין פרק אמר לי״. ״תני רבי אושעיא… ומשתוקא בשתים… אמר רבי אושעיא: סמא דכולא משתוקא״ — שם ״תני ר׳ יהושע… משתוקא בתרין… אמר רבי סמא דמילתא משתיקא״.

משנה אבות א, יז.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ(קהלת ה, ה).

בפוסקי צדקה ברבים

רבי יהשע בן לוי פתר קריה:

בפוסקי צדקה ברביםבפוסקי צדקה ברבים — במי שמתחייבים לתת צדקה ברבים ואין נותנין.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ — זה החזןזה החזן — זה שמש הקהל, הגובה את הצדקה.

כִּי שְׁגָגָה הִיא — תהי אנא ביתהי אנא בי — תוהה אני על דברי, מתחרט אני.

לָמָּה יִקְצֹוף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ — על הקול שאמרת.

וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ —

מיעוט מצות שביד אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בהן מארה ומאבדן ממנו.

בחניפי תורה

רבי בנימן בר לוי פתר קריה:

בחניפי תורהבחניפי תורה — במי שמחניפים בתורה, שמראים עצמם יודעים.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ — אל תתן רשות לפיך להחטיא גופך בלמודך.

וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ — זה הרב.

כִּי שְׁגָגָה הִיא — עביד גרמיהעביד גרמיה — עושה את עצמו קרי ולא קריקרי ולא קרי — קורא (מקרא) ואינו קורא, תני ולא תניתני ולא תני — שונה (משנה) ואינו שונה.

לָמָּה יִקְצֹוף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ — שאמר: הידה הלכה אמר ליהידה הלכה אמר לי — איזו הלכה אמר לי? הידן פרקא אמר ליהידן פרקא אמר לי — איזה פרק אמר לי?

וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ —

אפילו מיעוט הלכות שביד אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שכחה ומארה ומאבדם ממנו.

בנודר

ורבנין פתרין קרא:

בנודר.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ — זה חכם.

כִּי שְׁגָגָה הִיא — אנא לא נדריתאנא לא נדרית — אני לא נדרתי!

לָמָּה יִקְצֹוף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ — שפתחת בנדר.

וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ —

אפילו מעט ממון שביד אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בו מארה ומאבדו ממנו.

בלשון הרע

רבי הונא פתר קריה:

בלשון הרע.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ — לומר לשון הרע.

וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ — זה הגוף.

כִּי שְׁגָגָה הִיא — אנא לא אמרית לשון הרע!

לָמָּה יִקְצֹוף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ —

אלו גידים ועצמות שבגוף אותו האיש, הקדוש ברוך הוא מכניס בהן שחפת וקדחת ומאבדן ממנו.

במרים

רבי מונא פתר קריה:

במרים.

אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ — זה מרים.

לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ — שאמרה לשון הרע: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְיָ(במדבר יב, ב).

וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ — זה משה, שנאמר: וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּוצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם(במדבר כ, טז).

כִּי שְׁגָגָה הִיא — אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ(במדבר יב, יא).

לָמָּה יִקְצֹוף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ — וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה(במדבר יב, א).

וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ — זו מרים, שאמרה בפיה ולקו כל אבריה, שנאמר:

וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹורַעַת כַּשָּׁלֶג(במדבר יב, י).

מילה בסלע, משתוקא בשתים

תני רבי אושעיא:

מילא בסלע, ומשתוקא בשתים — כאבן טבא.מילא בסלע… — מלה בסלע, ושתיקה בשתים — כאבן טובה.

מלה בסלע, ושתיקה בשתים — כאבן טובה.

אמר רבי אושעיא:

סמא דכולא משתוקאסמא דכולא משתוקא — תרופה לכל — שתיקה, כדתנינן תמן באבות:

שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה(משנה אבות א, יז).

תרגום לעבריתבפוסקי צדקה ברבים במי שמתחייבים לתת צדקה ברבים זה החזן זה שמש הקהל, הגובה את הצדקה תהי אנא בי תוהה אני על דברי, מתחרט אני בחניפי תורה במי שמחניפים בתורה, שמראים עצמם יודעים עביד גרמיה עושה את עצמו קרי ולא קרי קורא (מקרא) ואינו קורא תני ולא תני שונה (משנה) ואינו שונה הידה הלכה אמר לי איזו הלכה אמר לי הידן פרקא אמר לי איזה פרק אמר לי אנא לא נדרית אני לא נדרתי סמא דכולא משתוקא תרופה לכל — שתיקה

הכִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת — תפלתו של חזקיה

דרשת הפסוק · ״כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא״ · שלשה דברים מבטלין גזרה, תענית לחלום, וחזקיה שנשא עיניו אל הקיר

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ו פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ה, ו, א).

״תשובה״ — לפניו בכתב היד ״תפלה״, שנמחק במאגרים. ״אפילו״ (בשבת) — היו״ד מסופקת. ״[אכול]״ — במאגרים סימן חסר (+), והושלם מן הדפוס (״מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל״). ״ומקבל ממך״ — המ״ם הראשונה מסופקת. ״[משפחתה]״ — מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״משפחתה״. ״[אלא]״ — תיקון מאגרים, והאל״ף מסופקת.

״אבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא״ — בכתב היד ״א׳ר״, ונפתח ״אמר רב״ כשלשלת שבבלי שבת פרק א, יא ע״א: ״ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא: ובו ביום, ואמר רב יוסף: אפילו בשבת״ (כאן ״אמר רבי יוחנן״). בדפוס ״רבה בר מחסיא וחמא בר גוריא אמרי״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, פתיחתא שלישית (ג) — ״רבי יודן בשם רבי לעזר: שלשה הן שמבטלין את הגזירה… התפילה והצדקה והתשובה״; ״רבי חונא בשם רבי יוסי: אף שינוי השם ושינוי מעשה״ (כאן ״רבי חייא ורבי יוסי״); ״רבי מנא אומר: אף התענית״ (כאן ״רבי הונא״); ״אמר רבה בר חמא בר גוריא בשם רב: יפה תענית חלום כאש בנעורת״.

״אמר רבי אליעזר״ (בראש הפסקה) — בדפוס ״אמר רבי״. ״רבי הונא אומר: אף התענית״ — שם ״ר׳ מונא אמר״. ״רבי יהושע אומר: בקיר של רחב נתן עיניו״ — שם ״ר׳ יהושע ב״ל אמר… נשא פניו״. בדפוס נוסף בדברי רבנן ״ואני אין קיר כשאני מתפלל ביני ובין המקדש״, וחסר ״לך ואמרת… ראיתי את דמעתך״.

המדרש קורא ״עליהן… ויבקשו את פני… וישובו מדרכם הרעה… ואני אשמע״ (במסורה: עליהם… ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואשמע), ״וירא יי את מעשיהם״ (במסורה: וירא האלהים), ״צו לבתיך״ (במסורה: לביתך), ״ויסב חזקיה פניו״ (ישעיה לח, ב: חזקיהו), ״ויבא הנערים״ (ויבאו), ״הומה לי״ (המה לי), ״לך ואמרת אל חזקיה כה אמר יי״ (ישעיה לח, ה: הלוך ואמרת אל חזקיהו). ״לא יצא החצר התיכונה… העיר כתיב״ — במלכים ב כ, ד הכתיב ״העיר״ והקרי ״חצר״.

כִּי בְרֹוב חֲלֹומוֹת(קהלת ה, ו).

אמר רבי אליעזר:

אם ראית חלומות קשים, וחזיונות קשים, ודברים קשים והפוכים, או שאתה מתיירא מהן —

קפוץקפוץ — מהר ואחוז לשלשה דברים, ואתה נצול מהן.

שלשה דברים מבטלין גזרות רעות

דאמר רבי יודן בשם רבי אליעזר:

שלשה דברים מבטלין גזרות רעות, אלו הן: תפלה, וצדקה, ותשובה.

ושלשתן בפסוק אחד.

הדא הוא דכתיב:

וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עליהן וְיִתְפַּלְלוּ(דברי הימים ב ז, יד) — זו תפלה.

וִיבַקְשׁוּ את פָנַי — זו צדקה, היך כמה דאת אמר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ(תהלים יז, טו).

וְיָשֻׁובוּ מדרכם הרעה — זו תשובה.

ואחר כך: וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם.

רבי הונא אומר:

אף התענית, דכתיב: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).

רבי חייא ורבי יוסי אומרים: אף שנוי השם ושנוי מעשה.

ויש אומרים:

אף שנוי מקום, דכתיב: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ(בראשית יב, א) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

שנוי השם — מאברהם אבינו, שנאמר: וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם(בראשית יז, ה).

אברם — אינו מוליד; אברהם — מוליד.

שרי — אינה יולדת; שרה — יולדת.

שנוי מעשה — מן נינוה, שנאמר: וַיַּרְא יי אֶת מַעֲשֵׂיהֶם(יונה ג, י) —

את שקם ואת תעניתם אין כתיב כאן, אלא אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ.

יפה תענית לחלום

אבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא: יפה תענית לחלום כאש בנעורתכאש בנעורת — כאש בפסולת הפשתן, השורפת אותה מיד.

אמר רב חסדא: ובו ביום.

אמר רבי יוחנן: אפילו בשבת.

צו לביתך

וכן אתה מוצא בחזקיה מלך יהודה.

בשעה שחלה, אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה: לך אמור לו:

צַו לבתיך כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה(מלכים ב כ, א).

אמר חזקיה לישעיה: ישעיה,

בנוהג שבעולם, אדם שהלך לבקר את החולה אומר לו: מן השמים ירחמו עליך.

והרופא הולך אצלו ואומר לו: מילתא פלני אכול, ומלתא פלני לא תאכל; דין שתה, ודין לא תשתה.והרופא הולך אצלו… — והרופא הולך אצלו ואומר לו: דבר פלוני אכול, ודבר פלוני אל תאכל; זה שתה, וזה אל תשתה.

והרופא הולך אצלו ואומר לו: דבר פלוני אכול, ודבר פלוני אל תאכל; זה שתה, וזה אל תשתה.

ואפילו יראה אותו נטוי למות, אינו אומר לו צַו לביתיך, שלא יחליש דעתו.

ואתה אומר לי: כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה?

אוף אנא לא לך אנא ספין, ולא למילך אנא שמע!אוף אנא לא… — אף אני — לא אליך אני מביט, ולא לדבריך אני שומע!

אף אני — לא אליך אני מביט, ולא לדבריך אני שומע!

איני תופש אלא מה שאמר זקני:

כִּי בְרֹב חֲלֹומוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא.

לאי זה קיר נשא פניו

מיד וַיַּסֵּב חזקיה פָּנָיו אֶל הַקִּיר(ישעיה לח, ב).

לאי זה קיר נשא פניו?

רבי יהושע אומר:

בקיר של רחב נתן עיניו, דכתיב: כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה(יהושע ב, טו).

אמר: רבונו של עולם, רחב שתי נפשות הצילה לך, וכמה נפשות הצלת לה!

ומנין? דכתיב: ויבא הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים(יהושע ו, כג).

תני רבי שמעון בן יוחאי:

אפילו היו במשפחתה מאתים אנשים, ונדבקו במאתים משפחות — כלן נצולו בזכותה, שנאמר:

וְאֵת כׇּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ —

משפחתה אין כתיב, אלא מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ.

אבותי, שכנסו לך כל הגרים — על אחת כמה וכמה!

רבי שמואל בר נחמן אמר:

בקיר של שונמית נשא עיניו, דכתיב: נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה(מלכים ב ד, י).

אמר: רבונו של עולם, שונמית זו קיר אחד עשתה לאלישע, והחיתה את בנה;

אבותי, שעשו לך כל השבח הזה — על אחת כמה וכמה!

רבי הונא בשם רבי יוסי אומר:

בקירות לבו נשא עיניו, שנאמר: קִירוֹת לִבִּי הומה לִּי לִבִּי(ירמיה ד, יט) — לבו כתיב.

אמר: רבונו של עולם, חזרתי על רמ״ח אברים שיצרת בי, ולא מצאתי שהכעסתיך באחת מהן —

על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי!

ורבנין אמרין:

בקירות בית המקדש נשא עיניו, דכתיב:

בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי וְהַקִּיר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם(יחזקאל מג, ח).

אמר: רבונו של עולם, אבותי בני אדם גדולים היו,

ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה לבית המקדש,

אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין, והקיר בינם לבית המקדש —

על אחת כמה שתנתן לי נפשי!

לא יצא העיר

מיד מה כתיב שם?

וַיְהִי ישעיה לֹא יָצָא החָצֵר הַתִּיכֹונָה(מלכים ב כ, ד) — העיר כתיב.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ישעיה,

לך וְאָמַרְתָּ אֶל חזקיה כֹּה אָמַר יְיָ: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ(ישעיה לח, ה).

אמר ישעיה: רבונו של עולם,

בתחלה אמרת לי כן, ועכשו אתה אומר לי כן — ואיך אלך ואומר לו כן?

אמר לו: ענותן הוא, ומקבל ממך.

ולא עוד, אלא עדין לא יצא הדבור בעיר, דכתיב: וַיְהִי ישעיה לֹא יָצָא החָצֵר — העיר כתיב.

כשהלך ישעיה אצלו, אמר לו: לא כך אמרתי לך מתחלה?

לא לך אנא ספין, ולא למילך אנא שמע,לא לך אנא… — לא אליך אני מביט, ולא לדבריך אני שומע,

לא אליך אני מביט, ולא לדבריך אני שומע,

אלא מה שאמר זקני:

כִּי בְרֹוב חֲלֹומוֹת וַהֲבָלִים.

תרגום לעבריתקפוץ מהר ואחוז כאש בנעורת כאש בפסולת הפשתן, השורפת אותה מיד

ואִם עֹשֶׁק רָשׁ — עשו ברומי

דרשת הפסוק · ״אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ״ · עושק דלים ודינה של גיהנם, עשו ברומי, ו״הנה״ של הקדוש ברוך הוא

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה א; בדפוס: ה, ז, א).

״מהנה״ — בגליון, תחת ״מה נאה״ שמחק הסופר; ״הנה״ — לפניו מ״ם שמחק הסופר.

״אמר רבי חנינא״ — בדפוס ״אמר ר׳ אחא״. ״ואספרכין ואסטרטלין״ — שם ״ואיפרכין ואיסטרטליטין״. ״וצדיק חי העולם״ — שם ״חי העולמים״.

המדרש קורא ״יהיה מושביך״ (במסורה: מושבך).

אִם עֹושֶׁק רָשׁ(קהלת ה, ז) — אם ראית עושק דלים ורשים,

וָצֶדֶק — וצדיק חי העולם משפיע לו טובה ושלוה —

תִּרְאֶה בַמְּדִינָה — תראה בם דינה של גהינם.

כִּי גָבֹוהַּ מֵעַל גָּבֹוהַּ שֹׁומֵר — אלו המלאכים;

וּגְבֹוהִים עֲלֵיהֶם — זה הקדוש ברוך הוא.

עשו בכרך גדול שברומי

רבי יוסי ברבי חנינא פתר קריה בעשו:

אם ראית עשו בכרך גדול שברומי עושק דלים וגוזל רשים, והקדוש ברוך הוא משפיע לו שלום —

תראה בם מדת הדין.

אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ — על מה שאמר הזקן ונעשה לו חפצו, שאמר לו:

הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מושביך(בראשית כז, לט).

כִּי גָבֹוהַּ מֵעַל גָּבֹוהַּ שֹׁומֵר — אלו דוכסין ואספרכין ואסטרטלין;

וּגְבֹוהִים עֲלֵיהֶם — זה מלך חי העולמים.

הנה של הקדוש ברוך הוא

אמר רבי חנינא:

מהנה של בשר ודםמהנה של בשר ודם — ממתנה (״הנה״) של בשר ודם את למד הנה של הקדוש ברוך הוא.

מהנה של בשר ודם נתן חיים לאומה שלימה בעולם הזה, שנאמר: הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר(אסתר ח, ז).

לכשיבא הנה של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: הִנֵּה יוֹם בָּא לַיְיָ וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ(זכריה יד, א) —

על אחת כמה וכמה.

תרגום לעבריתמהנה של בשר ודם ממתנה (״הנה״) של בשר ודם

זוְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא — מלך לשדה נעבד

דרשת הפסוק · ״ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד״ · דברים מיותרין בעולם, מלך לשדה נעבד, ואוהב כסף שאין לו קרקע

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה א; בדפוס: ה, ח, א).

״רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר״ — דברי רבי נחמיה באים בפסקה הבאה. ״בכלל הנאתו של עולם״ — בדפוס ״בכלל הווייתו של עולם״; ״סונייא למסך גנייא״ — שם ״סוגיא למסיך גניא״. ״ואומר״ (עבדת ארעא) — שם ״שאיל ואמר״.

״רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי חנין ברבי ברכיה בוצריא בשם רבי ירמיה״ — בדפוס ״ר״י בר׳ יוסי ור׳ חנין אמרי״. בדפוס נוסף ״אין לו קרקע״ לפני ״אין הבל גדול מזה״, ובכתב היד חסר.

המדרש קורא ״כל תופשי משוט… על הארץ יעמדו״ (במסורה: כל תפשי משוט… אל הארץ יעמדו).

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא(קהלת ה, ח).

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר:

אפילו דברים שאת רואה אותן כאלו הן מיותרין בעולם,

כגון שיבא למעבד חבלא, סונייא למסך גנייא —כגון שיבא למעבד… — כגון סיבים לעשות חבל, קנים לסכך גינות (משוער) —

כגון סיבים לעשות חבל, קנים לסכך גינות (משוער) —

הן הן בכלל הנאתו של עולם הן.

מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד —

אפילו מלך שולט מסוף העולם ועד סופו, לְשָׂדֶה נֶעֱבָד,

ואומר: עבדת ארעא? לא עבדת ארעא?ואומר: עבדת ארעא… — ואומר: עבדת את האדמה? לא עבדת את האדמה?

ואומר: עבדת את האדמה? לא עבדת את האדמה?

לפיכך אֹוהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף(קהלת ה, ט) — אוהב ממון לא ישבע ממון.

וּמִי אֹוהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה —

שכל מי שהוא הומה ומהמההומה ומהמה — רודף ומתרוצץ אחר הממון, וקרקע אין לו — מה הנאה יש לו?

על הארץ יעמדו

רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי חנין ברבי ברכיה בוצריא בשם רבי ירמיה:

כתיב: וְיָרְדוּ מֵאֳנִיּוֹתֵיהֶם כֹּל תופשי מָשׁוֹט(יחזקאל כז, כט) — על הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ.

וכי אין אנו יודעין שעל הארץ הן עומדין?

אלא כיון ששקעה ספינתו של אחד מהן בים, ויש לו קרקע — על הָאָרֶץ יַעֲמֹדוּ, הוא מעמידו.

ואין הבל גדול מזה.

תרגום לעבריתהומה ומהמה רודף ומתרוצץ

חוְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא — תוספות שבתורה

דרשת הפסוק · ״ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד״ · תוספות שבתורה, הכל ניתן למשה מסיני, ובעל תלמוד ובעל משנה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה ב, בשני קטעים; בדפוס: ה, ח, ב).

״נתנו״ כפול בכתב היד, והשני מחוק בידי הסופר. לפני ״ותיק״ כתב הסופר ״ו..תק״, ונמחק במאגרים.

״גרים ועבדים״ — בדפוס ״הלכות גרים ועבדים״. ״רבי יעקב בר אבינא אמר״ — שם ״ר׳ יעקב בר אבונא בשם ר׳ יוסי אמר״. ״ורב אמר״ — שם ״ורבנן אמרי״, ובסופו ״שנאמר ויכלו וגו׳״. ״סודר לפניו את ההלכה״ — שם ״עודר״.

המדרש קורא ״את שני לוחות כתובים״ (במסורה: את שני לוחת האבנים כתבים), ״ככל המצוה״ (דברים לא, ה).

רבי נחמיה אומר:

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא(קהלת ה, ח) —

דברים שתראה מיותרין בתורה, כגון תוספות של בית רבי ותוספות של רב נתןתוספות של בית רבי ותוספות של רב נתן — קובצי ברייתות שנוספו על המשנה בבית רבי ובבית רב נתן, גרים ועבדים —

אף הם נתנו למשה בסיני,

כגון ציצית ותפלין ומזוזות, בכלל התורה.

ועליהם ככל הדברים

כתיב: וַיִּתֵּן יְיָ אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוחות כְּתֻובִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם(דברים ט, י).

אמר רבי יהושע בן לוי:

עליהם — וַעֲלֵיהֶם;

כל — כְּכׇל;

דברים — הַדְּבָרִים;

מצוה — כְּכׇל הַמִּצְוָה(דברים לא, ה):

מקרא, משנה, הלכה, תלמוד, תוספות, אגדות.

ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו — כלם נתנו למשה מסיני.

בעל תלמוד ובעל משנה

מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד.

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה:

מֶלֶךְ — זה בעל תלמוד;

לְשָׂדֶה נֶעֱבָד — זה בעל משנה, שהוא סודר לפניו את ההלכה.

רבי יעקב בר אבינא אמר: למד ולא לימד — אין הבל גדול מזה.

ורב אמר:

אפילו דברים שאת רואה אותן בעולם מיותרין, כגון זבובין, פרעושין, יתושין —

אף הן בכלל ברייתו של עולם.

תרגום לעבריתתוספות של בית רבי ותוספות של רב נתן קובצי ברייתות שנוספו על המשנה בבית רבי ובבית רב נתן

טלְשָׂדֶה נֶעֱבָד — מצוה קבועה לדורות

דרשת הפסוק · ״מלך לשדה נעבד״ · ציון השדה, ואוהב מצות שיש לו מצוה קבועה לדורות

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה ג; בדפוס: ה, ח, ג — בלא אות, אחרי ב).

בדפוס פותח ״מלך זה הקב״ה״, ואינו בכתב היד. ״מה הניה יש לו״ — שם ״מה הנייה לו״.

המדרש קורא ״ציון שדה תחרש״ (מיכה ג, יב; ירמיה כו, יח).

לְשָׂדֶה נֶעֱבָד(קהלת ה, ח) — זה ציון, שנאמר: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ(מיכה ג, יב).

לפיכך אֹוהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף(קהלת ה, ט) — אוהב מצות לא ישבע מן המצות.

ואם אין לו מצוה קבועה לדורות — מה הניה יש לו?

שהרי משה כמה מצות וצדקות עשה, ויש לו מצוה קבועה לדורות, דכתיב:

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים(דברים ד, מא).

יוְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא — טיטוס והיתוש

דרשת הפסוק · ״ויתרון ארץ בכל היא״ · הכל שלוחיו של מקום: טיטוס הרשע נפרע ביתוש

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה ד; בדפוס: ה, ח, ד).

״הרשע״ (טיטוס) — בגליון, תחת ״הרש״ שמחק הסופר. ״[וגדר]״ — מסומן במאגרים ״כך״ והאותיות מסופקות; בדפוס ״וגדר את הפרוכת״. ״אמר רבי אלעזר ברבי יוסי… ושני ליטרין״ — בגליון (במאגרים סימן חסר +).

״נקיטה בדברו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״נקיטא ברברייא״ (מנצח הברברים). ״מיד רמז… ונח מזעפו״ — שם ״מיד גער… ועמד מזעפו״. ״דור המבול והסדומים ופרעה וחילו״ — אינו בדפוס. בדפוס נוסף ״והוה תקיל חד לקבל חד״, והסיום ״פרחה נפשיה דטיטוס לאבדון לדראון עולם, הוי ויתרון ארץ״.

אמר הקדוש ברוך הוא לנביאים: מה אתם סבורים — שאם אין אתם הולכים בשליחותי, אין לי שליח?

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא(קהלת ה, ח) — בכל אני עושה שליחותי.

אמר רבי אחא:

אפילו על ידי נחש, ועל ידי עקרב, ועל ידי יתוש, ועל ידי צפרדע.

טיטוס הרשע

טיטוס הרשע נכנס לבית קדשי הקדשים וחרבו שלופה בידו,

וגדר את הפרכות,

ותפש שתי זונות בידו, ובעלן על גבי המזבח,

ויצא וחרבו מלאה דם.

מאן דאמר: מדם הקדשים; ומאן דאמר: מדם שעיר של יום הכפורים.

התחיל מחרף ומגדף ואמר:

לא דמי ההוא דעבד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה,לא דמי ההוא… — אינו דומה מי שעשה מלחמה עם המלך במדבר ונצחו, למי שעשה מלחמה עם המלך בתוך ביתו ונצחו!

אינו דומה מי שעשה מלחמה עם המלך במדבר ונצחו,

לדעבד קרבא עם מלכא גו ביתיה ונצח ליה!

למי שעשה מלחמה עם המלך בתוך ביתו ונצחו!

מה עשה?

כנס כל כלי בית המקדש ונתנן לתוך גרגותניגרגותני — שק גדול אחת, וירד לספינה.

כיון שירד, מחא נחשולא גו ימאמחא נחשולא גו ימא — היכה נחשול בתוך הים (קם סער).

אמר: דומה שאין כח אלוה של אומה זו אלא במים.

דור אנוש — לא פרע מהן אלא במים;

דור המבול, והסדומים, ופרעה וחילו — לא פרע מהן אלא במים.

ואף אני, כשהייתי בתוך ביתו — לא יכול לעמוד בי; ועכשו לכאן קדמני!

אמר הקדוש ברוך הוא: אי רשע בן רשע, חייך!

בבריה פחותה מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית — אני פורע מאותו רשע.

היתוש

מיד רמז הקדוש ברוך הוא לים, ונח מזעפו.

יצא משם.

כשהגיע לרומי, יצאו כל בני רומי וקלסוהו: נקיטה בדברונקיטה בדברו — מנצח הברברים!

מיד הסיקו לו את המרחץ, ורחץ.

כשיצא, מזגו לו כוס של פייליפיילי — קערה רחבה פושרין של יין.

זימן לו הקדוש ברוך הוא יתוש לתוך הכוס, ונכנס לתוך חוטמו והגיע למוחו,

והתחיל מנקר במוחו ואוכל והולך, עד שגדל והיה כמין גוזל.

אמר: קראו לרופאים, ופצעו מוחו של אותו האיש, לידע במה פרע ממנו אלוה של אומה זו.

קראו לרופאים ופצעו את מוחו, ומצאו כמין גוזל בן יונה, ובו משקל שני ליטרין.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי:

אני הייתי שם ברומי,

ונתנו הגוזל ההוא מצד אחד, ושני ליטרין מצד אחד.

נתנו אותו בקערה:

כל דהוה דין שאני — הוה דין שאני.כל דהוה דין… — כל מה שזה שקל — שקל זה (היו שקולים זה כנגד זה; משוער).

כל מה שזה שקל — שקל זה (היו שקולים זה כנגד זה; משוער).

פרח יתושא — פרחא נשמתיה דטיטוס הרשע.פרח יתושא… — פרח היתוש — פרחה נשמתו של טיטוס הרשע.

פרח היתוש — פרחה נשמתו של טיטוס הרשע.

תרגום לעבריתגרגותני שק גדול מחא נחשולא גו ימא היכה נחשול בתוך הים (קם סער) נקיטה בדברו מנצח הברברים פיילי קערה רחבה

יאוְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא — שלוחים של מקום

דרשת הפסוק · ״ויתרון ארץ בכל היא״ · עקרב ונחש וקולית שעושין שליחות, עשבים שממיתין ומחיין, ובארה של מרים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה ה, בשני קטעים; בדפוס: ה, ח, ה).

״פלני״ — בכתב היד ״פלשתי״, והתי״ו מסופקת; תוקן כלשון הסופר עצמו בסיפור שאחריו (״פלני נשכו נחש ומת״) וכדפוס (״פלוני נשכו עקרב ומת״) — המעשה בימי האמוראים, ואין בו מקום ל״פלשתי״. ״דארעא דישראל״ — האל״ף מסופקת. ״אמר״ (טב לי מנסיא) ו״טב״ (לביש לא תעבד) — מסופקים. ״מן״ (דסליק מן בבל) — כפול בכתב היד. ״[עושה]״ — הו״ו וההא הושלמו במאגרים.

״רבי תנחומא ורבי מנחמא ורבי ברכיה ורבי חלבו ורבי אחא״ — בדפוס ״ור׳ תנחומא ור׳ מנחמא״ בלבד. ״בית טופח״ — שם ״בית טופת״; ״פילי קרתיה״ — שם ״פיילי קרתא״. בדוכיפת סדר הבנייה והסתירה שונה בדפוס (״חד לוח… ותקניה… וסתריה״). ״ויהב עלוי״ (בתעל) — בדפוס ״ויהב עלוי ואחייה״. ״אסתיית״ — שם ״איסתמיית״; ״גרש לסמיא״ — שם ״גדש״.

״אמר רבי תנחום״ — בדפוס ״א״ר תנחומא״. ״אמר רבי הונא בר פפא בשם רבי יהודה ברבי סימון״ — שם ״א״ר הונא בר פפא״ בלבד. משנה זבחים יד, ד.

המדרש קורא ״ונשקפה על פני הישימון״ (במסורה: הישמן).

וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא(קהלת ה, ח).

הצפרדע והעקרב

רבי תנחומא ורבי מנחמא ורבי ברכיה ורבי חלבו ורבי אחא הוו מתנו בהדין עובדא:

עובדא הוה בחד גבר, הוה על גבי נהרא.עובדא הוה בחד… — מעשה היה באדם אחד, שהיה על שפת הנהר. ראה צפרדע אחת טעונה עקרב אחד, מעבירה אותו את הנהר. אמר: ודאי זו מוכנת לעשות שליחותה. העבירה אותו, ועשה (העקרב) את שליחותו, והחזירה אותו למקומו. ונשמע קול יללה בעיר: פלשתי (בדפוס: פלוני) נשכו עקרב ומת.

מעשה היה באדם אחד, שהיה על שפת הנהר.

חמא חד ארדענא טעינה חד עקרב, מגזא יתיה נהרא.

ראה צפרדע אחת טעונה עקרב אחד, מעבירה אותו את הנהר.

אמר: וודאי זו מוכנת לעשות שליחותה.

אמר: ודאי זו מוכנת לעשות שליחותה.

אגיזתיה, ועבדת שליחותיה, וחזרת יתה לאתרא.

העבירה אותו, ועשה (העקרב) את שליחותו, והחזירה אותו למקומו.

ונשמע קול יללה בעיר: פלני נשכו עקרב ומת.

ונשמע קול יללה בעיר: פלשתי (בדפוס: פלוני) נשכו עקרב ומת.

כליל העשב והנחש

רבי פנחס בשם רבי חנין דצפורין:

עובדא הוה בחד גברא דהוה חציד בבקעת בית טופח, וחמא עשבא, עבד יתיה כליל לרישיה.עובדא הוה בחד… — מעשה היה באדם אחד שהיה קוצר בבקעת בית טופח, וראה עשב, ועשה אותו כליל (עטרה) לראשו. בא נחש אחד, והכהו (האיש) והרגו. בא אדם אחר, ועמד מסתכל בנחש. אמר: תמה אני על מי שהרג את הנחש הזה! אמר (הקוצר): אני הרגתיו. ראה את העשב ההוא בראשו. אמר לו: יכול אתה להסיר את כליל העשב הזה מעל ראשך? אמר: כן. אמר לו: גע בנחש הזה במקל הזה. אמר לו: כן. כיון שנגע באותו נחש — נשרו אבריו.

מעשה היה באדם אחד שהיה קוצר בבקעת בית טופח, וראה עשב, ועשה אותו כליל (עטרה) לראשו.

אתא חד חויא, ומחא יתיה וקטליה.

בא נחש אחד, והכהו (האיש) והרגו.

אתא חד גבר, וקם ליה סקר בחויא.

בא אדם אחר, ועמד מסתכל בנחש.

אמר: תמה אנא על מאן דקטל הדין חויא!

אמר: תמה אני על מי שהרג את הנחש הזה!

אמר: אנא קטלתיה.

אמר (הקוצר): אני הרגתיו.

חמא ההוא עשבא ברישיה.

ראה את העשב ההוא בראשו.

אמר ליה: יכיל את מעבר הדין כליל עשבא מן רישך?

אמר לו: יכול אתה להסיר את כליל העשב הזה מעל ראשך?

אמר: אין.

אמר: כן.

אמר ליה: קרב הדי חויא בהדין חוטרא.

אמר לו: גע בנחש הזה במקל הזה.

אמר ליה: אין.

אמר לו: כן.

כיון דקרב ליה ההוא חויא — נשרין אבריה.

כיון שנגע באותו נחש — נשרו אבריו.

הנחש שעשה שליחותו

רבי ינאי הוה יתיב מתני על פילי קרתיה, וראה נחש אחד מרתיע ובא.רבי ינאי הוה… — רבי ינאי היה יושב ושונה על שער עירו, וראה נחש אחד ממהר ובא. והיה מגרשו מכאן, והיה חוזר מכאן; מן הצד הזה — ובא מן הצד הזה. אמר: זה ודאי מוכן לעשות שליחותו. מיד יצא קול הברה: פלוני נשכו נחש ומת.

רבי ינאי היה יושב ושונה על שער עירו, וראה נחש אחד ממהר ובא.

והוה מרדיף ליה מן הכא, והוה חזר ליה מן הכא;

והיה מגרשו מכאן, והיה חוזר מכאן;

מן דין סטרא — ואתי מן דין סטרא.

מן הצד הזה — ובא מן הצד הזה.

אמר: זה ודאי מוכן לעשות שליחותו.

מיד נפל קול הברה: פלני נשכו נחש ומת.

מיד יצא קול הברה: פלוני נשכו נחש ומת.

רבי אלעזר הוה יתיב על בית הכסא.רבי אלעזר הוה… — רבי אלעזר היה יושב בבית הכסא. בא רומי אחד, והקימו, וישב (במקומו). אמר: זאת לחנם? (לא יעבור הדבר בלא עונש) מיד בא נחש ונשכו ומת.

רבי אלעזר היה יושב בבית הכסא.

אתא חד רומי, ואקימיה, ויתיב ליה.

בא רומי אחד, והקימו, וישב (במקומו).

אמר: הדה על מגן?

אמר: זאת לחנם? (לא יעבור הדבר בלא עונש)

מיד בא נחש ונשכו ומת.

וקרא עליו: וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ(ישעיה מג, ד) — ואתן אדום תחתיך.

הקולית

רבי יצחק ברבי אלעזר הוה מטייל על שוניתא דימא דקסרין.רבי יצחק ברבי… — רבי יצחק ברבי אלעזר היה מטייל על שונית הים של קיסריה. ראה עצם שוק אחת מתגלגלת ובאה; והיה מטמינה, והיא מתגלגלת. אמר: זו מוכנת לעשות שליחותה. לאחר ימים עבר רץ אחד של המלכות, התגלגלה בין רגליו, ונכשל ונפל ומת. הלכו ופשפשו בשקו, ומצאו אותו טעון כתבים רעים (גזרות) על יהודי קיסריה.

רבי יצחק ברבי אלעזר היה מטייל על שונית הים של קיסריה.

ראה קולית אחת מתגלגלת ובאה;

ראה עצם שוק אחת מתגלגלת ובאה;

והוה מצנע לה, והיא מתגלגלת.

והיה מטמינה, והיא מתגלגלת.

אמר: זו מוכנת לעשות שליחותה.

לבתר יומין עבר חד בלדר מן מלכותא, אתגלגלא ביני רגלוהי, ונכשל ונפל ומת.

לאחר ימים עבר רץ אחד של המלכות, התגלגלה בין רגליו, ונכשל ונפל ומת.

אזלין פשפשוניה בשקיה, אשכחון יתיה טעין כתבין בישין על יהודאי דקסרין.

הלכו ופשפשו בשקו, ומצאו אותו טעון כתבים רעים (גזרות) על יהודי קיסריה.

הדוכיפת

רבי שמעון בן חלפתא הוה עסקן, והוה ליה חד פרדס, והוה ביה חד סדיין.רבי שמעון בן… — רבי שמעון בן חלפתא היה בעל עסקים, והיה לו פרדס אחד, והיה בו אילן אחד (משוער). הלכה דוכיפת אחת ועשתה לה בו קן. הלך רבי שמעון בן חלפתא והרס אותו; והלכה הדוכיפת ההיא ותיקנה אותו. קם רבי שמעון בן חלפתא והרס אותו. מה עשה? הביא (דבר) ושם אותו לפני פי הנקב, ונתן מסמר אחד, והרס אותו (משוער). מה עשתה הדוכיפת? הלכה והביאה עשב אחד, ונתנה אותו על המסמר ההוא, ושרפה אותו (המסה אותו). מה עשה רבי שמעון בן חלפתא? אמר: מוטב לי שאגנוז את זה, שלא ילמדו הגנבים ויעשו כך, ויחריבו את הבתים.

רבי שמעון בן חלפתא היה בעל עסקים, והיה לו פרדס אחד, והיה בו אילן אחד (משוער).

אזל חד דוכיפת ועבד לה בה קן.

הלכה דוכיפת אחת ועשתה לה בו קן.

אזל רבי שמעון בן חלפתא וסתריה;

הלך רבי שמעון בן חלפתא והרס אותו;

ואזל ההוא דוכיפת ותקניה.

והלכה הדוכיפת ההיא ותיקנה אותו.

קם רבי שמעון בן חלפתא וסתריה.

קם רבי שמעון בן חלפתא והרס אותו.

מה עבד? אייתי ליה ועבד באפי נוקבא, ויהב חד מסמרא, וסתריה.

מה עשה? הביא (דבר) ושם אותו לפני פי הנקב, ונתן מסמר אחד, והרס אותו (משוער).

מה עבדא דוכיפת? אזל ואיתי חד עשבא, ויהב על ההוא מסמרא, ושרפיה.

מה עשתה הדוכיפת? הלכה והביאה עשב אחד, ונתנה אותו על המסמר ההוא, ושרפה אותו (המסה אותו).

מה עבד רבי שמעון בן חלפתא?

מה עשה רבי שמעון בן חלפתא?

אמר: טב לי אנא גנז הדין, דלא לילפון גנביא ויעבדון כדין, ויחרבון ביתא.

אמר: מוטב לי שאגנוז את זה, שלא ילמדו הגנבים ויעשו כך, ויחריבו את הבתים.

עשבים שממיתין ומחיין

חמרתיה דרבי ינאי אכלת עשבא ואסתיית;חמרתיה דרבי ינאי… — חמורתו של רבי ינאי אכלה עשב ונסתמאה; אכלה עשב אחר ונפקחה.

חמורתו של רבי ינאי אכלה עשב ונסתמאה;

אכלת עשבא חורן ואתפתחא.

אכלה עשב אחר ונפקחה.

עובדא הוה בתרין גוברין דהוו עללין בשבילא דטבריא, חד סמי וחד פתיח.עובדא הוה בתרין… — מעשה היה בשני אנשים שהיו הולכים בדרך טבריה, אחד סומא ואחד פיקח. הפיקח הוליך את הסומא. ישבו לנוח בדרך, ונזדמנה להם השעה, ואכלו מן העשב: זה שהיה סומא — נפקח; וזה שהיה פיקח — נסתמא. לא זזו משם עד שהוליך הסומא את הפיקח.

מעשה היה בשני אנשים שהיו הולכים בדרך טבריה, אחד סומא ואחד פיקח.

פתיח גרש לסמיא.

הפיקח הוליך את הסומא.

יתבון למקרטא בארחא, וארעת שעתא, ואכלין מן עשבא:

ישבו לנוח בדרך, ונזדמנה להם השעה, ואכלו מן העשב:

דין דהוה סמיא — אתפתח; ודין דהוה פתיח — אסתמי.

זה שהיה סומא — נפקח; וזה שהיה פיקח — נסתמא.

לא עללון מתמן עד דגרש סמיא לפתיחא.

לא זזו משם עד שהוליך הסומא את הפיקח.

עובדה הוה בחד גבר דסליק מן בבל.עובדה הוה בחד… — מעשה היה באדם אחד שעלה מבבל. ישב לנוח על הדרך, וראה שתי צפרים מתנצות זו עם זו. הרגה האחת את חברתה. הלכה האחרת והביאה עשב, ונתנה על המתה, והחיתה אותה. אמר: טוב לי שאקח את העשב הזה, ואחיה בו את מתי ארץ ישראל. כשהלך ועלה (משוער), ראה שועל אחד מת מושלך בדרך. אמר: טוב לי לנסות בשועל הזה. ונתן (את העשב) עליו. והיה מהלך עד שהגיע לסולמה של צור. כשהגיע לסולמה של צור, ראה אריה אחד הרוג מושלך בדרך. אמר: טוב לי לנסות באריה הזה. נתן עליו והחיהו — ועמד עליו ואכלו. זה שהבריות אומרים: טובה לרע אל תעשה — ורעה לא תגיע אליך; ואם עשית טובה לרע — רעה עשית.

מעשה היה באדם אחד שעלה מבבל.

יתיב למקרטא על ארחא, וחמא תרין צפרין מתנציין חדא עם חדא.

ישב לנוח על הדרך, וראה שתי צפרים מתנצות זו עם זו.

קטלה חדא חברתה.

הרגה האחת את חברתה.

אזלת אחורייתא ואייתיאת עשבא, ויהבת על מיתא, ואחייה.

הלכה האחרת והביאה עשב, ונתנה על המתה, והחיתה אותה.

אמר: טב לי נסב הדין עשבא, ואחיי בה מתיא דארעא דישראל.

אמר: טוב לי שאקח את העשב הזה, ואחיה בו את מתי ארץ ישראל.

מי פרא וסלק, חמא חד תעל מיית מקלק בארחא.

כשהלך ועלה (משוער), ראה שועל אחד מת מושלך בדרך.

אמר: טב לי מנסיא בהדין תעל.

אמר: טוב לי לנסות בשועל הזה.

ויהב עלוי.

ונתן (את העשב) עליו.

והוה מהלך עד שהגיע לסלמה של צור.

והיה מהלך עד שהגיע לסולמה של צור.

כשהגיע לסלמה של צור, חמא חד אריא קטיל רמי בארחא.

כשהגיע לסולמה של צור, ראה אריה אחד הרוג מושלך בדרך.

אמר: טב לי מנסי בהדין אריא.

אמר: טוב לי לנסות באריה הזה.

יהב עלוי ואחייה — וקם עליה ואכליה.

נתן עליו והחיהו — ועמד עליו ואכלו.

הדא דברייתא אמרין:

זה שהבריות אומרים:

טב לביש לא תעבד — ובישתא לא מטי לך;

טובה לרע אל תעשה — ורעה לא תגיע אליך;

וטב לביש אן עבדת — בישא עבדת.

ואם עשית טובה לרע — רעה עשית.

בארה של מרים

אמר רבי תנחום:

אפילו במים הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו.

מעשה במוכה שחין שירד לטבול בימה של טבריא,

וארעת שעה, וטפת בארה של מרים, ואסחי ואתסי.וארעת שעה… — ונזדמנה השעה, וצפה בארה של מרים, ורחץ בה ונתרפא.

ונזדמנה השעה, וצפה בארה של מרים, ורחץ בה ונתרפא.

והיכן היא בארה של מרים?

אמר רבי חיא בר אבא:

כתיב: וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹון(במדבר כא, כ) —

שכל מי שעולה על הר ישימון, רואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא, וזו היא בארה של מרים.

רבי יוחנן אמר:

שיערו יתה רבנן, והיא מכוונה כל קביל תרעא מציעאה דכנישתא עתיקא דסרונגא.שיערו יתה רבנן… — שיערו אותה חכמים, והיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של סרונגא.

שיערו אותה חכמים, והיא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של סרונגא.

איסור הבמה במדבר

אמר רבי הונא בר פפא בשם רבי יהודה ברבי סימון:

באסור הבמה היו מקריבין במדבר עד שלא הוקם המשכן.

תנינן:

עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות. הוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים(משנה זבחים יד, ד).

והיו ישראל נוהגין באסור במה במדבר, והיו פרעניות מכלות אותן.

והיו אומות העולם אומרים: עובדין לשמו, והוא הורגן במדבר!

לפיכך הקדוש ברוך הוא אומר למשה:

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט(ויקרא יז, ג) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ(ויקרא יז, ד).

יבבִּרְבוֹת הַטּוֹבָה — הכותי ורבי מאיר

דרשת הפסוק · ״ברבות הטובה רבו אוכליה״ · הנאת הראיה, ותחיית המתים: בפרהסיא, בקולי קולות, בלבושיהן ובמזונותיהם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק י פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: ה, י, א).

״כשם״ — בגליון, תחת ״כשהם״ שמחק הסופר; ״כשירבו״ — בגליון, תחת ״כישרבו״. ״לי״ (דחמי לי פלגותיה), הוי״ו של ״ולא ישמעו״ והיו״ד של ״מזונין״ — מסופקות. ״[לא] ממקרא״ — הושלם במאגרים.

״רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא… בנוי התאנה״ — בדפוס ״ר׳ אלעזר… בגואי התאנה״, ושם נוסף ״מכאן שהוא טוב למאכל״. ״פלגותיה״ — שם ״סלגיתיה״. ״טיפה של לבלנית״ — שם ״של לבנות״. ״רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גברין״ — שם ״ר׳ יונתן בש״ר יונתן דבית גוברין״. ״לחמת גדר״ — שם ״לחמת גרר״; ״דבגין אלוכסין״ — שם ״דבגין אוכלסין״.

המדרש קורא ״ויענך וירעיבך״ (במסורה: וירעבך), ״שאול ועוצר רחם״ (ועצר), ״תתהפך כחומר חותם״ (כחמר).

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה(קהלת ה, י).

מנחם טלמיא והקשואין

רבי חנניה ורבי יונתן שאלין למנחם טלמיאטלמיא — כינויו של מנחם (תלמי?) —

רבי ברכיה בשם רבי יוסי בר חנינא אמר: שאלין למנחם טלמיא —

מהו דין וַיְעַנְּךָ וירעיבך(דברים ח, ג)?

וכי מאכל רעבון נתן הקדוש ברוך הוא המן לישראל?

מה עשה? הביא לפניו שתי קשואיןקשואין — קישואים, אחת שלימה ואחת שבורה.

אמר: הדא שלימתא בכמה?אמר: הדא שלימתא… — אמר: זו השלמה בכמה? אמר לו: בשני מנים. וזו השבורה בכמה? אמר לו: במנה אחד. אמר לו: אין סופה של זו להיעשות כזו?

אמר: זו השלמה בכמה?

אמר ליה: בתרין מני.

אמר לו: בשני מנים.

והדא תבירא בכמה?

וזו השבורה בכמה?

אמר ליה: בחד מנא.

אמר לו: במנה אחד.

אמר ליה: לית סופא דהדה דהיא מתעבדא כהדה?

אמר לו: אין סופה של זו להיעשות כזו?

אמר להן: לא דומה! כשם שהוא מתהנה מן הטעם, כך הוא נהנה מן הראיה.

שלשה דברים בנוי התאנה

רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא:

שלשה דברים נאמרו בנוי התאנה: טוב למאכל, ויפה לעינים, ומוסיף חכמה.

ושלשתן בפסוק אחד:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם(בראשית ג, ו) — מכאן שיפה לעינים;

וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל — מכאן שמוסיף חכמה.

הדא הוא דכתיב:

מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי(תהלים פט, א).

וכן יצחק אומר: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי(בראשית כז, ד).

אמר לו: בתחלה הייתי נהנה מן הראיה, ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.

וכן שלמה אומר: בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ —

לא דמי ההוא דחמי לי פלגותיה פניא וכפן, לההוא דחמי פלגותיה מליא ושבע.לא דמי ההוא… — אינו דומה מי שרואה את קערתו ריקה — ורעב, למי שרואה את קערתו מלאה — ושבע.

אינו דומה מי שרואה את קערתו ריקה — ורעב, למי שרואה את קערתו מלאה — ושבע.

בחשאי או בפרהסיא

חד כותי שאל לרבי מאיר.חד כותי שאל… — כותי אחד שאל את רבי מאיר. אמר לו: חיים המתים? אמר לו: כן. אמר לו: בחשאי או בפרהסיא? אמר לו: בפרהסיא. אמר לו: ממה אתה מראה לי (ראיה)?

כותי אחד שאל את רבי מאיר.

אמר ליה: חיין מתיא?

אמר לו: חיים המתים?

אמר ליה: אין.

אמר לו: כן.

אמר ליה: בחשאי או בפרהסיא?

אמר לו: בחשאי או בפרהסיא?

אמר ליה: בפרהסיא.

אמר לו: בפרהסיא.

אמר ליה: מן מאן את מתחמי לי?

אמר לו: ממה אתה מראה לי (ראיה)?

אמר ליה: לא ממקרא ולא ממשנה, אלא מדרך ארץ אני משיבך.

אמר ליה: נאמן אחד בעירנו, והכל מפקידין אצלו בחשאי, והוא מחזיר להן בפרהסיא.

בא אחד והפקיד אצלו בפרהסיא — היאך יחזיר לו, בחשאי או בפרהסיא?

אלא בפרהסיא.

אמר ליה: אין.

אמר ליה: ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר?

אמר: הבריות מפקידין אצל נשותיהן טיפה של לבלניתלבלנית — לבנה (טיפת זרע),

והקדוש ברוך הוא מחזיר להן אותה טיפה בריה נאה שלימה בפרהסיא —

המת, שהוא הולך בפרהסיא, לא כל שכן שיבא בפרהסיא?

אמר להם: כשם שהוא בא בקולי קולות, כך הוא הולך בקולי קולות.

רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גברין אמר:

כתיב: שְׁאוֹל וְעֹוצֶר רָחַם(משלי ל, טז).

וכי מה ענין זה לזה?

אלא מה עוצר רחם בקולי קולות, אף שאול בקולי קולות.

שליחין או לבושין

אמר: איך אנון אתיין — שליחין או לבושין?אמר: איך אנון… — אמר: כיצד הם באים — ערומים או לבושים? אמר לו: לבושים. אמר לו: מנין אתה מראה לי? אמר לו: לא ממקרא ולא ממשנה, אלא מדרך ארץ אני משיבך. אמר לו: זרעת מימיך אפונים? אמר לו: כן. אמר לו: כיצד זרעת אותם, ערומים או לבושים? אמר לו: ערומים. אמר לו: כיצד הם עולים, ערומים או לבושים? אמר לו: לבושים. אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר? ומה אפונים, כשזורעים אותם ערומים — עולים לבושים;

אמר: כיצד הם באים — ערומים או לבושים?

אמר ליה: לבושין.

אמר לו: לבושים.

אמר ליה: מנא את מחמי לי?

אמר לו: מנין אתה מראה לי?

אמר ליה: לא ממקרא ולא ממשנה, אלא מדרך ארץ אנא משיבך.

אמר לו: לא ממקרא ולא ממשנה, אלא מדרך ארץ אני משיבך.

אמר ליה: זרעת מימיך אפונין?

אמר לו: זרעת מימיך אפונים?

אמר ליה: אין.

אמר לו: כן.

אמר ליה: היאך זרעתן, שליחין או לבושין?

אמר לו: כיצד זרעת אותם, ערומים או לבושים?

אמר ליה: שליחין.

אמר לו: ערומים.

אמר ליה: היאך אנון אתיין, שליחין או לבושין?

אמר לו: כיצד הם עולים, ערומים או לבושים?

אמר ליה: לבושין.

אמר לו: לבושים.

אמר ליה: ולא שמעון אדנך מה פומך ממלל?

אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה פיך מדבר?

ומה אם אפונין, כד זרע להון שליחין — עלון להון לבושין;

ומה אפונים, כשזורעים אותם ערומים — עולים לבושים;

המת, שהוא הולך בלבוש, לא כל שכן שיבא בלבוש?

רבי איבו תני לה בשם רבי נתן:

כתיב: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹומֶר חוֹתָם(איוב לח, יד) —

כסות היורדת עם האדם בעולם הזה לשאול, היא באה עמו לעתיד.

מי מספק להם מזונות

אמר ליה: הואיל ואנון אתיין חיין ולבושין — מאן מספק לון מזונין?אמר ליה: הואיל… — אמר לו: הואיל והם באים חיים ולבושים — מי מספק להם מזונות? אמר לו: הלכת לחמת גדר מימיך? אמר לו: כן. אמר לו: בעונתה ושלא בעונתה? (הסדר משובש בכתב היד) אמר לו: וכיצד היו המזונות שם? אמר: מצויים. — בעונתה או שלא בעונתה? אמר לו: בעונתה ושלא בעונתה, שבשביל ההמונים מביאים (סחורה) לקנות ולמכור. אמר לו: כך — מי שמביא את ההמונים, מביא את מזונותיהם, שכתוב:

אמר לו: הואיל והם באים חיים ולבושים — מי מספק להם מזונות?

אמר ליה: אזלת לחמת גדר מימיך?

אמר לו: הלכת לחמת גדר מימיך?

אמר ליה: אין.

אמר לו: כן.

אמר ליה: בענתה ודלא בענתה?

אמר לו: בעונתה ושלא בעונתה? (הסדר משובש בכתב היד)

אמר ליה: והיך הוו מזונין תמן?

אמר לו: וכיצד היו המזונות שם?

אמר: שכיחין.

אמר: מצויים.

— בעונתה או דלא בעונתה?

— בעונתה או שלא בעונתה?

אמר ליה: בעונתה ודלא בעונתה,

אמר לו: בעונתה ושלא בעונתה,

דבגין אלוכסין מיתיין לזבן ולזבון.

שבשביל ההמונים מביאים (סחורה) לקנות ולמכור.

אמר ליה: כך, מאן דמייתי אכלוסיא — מיתי מזוניהון, דכתיב:

אמר לו: כך — מי שמביא את ההמונים, מביא את מזונותיהם, שכתוב:

בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ — כשירבו אוכלי הטובה, תרבה הטובה.

אמר ליה: הואיל אנון אתיאן חיין ולבושין מתפרנסין — למה אתון בכיין עליהון?אמר ליה: הואיל… — אמר לו: הואיל והם באים חיים ולבושים ומתפרנסים — למה אתם בוכים עליהם? אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש! יש אדם שמאבד את חמדתו ואינו בוכה?

אמר לו: הואיל והם באים חיים ולבושים ומתפרנסים — למה אתם בוכים עליהם?

אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא! אית בר נש דמוביד תחמדתיה ולא בכי?

אמר לו: תיפח רוחו של אותו האיש! יש אדם שמאבד את חמדתו ואינו בוכה?

אלא כשם שבא בקולי קולות, כך הוא נפטר בקולי קולות.

תרגום לעבריתטלמיא כינויו של מנחם (תלמי?) קשואין קישואים לבלנית לבנה (טיפת זרע)

יגבִּרְבוֹת הַטּוֹבָה — שלשה שותפין באדם

דרשת הפסוק · ״ברבות הטובה רבו אוכליה״ · שלשה שותפין באדם, משל הכרם והאריס, והמת שצריך שימור

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק י פסקה ב; בדפוס: ה, י, ב). הפסקה אינה מביאה את הפסוק, והיא ממשיכה את עניין המיתה שבפסקה הקודמת. בדפוס נחתמת ״ומדקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת״ ובמעשה מיתת דוד (קהלת ט, ד), ואינם בכתב היד.

״ועכשיו שנטלתה… לרמה ותולעה״ — בגליון (במאגרים סימן חסר +); ״חלקנו״ — אחריו תי״ו שנמחקה במאגרים. ״שזה״ — ההא מסופקת.

״שלשה שותפין״ — בדפוס ״שלשה הם שותפין״; ״וחכמה ובינה ודעת וגבורה״ — שם ״וחכמה ובינה ועצה ודעת וגבורה״. ״שמעון בן אלעזר אומר: תינוק בן יומו״ — שם ״אפי׳ בן יומו״.

המדרש קורא ״ומוראכם וחתכם יהיה על חית הארץ״ (במסורה: על כל חית הארץ).

תני:

בזמן שהולד נוצר במעי אמו, שלשה שותפין יש בו: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו.

אביו מזריע בו לובן, שממנו הלובנין: והמוח, והצפרנים, ולובן שבעין, והעצמות, והגידים.

אמו מזרעת אודם, שממנו הדמים: והעור, והבשר, ושער, ושחור שבעינים.

והקדוש ברוך הוא נותן בו עשרה דברים, ואלו הן:

רוח, ונשמה, וקלסתר פניםוקלסתר פנים — וצורת הפנים, ומראית עינים, ושמיעת אזנים, ודבור שפתים,

ונשיאות ידים, והלוך רגלים, וחכמה, ובינה, ודעת, וגבורה.

וכשבא שעת פטירתו, הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו, ומניח חלק אביו ואמו לפניהם, והן בוכין.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה לכם בוכין? כלום נטלתי משלכם? לא נטלתי אלא משלי!

אומרים לפניו: רבונו של עולם,

כל זמן שהיה חלקך בתוך חלקינו, היה חלקינו שמור מן רימה ותולעה;

ועכשיו שנטלתה חלקך מתוך חלקנו — הן חלקנו נתון ומושלך לרמה ותולעה.

משל הכרם והאריס

רבי יהודה הנשיא היה מושלו משל:

למה הדבר דומה? למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריסלאריס — לעובד אדמה המקבל חלק מן היבול.

אמר המלך לעבדיו: לכו בצרו את הכרם, וטלו חלקי, והניחו חלק האריס במקומו.

הלכו ועשו מצות המלך.

התחיל האריס צורח ובוכה.

אמר לו המלך: מה לך צווח ובוכה? נטלתי משלך כלום?

אמר לו: אדני המלך,

כל זמן שהיה חלקך עם חלקי, היה חלקי שמור מביזה וגנבה;

עכשו שנטלת חלקך — חלקי מושלך לביזה וגנבה.

המלך — זה מלך המלכים הקדוש ברוך הוא;

האריס — זה אביו ואמו.

כל זמן שנשמה נתונה באדם — שמור;

כיון שמת — הרי הוא ניתן לרמה ולתולעה, שנאמר:

אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה(איוב כה, ו).

אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה — אלו כנים שבחייו;

וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה — אלו שמרחישין תחתיו במותו.

המת צריך שימור

שמעון בן אלעזר אומר:

תינוק בן יומו חי — אין צריך שמור, לא מן חולדה ולא מן עכברים ולא מן הנחש:

הכלב רואה ובורח, הנחש רואה ובורח.

אבל כשמת — אפילו עוג מלך הבשן צריך שימור מן החולדה ומן העכברים ומן הנחשים.

שכל זמן שזה אדם חי, אימתו מוטלת על הבריות והחיות והרמשים, שנאמר:

וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל חַיַּת הָאָרֶץ(בראשית ט, ב).

כיון שמת אדם — בטלה אימתו, וצריך שמור.

תינוק בן יומו חי — מחללין עליו את השבת;

דוד מלך ישראל מת — אין מחללין עליו את השבת.

תרגום לעבריתוקלסתר פנים וצורת הפנים לאריס לעובד אדמה המקבל חלק מן היבול

ידמְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד — רבי ועבדו

דרשת הפסוק · ״מתוקה שנת העבד… והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון״ · רבי העוסק בצרכי הבריות ועבדו הישן, והפרדס שהמלך שותל בו ועוקר ממנו

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה א; בדפוס: ה, יא, א).

״ביה״ ו״יאות״ — היו״ד מסופקת. ״אתעטף בבגדיה״ — בדפוס ״בבגדים״; ״מי עסיק״ — שם ״מדעסיק״; ״ונתנו לבנו״ — שם ״ומסרו לבנו״.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹובֵד(קהלת ה, יא).

רבי נפק מן דימוסין, אתעטף בבגדיה, ויתיב עסיק בצרכיהון דברייתא.רבי נפק מן… — רבי יצא מן המרחץ (דימוסין), התעטף בבגדיו, וישב עוסק בצרכיהם של הבריות. מזג לו עבדו כוס; מתוך שעסק בצרכי הבריות, לא נתפנה לקבלה ממנו. נתנמנם העבד וישן לו. פנה רבי והסתכל בו, ואמר: יפה אמר שלמה: ״מתוקה שנת העובד״ ״והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון״ — כגון אנו, שעוסקים בצרכי הבריות — אף לישון אין מניחים אותנו.

רבי יצא מן המרחץ (דימוסין), התעטף בבגדיו, וישב עוסק בצרכיהם של הבריות.

מזג ליה עבדיה כסא;

מזג לו עבדו כוס;

מי עסיק בצרכי דברייתא, לא אתפני מקבלא יתיה מניה.

מתוך שעסק בצרכי הבריות, לא נתפנה לקבלה ממנו.

נתנמנם עבדא ודמך ליה.

נתנמנם העבד וישן לו.

הפך רבי ואסתכל ביה, ואמר: יאות אמר שלמה:

פנה רבי והסתכל בו, ואמר: יפה אמר שלמה:

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹובֵד וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן —

כגון אנן, דעסקינן בצרכי דברייתא — אף למדמוך לית אנן משתבקין.

כגון אנו, שעוסקים בצרכי הבריות — אף לישון אין מניחים אותנו.

משל הפרדס

אמר רבי ברכיה:

משל למלך שהיה לו פרדס ונתנו לבנו.

כל זמן שהיה בנו עושה רצונו — היה המלך רואה אי זו נטיעה יפה בעולם, ושותלה בפרדס של בנו;

וכל זמן שלא היה בנו עושה רצונו — רואה אי זו נטיעה יפה ומשובחת בפרדס, והיה עוקרה.

כך: המלך — זה הקדוש ברוך הוא; הפרדס — זה העולם.

ויש אומרים: זה ישראל.

כל זמן שהן עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא — רואה אי זה צדיק באמות העולם,

כגון יתרו ורחב ורות, וכגון אנטונינוסאנטונינוס — קיסר רומי, ידידו של רבי, ומביאו ומדבקו בישראל;

וכל זמן שאין עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא — רואה אי זה צדיק יש בישראל, ומסלקו מהן.

תרגום לעבריתאנטונינוס קיסר רומי, ידידו של רבי

טומְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד — מיתת נערים ומיתת זקנים

דרשת הפסוק · ״מתוקה שנת העבד״ · הנר שכבה מאליו, והתאנה שנלקטת בעונתה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה ב; בדפוס: ה, יא, ב).

״הנר״ ו״שהוא״ — אותיות מסופקות. ״מה״ (מפני מה היתי משכים) — בגליון.

״רבי חייא רבא ותלמידוי״ — בדפוס ״ר׳ חייא רבה ותלמידיו״. ״כך הקדוש ברוך הוא יודע עונתו של צדיק״ — שם ״יודע מתי הגיע עונתו של צדיק״.

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים?

רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר:

הנר הזה, בזמן שהוא כבה מאליו — יפה לו ויפה לפתילה;

ובזמן שאינו כבה מאליו — רע לו ורע לפתילה.

ורבי נחמיה אומר:

התאנה הזאת, כל זמן שהוא נלקטת בעונתה — יפה לו ויפה לתאנה;

וכשאינה נלקטת בעונתה — רע לו ורע לתאנה.

בעל התאנה

דילמא רבי חייא רבא ותלמידוי,דילמא רבי חייא… — למשל (משוער): רבי חייא רבה ותלמידיו, ויש אומרים: רבי שמעון בן חלפתא ותלמידיו, ויש אומרים: רבי עקיבא ותלמידיו, היו יושבים ושונים תחת התאנה הזאת.

למשל (משוער): רבי חייא רבה ותלמידיו,

ואית דאמרי: רבי שמעון בן חלפתא ותלמידוי,

ויש אומרים: רבי שמעון בן חלפתא ותלמידיו,

ואית דאמרי: רבי עקיבא ותלמידוי,

ויש אומרים: רבי עקיבא ותלמידיו,

הוון יתבין פשטין תחות הדה תאנתה.

היו יושבים ושונים תחת התאנה הזאת.

והיה בעל התאנה משכים ולוקט את תאנתו.

אמרו: נשנה את מקומינו, שמא הוא חושדינו.

ישבו במקום אחר.

ולמחר השכים בעל התאנה ללקט תאנתו, ולא מצאן.

חזר אחריהן ומצאן.

אמר להם: רבותי, מצוה חדא הויתון עבדין עמי — מנעתון יתה מני?אמר להם: רבותי,… — אמר להם: רבותי, מצוה אחת הייתם עושים עמי — מנעתם אותה ממני?

אמר להם: רבותי, מצוה אחת הייתם עושים עמי — מנעתם אותה ממני?

אמרין ליה: חס ושלום!

אמר לון: ומפני מה הנחתם מקומכם, וישבתם במקום אחר?

אמרו ליה: אנן אמרינןאנן אמרינן — אנחנו אמרנו: שמא הוא חושדינו.

אמר להם: חס ושלום! אלא אומר לכם מפני מה היתי משכים ולוקט אותה:

כשתנץכשתנץ — כשתזרח עליהם החמה — הם מתליעות.

ההוא יומא שבקתוןההוא יומא שבקתון — באותו היום שעזבתם, דלא לקט — ומצא אותן שזרחה עליהם חמה והתליעו.

אמרין: יפה בעל התאנה יודע ענתה של תאנתו, אמתי ראויה להלקט, והוא לוקטה.

כך הקדוש ברוך הוא יודע עונתו של צדיק, ומסלקו.

תרגום לעבריתכשתנץ כשתזרח אנן אמרינן אנחנו אמרנו ההוא יומא שבקתון באותו היום שעזבתם

טזמְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד — הספדו של חייא בר אדא

דרשת הפסוק · ״מתוקה שנת העבד״ · ריש לקיש מספיד את חייא בר אדא: ״דודי ירד לגנו״

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה ג; בדפוס: ה, יא, ג).

״אמרי לרבי יוחנן״ — בכתב היד ״א׳ר לר׳ יוחנן״, ופתחנו על פי הדפוס (״אמרי לר׳ יוחנן״); ״אמר רבי לרבי יוחנן״ אינו מתיישב.

״חייא בר אדא״ — בדפוס ״חייא בר רב אדא״; ״עאל ריש לקיש״ — שם ״עאל ר׳ שמעון״.

חייא בר אדא, בר אחתיה דבר קפרא, דמך.חייא בר אדא… — חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר. אמרו לרבי יוחנן: היכנס והספד עליו. אמר להם: ייכנס ריש לקיש, שהוא יודע מה כחו (מה גדלו). נכנס ריש לקיש והספיד עליו:

חייא בר אדא, בן אחותו של בר קפרא, נפטר.

אמרי לרבי יוחנן: עול אפטר עלוי.

אמרו לרבי יוחנן: היכנס והספד עליו.

אמר ליה: ייעול ריש לקיש, דהוא ידע מה חייליה.

אמר להם: ייכנס ריש לקיש, שהוא יודע מה כחו (מה גדלו).

עאל ריש לקיש ואפטר עלוי:

נכנס ריש לקיש והספיד עליו:

דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ(שיר השירים ו, ב) —

הקדוש ברוך הוא יודע מעשיו של רבי חייא בר אדא, וסלקו.

יזמְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד — הספדו של רבי סימון בר זביד

דרשת הפסוק · ״מתוקה שנת העבד״ · תלמיד חכם שמת אין לו תמורה, והשבטים שמצאו מציאה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה ד, בשני קטעים; בדפוס: ה, יא, ד).

״ומקום לזהב יזוקו״ ו״ואבן יצוק נחושה״ — בגליון. ״שאבדנו״ — בגליון, תחת ״שאבנו״ שמחק הסופר.

״עאל רבי אלעזר״ — בדפוס ״עאל ר׳ אילא… הלין קרייה״; ושם נוסף ״אבל ת״ח אם מת מי מביא לנו תמורתו, אנו אבדנו את ר׳ סימון מי מביא לנו תמורתו״, ו״ותמהו״ לפני ״ויצא לבם״.

המדרש קורא ״יזוקו״ (במסורה: יזקו).

כד דמך רבי סימון בר זביד, עאל רבי אלעזר ואפטר עלוי הדין קראהואפטר עלוי הדין קראה — והספיד עליו את המקרא הזה:

וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא(איוב כח, יב), לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ(איוב כח, יג),

וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כׇל חָי(איוב כח, כא), תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא(איוב כח, יד) —

כך תלמיד חכם שמת, מאין אנו מוצאין תמורתו?

ארבעה דברים שהן תשמישו של עולם, וכלן אם אבדו יש להן חלפיןחלפין — חליפין, תמורה, ואלו הן:

כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹוקּוּ(איוב כח, א),

בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה(איוב כח, ב).

אמר רבי לוי:

שבטים מציאה מצאו — ויצא לבם, שנאמר: וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ(בראשית מב, כח).

אנו, שאבדנו רבי סימון בר זביד — על אחת כמה וכמה.

תרגום לעבריתואפטר עלוי הדין קראה והספיד עליו את המקרא הזה חלפין חליפין, תמורה

יחאִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל — רבי בון ברבי חייא

דרשת הפסוק · ״מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל״ · הפועל שיגע שתי שעות כיום שלם, ויגיעי תורה שאין מניחין אותם לישון

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יא פסקה ה; בדפוס: ה, יא, ה).

״בכשרות״ — בדפוס ״בכושרות״. ״כך למד רבי בון״ — שם ״רבי בון ברבי חייא״. ״ועשיתי לך שם כשם הגדולים״ — שם ״שם גדול כשם הגדולים״ (כשמואל ב ז, ט).

הפועל שיגע שתי שעות

כד דמך רבי בון בירבי חייא, עאל רבי זירא ואפטר עלוי הדין פסוקואפטר עלוי הדין פסוק — והספיד עליו את הפסוק הזה:

מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹובֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל(קהלת ה, יא).

למה היה רבי בון ברבי חייא דומה?

למלך שהיה לו כרם, ושכר פועלין הרבה לעשותו.

והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתומתכשר במלאכתו — מוכשר וזריז במלאכתו יותר מן הכל, יותר מדאי.

מה עשה המלך? נטלו בידו, והיה מטייל עמו ארוכות וקצרותארוכות וקצרות — הלוך ושוב.

לעתותי ערב באו הפועלין לטול שכרן, ובא אותו הפועל עמהן — ונתן לו שכרו משלם.

התחילו הפועלין מצריןמצרין — מתרעמים.

אמרו: אנו יגענו כל היום, וזה יגע שתי שעות — ונתן לו המלך שכרו משלם!

אמר להם המלך: מה לכם מצרין?

יגע זה לשתי שעות בכשרותבכשרות — בזריזות ובכשרון, מה שלא יגעתם אתם כל היום.

כך למד רבי בון תורה לעשרים ושמונה שנים, מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.

אין מניחין אותו לישון

אמר רבי יוחנן:

כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, אין מניחין אותו לישון בעולם הבא,

אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ושל עבר, ושל אברהם יצחק ויעקב, ומשה ואהרן.

עד איכן?

עד וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ(דברי הימים א יז, ח).

תרגום לעבריתואפטר עלוי הדין פסוק והספיד עליו את הפסוק הזה מתכשר במלאכתו מוכשר וזריז במלאכתו ארוכות וקצרות הלוך ושוב מצרין מתרעמים בכשרות בזריזות ובכשרון

יטיֵשׁ רָעָה חוֹלָה — עשר שמור לבעליו

דרשת הפסוק · ״יש רעה חולה… עשר שמור לבעליו לרעתו״ · מהי רעה חולה, ועושר שמור לבעליו לרעתו: קרח, נבות, המן

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יב פסקה א; בדפוס: ה, יב, א).

״דגליס״ — הסמ״ך מסופקת; בדפוס ״דגלום״. ״אמר״ (רבי שמואל בר נחמן) — האל״ף מסופקת. ״בין הוא״ — מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״הוא״ בלבד. לפני ״רבי יצחק״ — מחיקה ריקה במאגרים.

״ורבנין אמרי: זה שבטו של לוי, דהוא כד מסכן חוזר למה דהוה״ — בדפוס ״ורבנן אמרי זה איוב דהוה עתיר ומתמסכן וחזר למה דהוה״. ״רבי יהושע בן לוי״, ״רבי שמואל בר נחמן״, ״רבי יהודה בר סימון״ — בדפוס ״ר׳ יהושע״, ״ר׳ שמואל״, ״ר׳ יהודה״. ״רבן גמליאל בר אנינא״ — שם ״ר׳ גמליאל ברבי חנינא״. ״דווי״ — אינו בדפוס.

יֵשׁ רָעָה חוֹלָה(קהלת ה, יב) —

וכי יש רעה חולה ויש רעה טובה?

אלא זו רעה חולה, כגון: דגליס, פטרגוספטרגוס — חולי הרגלים (פודגרא), מסכן, תשישתשיש — תשוש, חלש, דווידווי — חולה, ערטיל וכפיןערטיל וכפין — ערום ורעב.

עֹושֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.

רבי יהושע בן לוי אמר: זה קרח.

רבי שמואל בר נחמן אמר: זה נבות היזרעאלי.

רבי יהודה בר סימון אמר: זה המן.

רבי יצחק אמר: אלו בני ראובן ובני גד.

ורבנין אמרי:

זה שבטו של לוי, דהוא כד מסכןדהוא כד מסכן — שכאשר הוא מתרושש — חוזר למה דהוהחוזר למה דהוה — חוזר למה שהיה.

רבן גמליאל בר אנינא בעא קומיבעא קומי — שאל לפני רבי מונא.

אמר ליה: מהו דין דכתיבמהו דין דכתיב — מהו זה שכתוב עֹושֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ?

אמר ליה: כל סמא דמילתא בין הוא — קטאדיקי דידיה;אמר ליה: כל… — אמר לו: כל עיקרו של הדבר — (העושר הוא) ערבון לגזר דינו (משוער); כשבא עליו גזר דין (קנס) של המלכות, יתן לה מה שיתן (ויפדה בו את עצמו).

אמר לו: כל עיקרו של הדבר — (העושר הוא) ערבון לגזר דינו (משוער);

כשבא עליו קטאדיקי דמלכותא, יתן לה מה דיתן.

כשבא עליו גזר דין (קנס) של המלכות, יתן לה מה שיתן (ויפדה בו את עצמו).

תרגום לעבריתפטרגוס חולי הרגלים (פודגרא) תשיש תשוש, חלש דווי חולה ערטיל וכפין ערום ורעב דהוא כד מסכן שכאשר הוא מתרושש חוזר למה דהוה חוזר למה שהיה בעא קומי שאל לפני מהו דין דכתיב מהו זה שכתוב

כוְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא — עין רעה בעני

דרשת הפסוק · ״ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה״ · העשיר שנתן עין רעה בעני, ואינו מוריש לבנו

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יג פסקה א; בדפוס: ה, יג, א).

״לא די לך דמשלך לא נתת לי… ובמה שנתתי לך״ — בדפוס ״לא נתת לו… ובמה שנתתי לו אני״.

וְאָבַד הָעֹושֶׁר הַהוּא(קהלת ה, יג).

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר:

בְּעִנְיַן רָע — שחשב על אותו עני.

אמר ליה: לא טב לך לעי ונגיס?אמר ליה: לא… — אמר לו: לא טוב לך לעמול ולאכול? ראה שוקיים, ראה רגליים, ראה בשר! לא טוב לך לעמול ולאכול?

אמר לו: לא טוב לך לעמול ולאכול?

חמי שקין, חמי כרעין, חמי קופדין!

ראה שוקיים, ראה רגליים, ראה בשר!

לא טב לך לעי ואכיל?

לא טוב לך לעמול ולאכול?

אמר הקדוש ברוך הוא: לא די לך דמשלך לא נתת לי כלום,

ובמה שנתתי לך אתה מכניס בו עין רעה?

לפיכך וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה —

מן ממונא דידיה דהוה בידיה, לא ישבוק לבריה.מן ממונא דידיה… — מן הממון שלו שהיה בידו, לא יניח לבנו.

מן הממון שלו שהיה בידו, לא יניח לבנו.

כאכַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ — השועל והכרם

דרשת הפסוק · ״כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא״ · השועל שצם ונכנס לכרם, ואדם שבא ונפטר בקול ובידים פשוטות

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יד פסקה א; בדפוס: ה, יד, א).

״מינך״ — הנו״ן מסופקת. בדפוס ״גניבא אמר״, ונוסף ״חזר וצאים תלת יומין אוחרנין״ (בכתב היד חסר הצום השני). ״כלומר״ ו״לומר״ — בכתב היד ״כלו׳״ ו״לומ׳״.

השועל והכרם

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ(קהלת ה, יד).

גניבא:

לשועללשועל — משל לשועל שמצא כרם, והיה מסייגמסייג — מוקף גדר מכל פנותיו.

והיה שם נקב אחד, ובקש להכנס בו — ולא הוה יכיל.והיה שם נקב… — והיה שם נקב אחד, ובקש להכנס בו — ולא היה יכול. מה עשה? צם שלשה ימים, עד שכחש ותשש, ונכנס בנקב הזה, ואכל ושמן. ביקש לצאת — ולא יכול לעבור כלל, עד שכחש ותשש, וחזר כמו שהיה, ויצא. כשיצא, היה הופך פניו ומסתכל בו. אמר: כרם, כרם! מה טוב אתה, ומה טובים הפירות שבתוכך, וכל מה שיש בך — נאים ומשובחים! אבל מה הנאה ממך? כמו שאדם נכנס לתוכך — כך הוא יוצא. כך הוא העולם הזה.

והיה שם נקב אחד, ובקש להכנס בו — ולא היה יכול.

מה עבד? צם תלת יומין, עד דכחיש ותשש, ועל בהדא נוקבא, ואכל ושמן.

מה עשה? צם שלשה ימים, עד שכחש ותשש, ונכנס בנקב הזה, ואכל ושמן.

בעא למפק — ולא יכיל מעבר כלום,

ביקש לצאת — ולא יכול לעבור כלל,

עד דכחש ותשש, וחזר היך מה דהוה, ונפק.

עד שכחש ותשש, וחזר כמו שהיה, ויצא.

כד נפק, הוה אפיך אפוי ואסתכל ביה.

כשיצא, היה הופך פניו ומסתכל בו.

אמר: כרמא כרמא!

אמר: כרם, כרם!

מה טב את, ומה טבין אנון פירין דגוויך, וכל מאן דאית בך — יאין ומשבחן!

מה טוב אתה, ומה טובים הפירות שבתוכך, וכל מה שיש בך — נאים ומשובחים!

ברם מה הניה מינך? כמה דבר נש עליל לגוויך — כך הוא נפק.

אבל מה הנאה ממך? כמו שאדם נכנס לתוכך — כך הוא יוצא.

כך הוא הדין עלמא.

כך הוא העולם הזה.

כשבא כן ילך

כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא.

תני:

כשבא אדם — כן ילך.

אדם בא בקול, ונפטר מן העולם בקול;

בא בעולם בבכיה, ונפטר מן העולם בבכיה;

בא בעולם בחיבה, ונפטר מן העולם בחיבה;

בא בעולם באנחה, ונפטר מן העולם באנחה;

בא בעולם בבלי דעת, ונפטר מן העולם בבלי דעת.

תני בשם רבי מאיר:

כשאדם בא לעולם, ידיו הן קפוצות, כלומר: כל העולם שלי הוא, אני נוחלו;

וכשהוא נפטר מן העולם, ידיו הן פשוטות, לומר: לא נחלתי מן העולם הזה כלום.

שכן שלמה אמר: כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ.

תרגום לעבריתלשועל משל לשועל מסייג מוקף גדר

כבוְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה — ארבע מלכיות ושכר הרוח

דרשת הפסוק · ״וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח״ · בא בחליטין והולך בחליטין, ארבע מלכיות, ושכר הרוח

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טו פסקה א; בדפוס: ה, טו, א).

״[חולה]״ — ההא הושלמה במאגרים. ״אמר רבי שמואל בר חלפתא״ — אינו בדפוס (״הא היך מה דאתא…״). ״בבל מדי יוון ואדום״ — בדפוס ״בבל יון מדי ואדום״.

המדרש קורא ״וגם זו רעה… כל עומת״ (במסורה: וגם זה רעה… כל עמת), ״מה יתרון לו שיעמול״ (במסורה: ומה יתרון לו שיעמל), ״את כדר לעומר מלך עילם״ (במסורה: כדרלעמר, מילה אחת). מקבילה: לעיל, פרשה א חלק א, ״מה יתרון לאדם״ (אמר רבי לוי: חרשת וזרעת וקצרת).

וְגַם זו רָעָה חוֹלָה כׇּל עֻומַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ(קהלת ה, טו).

אמר רבי שמואל בר חלפתא:

היך מה דאתאהיך מה דאתא — כמו שבא בחליטין — כך ייזיל ליהכך ייזיל ליה — כך ילך לו בחליטין.

אמר רבי פנחס:

כשם שפתח העולם בארבע מלכיות, כך חתם בארבע מלכיות.

פתח בארבע מלכיות — אֵת כדר לעומר מֶלֶךְ עֵילָם(בראשית יד, ט);

חתם בארבע מלכיות — בבל, מדי, יוון ואדום.

מַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹול לָרוּחַ.

אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: חרשת, וזרעת, וקצרת, ועמרת, ודשת, ועשית אותו תבואה וערימה —

אם אין אני מוציא רוח שתזרה לך, מאיכן את חיה?

הא אינן נותנין העומר, אלא שכר אותו הרוח!

הוי: מַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹול לָרוּחַ.

תרגום לעבריתהיך מה דאתא כמו שבא כך ייזיל ליה כך ילך לו

כגגַּם כׇּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל — דור השופטים ודורו של שמואל

דרשת הפסוק · ״גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף״ · דור השופטים שהקציפו, ודורו של שמואל: שבט יהודה ובנימן נשתייר

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק טז פסקה א; בדפוס: ה, טז, א).

״אלא ׳וקצף׳״ — כך בכתב היד; בדפוס ״וקצף״ בלא ״אלא״. בדפוס הלמה ״גם כל ימיו בחשך ילך״.

המדרש קורא ״למה נגפנו היום״ (במסורה: למה נגפנו יהוה היום).

דור השופטים

גַּם כׇּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל(קהלת ה, טז) — מדבר בדורן של שופטים.

וְכָעַס הַרְבֵּה — שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשה ידיהן הרעים.

וְחׇלְיוֹ — אלו הייסורין.

אלא וָקָצֶף — שהקציפו לפני הקדוש ברוך הוא, ואמרו:

לָמָה יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹּאת(שופטים כא, ג).

דורו של שמואל

דבר אחר:

מדבר בדורו של שמואל.

וְכָעַס הַרְבֵּה — שהיו מכעיסין להקדוש ברוך הוא במעשיהן הרעים.

וְחׇלְיוֹ — אלו הייסורין.

וָקָצֶף — שהקציפו ואמרו: לָמָּה נְגָפָנוּ הַיּוֹם(שמואל א ד, ג).

גלו עשרת השבטים — ולא נשתייר מהן;

גלה שבט יהודה ובנימן — ונשתייר מהן.

כדהִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב — אכילה ושתיה שבמגלה

דרשת הפסוק · ״הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות״ · כל אכילה ושתיה שבקהלת — בתורה ומעשים טובים נאמרה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יז פסקה א; בדפוס: ה, יז, א).

״ולשתות״, ״אב״, ״מה״ (מלוהו) ו״תורה״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״רבי תנחומא ואמרי לה רבי נחמן בריה דרבי שמואל״ — בדפוס ״ר׳ תנחומא אומר״ בלבד.

הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת(קהלת ה, יז).

רבי תנחומא, ואמרי לה רבי נחמן בריה דרבי שמואל:

כל אכילה ושתיה שנאמרה במגלה הזאת — בתורה ומעשים טובים נאמרה.

אמר רבי יונה:

אב שבכלן: וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ(קהלת ח, טו).

וכי יש אכילה ושתיה מלוין את האדם לקבר?

אלא מה מלוהו? תורה ומעשים טובים.

כהגַּם כׇּל הָאָדָם — מתת אלהים

דרשת הפסוק · ״גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים… זה מתת אלהים היא״ · מתת אלהים — למי שהקדוש ברוך הוא רוצה בו

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יח פסקה א; בדפוס: ה, יח, א).

״בני״ כפול בכתב היד, ונמחק במאגרים.

המדרש קורא ״וגם כל האדם״ ו״זו מתת אלהים היא״ (במסורה: גם כל האדם… זה מתת אלהים היא).

וגם כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים(קהלת ה, יח) — זו מַתַּת אֱלֹהִים הִיא.

אמר רבי פנחס:

המדה הזאת אינה נוהגת בכל בני אדם, אלא במי שירצה בו הקדוש ברוך הוא.

כוכִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר — אלקנה

דרשת הפסוק · ״כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו״ · דורו של עלי, ואלקנה שהיה מעלה את ישראל לרגל

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק יט פסקה א; בדפוס: ה, יט, א).

״ומעלה אותם לירושלם״ — כך בכתב היד (בדפוס ״בירושלים״), אף שאלקנה עלה לשילה.

המדרש קורא ״יזכור ימי חייו״ (במסורה: יזכר את ימי חייו).

כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּור יְמֵי חַיָּיו(קהלת ה, יט) — זה דורו של עלי.

כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ — זה אלקנה,

שהיה מדריך ישראל ומעלה אותם לירושלם בכל שנה ושנה בדרך אחרת.

לכך הכתוב מקלסו: וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ(שמואל א א, ג).

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מכתב יד בית המדרש לרבנים 5529. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בחושבחו
גנודר— (הוספה)
גשתמותשתמית
האכול— (הוספה)
המשפחתהמשפתה
האלאאלה
יוגדרוגרב
יאפלניפלשתי
יאבן— (הוספה)
יאעושהעש
יבלא— (הוספה)
כבחולהחול

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מכ״י בית המדרש לרבנים 5529

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מכ״י בית המדרש לרבנים 5529