מדרש

קהלת רבה

פרשה יא: שלח לחמך

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. יאשלח לחמךקהלת יא, א
§§13§§

מדרש קהלת רבה

פרשה יא

שלח לחמך

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ(קהלת יא, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מדפוס פיזרו רע״ט §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אשַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם — צדקה ששבה לבעליה

דרשת הפסוק · ״שלח לחמך על פני המים״ · צדקה לעמלי תורה, ניצולי הים, בר קפרא ורבי אלעזר בן שמוע, והפת שנתן אברהם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק א פסקה א, בשלושה קטעים; בדפוס: יא, א, א).

״ספינה״ (שטבעה בים), ״גוררת״, ״ביקר״ (זיל ביקר סגי), ״חד״ (על חד קרטא), ״דערערן״ (השני), ״חמש״ (אצטלוואן) — אותיות מסופקות בכתב היד. ״וראו״ (האיר המקום עיניהם) ו״ל..״ (ורחצו רגליכם) — נמחקו במאגרים ואינם כאן.

״ערום״ — בכתב היד ״ע..ם״ ואינו קריא, והושלם במאגרים (וכן בדפוס). ״מלכותא״ (וידעון הדא מלכותא) — בכתב היד ״מלתא״, ותוקן במאגרים (בדפוס ״וידעון אתון הדא מלכותא״). ״לבניך״ (אני פורע לבניך, בפעם הרביעית) — בכתב היד ״לך״, ותוקן במאגרים.

״בירושלם״ — בגליון, תחת ״ב..א״ שמחק הסופר. ״כשהן״ (מהלכין זה עם זה) — בגליון, תחת ״בשוק״ שמחק הסופר.

״שתי סלעים… שלשה סלעים… חמשה סלעים״ — בכתב היד ״ב׳… ג׳… ה׳״, והמספרים נפתחו כלשון הדפוס; וכן ״ארבעה עשר פרסין״ (י״ד), ״ארבעה אלפין״ (ד׳), ״שבעין אסטלוון״ (ע׳). ״דינרין״ — בכתב היד ״דינ׳״ ו״די׳״.

״עמילי תורה… אלא תורה״ — בדפוס ״עמלי תורה… אלא דברי תורה״. ״בר קפרא הוה מטייל על שוניתא דימה דקסרין״ — שם ״מקפל בשוניתא דימא דקסרי״. ״שאמר: אדם גדול שכמותו אוסיף לו״ — שם ״אמר לו אדם גדול שכמותך יוציא שלשה סלעים אחרים״. ״ספספתא״ — שם ״ספפסא״. ״מתמסרין לך״ — שם ״מתמשכנין לך״.

״חמש אצטלוואן״ — בדפוס ״שבע איצטלוון״. ״טכסיתי ואכסי בהתתי״ — שם ״ואיכסי בה תתאי״. ״ואת חפץ ביקרא דבריית״ — שם ״ואת חכים ביקרי דברייתא״. ״אנא לא בר אחיכון אנא״ — שם ״ואנא לא בר עשו אחוכון אנא״. ״לבית גנזיי״ — שם ״לבי געא וגנזי דידי״.

״פרגמוטיט״ — בדפוס ״פרגמטוזטוס״; ״סרדיוט״ — שם ״אסרדיוט״. ״מזבין מנין מגעגעין באדמה״ — בכתב היד ״נונין״ (דגים), ותוקן כדפוס (״מזבין מנין מגעגעין בדמא״, בגדים מגואלים בדם), שכן כתב היד עצמו ממשיך ״ונסבית ית מנוי ויהבית יתהון לדין למזבנא״ (את בגדיו של ההרוג). ״וקרון עלי״ — כך בכתב היד; בדפוס ״וקרון עליה״.

״אמר לון: תזלון ותימרון למלכותא״ — בכתב היד ״א׳ל״, ונפתח ״אמר לון״, שכן הדברים אל השומרים (״תזלון ותימרון״, ״ואעלוניה״), וכלשון הסופר עצמו בסיפור (״אמ׳ לון״) וכדפוס (״אמר לון איזלון אימרון למלכא״).

המדרש קורא ״לא יבא עמני… על אשר לא קדמו״ (במסורה: עמוני ומואבי… על דבר אשר לא קדמו), ״הנני ממטיר לחם״ (במסורה: ממטיר לכם לחם), ״פיסת בר״ (במסורה: פסת), ״אם רחץ יי״ (במסורה: אם רחץ אדני).

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם(קהלת יא, א).

אמר רבי ביבי:

אם בקשת לעשות צדקה — עשה אותה עם עמילי תורהעמילי תורה — העמלים בתורה,

שאין מים האמור כאן אלא תורה,

שנאמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א).

מעשה בתלמיד חכם שטבע בים

אמר רבי עקיבא:

כשהייתי בא בים, ראיתי ספינה שטבעה בים,

ונצטערתי על תלמיד חכם אחד שהיה בה ונטבע.

וכשבאתי למדינת קפודקיאקפודקיא — קפדוקיה, ראיתיו יושב לפני ושואל שאלות ומשיב.

אמרתי לו: בני, היאך עלית מן הים?

אמר לי: רבי, בצלותךבצלותך — בתפילתך טרדניטרדני — דחפני גל לחברו, וחברו לחברו, עד שהגיעני ליבשה.

אמרתי לו: בני, מה מעשים יש בידך?

אמר לי: כשנכנסתי לספינה, פגע בי חד מסכן,אמר לי: כשנכנסתי… — אמר לי: כשנכנסתי לספינה, פגע בי עני אחד, ואמר לי: זכה בי (תן לי צדקה)! נתתי לו ככר (עגול) אחת. אמר לי: כשם שנתת לי את נפשי במתנתך, כך תינתן לך נפשך.

אמר לי: כשנכנסתי לספינה, פגע בי עני אחד,

ואמר לי: זכי בי!

ואמר לי: זכה בי (תן לי צדקה)!

יהבית ליה חד עגול.

נתתי לו ככר (עגול) אחת.

אמר לי: כמה דיהבת לי נפשאי במתנתך, כן תתיהב לך נפשך.

אמר לי: כשם שנתת לי את נפשי במתנתך, כך תינתן לך נפשך.

וקראתי עליו: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

מעשה בספינה והגדי הצלוי

מעשה בספינה אחת גדולה מפרשת בים הגדול,

ונטלה רוח והוליכה למקום שאין בו מים מהלכין.

כשראו צרתן צרה, אמרו: בואו ונשתתפינן באצטרכיאונשתתפינן באצטרכיא — ונשתתף (ונחלק ביננו) בצידה שלנו שלנו —

אם נמות, נמות כלנו; ואם נחיה, נחיה כלנו.

האיר המקום עיניהם, ונטלו גדי אחד וצלו אותו ותלוהו במערבה של ספינהבמערבה של ספינה — בירכתי הספינה, בצדה האחורי.

באת חיה גדולה לריחו, והתחילה גוררת בה, עד שהשליכה למקום שהמים מהלכין, והלכו.

כיון שנכנסו לרומי, תנון עובדא לרבי אליעזר ורבי יהושע,כיון שנכנסו לרומי,… — כיון שנכנסו לרומי, סיפרו את המעשה לרבי אליעזר ולרבי יהושע, וקראו עליהם: ״שלח לחמך על פני המים״.

כיון שנכנסו לרומי, סיפרו את המעשה לרבי אליעזר ולרבי יהושע,

וקרון עליהון: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וקראו עליהם: ״שלח לחמך על פני המים״.

מעשה בבר קפרא והאנטיפוטא

בר קפרא הוה מטייל על שוניתא דימה דקסרין.בר קפרא הוה… — בר קפרא היה מטייל על השונית (סלעי החוף) של ים קיסרין. ראה ספינה שטבעה בים הגדול, והאנטיפוטא (הנציב, ἀνθύπατος) עולה מתוכה ערום. כשראה אותו, בא אצלו ושאל בשלומו, ונתן לו שתי סלעים. מה עשה? הכניסו לביתו, האכילהו והשקהו, ונתן לו עוד שלשה סלעים אחרים, שאמר: אדם גדול שכמותו, אוסיף לו עוד שלשה סלעים. לאחר ימים נתפסו היהודים בעניין זה (משוער: בעלילה זו). אמרו: מי ילך ויפייס (את השלטון) עלינו? אמרו: ילך בר קפרא, שהוא חשוב במלכות. אמר להם: וכי יודעים אתם שהמלכות הזאת עושה דבר בחינם? אמרו לו: יש כאן חמש מאות דינרים, קח אותם ולך פייס עלינו. לקח אותם ועלה אל המלכות. כשראה (אותו) האנטיפוטא, עמד על רגליו ושאל בשלומו. אמר לו: למה טרח רבי (לבוא) לכאן? אמר לו: מבקש אני ממך שתרחם על היהודים האלה. אמר לו: וכי יודע אתה שהמלכות הזאת עושה דבר בחינם? אמר לו: יש עמי חמש מאות דינרים, קח אותם והתפייס עלינו. אמר לו: חמש מאות הדינרים האלה יהיו מסורים לך תמורת חמשת הסלעים שנתת לי, ובני אומתך ינצלו תמורת האוכל והמשקה שהאכלת והשקית אותי בביתך, ואתה לך בכבוד רב. וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

בר קפרא היה מטייל על השונית (סלעי החוף) של ים קיסרין.

ראה ספינה שנטבעה בים הגדול, ואנטיפוטא עולה מתוכה ערום.

ראה ספינה שטבעה בים הגדול, והאנטיפוטא (הנציב, ἀνθύπατος) עולה מתוכה ערום.

כד חמיניה, בא אצלו ושאל בשלומו, ונתן לו שתי סלעים.

כשראה אותו, בא אצלו ושאל בשלומו, ונתן לו שתי סלעים.

מה עשה?

הכניסו לביתו, האכילהו והשקהו, ונתן לו עוד שלשה סלעים אחרים,

שאמר: אדם גדול שכמותו, אוסיף לו עוד שלשה סלעים.

לבתר יומין אתצידון יהודאי בהדין ספספתא.

לאחר ימים נתפסו היהודים בעניין זה (משוער: בעלילה זו).

אמרין: מאן ייזל ומפייס עלן?

אמרו: מי ילך ויפייס (את השלטון) עלינו?

אמרין: ייזיל בר קפרא, דהוא חשוב במלכותא.

אמרו: ילך בר קפרא, שהוא חשוב במלכות.

אמר לון: וידעון הדא מלכותא עבדא מידי על מגאן?

אמר להם: וכי יודעים אתם שהמלכות הזאת עושה דבר בחינם?

אמרין ליה: אית הכא חמש מאוון דינרין, סב יתהון וזיל פייס עלינן.

אמרו לו: יש כאן חמש מאות דינרים, קח אותם ולך פייס עלינו.

נסב יתהון וסלק למלכותא.

לקח אותם ועלה אל המלכות.

כשראה אנטיפוטא, עמד על רגליו ושאל בשלומו.

כשראה (אותו) האנטיפוטא, עמד על רגליו ושאל בשלומו.

אמר ליה: למה יצטער רבי להכא?

אמר לו: למה טרח רבי (לבוא) לכאן?

אמר ליה: בעינא מנך דתרחם על אלין יהודאי.

אמר לו: מבקש אני ממך שתרחם על היהודים האלה.

אמר ליה: ותדע את דהדין מלכותא עבדא כלום על מגן?

אמר לו: וכי יודע אתה שהמלכות הזאת עושה דבר בחינם?

אמר ליה: אית עמי חמש מאוון דינרין, סב יתהון ופייס עלינן.

אמר לו: יש עמי חמש מאות דינרים, קח אותם והתפייס עלינו.

אמר ליה: אלין חמש מאוון דינרין אנון יהון מתמסרין לך חלף חמשה סלעים דיהבת לי,

אמר לו: חמש מאות הדינרים האלה יהיו מסורים לך תמורת חמשת הסלעים שנתת לי,

ואומתך משתזבין חלף מיכל ומשתי דאוכלת ואשקית יתי בביתך,

ובני אומתך ינצלו תמורת האוכל והמשקה שהאכלת והשקית אותי בביתך,

ואת זיל ביקר סגי.

ואתה לך בכבוד רב.

וקרון עלוי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

מעשה ברבי אלעזר בן שמוע והאדומי

רבי אלעזר בן שמוע הוה מטייל על גיף ימא רבא.רבי אלעזר בן… — רבי אלעזר בן שמוע היה מטייל על שפת הים הגדול. ראה ספינה שנטרפה בים; כהרף עין טבעה, וטבע כל מה שהיה בתוכה. ראה אדם אחד שיושב על קרש אחד של הספינה, ומגל לגל עלה ליבשה. כשהיה ערום ומסתתר על שפת הים, הגיעה שעתם של ישראל לעלות לרגל לירושלם. אמר להם: מבני עשו אחיכם אני. תנו לי מעט כסות שאתכסה בה ואכסה את בושתי (ערותי), שהים הפשיט אותנו ולא ניצל לנו דבר. אמרו לו: וכך יופשטו כל בני אומתך! נשא את עיניו, וראה את רבי אלעזר שהיה מטייל ביניהם. אמר לו: רואה אני שאתה אדם זקן ונכבד באומתך, ואתה חפץ בכבוד הבריות; אלא זכה בי, ותן לי כסות שאכסה בה את בושתי, שהים הפשיט אותנו. היה רבי אלעזר בן שמוע לבוש חמש אצטלות (גלימות). פשט אחת ונתן לו. וחזר והוליכו לביתו, והאכילו והשקהו, ונתן לו מאתים דינרים, והרכיבו ארבעה עשר פרסאות, ועשה לו כבוד רב עד שהביאו לביתו. לאחר ימים מת הקיסר הרשע, ומינו אותו מלך תחתיו. גזר על אותה מדינה: כל הגברים להריגה, וכל הנשים לביזה. אמרו לרבי אלעזר בן שמוע: לך ופייס עלינו. אמר להם: אתם יודעים שהמלכות הזאת אינה עושה דבר בחינם. אמרו לו: יש כאן ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ולך ופייס עלינו. לקח אותם, ועלה ועמד על שער המלכות. אמר להם (לשומרים): לכו ואמרו למלכות: אדם יהודי אחד עומד על השער, שמבקש לשאול בשלום המלכות. והכניסוהו. כשראהו המלך, ירד מעל כסאו ונפל על פניו. אמר לו: ומה עסקו של אדוני כאן? ולמה טרח אדוני לבוא לכאן? אמר לו: כדי שתרחם על היהודים, על המדינה הזאת, ותבטל את הגזרה הזאת. אמר לו: כלום כתוב בתורתכם שקר? אמר לו: לא. אמר לו: כתוב: ״לא יבא עמוני״ וגו׳ — ״על אשר לא קדמו״; וכתוב: ״לא תתעב אדומי כי אחיך הוא״. וכי אני איני בן אחיכם? ולא גמלו לי חסד! ומי שעובר על התורה — חייב מיתה. אמר לו רבי אלעזר בן שמוע: אף על פי שהם חייבים, מחול להם ורחם עליהם. אמר לו: ואתה יודע שהמלכות הזאת אינה עושה דבר בחינם. אמר לו: יש עמי ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ורחם עליהם. אמר לו: ארבעת האלפים יהיו נתונים לך תמורת מאתים (הדינרים) שנתת לי, והמדינה כולה תינצל בשבילך תמורת האוכל והמשקה שהאכלת והשקית אותי בתוך ביתך. והיכנס לבית גנזי, וקח לך שבעים אצטלות של בגדים תמורת האצטלה שנתת לי, ולך בשלום לאומתך, והם מחולים בשבילך. וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

רבי אלעזר בן שמוע היה מטייל על שפת הים הגדול.

חמא אילפא דמיטרפא בימא; כהריפת עין טבעת, וטבע כל מה דהוה בגווה.

ראה ספינה שנטרפה בים; כהרף עין טבעה, וטבע כל מה שהיה בתוכה.

חמא חד גבר דיתיב על חד קרטא דספינתא, ומן גלא לגלא סלק ליבשתא.

ראה אדם אחד שיושב על קרש אחד של הספינה, ומגל לגל עלה ליבשה.

כד הוה ערטילאי והוה מיטמר בגיף ימא, ארעת עונתא דישראל דיסקון לריגלא בירושלם.

כשהיה ערום ומסתתר על שפת הים, הגיעה שעתם של ישראל לעלות לרגל לירושלם.

אמר לון: מן בני עשו אחוכון אנא.

אמר להם: מבני עשו אחיכם אני.

הבו לי זעיר כסות טכסיתי ואכסי בהתתי, דערערן ימא ולא אשתזב לן מידי.

תנו לי מעט כסות שאתכסה בה ואכסה את בושתי (ערותי), שהים הפשיט אותנו ולא ניצל לנו דבר.

אמרין ליה: וכן יתערערן כל אומתך!

אמרו לו: וכך יופשטו כל בני אומתך!

תלא עיניה, וחמא רבי אלעזר דהוה מטייל ביניהון.

נשא את עיניו, וראה את רבי אלעזר שהיה מטייל ביניהם.

אמר ליה: מסתכל אנא דאת גבר סב ויקיר באומתך, ואת חפץ ביקרא דבריית;

אמר לו: רואה אני שאתה אדם זקן ונכבד באומתך, ואתה חפץ בכבוד הבריות;

אלא זכי בי, והב לי כסות דאכסי בהתתי, דערערן ימא.

אלא זכה בי, ותן לי כסות שאכסה בה את בושתי, שהים הפשיט אותנו.

הוה רבי אלעזר בן שמוע לביש חמש אצטלוואן.

היה רבי אלעזר בן שמוע לבוש חמש אצטלות (גלימות).

שלח חד ויהב ליה.

פשט אחת ונתן לו.

והדר אוביליה לביתיה, ואוכליה ואשקייה, ויהב ליה תרי מאוון דינרין,

וחזר והוליכו לביתו, והאכילו והשקהו, ונתן לו מאתים דינרים,

וארכביה ארבעה עשר פרסין, ועבד ליה יקר סגי עד דעייליה לביתיה.

והרכיבו ארבעה עשר פרסאות, ועשה לו כבוד רב עד שהביאו לביתו.

לבתר יומין מת קיסר הרשע, ואימני ליה מלכא תחותיה.

לאחר ימים מת הקיסר הרשע, ומינו אותו מלך תחתיו.

גזר על ההיא מדינתא: כל גברין לקטלא, וכל נשיא לביזה.

גזר על אותה מדינה: כל הגברים להריגה, וכל הנשים לביזה.

אמרין לרבי אלעזר בן שמוע: זיל ופייס עלינן.

אמרו לרבי אלעזר בן שמוע: לך ופייס עלינו.

אמר לון: אתון ידעין דהא מלכותא עבדא מדי על מגן.

אמר להם: אתם יודעים שהמלכות הזאת אינה עושה דבר בחינם.

אמרין ליה: אית הכא ארבעה אלפין דינרין, סב יתהון וזיל ופייס עלינן.

אמרו לו: יש כאן ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ולך ופייס עלינו.

נסב יתהון, וסלק וקם על תרע מלכותא.

לקח אותם, ועלה ועמד על שער המלכות.

אמר לון: תזלון ותימרון למלכותא: חד גבר יהודאי קאים על תרעא, דבעי למשאל דמלכותא.

אמר להם (לשומרים): לכו ואמרו למלכות: אדם יהודי אחד עומד על השער, שמבקש לשאול בשלום המלכות.

ואעלוניה.

והכניסוהו.

כד חמיניה מלכא, שדא מעל כורסיה ונפל על אנפוהי.

כשראהו המלך, ירד מעל כסאו ונפל על פניו.

אמר ליה: ומה עסקיה דמרי הכא? ולמה יצטער מרי להכא?

אמר לו: ומה עסקו של אדוני כאן? ולמה טרח אדוני לבוא לכאן?

אמר ליה: בגין דתתרחם על יהודאי, על הדא מדינתא, ותבטל הדא גזרתא.

אמר לו: כדי שתרחם על היהודים, על המדינה הזאת, ותבטל את הגזרה הזאת.

אמר ליה: כלום כתיב בתורתכם שקרא?

אמר לו: כלום כתוב בתורתכם שקר?

אמר ליה: לא.

אמר לו: לא.

אמר ליה: כתיב: לֹא יָבֹא עַמּנִי וגו׳(דברים כג, ד) — עַל אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ(דברים כג, ה);

אמר לו: כתוב: ״לא יבא עמוני״ וגו׳ — ״על אשר לא קדמו״;

וכתיב: לֹא תְתַעֵב אֲדֹומִי כִּי אָחִיךָ הוּא(דברים כג, ח).

וכתוב: ״לא תתעב אדומי כי אחיך הוא״.

אנא לא בר אחיכון אנא? ולא גמלין לי חסד!

וכי אני איני בן אחיכם? ולא גמלו לי חסד!

ומאן דעבר על אוריתא — חייב קטלא.

ומי שעובר על התורה — חייב מיתה.

אמר ליה רבי אלעזר בן שמוע: אף על גב דאנון חייבין, תשבוק יתהון ותרחם עליהון.

אמר לו רבי אלעזר בן שמוע: אף על פי שהם חייבים, מחול להם ורחם עליהם.

אמר ליה: ואת ידעת הדא מלכותא עבדא מידי על מגן.

אמר לו: ואתה יודע שהמלכות הזאת אינה עושה דבר בחינם.

אמר ליה: אית עמי ארבעה אלפין דינרין, סב יתהון ותרחם עליהון.

אמר לו: יש עמי ארבעת אלפים דינרים, קח אותם ורחם עליהם.

אמר ליה: ארבעה אלפין יהון לך יהיבין חלף תרין מאוון דיהבת לי,

אמר לו: ארבעת האלפים יהיו נתונים לך תמורת מאתים (הדינרים) שנתת לי,

ומדינתא כולה משתיזבא בגינך חלף מיכלא ומשתיא די אכלית ואשקית יתי בגו ביתך.

והמדינה כולה תינצל בשבילך תמורת האוכל והמשקה שהאכלת והשקית אותי בתוך ביתך.

ועול לבית גנזיי, וסב לך שבעין אסטלוון דלבושין חלף אצטלא דיהבת לי,

והיכנס לבית גנזי, וקח לך שבעים אצטלות של בגדים תמורת האצטלה שנתת לי,

וזיל בשלם לאומתך, ואנון שביקין בגינך.

ולך בשלום לאומתך, והם מחולים בשבילך.

וקרון עלוי: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

מעשה בעגול שהושלך לים

עובדא הוה בחד בר נש, דהוה בכל יום נסיב חד עגול ומקלק לימא רבא.עובדא הוה בחד… — מעשה היה באדם אחד, שהיה בכל יום לוקח ככר (עגול) אחת ומשליך לים הגדול. יום אחד הלך וקנה דג אחד, וקרעו ומצא בו מטמון. אמר לו (משוער: אמרו עליו): זהו האיש שעמדה לו ככרו. וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

מעשה היה באדם אחד, שהיה בכל יום לוקח ככר (עגול) אחת ומשליך לים הגדול.

חד יומא אזל וזבן חד נון, וקרעיה ואשכח ביה סימא.

יום אחד הלך וקנה דג אחד, וקרעו ומצא בו מטמון.

אמר ליה: הידא הוא גברא דקם ליה עיגוליה.

אמר לו (משוער: אמרו עליו): זהו האיש שעמדה לו ככרו.

וקרון עליה: שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וקראו עליו: ״שלח לחמך על פני המים״.

מעשה בפרגמוטיט והסרדיוט

אמר רבי יצחק:

עובדא הוה בפרגמוטיט שהיה מהלך בדרך.

פגע בו סרדיוט אחד.

כשהן מהלכין זה עם זה, קשר עמו חיבה.

כיון שנכנסו לעיר, הכניסו עמו, האכילהו ואשקהו.

לבתר אתציד ההוא פרגמוטיט מזבין מנין מגעגעין באדמה.לבתר אתציד ההוא… — לאחר זמן נתפס אותו סוחר (פרגמטוטס, πραγματευτής) כשהוא מוכר בגדים מגואלים בדם. שמע אותו חייל (סרדיוט, στρατιώτης) ובא אליו. אמר לו: מה אתה עושה כאן? סיפר לו את המעשה. אמר לו: כשאתה יוצא להישפט, אמור: פלוני יודע לי זכות. כשיצא להישפט, אמר להם: פלוני יודע לי זכות. שלחו, והביאוהו. אמרו לו: איזו זכות אתה יודע לזה? אמר להם: אחיו של ההרוג היה חייב לי, ולא היה לו מה שיתן לי, ולקחתי את בגדיו ונתתי אותם לזה, למכור אותם בשבילי. אמרו: נאמן קיבל מנאמן. והוא יצא לחירות (דימוס, משוער: מן הלטינית dimissus, משוחרר). וקראו עליו: ״שלח לחמך״.

לאחר זמן נתפס אותו סוחר (פרגמטוטס, πραγματευτής) כשהוא מוכר בגדים מגואלים בדם.

שמע ההוא סרדיוט ואתא לגביה.

שמע אותו חייל (סרדיוט, στρατιώτης) ובא אליו.

אמר ליה: מה את עביד הכא?

אמר לו: מה אתה עושה כאן?

תני ליה עובדא.

סיפר לו את המעשה.

אמר ליה: כד את נפיק למיתדנא, אימא: פלן חכים עלי זכו.

אמר לו: כשאתה יוצא להישפט, אמור: פלוני יודע לי זכות.

מן דנפק למתדנא, אמר לון: פלן חכים עלי זכו.

כשיצא להישפט, אמר להם: פלוני יודע לי זכות.

שלחון, אתיוה.

שלחו, והביאוהו.

אמרין ליה: מה זכו את ידע לדין?

אמרו לו: איזו זכות אתה יודע לזה?

אמר לון: אחוי דקטילא הוה חייב לי, ולא הוה מה דיתן לי,

אמר להם: אחיו של ההרוג היה חייב לי, ולא היה לו מה שיתן לי,

ונסבית ית מנוי ויהבית יתהון לדין, למזבנא יתהון לי.

ולקחתי את בגדיו ונתתי אותם לזה, למכור אותם בשבילי.

אמרין: נאמן מנאמן קביל.

אמרו: נאמן קיבל מנאמן.

והוא נפיק לדימוס.

והוא יצא לחירות (דימוס, משוער: מן הלטינית dimissus, משוחרר).

וקרון עלי: שַׁלַּח לַחְמְךָ.

וקראו עליו: ״שלח לחמך״.

אברהם: פת לחם, רחיצה, מים וצל

רבי אלעזר בר סימאי פתר קריה באברהם אבינו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אתה אמרת: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם(בראשית יח, ה) —

חייך, אני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא.

במדבר — הִנְנִי מַמְטִיר לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם(שמות טז, ד);

בישוב — שנאמר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹורָה(דברים ח, ח);

לעתיד לבא — יְהִי פִיסַּת בַּר בָּאָרֶץ(תהלים עב, טז).

אמרת: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם(בראשית יח, ד) —

אני פורע לבניך:

במדבר — וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם(יחזקאל טז, ט);

בישוב — רַחֲצוּ הִזַּכּוּ(ישעיה א, טז);

לעתיד לבא — אִם רָחַץ יי אֵת צֹואַת בְּנוֹת צִיּוֹן(ישעיה ד, ד).

אתה אמרת: יֻוקַּח נָא מְעַט מַיִם —

חייך, אני פורע לבניך:

במדבר — שנאמר: עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(במדבר כא, יז);

בישוב — אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם(דברים ח, ז);

לעתיד לבא — וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וגו׳(יואל ד, יח).

אתה אמרת: וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ —

חייך, אני פורע לבניך:

במדבר — פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ(תהלים קה, לט);

בישוב — בַּסֻּכֹּות תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים(ויקרא כג, מב);

לעתיד לבא — וְסֻוכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם(ישעיה ד, ו).

תרגום לעבריתעמילי תורה העמלים בתורה קפודקיא קפדוקיה בצלותך בתפילתך טרדני דחפני ונשתתפינן באצטרכיא ונשתתף (ונחלק ביננו) בצידה שלנו במערבה של ספינה בירכתי הספינה, בצדה האחורי

בתֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה — שבת ומילה

דרשת הפסוק · ״תן חלק לשבעה וגם לשמונה״ · פטירת רבי אלעזר ברבי שמעון, ושבעה ושמונה: שבת ומילה, מועדים, נשיאים ומלואים

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: יא, ב, א).

מקבילות לדרשות ״תן חלק לשבעה״: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת, ד — שם לרבי ליעזר ״זו שבת, דכתיב ויהי ביום השביעי״ (שמות טז, כז; כאן ״ויהי בשביעית״, מלכים א יח, מד) ו״זו מילה, דכתיב וישם פניו בין ברכיו״, ואליהו אומר ״אילו לא נשתייר לישראל אלא שתי מצות האילו בלבד — כדי היא זכותן שירדו להן גשמים״; דור משה ודור יהושע — בשם רבי נחמיה (כאן רבי עזריה); רבי יהושע ״אילו שבעת ימי פסח… שמונת ימי החג… לרבות את העצרת ואת ראש השנה ואת יום הכיפורים״; הנשיאים — בשם רבי סימון (כאן רבי נחמיה); המלואים — ״רבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון״ (כאן רבי יהודה), בראיה ״כי שבעה ימים ימלא את ידם״; הנדה — ״רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יהודה״ (כאן רבי הונא); רבי לוי ״אילו שבעת ימי החג״ (כאן ״שבעת ימי סוכה״). ובפסקת ״ביום השמיני״ שבתוספות הפסיקתא, ג: רבי ליעזר ורבי יהושע בלא ראיות, ״אמר רבי לוי: תן חלק לשבעת ימי החג… הזהיר הקדוש ברוך הוא אף בקדושת יום השמיני״, והנדה ״אמר רבי יהודה ברבי סימן בשם רבי מאיר״.

בכתב היד מעשה רבי אלעזר ברבי שמעון בא לפני דרשת ״תן חלק לשבעה״; בדפוס הוא בא אחרי דברי רבי לוי, ונחתם שוב ״וגם לשמונה ביום השמיני עצרת״.

״נקרא״ (הראשון), ״לאיתויה״, ״ברי״ — אותיות מסופקות בכתב היד. ״אתייהב״ — בגליון, וסימן החסר בשיטה. ״עד דאנון נקיין״ — במאגרים סוגריים ריקים (מחיקה) בין ״עד״ ל״דאנון״. ״ואתון״ — הסופר כתב ״ויי…״ ומחק, והאל״ף בגליון. ״בערלות״ — הבי״ת בגליון.

״לשמונה״ (שמל יהושע) — השי״ן הושלמה במאגרים. ״ביום השביעי נשיא לבני אפרים״ — הסופר כתב ״ביום ההוא״ ומחק, ו״השביעי״ הושלם במאגרים.

״שבעת ימי… שמונת ימי…״ — בכתב היד ״ז׳… ח׳…״.

״להדא גופא קדישא… ווי דהדין לרימה״ — בדפוס ״להדין גופא צדיקא… ווי דהדין גופא צדיקא לאדמה״. ״בחוטראי״ — שם ״בחוטרי ובמורניתא״. ״אנא עללה לאיתויה״ — שם ״אנא עללה ומייתי ליה דאית לי סימן ביה״.

״אלו ימים שמל יהושע… מלמד שמלן בראשונה… אמר רבי לוי: שעשה אותה גבעה״ — בדפוס ״זה דור שמל יהושע… מכלל שמלן בראשונה… שעשו אותה גבעה״ (בלא רבי לוי). רבי יהודה (המלואים) — בדפוס נוסף ״שנאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם״.

המדרש קורא ״מול את בני ישראל שנית״ (במסורה: עשה לך חרבות צרים ושוב מל את בני ישראל שנית), ״ביום השמיני ימול״ (במסורה: וביום השמיני ימול).

רבי אלעזר ברבי שמעון והתולעת

רבי אלעזר ברבי שמעון איתשש, אתגלי אדרעיה.רבי אלעזר ברבי… — רבי אלעזר ברבי שמעון חלה, ונתגלתה זרועו. ראתה אותו אשתו, וצחקה ובכתה: אשרי, מה היה חלקי בעולם הזה! אשרי שנדבקתי בגוף קדוש זה! ובכתה ואמרה: אוי, שזה (הגוף) הולך לרימה! וכשהיה נפטר, אמר לה: אני נפטר, אבל לרימה אין שליטה בי, אלא תולעת אחת שעתידה לנקר מאחורי אזני; שפעם אחת הייתי נכנס לבית המדרש, ושמעתי קולו של אדם אחד מחרף, והיתה היכולת בידי לעשות בו דין, ולא עשיתי. כיון שנפטר, ניתן (נקבר) בגוש חלב הזאת. והיה רבי שמעון בן יוחאי נגלה (בחלום) לאנשי מירון. אמר להם: עין ימין אחת היתה לי, ואין אתם נותנים אותה אצלי! והיו אנשי מירון האלה מבקשים להביאו, ואנשי גוש חלב יוצאים אחריהם במקלות. פעם אחת, סמוך ליום הכיפורים (הצום הגדול), אמרו: הרי זו השעה להביא אותו, בעוד שהם עסוקים (משוער). הלכו מבקשים להביאו. ויצאו שני נחשים של אש, והתחילו מהלכים (משוער) לפניהם. אמרו: יודעת השעה (שעת רצון היא) שאנו מביאים אותו. וכיון שהגיעו למערה, עמדו להם שני הנחשים לצד. אמר: מי נכנס להביא אותו? אמרה (אשתו): אני נכנסת להביאו. ומצאה את אותה תולעת יושבת ומנקרת מאחורי אזנו. בשעה שביקשה להסירה, שמעה בת קול אומרת: הניחו לבעל החוב שיגבה את חובו. הביאוהו ונתנוהו אצל אביו. מאותה שעה לא נגלה רבי שמעון לאנשי מירון.

רבי אלעזר ברבי שמעון חלה, ונתגלתה זרועו.

חמיתיה אתתיה, ודחכת ובכת:

ראתה אותו אשתו, וצחקה ובכתה:

טובוי, מה הוה חולקי בהדין עלמא!

אשרי, מה היה חלקי בעולם הזה!

טובוי דאדבקית להדא גופא קדישא!

אשרי שנדבקתי בגוף קדוש זה!

ובכית ואמרת: ווי דהדין לרימה!

ובכתה ואמרה: אוי, שזה (הגוף) הולך לרימה!

וכד הוה מדמיך, אמר לה:

וכשהיה נפטר, אמר לה:

אנא מדמיך, ברם רימה לית ליה משלוט בי,

אני נפטר, אבל לרימה אין שליטה בי,

אלא חדא תולעתא דעתידא נקרא אחורי אודני;

אלא תולעת אחת שעתידה לנקר מאחורי אזני;

דחד זמן הוינא עליל לבי מדרשא, ושמעית קליה דחד בר נש מחרף,

שפעם אחת הייתי נכנס לבית המדרש, ושמעתי קולו של אדם אחד מחרף,

והוה ספיקה בידי למעבד ביה דינא, ולא עבדית.

והיתה היכולת בידי לעשות בו דין, ולא עשיתי.

כיון דדמך, אתייהב בהדא גוש חלב.

כיון שנפטר, ניתן (נקבר) בגוש חלב הזאת.

והיה רבי שמעון בן יוחאי מתגלי על מרונאי.

והיה רבי שמעון בן יוחאי נגלה (בחלום) לאנשי מירון.

אמר לון: חד עין דימין דהוה לי, ולית אתון יהבין יתיה גבאי!

אמר להם: עין ימין אחת היתה לי, ואין אתם נותנים אותה אצלי!

והוו מירונאי אלין בעו מיתוניה, וגוש חלב אי נפקון בתריהון בחוטראי.

והיו אנשי מירון האלה מבקשים להביאו, ואנשי גוש חלב יוצאים אחריהם במקלות.

חד זמן קרוב צומא רבא, אמרין: הא ענתא מתיין יתיה, עד דאנון נקיין.

פעם אחת, סמוך ליום הכיפורים (הצום הגדול), אמרו: הרי זו השעה להביא אותו, בעוד שהם עסוקים (משוער).

אזלין בעיין מיתיניה.

הלכו מבקשים להביאו.

ונפקין תרין חיוון דנור, שרן מחיכן קדמיהון.

ויצאו שני נחשים של אש, והתחילו מהלכים (משוער) לפניהם.

אמרין: חכימא שעתא דאנן מיתינן.

אמרו: יודעת השעה (שעת רצון היא) שאנו מביאים אותו.

וכיון דמטון למערתא, קמון ליה תרין חויאן לסטאר.

וכיון שהגיעו למערה, עמדו להם שני הנחשים לצד.

אמר: מאן עליל מיתי ליה?

אמר: מי נכנס להביא אותו?

אמרה: אנא עללה לאיתויה.

אמרה (אשתו): אני נכנסת להביאו.

ואשכחת ההיא תולעתא יתיבא נקרא אחורי אודניה.

ומצאה את אותה תולעת יושבת ומנקרת מאחורי אזנו.

בעת מרמיתיה, שמעה ברת קלא אמרה: שביקו למרי חובא דיגבי חוביה.

בשעה שביקשה להסירה, שמעה בת קול אומרת: הניחו לבעל החוב שיגבה את חובו.

איתיניה ויהביניה גבי אבוי.

הביאוהו ונתנוהו אצל אביו.

מן ההיא שעתא לא אתגלי רבי שמעון על מרונאי.

מאותה שעה לא נגלה רבי שמעון לאנשי מירון.

כלי שנשתמש בו קדש

רבי אלעזר ברבי שמעון, כשהיה נכנס לבית הוועד, היו פניו של רבי מקדירות.רבי אלעזר ברבי… — רבי אלעזר ברבי שמעון, כשהיה נכנס לבית הוועד, היו פניו של רבי מקדירות (מושחרות). והיה אביו אומר לו: בני, יפה (כך ראוי) — זה ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל. כשנפטר, שלח (רבי) לבקש את אשתו (לישא אותה). שלחה ואמרה לו: כלי שנשתמש בו קדש, ישתמש בו חול? אמר לה: ומה היה עושה, שאין אני עושה כמותו? אמרה לו: כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה עוסק כל צרכו, והיה אומר: כל ייסוריהם של ישראל יבואו עלי — והם באים; וכשהיתה השעה באה לעסוק (בתורה), היה אומר: כל אחד ואחד ילך למקומו. אמר לה: אף אני עושה כן. קרא להם (לייסורים) שיבואו — ובאו; ביקש שילכו — ולא הלכו. ויש אומרים: שלוש עשרה שנים שלמות היה חושש בשיניו. שלח ואמר לה (והשיבה): שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין.

רבי אלעזר ברבי שמעון, כשהיה נכנס לבית הוועד, היו פניו של רבי מקדירות (מושחרות).

והוה אבוי אמר ליה: ברי, יאות — זה ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל.

והיה אביו אומר לו: בני, יפה (כך ראוי) — זה ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל.

מן דדמך, שלח תבע באתתיה.

כשנפטר, שלח (רבי) לבקש את אשתו (לישא אותה).

שלחה ואמרת ליה: כלי שנשתמש בו קדש, ישתמש בו חול?

שלחה ואמרה לו: כלי שנשתמש בו קדש, ישתמש בו חול?

אמר לה: ומה הוה עביד, דלית אנא עביד דכותיה?

אמר לה: ומה היה עושה, שאין אני עושה כמותו?

אמרה ליה: כד הוה יתיב לעי באוריתא, הוה לעי כל צרכיה,

אמרה לו: כשהיה יושב ועוסק בתורה, היה עוסק כל צרכו,

והוה אמר: כל ייסורין דישראל ייתון עלאי — ואינון אתיין;

והיה אומר: כל ייסוריהם של ישראל יבואו עלי — והם באים;

וכד הוה ענתא אתיא למלעי, הוה אמר: כל חד וחד ייזיל לאתריה.

וכשהיתה השעה באה לעסוק (בתורה), היה אומר: כל אחד ואחד ילך למקומו.

אמר לה: אוף אנא עביד כן.

אמר לה: אף אני עושה כן.

קרא לון דייתון — ואתון;

קרא להם (לייסורים) שיבואו — ובאו;

בעא דייזלון — ולא אזלין.

ביקש שילכו — ולא הלכו.

ואית דאמרי: תלת עשרי שנין דיומין עביד חשיש שיניה.

ויש אומרים: שלוש עשרה שנים שלמות היה חושש בשיניו.

שלח ואמר לה: שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין.

שלח ואמר לה (והשיבה): שמעתי שמעלין בקדש ולא מורידין.

שבת ומילה

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה(קהלת יא, ב).

רבי אליעזר ורבי יהושע.

רבי אליעזר אומר:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אלו שבעת ימי השבת,

כמה דאת אמר: וַיְהִי בַּשְּׁבִיעִית(מלכים א יח, מד) — ביום השבת.

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — אלו שמונת ימי המילה,

דכתיב: וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו(מלכים א יח, מב).

ולמה בֵּין בִּרְכָּיו?

אלא אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,

אפילו אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות אלו, שבת ומילה — כדי הוא שתרחם עליהם.

פסח וחג

רבי יהושע אומר:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אלו שבעת ימי הפסח;

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — אלו שמונת ימי החג.

ומנין לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים?

תלמוד לומר: וגם, וגם — רבויין.

דבר אחר: מילת משה ומילת יהושע

דבר אחר. רבי עזריה אומר:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — זה דור שמל משה לשבעה;

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — אלו ימים שמל יהושע לשמונה,

דכתיב: בָּעֵת הַהִיא אָמַר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ מֹול אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית(יהושע ה, ב) —

מלמד שמלן בראשונה.

וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ(יהושע ה, ג) —

אמר רבי לוי: שעשה אותה גבעה בערלות.

דבר אחר: הנשיאים

דבר אחר. רבי נחמיה פתר קריה בנשיאים:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — דכתיב: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם(במדבר ז, מח);

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — דכתיב: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה(במדבר ז, נד).

דבר אחר: המלואים

דבר אחר. רבי יהודה פתר קריה במלואים:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אלו שבעת ימי המלואים;

וְגַם לִשְׁמנָה — וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי(ויקרא ט, א).

דבר אחר: נדה ומילה

דבר אחר. רבי הונא אומר:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אלו שבעת ימי נדה;

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — אלו שמונת ימי מילה,

שנאמר: בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ(ויקרא יב, ג).

סוכה ועצרת

רבי לוי אמר:

תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה — אלו שבעת ימי סוכה;

וְגַם לִשְׁמוֹנָה — בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת(במדבר כט, לה).

גאִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם — תלמיד חכם ונביאים

דרשת הפסוק · ״אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון״ · תלמיד חכם ותורתו, הנביאים ונבואתם, והחכם שנפטר

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ג פסקה א; בדפוס: יא, ג, א).

״אם הגיע קירסו של תלמיד חכם להורות אם בדרום ואם בצפון״ — בגליון, וסימן החסר בשיטה. ״על ישראל״ השני (נבואה על ישראל) — כפול בכתב היד ומחוק בידי הסופר. ״גשם״ (בדבר אחר) ו״קירסאן״ — אותיות מסופקות. ״מהמטיר״ — בכתב היד ״מה״ בלבד, ו״מטיר״ הושלם במאגרים. ״אם״ לפני ״בדרום״ (בסוף הפסקה) — מחוק בידי הסופר.

״זה תלמיד חכם; גשם — זו תורה״ — בדפוס ״אם ימלאו תלמידי חכמים תורה״. ״ומעידין חכמתו״ — שם ״ומעמידין חכמתו״. ״הפקד״ — שם ״אפקוד״. ״שם כל ישראל גומלין לו חסד״ — שם ״מקום שיפול העץ שם יהוא, שמה יהיו כל ישראל גומלין אותו חסד״.

המדרש קורא ״תהיו לי אתם ארץ חפץ״ (במסורה: כי תהיו אתם ארץ חפץ); פעם שלישית ״כי תהיו אתם ארץ חפץ״ כלשון המסורה.

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם(קהלת יא, ג) — זה תלמיד חכם;

גֶּשֶׁם — זו תורה;

עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ — על ישראל יריקו, שנקראו ארץ,

שנאמר: תִהְיוּ לי אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ(מלאכי ג, יב).

וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן —

אם הגיע קירסוקירסו — שעתו, זמנו של תלמיד חכם להורות, אם בדרום ואם בצפון —

כל ישראל מתכנסין שמה, ומעידין חכמתו, ושומעין ממנו ולמדין ממנו.

דבר אחר: הנביאים

דבר אחר:

אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם — אם הנביאים ימלאו נבואה על ישראל;

יָרִיקוּ — על ישראל הן מתנבאין, שהן ארץ,

שנאמר: כִּי תִהְיוּ לי אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ.

תרגם עקילס הגרעקילס הגר — עקילס הגר, מתרגם המקרא ליוונית: וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מֵהַמְטִיר עָלָיו מָטָר(ישעיה ה, ו) —

ועל נביאיא הפקד, דלא יתנבון להון נבואתא.ועל נביאיא הפקד… — ועל הנביאים אצוה, שלא יתנבאו להם נבואה.

ועל הנביאים אצוה, שלא יתנבאו להם נבואה.

וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ —

אם הגיע קירסאןקירסאן — שעתם, זמנם של נביאים להתנבות, אם בדרום ואם בצפון —

שמה יהיו כל ישראל מתכנסין, ומעידין את נבואתו, ושומעין ולמדין ממנו.

צרות על הארץ ופטירת החכם

אמר רבי יצחק:

אם ראית צרות שהן ממשמשות ובאות על הארץ — בשביל ישראל, שנקראו ארץ,

שנאמר: כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ.

אם הגיע קרסוקרסו — שעתו, זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם, כגון רבי מונא בצפורין ורבי בון בטבריא —

בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן — שם כל ישראל גומלין לו חסד.

תרגום לעבריתקירסו שעתו, זמנו עקילס הגר עקילס הגר, מתרגם המקרא ליוונית קירסאן שעתם, זמנם קרסו שעתו, זמנו

דשֹׁומֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע — רוחן של מלכיות

דרשת הפסוק · ״שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור״ · המשגיח במלכיות אינו זורע מצוות

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה א; בדפוס: יא, ג, א, בסוף הפסקה).

״וכל הרואה בעבים״ — בדפוס ״ומי רואה בעבים״.

שֹׁומֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע(קהלת יא, ד) —

שומר רוחן של מלכיות — לא יזרע מצות ומעשים טובים;

וכל הרואה בעבים של מלכיות — לא יקצור מצות ומעשים טובים.

הכַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ — שבעה דברים מכוסים

דרשת הפסוק · ״כאשר אינך יודע מה דרך הרוח״ · שבעה דברים המכוסים מבני אדם

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ה פסקה א; בדפוס: יא, ה, א).

״משתכר״ (הראשון), ״אימתי״ (הראשון) — אותיות מסופקות. ״שבעה דברים״ — בכתב היד ״ז׳ דברים״.

״ובמה אדם משתכר״ — בדפוס ״ובמה הוא משתכר״. ״ומלכות הרשעה אימתי נופלת״ — שם ״ומלכות זו של אדום אימתי נופלת״. בדפוס נוסף ״מניין״ לפני כל פסוק.

המדרש קורא ״כי אינך יודע״ (במסורה: כאשר אינך יודע), ״כי לא ידע האדם את עתו״ (במסורה: כי גם לא ידע), ״זו מתת אלהים היא״ (במסורה: זה מתת), ״חוקר לב ובוחן כליות״ (במסורה: חקר לב בחן כליות).

כי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ(קהלת יא, ה).

שבעה דברים מכוסין מבני אדם, ואלו הן:

יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ובמה אדם משתכר,

ומה בלבו של חברו, ומה בעבורהבעבורה — בעוברה, במה שבבטנה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת.

יום המיתה — כִּי לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ(קהלת ט, יב).

יום הנחמה — דכתיב: אֲנִי יְיָ בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה(ישעיה ס, כב).

עומק הדין — דכתיב: כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא(דברים א, יז).

במה אדם משתכר — שנאמר: זו מַתַּת אֱלֹהִים הִיא(קהלת ה, יח).

ומה בלבו של חברו — דכתיב: אֲנִי יְיָ חֹוקֵר לֵב ובוחן כְּלָיוֹת(ירמיה יז, י).

ומה בעבורה של אשה — שנאמר: כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה.

ומלכות הרשעה אימתי נופלת — דכתיב: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי(ישעיה סג, ד).

תרגום לעבריתבעבורה בעוברה, במה שבבטנה

ובַּבֹּקֶר זְרַע — בבכיר ובאפיל

דרשת הפסוק · ״בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך״ · זריעה, אשה ובנים, תורה בנערות ובזקנה, ותלמידי רבי עקיבא

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ו פסקה א, בשלושה קטעים; בדפוס: יא, ו, א). דברי רבי יהושע (״נשאת אשה בילדותך…״) — חסרים בכתב היד ובאים כאן מדפוס פיזרו רע״ט.

״בזקנותך״ (בדברי רבי יהושע, בפיזרו), ״אי זה״ (תורה מתקיימת) — אותיות מסופקות. ״שני אלפים… שבעה״ — בכתב היד ״ב׳ אלפים… ז׳״.

״שני אלפים תלמידים היו מגבתון עד אנטיפטרס… מתו בחייו… העמיד לו שבעה״ — בדפוס ״שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס… מתו בחיי… העמידו לי שבעה״. ״אמר להם: בני״ — שם בלא ״בני״. ״רבי כהן פתר קריה באשה״ — שם ״ר׳ נתן [נ״א כהן]״.

המדרש קורא ״בבקר זרע זרעך״ (במסורה: זרע את זרעך; ובדברי רבי יהושע כלשון המסורה), ״ואם שניהם באחד טובים״ בדברי רבי ישמעאל (במסורה: כאחד; בדברי רבי כהן כלשון המסורה).

בַּבֹּקֶר זְרַע זַרְעֶךָ(קהלת יא, ו).

רבי אליעזר ורבי יהושע.

רבי אליעזר אומר:

אם זרעת בבכירבבכיר — בזריעה המוקדמת — זרע באפילבאפיל — בזריעה המאוחרת,

שאין את יודע אי זה זרע מתקיים לך, אם בבכיר אם באפיל:

כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה.

רבי יהושע אומר:

נשאת אשה בילדותך ומתה — תשא בזקנותך;

היו לך בנים בילדותך — יהיו לך בנים בזקנותך,

שנאמר:

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה.

תורה בנערות ובזקנה

רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר:

אם למדת תורה בנערותך — למוד תורה בזקנותך,

שאין אתה יודע אי זה תורה מתקיימת לך, אם של נערותך אם של זקנותך:

וְאִם שְׁנֵיהֶם באחד טוֹבִים.

תלמידי רבי עקיבא

רבי עקיבא אומר:

שני אלפים תלמידים היו מגבתון עד אנטיפטרסמגבתון עד אנטיפטרס — מגבת ועד אנטיפטרס, וכלן מתו בחייו בין פסח לעצרת.

ובסוף העמיד לו שבעה, ואלו הן:

רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי,

ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, ורבי יוחנן הסנדלר.

אמר להם: בני, הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה;

ואתם אל תהיו כמותם.

מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

אשה בנערות ובזקנה

רבי כהן פתר קריה באשה:

אם לקחת אשה בנערותך — לקח בזקנותך.

למה? כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אי זה בנים מתקיימין לך, אם של נערותך אם של זקנותך;

וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

תרגום לעבריתבבכיר בזריעה המוקדמת באפיל בזריעה המאוחרת מגבתון עד אנטיפטרס מגבת ועד אנטיפטרס

זוּמָתוֹק הָאוֹר — אורה של תורה

דרשת הפסוק · ״ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש״ · אורה של תורה ואור העולם הבא

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה א; בדפוס: יא, ז, א).

״אשרי מי שיזכה לראותו האור כחמה״ — בדפוס ״אשרי שיזכה לראות האור ההוא״.

המדרש קורא ״טוב לענים״ (במסורה: וטוב לעינים).

וּמָתוֹק הָאוֹר(קהלת יא, ז) — מתוק אורה של תורה;

טוֹב לַעֵנַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ — אשרי מי שתלמודו מאיר לו כשמש.

רבי אחא אומר:

מתוק אור העולם הבא.

אשרי מי שיזכה לראותו, האור כחמה,

שנאמר: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה(ישעיה ל, כו).

חכִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה — שמחת התורה

דרשת הפסוק · ״כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח ויזכר את ימי החשך״ · שמחת התורה, ימי הרעה, ותורתו של משיח

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה א; בדפוס: יא, ח, א).

המדרש קורא ״ויזכור״ (במסורה: ויזכר).

כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח(קהלת יא, ח) — ישמח בשמחת התורה.

וְיִזְכֹּור אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ — אלו ימי הרעה.

כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כׇּל שֶׁבָּא הָבֶל —

תורה שאדם למד בעולם הזה — הבל היא לפני תורתו של משיח.

טשְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ — ודע כי על כל אלה

דרשת הפסוק · ״שמח בחור בילדותך… ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט״ · לגנוז את ספר קהלת, משלי החשבון שאחר ההנאה, ותורה בנערות ובזקנה

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ט פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: יא, ט, א). ״בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת״ — כפול בכתב היד לעיל, פרשה א, ״מה יתרון לאדם״ (שם בשם רבי שמואל בר רב יצחק).

״ועמד לו״ — לפניו ״ואמר לו״ מחוק בידי הסופר. ״בשר״, ״בחור״ (בדברי רבי פנחס), ״נחירך״ — אותיות מסופקות.

״להבחר לך בזקנותך — תורה שלמדת בנערותך״ — בכתב היד ״להבחר לך תורה בזקנותך שלמדת בנערותך״, וסימני הסופר (2, 1) מורים להקדים ״בזקנותך״ ל״תורה״; וכך בדפוס.

״אמר רבי שמואל בר נחמן״ — בדפוס ״ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק״. ״מפני הקסטינר… בגרירה״ — שם ״הקוסטנר… בחזירה״. ״שט על פני המים״ — שם ״על פני הנהר״. ״ולחבושי אין את מסתכל״ — שם ״ולחבושי לית את סקר״. ״פריטתה דיליה… לפיחתא״ — שם ״פריטייא דידיה… לפחתא״.

המדרש קורא ״לא תתורו״ (במסורה: ולא תתורו), ״יביאך האלהים למשפט״ במשל רבי חייא (במסורה: במשפט).

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ(קהלת יא, ט).

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת.

למה? שמצאו בו דברים שהן נוטין לצד מינות.

אמרו: זו חכמתו של שלמה — שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ?

משה אמר: לֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם(במדבר טו, לט),

שלמה אמר: וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ!

הותרה הרצועה — לית דין ולית דייןלית דין ולית דיין — אין דין ואין דיין!

כשאמר וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט — אמרו: יפה אמר שלמה.

משל הבורח מפני הקסטינר

רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא.

רבי חייא רבא אמר:

משל לאחד שברח מפני הקסטינרהקסטינר — השוטר המענה, החוקר.

והיה רץ, והוא רץ אחריו.

אמר לו: מעט בריצה, שלא תרבה בגרירהבגרירה — בגרירה (בשעה שיגררוך בחזרה).

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים למשפט.

משל השט על פני המים

ורבי שמעון בן חלפתא אומר:

משל לאחד שהיה שט על פני המים.

היה רץ, והן רצין אחריו.

אמרו לו: מעט בכניסה, שלא תרבה ביציאה ותייגע.

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

משל הגונב את המכס

רבי חנינא בר פפא:

משל לאחד שגנב את המכס.

חד זמן צדין יתיה.חד זמן צדין… — פעם אחת תפסו אותו. אמר לו: תן מה שיש בך (מה שאתה חייב). אמר להם: קחו לכם מה שיש אצלי. אמר לו: מה אתה סבור? שאנו גובים (רק) מה שיש אצלך עכשיו? אין אנו תובעים ממך אלא כל מה שיש אצלך, וכל מה שגנבת בשנים האלה שהיית גונב.

פעם אחת תפסו אותו.

אמר ליה: הב מה דאית בך.

אמר לו: תן מה שיש בך (מה שאתה חייב).

אמר לון: סבון לכון מה דאית גבי.

אמר להם: קחו לכם מה שיש אצלי.

אמר ליה: מה את סבר? אנן מפקין כל מה דאית גבך האידנא?

אמר לו: מה אתה סבור? שאנו גובים (רק) מה שיש אצלך עכשיו?

לית אנן תבעין מינך אלא כל מה דאית גבך, וכל מה דגנבת אלין שניא דהוית גנב.

אין אנו תובעים ממך אלא כל מה שיש אצלך, וכל מה שגנבת בשנים האלה שהיית גונב.

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

משל העוף שבכלוב

אמר רבי לוי:

משל לעוף שהיה חבוש בכלוב.

בא עוף אחד ועמד לו על גביו.

אמר לו: אשריך, מה מזונות מצויין לך!

אמר ליה: ביש גדא וטמיע מזלא!אמר ליה: ביש… — אמר לו: רע מזל ושקוע מזל (שכמותך)! במזונותי אתה מסתכל, ובמאסרי אין אתה מסתכל? שלמחר מוציאים אותי ושוחטים אותי.

אמר לו: רע מזל ושקוע מזל (שכמותך)!

למזונותי אתה מסתכל, ולחבושי אין את מסתכל?

במזונותי אתה מסתכל, ובמאסרי אין אתה מסתכל?

דלמחר מפקין יתי ונכסין יתי.

שלמחר מוציאים אותי ושוחטים אותי.

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

משל בן בליעל והחנוני

רבי תנחום אמר:

משל לבן בליעל שבא אצל חנוני אחד.

אמר לו: תן לי בשר שמן, ויין ישן, ומיני ארגסטיריןארגסטירין — מיני מטעמים.

אכל ושתה ונתבסםונתבסם — ונשתכר, ובא לצאת.

אמר ליה: איתי טימי מה דאכלת.אמר ליה: איתי… — אמר לו: הבא את דמי מה שאכלת. אמר: הרי כרסו של אותו האיש לפניך — קרע אותה! החנוני היה חכם. מה עשה? נטל מחצלת וכרכו בה, והניחו על פתח החנות. כל מי שעבר, אמר לו: השלך (מטבע) וזכה עם המת הזה, שנקנה לו תכריכין. עבר אדם אחד, ״בר פחין״, רע מאוד (משוער: מחבריו של הנבל). אמר לו: עד עכשיו זה, רע המזל ושקוע המזל, מושלך כאן? אמר לו: חייך, (יישאר כאן) עד שיושלמו (המעות; משוער). וכיון שהושלמו הפרוטות שלו, אמר לו: לך לפחת!

אמר לו: הבא את דמי מה שאכלת.

אמר: הא כריסא דההוא גברא קומיך — בזעיה!

אמר: הרי כרסו של אותו האיש לפניך — קרע אותה!

חנוני הוה חכים.

החנוני היה חכם.

מה עשה? נטל מחצלת וכרכו בה, והניחו על תרע חנוני.

מה עשה? נטל מחצלת וכרכו בה, והניחו על פתח החנות.

כל דעבר, אמר ליה: אי שדי זכי עם הדין מיתא, דנזבין לה תכריכין.

כל מי שעבר, אמר לו: השלך (מטבע) וזכה עם המת הזה, שנקנה לו תכריכין.

עבר חד בר פחין ביש סגיא.

עבר אדם אחד, ״בר פחין״, רע מאוד (משוער: מחבריו של הנבל).

אמר ליה: עד כדין הדין ביש גדא וטמיע מזלא הכא מקלק?

אמר לו: עד עכשיו זה, רע המזל ושקוע המזל, מושלך כאן?

אמר ליה: חייך, עד דאסתנפי.

אמר לו: חייך, (יישאר כאן) עד שיושלמו (המעות; משוער).

וכיון דאסתנפי פריטתה דיליה, אמר ליה: איזל לפיחתא.

וכיון שהושלמו הפרוטות שלו, אמר לו: לך לפחת!

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

דבר אחר: תורה, משנה ותלמוד

דבר אחר:

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ.

רבי יודן ורבי פנחס.

רבי יודן אמר:

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ — בתורתך שלמדת בנערותך;

וִיטִיבְךָ לִבְּךָ — זו המשנה;

וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ — זה התלמוד;

וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט — אלו מצות ומעשים טובים.

רבי פנחס אמר:

שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ —

מי גרם לך להבחר לך בזקנותך? תורה שלמדת בנערותך.

אם נבחרת בזקנותך, אל תפליג עצמך מדברי תורה,

אלא וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ — זה תלמוד שלמדת מרבך.

וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט — עלי לשלם לך שכר מצות ומעשים טובים.

משל המפסיל בנשים

רבי שמעון בן יוחאי אומר:

משל לאחד שהיה מפסיל בנשיםמפסיל בנשים — מסתכל בנשים (רודף אחרי נשים) ושטוף בזמה,

והוה אמר: הדא איתא אנא בעי לה.והוה אמר: הדא… — והיה אומר: אשה זו אני רוצה אותה. הזקין, ובקש לישא אשה. אמרו לו: רע מזל ושקוע מזל! אשה זו רוצה אותך? עכשיו חוטמך קטוף (נוזל), ואזנך כבדה, ועיניך כהות!

והיה אומר: אשה זו אני רוצה אותה.

הזקין, ובקש לישא אשה.

אמר ליה: בישא גדא וטמיע מזלה! הדא אתתא בעיא לך?

אמרו לו: רע מזל ושקוע מזל! אשה זו רוצה אותך?

כדון נחירך קטוף, ואודנך יקירא, ועיינך כהיין!

עכשיו חוטמך קטוף (נוזל), ואזנך כבדה, ועיניך כהות!

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

משל מי שלא הפריש תרומה

משל לאחד שהיו לו שדות וכרמים, ולא היה מפריש תרומה ומעשר.

הזקין, וירד מכל נכסיו.

אמר: אלו היו לי שדות וכרמים, הייתי מפריש תרומה ומעשרות.

אמר ליה: כדון — מה דהוה הוה.אמר ליה: כדון… — אמרו לו: עכשיו — מה שהיה היה.

אמרו לו: עכשיו — מה שהיה היה.

כך וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט.

תרגום לעבריתלית דין ולית דיין אין דין ואין דיין הקסטינר השוטר המענה, החוקר בגרירה בגרירה (בשעה שיגררוך בחזרה) ארגסטירין מיני מטעמים ונתבסם ונשתכר מפסיל בנשים מסתכל בנשים (רודף אחרי נשים)

יוְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ — טילוי סירוי

דרשת הפסוק · ״והסר כעס מלבך… כי הילדות והשחרות הבל״ · הילדות הבל, לפיכך זכור את בוראך

כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק י פסקה א; בדפוס: בראש פרשה יב, יב, א, א, בסימן ״[י״ד]״).

״כל״ — הכ״ף מסופקת. ״כל טילוי סירוי טפשן״ — בדפוס ״כל טילוי סירוי וכל סירוי טפשן״.

המדרש קורא ״וזכור את בוראך״ (במסורה: וזכר את בוראיך).

וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ(קהלת יא, י).

אמר רבי לוי:

כל טילוי סירוי טפשןכל טילוי סירוי טפשן — כל הנערים סוררים (וכל הסוררים) טפשים.

אמר שלמה:

הואיל והַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל —

לפיכך וּזְכֹור אֶת בּוֹרְאֶךָ(קהלת יב, א).

תרגום לעבריתכל טילוי סירוי טפשן כל הנערים סוררים (וכל הסוררים) טפשים

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מדפוס פיזרו רע״ט. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אערוםע..ם
אמלכותאמלתא
אמניןנונין
אלבניךלך
בש— (הוספה)
בהשביעי— (הוספה)
גמְטִיר— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מדפוס פיזרו רע״ט

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
קהלת רבהכ״י וטיקן 291, השלמה מדפוס פיזרו רע״ט