מדרש
פרשה א: דברי קהלת
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓מדרש קהלת רבה
פרשה א
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם(קהלת א, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מדפוס פיזרו רע״ט §§cover-end§§
חלק א
פתיחתות
פתיחתא · האבן שהעלו המלאכים, שלמה ששאל חכמה, וסעודה לגמרה של תורה
חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב בַּל־יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים(משלי כב, כט)
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק א פסקה א; בדפוס: א, א, א).
״תן לנו חמשים מנה סלעין״ — כך בכתב היד, ולהלן ״חמשה סלעים״ (בדפוס ״חמשה סלעים״ בשני המקומות). ״ישב וסתתה וכתתה וסדקה״ — בדפוס ״ושבבה וסיתתה ומירקה״.
״לבולטוס״ — בכתב היד ״ללוטוס״, ולהלן בו ״אותו בולטוס״; בדפוס ״לבלווטוס… אותו בלווטוס״. ״אמר רבי סימון״ — בכתב היד ״אמ׳ר סימון״.
״אל תקרי… אלא לפני מלאכים״ — בדפוס ״קרי ביה לפני מלאכים יתיצב״. הפתיחתא נחתמת ״דברי קהלת״; בדפוס ״דברי קהלת בן דוד״.
המדרש קורא ״ויעמד לפני יי ויעש עולות ויעש שלמים״ (במסורה: לפני ארון ברית יהוה ויעל עלות ויעש שלמים); במאגרים סימן + לפני השם, כנראה לציון החסר. ״גדול בפלטין של מלך״ — בדפוס ״גדל בפלטין של מלכים״.
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם(קהלת א, א).
זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה בן דוד מלך ישראל:
חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו׳(משלי כב, כט).
מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלם.
אמר: הכל מעלין נדרים ונדבות, ואני איני מעלה דבר?
מה עשה?
יצא למדברה של עירו, וראה שם אבן אחת.
ישב וסתתהוסתתה — וחצב אותה ויישר אותה וכתתה וסדקה,
ואמר: עלי להעלותה לירושלם.
בקש לשכור לו פועלים, ונזדמנו לו חמשה בני אדם.
אמר להם: מעלין אתם לי אבן זו לירושלם?
אמרו לו: תן לנו חמשים מנה סלעיןמנה סלעין — מנים של סלעים (מנה = עשרים וחמש סלעים), ואנו מעלים אותה לירושלם.
בקש לתן להם, ולא נמצא בידו דבר.
הניחוהו והלכו להם.
זימן לו הקדוש ברוך הוא חמשה מלאכים בדמות חמשה בני אדם.
אמר להם: אתם מעלין לי את האבן הזו לירושלם?
אמרו לו: תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין אבנך לירושלם,
ובלבד שתתן ידך עמנו ואצבעך.
נתן אצבעו עמהן — ונמצאו עומדין בירושלם.
בקש לתן להם שכרם, ולא מצאם.
נכנס ללשכת הגזיתללשכת הגזית — למקום מושבה של הסנהדרין הגדולה במקדש ושאל בשבילם.
אמרו לו: דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלם.
קראו עליו המקרא הזה:
חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב —
אל תקרי לִפְנֵי מְלָכִים, אלא לפני מלאכים.
דבר אחר. אמר רבי סימון בשם רבי שמעון בן חלפתא:
לבולטוס שהיה גדול בפלטיןבפלטין — בארמון של מלך.
אמר לו המלך: שאל מה אתן לך.
אמר אותו בולטוסאותו בולטוס — אותו יועץ, חבר מועצת העיר:
אם אני שואל כסף וזהב — הוא נותן לי;
מרגליות ואבנים טובות — הוא נותן לי;
בגדים — הוא נותן לי.
אלא אני שואל את בתו, והכל בכלל בתו ינתנו לי.
כך בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְיָ אֶל שְׁלֹמֹה(מלכים א ג, ה),
אמר לו: שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ.
אמר שלמה: אם אני שואל כסף וזהב וגו׳, מרגליות ואבנים טובות וגו׳ —
אלא הרני שואל ממנו חכמה, והכל בכלל.
הדא הוא דכתיב:
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁומֵעַ(מלכים א ג, ט).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: החכמה שאלת, ולא שאלת עושר ונכסים וכבוד ונפש אויביך —
לפיכך הַחׇכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ(דברי הימים ב א, יב),
ועל ידי כן גם עֹושֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ.
וַייִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם(מלכים א ג, טו).
אמר רבי יצחק:
חלום עומד על כנו:
צפור מצייץ — ויודע על מה מצייץ;
חמור נוהק — ויודע על מה נוהק.
מיד וַיָּבא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יי ויעש עולות וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכׇל עֲבָדָיו.
אמר רבי יצחק:
מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורהלגמרה של תורה — לסיום לימוד התורה.
מיד שרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים הללו: משלי, שיר השירים וקהלת.
הדא הוא דכתיב:
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת.
חלק ב
דרשת הפסוקים
דרשת הפסוק · ״דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם״ · שלשה נביאים שנתלתה נבואתם בהם, שמותיו של שלמה, ומלך במקום מלכות
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק א פסקה ב; בדפוס: א, א, ב).
״איתיאל״ — בגליון. ״בר נחמן״ (מודה רבי שמואל) — הבי״ת מסופקת בכתב היד.
״נעשה בית המקדש אירימיאה״ — בדפוס ״נעשה ירושלים אירמיאה״. ״רבי חונא בשם רבי אחא״ — בדפוס ״ר׳ אחא בשם ר׳ הונא״. ״רבי יהושע בן לוי״ — בדפוס ״ר׳ יהושע״; ״רבי שמואל בר נחמן״ — שם ״שמואל״. ״כמה חבלים וכמה משיחות״ — שם ״כמה חבלים וכמה מסמרות״.
המדרש קורא ״דברי ירמיה״ (במסורה: ירמיהו), ״ויבאו כל העמים לשמוע״ (במסורה: ויבאו מכל העמים לשמע), ״אז יקהל שלמה את כל זקני ישראל״ (במסורה: את זקני ישראל).
דבר אחר:
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד(קהלת א, א).
שלשה נביאים, על ידי שהית נבואתן דברי קנתוריןדברי קנתורין — דברי קנטור ותוכחה — נתלית נבואתן בעצמם.
ואילו הן:
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת, דִּבְרֵי עָמוֹס(עמוס א, א), דִּבְרֵי ירמיה(ירמיה א, א).
ירמיה, למה נקרא שמו ירמיהו?
על שם שבימיו נעשה בית המקדש אירימיאהאירימיאה — חורבה, שממה.
עמוס, למה נקרא שמו עמוס?
אמר רבי פנחס: שהיה עמוס בלשונו.
אמרו: הניח הקדוש ברוך הוא כל בריותיו, ולא השרה שכינתו אלא על הדין קטיע לישנא פסילוסאהדין קטיע לישנא פסילוסא — זה, קטוע הלשון, המגמגם!
קהלת, למה נקרא שמו קהלת?
אמר רבי יצחק:
שהיו דבריו נאמרין בהקהל, על שם שנאמר:
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת כל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל(מלכים א ח, א).
רבי חונא בשם רבי אחא אמר:
משמר נכנס ומשמר יוצא לשמוע חכמתו של שלמה.
הוא שמלכת שבא אומרת לו: אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ(דברי הימים ב ט, ז),
וכתוב: וַיָּבֹאוּ כל הָעַמִּים לִשְׁמֹועַ אֵת חׇכְמַת שְׁלֹמֹה(מלכים א ה, יד).
שלשה שמות נקראו לו: ידידיה, שלמה, קהלת.
רבי יהושע בן לוי אמר:
שבעה: אגור, יקה, למואל, איתיאל — והני תלתאוהני תלתא — ואלה השלשה; הרי שבעה.
אמר רבי שמואל בר נחמן:
עיקר שם אוותנטיהאוותנטיה — העיקרי, האמיתי שלהם אינן אלא שלשה: ידידיה, שלמה, קהלת.
מודה רבי שמואל בר נחמן באלין ארבעהבאלין ארבעה — באלה הארבעה, אלא שנתכנהשנתכנה — שנקרא בכינוי בהן שלמה, שנתנו להדרש:
אגור — שאגר דברי תורה.
יקה — שהיה מקיא בדברו כספל הזהכספל הזה — כקערה הזאת, שהוא מתמלא בשעתו ומתפנה בשעתו;
כך למד שלמה תורה בשעתה, ושכחה בשעתה.
למואל — שנם לאלשנם לאל — שאמר לאל: יכול אני להרבות ולא לחטוא.
איתיאל — שאמר: אתי אל ואוכל.
בֶּן דָּוִד —
מלך בן מלך, חכם בן חכם, צדיק בן צדיק, אווגינוס בן אוגינוסאווגינוס בן אוגינוס — בן טובים בן טובים, מיוחס בן מיוחס.
רבי יודן אמר בשוםבשום — בשם רבי אלכסנדרי:
השור הזה, עד שלא נחתכו גידיו — נתלה אפילו בגיד אחד משלו;
ומשנחתכו גידיו — כמה חבלים וכמה משיחותמשיחות — חבלים לתלות בהן.
כך עד שלא חטא שלמה, היה נתלה בזכות עצמו;
וכיון שחטא, תולין לו בזכות אבותיו.
הדא הוא דכתיב:
לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי(ישעיה לז, לה).
מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
תני רבי שמעון בן יוחאי:
אשרי מי שזכה למלוך במקום מלכות.
להלן כתוב: אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹות בְּאֶדְרֶעִי(דברים א, ד);
ברם הכאברם הכא — אבל כאן: מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם — במקום מלכות.
דרשת הפסוק · ״הבל הבלים אמר קהלת״ · דוד ושלמה מפרשים זה את זה, שבעה עולמות שאדם רואה ושבעת ימי בראשית
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ב פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: א, ב, א).
״והבל״ — הבי״ת מסופקת. ״דומה״ כפול בכתב היד, והשני מחוק בידי הסופר. ״כסוס נוחים״ — כך בכתב היד, והנו״ן מסופקת (או יו״ד); בדפוס ״כסוס נהים״.
״בשם רבי יהושע בן לוי״ — בדפוס ״בשם ר׳ יהושע בן קרחה״. ״כצלה של דבורית״ — שם ״כצלן של דבורים״. ״הדא אמרה״ — בכתב היד ״הדא אמ׳״, ופתחנו כלשון הארמית; בדפוס ״הדא אמר״.
המדרש קורא ״אסף כל… אסף עוף השמים ודגי הים״ (צפניה א, ב–ג).
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת(קהלת א, ב).
רבי חונא בשם רבי אחא:
דוד אמר דבר אחד ולא פירשו, ובא שלמה ופרשו;
שלמה אמר דבר אחד ולא פרשו, ובא דוד ופרשו.
דוד אמר: אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה(תהלים קמד, ד) —
לאי זה הבל?
אם להבל של תנור — יש בו ממש;
אם להבל של כירה — יש בה ממש.
בא שלמה ופירש: הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת.
רבי שמואל בר נחמן מתני לה בשם רבי יהושע בן לוי:
לאדם ששופתששופת — שמעמיד (קדרה על האש) שבע קדרות זו למעלה מזו, והבל של עליונה אין בו ממש.
שלמה אמר: כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה טּוֹב לָאָדָם בַּחַיִּים מִסְפַּר יְמֵי חַיֵּי הֶבְלוֹ וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל(קהלת ו, יב) —
לאי זה צל?
אם לצלו של כותל — יש בו ממש;
אם לצלו של דקל — יש בו ממש.
בא דוד ופרש: יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר.
רבי חונא בשם רבי אחא: כהדין עופא דעברכהדין עופא דעבר — כעוף הזה שעובר, וטוליה עבר עמיהוטוליה עבר עמיה — וצלו עובר עמו.
שמואל אמר: כצלה של דבורית, שאין בו ממש של כלום.
רבי שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם רבי שמעון בן אלעזר:
שבעה הבלים שאמר קהלת — כנגד שבעה עולמות שאדם רואה:
בן שנה — דומה למלך נתון באיסקיפסטיבאיסקיפסטי — במיטה מקושטת שנושאים בה (אפריון), והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו.
בן שתים ושלש — דומה לחזיר, פושט ידיו בביביןבביבין — בתעלות השופכין ובצואה.
בן עשר שנים — קופץ כגדי.
בן עשרים — כסוס נוחים, משפר גרמיהמשפר גרמיה — מייפה את עצמו, בעי אתתאבעי אתתא — מבקש אשה.
נשא אשה — הרי הוא כחמור.
הוליד בנים — מעיז פניו ככלב להביא להם מזונות.
הזקין — הרי הוא כקוף.
הדה דתימרהדה דתימר — זה שאתה אומר (זה אמור) בעמי הארץ;
אבל בבני תורה, ראה מה כתוב: וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא(מלכים א א, א) —
אף על פי שהוא זקן, הוא מלך.
אמר רבי יהודה ברבי סימון:
שבעה הבלים שאמר קהלת — כנגד שבעת ימי בראשית:
בראשון — בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א, א),
וכתוב: כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה(ישעיה נא, ו).
בשני — יְהִי רָקִיעַ(בראשית א, ו),
וכתוב: וְנָגֹולּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכׇל צְבָאָם יִבּוֹל(ישעיה לד, ד).
בשלישי — יִקָּווּ הַמַּיִם(בראשית א, ט),
וכתוב: וְהֶחֱרִים יְיָ אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם(ישעיה יא, טו).
ברביעי — יְהִי מְאֹורֹות בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם(בראשית א, יד),
וכתוב: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה(ישעיה כד, כג).
בחמישי — יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם(בראשית א, כ),
וכתוב: אָסֵף כֹּל(צפניה א, ב), אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם(צפניה א, ג).
בששי — נַעֲשֶׂה אָדָם(בראשית א, כו),
וכתוב: אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה.
בשביעי — מאי אית לך למימרמאי אית לך למימר — מה יש לך לומר? מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת(שמות לא, יד)!
הדא אמרההדא אמרה — זאת אומרת (מכאן): במזיד; אבל בשוגג — יביא אדם קרבן ויתכפר לו.
אמר רבי ברכיה:
כיון שראה אדם הראשון שבחו של הקדוש ברוך הוא, שאדם מביא קרבן ומתכפר לו,
התחיל סודר עליהסודר עליה — מסדר עליה, עורך לכבודה לשבת שבח ומזמור.
הדא הוא דכתיב:
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת(תהלים צב, א).
אמר רבי לוי: אדם הראשון אמרו.
דרשת הפסוק · ״מה יתרון לאדם בכל עמלו״ · לגנוז את ספר קהלת, העמל והאוצר, טורחו של הקדוש ברוך הוא בתבואה והעומר, ומשתה רבי ובר קפרא
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ג פסקה א, בארבעה קטעים; בדפוס: א, ג, א). מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, פסקא מצות העומר, פתיחתא ראשונה (עד ״לפיכך משה מזהיר״; בלא משתה רבי).
״משה אמר… ובמראה עיניך״ — בגליון. ״בעמלו״ — הוי״ו של ״עמלו״ (בלשון ״בכל עמל״) מחוקה בידי הסופר.
״רבי לוי ורבנין. רבי לוי אמר… דיין שאני עתיד לחדש להן פניהם״ — בכתב היד דברי רבי לוי ודברי רבנין נבלעו זה בזה, בהשמטה מ״דיין שאני״ אל ״דיין שאני״. החסר הושלם מן הדפוס: ״דיין שאני מזריח עליהם אורה, ורבנין אמרי מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים דיין שאני עתיד לחדש פניהם כגלגל חמה״. ״פניהן״ שלפני ״פניהם״ — נמחק במאגרים ואינו כאן.
״אדם מכבס כסותו בימות הגשמים כמה צער וכו׳״ — כך בכתב היד, והסופר מפנה אל דברי רבי ינאי שלפניו. ההמשך הושלם מדפוס פיזרו רע״ט, שבו דברי רבי פנחס במלואם (במאגרים, ״גרסה״ של הפסקה): ״כמה צער וכמה יגיע רואה עד שנגבה, ואני משיב לך רוחות… ואין אתם מביאין לי את העומר״.
״פסאטונך״ — הוי״ו מסופקת; בדפוס ״פסנטורך״. ״התיבון ליה: והכתיב״ — בדפוס ״תני ר׳ חייא״; ״ביניהן״ אחרי ״ושכניה״ — נמחק במאגרים ואינו כאן. ״אמר רבי אבא״ — בכתב היד ״א״ר״ בלבד, והשם הושלם מן הדפוס.
״רבי שמעון ברבי עשה סעודת משתה בנו״ — כך בכתב היד; בדפוס ״רבי עשה סעודת משתה בנו״. מקבילה: ויקרא רבה כח, ב — במהדורת מרגליות ״שמעון ב״ר עשה סעודה למשתה בנו״, כלשון כתב היד; בדפוס וילנא ״רבי שמעון ברבי נסב איתתא, צווח רבי לכל רבנן ולא צווח לבר קפרא״. ״וכדון למקרי ליה לגרמיה סברא הוא״ — ״סברא״ מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״לגרמיה חפיה הוא״. ״תפשיל ותבשיל״ — כך בכתב היד. ״אתון״ (מן דיהבון אתון) — בכתב היד ״א..כון״ ואינו קריא, והושלם מן הדפוס.
משנה מנחות י, ג. המדרש קורא ״והבאתם את עומר״ (במסורה: עמר).
מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם(קהלת א, ג).
אמר רבי בנימן:
בקשו חכמים לגנוזלגנוז — לגנוז, להוציא מכלל הספרים הנקראים ספר קהלת, על ידי שמצאו בו דברים שהן נוטין לצד מינות.
אמרו: כל חכמתו של שלמה, שבא לומר מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל עֲמָלוֹ?
יכול אף בעמלה של תורה כן?
חזרו ואמרו: לא אמר בכל עמל, אלא בעמלו —
בעמלו אינו עמל, אבל עמל הוא בעמלה של תורה.
אמר רבי שמואל בר רב יצחק:
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, על ידי שמצאו בו דברים נוטים לצד מינות.
אמרו: כל חכמתו של שלמה כך, שאמר:
שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ(קהלת יא, ט)?
משה אמר: וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם(במדבר טו, לט),
ושלמה אמר: וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ!
הותרה הרצועההותרה הרצועה — בטלה המשמעת, אין מורא — לית דין ולית דייןלית דין ולית דיין — אין דין ואין דיין!
כיון שאמר וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט — אמרו: יפה אמר שלמה.
רבי חונא ורבי אחא בשם רבי חלפאי:
עמל תחת השמש, ואוצר לו למעלה מן השמש.
אמר רבי יודן:
תחת השמש — אין לו; למעלה מן השמש — יש לו.
רבי לוי ורבנין. רבי לוי אמר:
מה הנאה יש לבריות שמסגלותשמסגלות — שאוצרות, שצוברות במצות ומעשים טובים?
דיין שאני מזריח עליהם אורה.
ורבנין אמרי: מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים? דיין שאני עתיד לחדש להן פניהם כגלגל חמה,
דכתיב: וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻורָתוֹ(שופטים ה, לא).
אמר רבי ינאי:
בנוהג שבעולם, אדם לוקח ליטרא בשרליטרא בשר — ליטרה של בשר — כמה צער וכמה יגיעה רואה עד שיבשלנה!
ואני משיב לך רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשם, ומוריד טללים, ומגדל צמחים ומבשלן,
ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד, ונותן לכל אחד כל צרכיו, ולכל גויה די מחסורה —
ואין אתם מביאין לי העומר?
אמר רבי פנחס:
בנוהג שבעולם, אדם מכבס כסותו בימות הגשמים — כמה צער וכו׳
וכמה יגיע רואה עד שנגבה!
ואני משיב לך רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים וטללים, ומגדל צמחים, ומכבסן ומבשלן ומנגבן,
ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד, ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה —
ואין אתם מביאין לי את העומר?
אמר רבי ברכיה:
פסאטונך אנא, ולית את מטעים לי מן תבשילי, דאידע מה דהוא צריך?פסאטונך אנא… — טבחך (משוער: האופה שלך) אני, ואינך מטעים אותי מתבשילי, שאדע מה הוא צריך?
טבחך (משוער: האופה שלך) אני, ואינך מטעים אותי מתבשילי, שאדע מה הוא צריך?
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
סנטורך אנא, ולית את יהב לי סנטרותי?סנטורך אנא… — שומר שדותיך אני, ואינך נותן לי את שכר שמירתי?
שומר שדותיך אני, ואינך נותן לי את שכר שמירתי?
אמר רבי אלעזר:
כתוב: וְלא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְיָ אֱלֹהֵינוּ(ירמיה ה, כד) —
הא דטבא, מן כדון לית את צריכה לי?הא דטבא… — הרי (השנה) טובה — מעתה אינך צריכה לי?
הרי (השנה) טובה — מעתה אינך צריכה לי?
תלמוד לומר: שְׁבֻועֹות חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמׇר לָנוּ —
יִשְׁמׇר לָנוּ — משרבמשרב — מן החום הלוהט;
יִשְׁמׇר לָנוּ — מן הטללים הרעים.
הוא שאמר דוד: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים(תהלים סח, י) —
אם גשם היא צריכה, אם טללים היא צריכה — תָּנִיף אֱלֹהִים.
התיבון ליה: והכתיב שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹות תִּהְיֶינָה(ויקרא כג, טו)?
אימתי הן תמימות? בזמן שאין ישוע ושכניהישוע ושכניה — שמות שתי משמרות כהונה (דברי הימים א כד, יא) באות מהן.
אמר רבי אבא:
בוא וראה כמה צער וכמה יגיעה רואין עד שמביאין את העומר, כי דתנינן:
כיצד עושין? שלוחי בית דין יוצאין מערב יום טוב, ועושין אותם כריכותכריכות — אגודות של שבלים במחובר לקרקע, כדי שיהא נוח ליקצר. כל העיירות הסמוכות לשם מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול(משנה מנחות י, ג).
אמר רבי לוי:
אמר לך הקדוש ברוך הוא: אדם, הרי חרשת וזרעת וקצרת ועימרת ועשית ערימות —
אם איני מוציא לך מעט רוח, יכול את לזרות?
ואפילו שכר אותו הרוח אין את יכול ליתן לי.
הוי: וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹול לָרוּחַ(קהלת ה, טו).
רבי שמעון ברבי עשה סעודת משתה בנו.
קרא רבי לכל רבנן, ואינשי למקרי לבר קפרא.קרא רבי לכל… — קרא רבי לכל החכמים, ושכח להזמין את בר קפרא. הלך (בר קפרא) וכתב על השער: אחר שמחתך אתה מת, ומה יתרון לשמחתך? אמר (רבי): מי עשה לנו את זאת? אמרו: בר קפרא, ששכחתם להזמינו; ועכשיו, להזמין אותו לבדו — סברה היא (ראוי הוא). הלך (רבי) ועשה סעודה אחרת, והזמין את כל החכמים, והזמין גם את בר קפרא. ועל כל תבשיל ותבשיל שהיה מונח לפניהם, היה (בר קפרא) אומר עליו שלש מאות משלי שועלים, והיו ערבים להם, והיה התבשיל מתקרר ולא טעמו ממנו. והיה רבי אומר לשמשיו: למה תבשיליכם נכנסים ויוצאים ולא טעמו מהם כלום? אמרו לו: בגלל זקן אחד שהיה יושב שם; וכיון שהתבשיל נכנס, הוא אומר שלש מאות משלים בשועל הזה, בגלל כך התבשיל מתקרר ואין טועמים ממנו כלום. עלה (רבי) אליו, אמר לו: למה אתה עושה כך? הנח לסעודה הנכנסת שיאכלו ממנה! אמר לו: אל תהא סבור שבשביל תבשילך באתי, אלא בשביל שלא הזמנת אותי עם חברי. הלא כך אמר שלמה: ״מה יתרון לאדם״, מאחר ש״דור הולך ודור בא״? מאחר שפייסו זה את זה — עשו שלום.
קרא רבי לכל החכמים, ושכח להזמין את בר קפרא.
אזל וכתב על תרעא:
הלך (בר קפרא) וכתב על השער:
אחר שמחתך אתה מת, ומה יתרון לשמחתך?
אמר: מאן עבד לן הדא?
אמר (רבי): מי עשה לנו את זאת?
אמרי: בר קפרא, דאנשיתו למקרי ליה; וכדון, למקרי ליה לגרמיה סברא הוא.
אמרו: בר קפרא, ששכחתם להזמינו; ועכשיו, להזמין אותו לבדו — סברה היא (ראוי הוא).
אזל ועבד אריסטון אחרן, וקרא לכל רבנן, וקרא ליה לבר קפרא.
הלך (רבי) ועשה סעודה אחרת, והזמין את כל החכמים, והזמין גם את בר קפרא.
ועל כל תפשיל ותבשיל דהוה מניח קדמיהון, הוה אמר עליה תלת מאה מתלין על הדין תעלא,
ועל כל תבשיל ותבשיל שהיה מונח לפניהם, היה (בר קפרא) אומר עליו שלש מאות משלי שועלים,
והוה עריב לון, והוה תבשילא צנין ולא טעמין ליה.
והיו ערבים להם, והיה התבשיל מתקרר ולא טעמו ממנו.
והוה רבי אמר לשמשוהי: למה תבשיליכון עללין ונפקין ולא טעמון מדי?
והיה רבי אומר לשמשיו: למה תבשיליכם נכנסים ויוצאים ולא טעמו מהם כלום?
אמרין ליה: בגין חד סב דהוה יתיב תמן;
אמרו לו: בגלל זקן אחד שהיה יושב שם;
וכיון דתבשילא עליל, הוא אמר תלת מאה מתלין בהדין תעלא,
וכיון שהתבשיל נכנס, הוא אומר שלש מאות משלים בשועל הזה,
בגין כן תבשילא צנין ולא טעמין מדי.
בגלל כך התבשיל מתקרר ואין טועמים ממנו כלום.
סלק לגביה, אמר ליה: למה את עביד כדין? שביק אריסטון דעללין דייכלון!
עלה (רבי) אליו, אמר לו: למה אתה עושה כך? הנח לסעודה הנכנסת שיאכלו ממנה!
אמר ליה: לא תהא סבור דבגין מגיסך אתיתי, אלא בגין דלא צווחת לי עם חבריי.
אמר לו: אל תהא סבור שבשביל תבשילך באתי, אלא בשביל שלא הזמנת אותי עם חברי.
לא כן אמר שלמה: מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם,
הלא כך אמר שלמה: ״מה יתרון לאדם״,
מאחר שדּוֹר הֹולֵךְ וְדוֹר בָּא(קהלת א, ד)?
מן דפייסין דין לדין, עבדון שלמא.
מאחר שפייסו זה את זה — עשו שלום.
אמר ליה בר קפרא לרבי:
ומה בעולם הזה, שאינו שלך, השפיע לך הקדוש ברוך הוא שלוה —
בעולם הבא, שכלו שלך, על אחת כמה וכמה.
אמר רבי בנייה:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, דעו מה ביני לביניכם!
מן דכתיב ביה עֹומֶר לַגֻּלְגֹּולֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁותֵיכֶם(שמות טז, טז),
מן דיהבון אתון כלכם — עומר;מן דיהבון… — ממה שנותנים אתם כולכם — עומר;
ממה שנותנים אתם כולכם — עומר;
ולא עומר של חטים, אלא של שעורים.
אף על פי כן, תהיו זהירין להביא אותו בעונתו.
לפיכך משה הזהיר ישראל: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹומֶר(ויקרא כג, י).
דרשת הפסוק · ״דור הולך ודור בא״ · ששים רבוא נולדים ומתים בכל יום, והיוצר המשקיע כבשנו
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה א; בדפוס: א, ד, א).
״בו״ (נולדין בו) — הבי״ת והוי״ו מסופקות. ״מה שמשקיע ראשון הוא שולה אחרון״ — הסופר כתב ״של״ ומחקו, ו״שולה״ נוסף מעליו; בדפוס ״הוא אחרון״.
״ורבי יעקב בר אבינא״ — בדפוס ״בר אבונא״.
דּוֹר הֹולֵךְ וְדוֹר בָּא(קהלת א, ד).
רבי יודן בשם רבי לוי אמר:
אין לך בכל יום ויום שאין נולדין בו ששים רבוא, ומתים בו ששים רבוא.
ומה טעם? דּוֹר הֹולֵךְ וְדוֹר בָּא.
רבי ברכיה ורבי יעקב בר אבינא ורבי חייא בר אבא בשם רבי לוי בר סיסי:
משזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ(קהלת א, ה) — דּוֹר הֹולֵךְ וְדוֹר בָּא.
ומנין לדור שהוא ששים רבוא? שנאמר:
אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה(דברים א, לה) —
ואותו דור ששים רבוא הוה.
אמר רבי ברכיה:
היוצר הזה משקיע כבשנו — מה שמשקיע ראשון, הוא שולהשולה — מוציא (מן הכבשן) אחרון;
ברם הכא: הלך ראשון — בא ראשון; הלך אחרון — בא אחרון.
דרשת הפסוק · ״דור הולך ודור בא״ · המתים עומדים בתחייה במומיהם, שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החיה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה ב; בדפוס: א, ד, ב).
״ורבי יעקב גבולאה בשם רבי חנינה״ — בדפוס ״גבולאי בשם ר׳ חנינא״.
רבי לוי ורבי יעקב גבולאה בשם רבי חנינה:
כדור הולך — כן דור בא:
הלך חגר — בא חגר; הלך סומא — בא סומא,
שלא יהו אומרין: אחרים המית ואחרים החיה.
דכתוב: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה(דברים לב, לט).
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה.
מי שאומר החמורה — אומר הקלה:
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה — הרי חמורה;
כל שכן מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, שהיא קלה ממנה?
אלא שאני מעמיד אותן במומיהן, שלא יהו אומרין: אחרים המית ואחרים החיה.
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה — מָחַצְתִּי — ואני חוזר ומרפאן.
דרשת הפסוק · ״דור הולך ודור בא״ · דבר אחר · מחיצת המיתה שבין העליונים לתחתונים, ולעתיד לבא היא מתרפאה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה ג; בדפוס: א, ד, ג).
״דבר אחר״ — בגליון, תחת ״רבי אמר״ שמחק הסופר. ״בשם ריש לקיש״ — מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״בשם רשב״ל״. ״הכתי״ — כך בכתב היד, בכתיב חסר (בדפוס ״הכיתי״).
דבר אחר:
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא(דברים לב, לט).
רבי חנינא בשם ריש לקיש, ורבי יהושע דסכנין בשם רבי יוחנן, ורבי לוי בשם רבי יוחנן:
הכתי אין כתוב כאן, אלא מָחַצְתִּי —
מחיצה שעשיתי בין עליונים לתחתונים,
שהעליונים קיימים והתחתונים מתים בעולם הזה;
אבל לעתיד לבא אין מיתה כל עיקר, שנאמר: בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח(ישעיה כה, ח).
אמר רבי אבא:
אף אותה מחיצה אני חוזר ומרפא אותה, שנאמר:
מָחַצְתִּי — מחיצתי — אֲנִי אֶרְפָּא.
דרשת הפסוק · ״דור הולך ודור בא״ · דור שבא כדור שהלך: השופט שבדורך כגדולי הדורות הראשונים
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה ד, בשני קטעים; בדפוס: א, ד, ד).
״אלו היה רבי עקיבה קיים הייתי קורא לפניו״ — בגליון. ״הקדוש ברוך הוא״ (שקל) — בגליון, ובדפוס ״שקל הכתוב״. ״ויקריבו״ — היו״ד מסופקת. ״ויהוידע הנגיד״ — הדל״ת והיו״ד הושלמו במאגרים. ״מימי יה..ע בן נון״ — אותיות אחדות אינן קריאות (במסורה: ישוע).
״אמר ריש לקיש״ לפני ״את ירובעל״ — כך בכתב היד, ואחריו סימן חסר במאגרים; בדפוס ״וכתיב וישלח יי את ירובעל״. ״ואמרי לי בשם רבי אדא בר הונא״ — בדפוס ״ואמרי לה בשם ר׳ אדא בר חוניא״; ״רבי זירא ורבי חייא״ — שם ״ר׳ זירא ור׳ יוחנן״. ״אמור״ לפני ״בימי יהושע״ — כך בכתב היד, ואינו בדפוס.
המדרש קורא ״ובאת אל הכהנים ואל השופט״ (במסורה: אל הכהנים הלוים ואל השופט), ״ויקריבו ראשי האבות״ (במסורה: ויקרבו), ״את ירובעל ואת בדן את יפתח״ (במסורה: וישלח יהוה את ירבעל ואת בדן ואת יפתח), ״בן אהרן הכהן הוא הראש״ (במסורה: בן אהרן הכהן הראש).
רבי אבא בר כהנא, ואמרי ליואמרי לי — ויש אומרים אותה בשם רבי אדא בר הונא:
יהי בעיניך דור שבא כדור שהלך.
שלא תאמר: אלו היה רבי עקיבה קיים — הייתי קורא לפניו;
אלו היה רבי זירא ורבי חייא קיימין — הייתי שונה לפניהם.
אלא דור שבימיך וחכם שבימיך — כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך.
אמר רבי יוחנן:
כתוב: יְיָ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן(שמואל א יב, ו).
אמר ריש לקיש:
אֶת יְרֻובַּעַל וְאֶת בְּדָן את יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל(שמואל א יב, יא).
יְרֻובַּעַל — זה גדעון;
בְּדָן — זה שמשון;
יִפְתָּח — הוא עצמו, כשמועוכשמועו — כמשמעו, כשמו.
וכתוב: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹורְאֵי שְׁמוֹ(תהלים צט, ו).
שקל הקדוש ברוך הוא שלשה קלי עולםקלי עולם — קלי ערך שבעולם עם שלשה גדולי עולם,
ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקדוש ברוך הוא כבית דינו של משה,
ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן,
ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל.
ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הצבור, אפילו הוא קל שבקלים — הרי הוא כאבירים הראשונים, שנאמר:
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַשֹּׁופֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם(דברים יז, ט).
אין לי אלא שופט שבדורך; שופט שאינו בדורך מנין?
תלמוד לומר: וְאֶל הַשֹּׁופֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם —
מלמד שהשופט שבדורך, הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים.
וכן הוא אומר: אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁונִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה(קהלת ז, י).
אמר ריש לקיש:
אין לך לשמוע אלא אל שופט שבדורך.
כתוב: וַיִּקְרְיבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַות בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה(במדבר לו, א).
אמר רבי יודן:
האבות — אבות? אלא אלו נכנסין לארכילארכי — לשררה, למשרה ואלו נשמטין מן הארכי; לפיכך פגמן הכתוב.
אמר רבי ברכיה:
כתוב: וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן(דברי הימים א יב, כח).
וכי יהוידע היה נגיד לאהרן?
אלא אלו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע, יהוידע היה גדול ממנו בשעתו.
אמר רבי סימאי:
כתוב: וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל מִזְבַּח(דברי הימים א ו, לד).
וכי אהרן ובניו היו קיימין? והלא צדוק ובניו היו!
אלא ללמדך: שאלו היה אהרן ובניו קיימין, צדוק גדול מהן בשעתו.
רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי ליה מן הכאמייתי ליה מן הכא — מביא אותו (את הלימוד) מכאן:
וַיַּעֲשׂוּ כׇל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי(נחמיה ח, יז) יהושע בִּן נוּן כֵּן.
אמור: בימי יהושע בן נון? פגמו הכתוב בכבודו של צדיק בקבר, בשביל פלניפלני — פלוני בשעתו.
ורבנן מייתי ליה מן הכא:
בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הוא הָרֹאשׁ(עזרא ז, ה) הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל(עזרא ז, ו) —
אלא אלו היה אהרן קיים, עזרא גדול ממנו בשעתו.
דרשת הפסוק · ״והארץ לעולם עומדת״ · הדור כלה והארץ עומדת, התורה וישראל, והארץ שנבראה כדוגמת האדם
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ד פסקה ה; בדפוס: א, ד, ה).
״ישראל״ (תורה בשביל ישראל) — אחריו סימן + במאגרים. ״בתפקידה״ — מסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״בתפקידיו״. ״ארץ אוכלת״, ״והארץ״ (רגלים), ״שנאמר״ (על טבור הארץ), ״מבלה״ — אותיות מסופקות בכתב היד.
״בן״ (רבי שמעון בן יוחי) — בכתב היד ״רבי שמעון יוחי״, והושלם מן הדפוס (״רשב״י״). ״הוא כלה… אינה כלה״ — בדפוס ״בולה… אינה בולה״. ״ואחר יאכל״ (לא יבנו ואחר) — נמחק במאגרים, ובמקומו ״ישב״ כבמקרא.
״בשם רבי פלטייה״ — בדפוס ״בשם ר׳ פלטיא דנוה״. ״בשם ריש לקיש״ — שם ״בשם ר׳ שמעון בן לקיש״. בדפוס נחתם ״לא יבנו ואחר ישב״ בפסוק ״כי כימי העץ ימי עמי״.
המדרש קורא ״ויהונתן בן גרשום״ (במסורה: גרשם), ״וקבצתי מירכתי ארץ״ (במסורה: וקבצתים).
וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹומָדֶת(קהלת א, ד).
אמר רבי יהושע בן קרחא:
לא היה צריך קרייה למימרקרייה למימר — הכתוב לומר, אלא והארץ הולכת והארץ באה, והדור לעולם חוזר ועומד.
וכי מי נברא בשביל מי? ארץ נבראת בשביל דור, או דור נברא בשביל ארץ?
לא ארץ בשביל דור?
אלא דור, על ידי שאינו עומד בתפקידובתפקידו — בציוויו של הקדוש ברוך הוא — לפיכך הוא כלה;
והארץ, על ידי שעומדת בתפקידה של הקדוש ברוך הוא — לפיכך אינה כלה.
אמר רבי שמעון בן יוחי:
כתוב: כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי(ישעיה סה, כב).
אין עץ אלא תורה, שנאמר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ(משלי ג, יח).
וכי מי נברא בשביל מי? תורה בשביל ישראל, או ישראל בשביל תורה?
לא תורה בשביל ישראל?
אלא תורה, שנבראת בשביל ישראל, הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים —
ישראל, שנבראו בזכותן, על אחת כמה וכמה.
אמר רבי יצחק:
מלכות זו נכנסת ומלכות זו יוצאה, וישראל עומד.
הוי: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹומָדֶת.
רבי שמואל בשם רבי פלטייה מייתי לה מן הדין קרייהמייתי לה מן הדין קרייה — מביא אותה מן המקרא הזה:
וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁום בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ(שופטים יח, ל).
וכי הארץ גולה או מיטלטלת?
אלא אלו ישראל, שנקראו ארץ, שנאמר:
וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כׇּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ(מלאכי ג, יב).
אמר רבי ברכיה בשם ריש לקיש:
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם, ברא בארץ לדוגמא לו.
אדם יש לו ראש — והארץ יש לה ראש, שנאמר: וְרֹאשׁ עַפְרוֹת תֵּבֵל(משלי ח, כו).
אדם יש לו עינים — והארץ יש לה עינים, שנאמר: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ(שמות י, ה).
אדם יש לו אזנים — והארץ יש לה אזנים, שנאמר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ(ישעיה א, ב).
אדם יש לו פה — וארץ יש לה פה, שנאמר: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ(במדבר טז, לב).
אדם אוכל — והארץ אוכלת, שנאמר: אֶרֶץ אֹוכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ(במדבר יג, לב).
אדם שותה — והארץ שותה, שנאמר: לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם(דברים יא, יא).
אדם מקיא — והארץ מקיאה, שנאמר: וַתָּקִיא הָאָרֶץ אֶת יֹושְׁבֶיהָ(ויקרא יח, כה).
אדם יש לו ידים — והארץ יש לה ידים, שנאמר: וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם(בראשית לד, כא).
אדם יש לו ירכים — והארץ יש לה ירכים, שנאמר: וקבצתי מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ(ירמיה לא, ח).
אדם יש לו טבור — והארץ יש לה טבור, שנאמר: עַל טַבּוּר הָאָרֶץ(יחזקאל לח, יב).
אדם יש לו ערוה — והארץ יש לה ערוה, שנאמר: לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ(בראשית מב, ט).
אדם יש לו רגלים — והארץ יש לה רגלים: וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹומָדֶת.
מה היא עֹומָדֶת? מעמדת.
רבי אחא ורבנין. רבי אחא אמר: תפקידיהתפקידיה — ציוויו (המעמיד אותה).
ורבנין אומרים: מזונותיה.
אמר רבי שמעון בן יוסה בן לקוניא:
לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו, אדם נוטע נטיעה ואחר אוכל אותה;
אבל לעתיד לבא: לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל.
דרשת הפסוק · ״וזרח השמש ובא השמש״ · עד שלא שקע שמשו של צדיק, זרח שמשו של צדיק אחר
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ה פסקה א, בשני קטעים; בדפוס: א, ה, א).
״וזרח השמש״ (בראשונה) — הושלם במאגרים. ״וקראו עליו וזרח וכו׳. יום שמת רב המנונא נולד רבי אבין״ — בגליון.
״יום שמת רבינו נולד רב אדא בר אהבה״ — אינו בדפוס. ״נולד רב הושעיא בריה״ — אינו בדפוס. ״רבינו״ (משה) — בכתב היד ״רבי׳״.
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ(קהלת א, ה).
רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא:
וכי אין אנו יודעין שזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ?
אלא מהו כן?
קודם עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק אחר.
יום שמת רבי עקיבא — נולד רבינו;
וקראו עליו הפסוק הזה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.
יום שמת רבינו — נולד רב אדא בר אהבה;
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת רב אדא בר אהבה — נולד רב המנונא;
וקראו עליו: וְזָרַח וכו׳.
יום שמת רב המנונא — נולד רבי אבין בריהבריה — בנו;
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת רבי אבין — נולד אבא הושעיא איש טריא;
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
יום שמת אבא הושעיא איש טריא — נולד רב הושעיא בריה;
וקראו עליו: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ.
קודם עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שמשה של שרה, הזריח שמשה של רבקה.
הדא הוא דכתיב:
וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה(בראשית כב, כג),
ואחר כן וַתָּמׇת שָׂרָה(בראשית כג, ב),
וכתוב: וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ(בראשית כד, סז).
קודם עד שלא השקיע שמשו של משה רבינו, הזריח שמשו של יהושע בן נון.
קודם שלא השקיע שמשו של יהושע, הזריח שמשו של עתניאל בן קנז — והוא יעבץ.
וכן כלם, בכל דור ודור.
דרשת הפסוק · ״וזרח השמש ובא השמש״ · השמש בנרתקה, ולעתיד לבא צדיקים נהנין ממנה ורשעים נדונין בה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ה פסקה ב; בדפוס: א, ה, ב).
״רבי ינאי ורבי שמעון״ — בדפוס ״ר׳ ינאי ור׳ ישמעאל״. ״ומהשתקו מנרתיקו״ — שם ״ומהשתקו ומנרתקו״.
המדרש קורא ״ולשמש שם אהל בהם״ (במסורה: לשמש), ״וליהט אותם״ (במסורה: ולהט אתם).
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, פסקא אחריתי (חג הסכות תעשה לך), א — ״רבי ינאי וריש לקיש אומר: כי הנה היום בא בוער כתנור״ (ושם חסר גוף המימרה; כאן ״רבי ינאי ורבי שמעון… אין גהינם לעתיד לבא, אלא שמש היא שיוצאה״), ו״מן הרקיע ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה, ונשתיק יש לו… והוא יוצא מהלך אלף וחמש מאות שנה, עד שהוא מתיש את כחו״ (כאן ״נרתק״, ו״בריכה של מים לפניו״ שבה הקדוש ברוך הוא מתיש כחו).
תני בשם רבי נתן:
גלגל חמה יש לו נרתקנרתק — נדן, תיק.
הדא הוא דכתיב:
ולַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם(תהלים יט, ה).
ובריכה של מים לפניו.
ובשעה שהוא רוצה לצאת, הוא משלהבמשלהב — בוער, לוהט,
והקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים, כדי שלא ישרוף את העולם.
אבל לעתיד לבא, מערטלומערטלו — מפשיט אותו ומהשתקו מנרתיקו, ומלהט אותו ברשעים, שנאמר:
כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּועֵר כַּתַּנּוּר(מלאכי ג, יט).
רבי ינאי ורבי שמעון תרויהון אמריןתרויהון אמרין — שניהם אומרים:
אין גהינם לעתיד לבא,
אלא שמש היא שיוצאה — וצדיקים נהנין ממנה, ורשעים נדונין בה.
צדיקים נהנין ממנה — מנין? שנאמר: וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא(מלאכי ג, כ).
ורשעים נדונין בה — שנאמר: וְלִיהַט אֹותָם הַיּוֹם הַבָּא.
דרשת הפסוק · ״הולך אל דרום וסובב אל צפון״ · הקדוש ברוך הוא מרשל את הרוח, שלש רוחות שלא במשקל, ונשמות שעלו במחשבה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ו פסקה א; בדפוס: א, ו, א).
״אלו״ (שני הרוחות) — הוי״ו מסופקת. ״כי רוח״ כפול בכתב היד, והשני מחוק. ״בהתעטף״ — הה״א מסופקת. ״כמה דאת אמר״ — בכתב היד ״כד״א״.
״מרשלו בהרים״ — בדפוס ״מחשלו בהרים״. ״בהתעטף עלי רוחי״ — שם ״נפשי״. ״רבי חייא בר תנחום אמר לה בשם רבי יוחנן״ — שם ״ואמרי לה״.
המדרש קורא ״והנה רוח סערה באה מעבר המדבר״ (במסורה: רוח גדולה), ״והנה רוח גדולה וחזק״ (במסורה: והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק).
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם(קהלת א, ו).
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם — ביום;
וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן — בלילה;
סוֹבֵב סֹובֵב — אלו שני הרוחות;
הוֹלֵךְ הָרוּחַ — אלו פני מזרח ומערב;
וְעַל סְבִיבֹותָיו שָׁב הָרוּחַ.
אמר רבי יהושע בן חנניה:
הרוח הזה, בשעה שיוצא בעולם, הקדוש ברוך הוא מרשלומרשלו — מרפה אותו, מחליש אותו בהרים ומשברו בגבעות,
ואומר לו: תן דעתך שלא תזיק לבריותי.
מה טעם? כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף(ישעיה נז, טז) — משלהי ליהמשלהי ליה — מחליש אותו,
כמה דאת אמר: בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי(תהלים קמב, ד).
כל כך למה? בשביל וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי.
רבי חונא בשם רבי אחא: בשביל וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי.
אמר רבי הונא:
בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, ובקשה להחריב יושבי עולם:
אחת בימי איוב, ואחת בימי אליהו, ואחת בימי יונה.
בימי איוב — וְהִנֵּה רוּחַ סערה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר(איוב א, יט).
בימי יונה — וַיְיָ הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם(יונה א, ד).
בימי אליהו — שנאמר: וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים(מלכים א יט, יא).
אמר רבי יהודה בר שלום:
אותה הרוח שהיתה בימי איוב — לא היתה בעולם אלא בשביל אותו בית בלבד;
ואותה של יונה — לא היה בעולם אלא בשביל אותה ספינה בלבד.
אין לך קוזמיקוןקוזמיקון — של כל העולם אלא אותה של אליהו, שנאמר: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר.
רבי חייא בר תנחום אמר לה בשם רבי יוחנן:
לעולם אין מלך המשיח בא, עד שיעמדו כל הנשמות שעלו במחשבה לבראות.
ואלו הן הנשמות האמורות בספרו של אדם הראשון, שנאמר:
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹות אָדָם(בראשית ה, א).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע: ממי אוקיינוס או ממים עליונים
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה א; בדפוס: א, ז, א).
״ככברה״ — הה״א מסופקת. ״קשה יום ירידת גשמים כנגד כל מעשה בראשית״ — בדפוס ״שהיא שקולה כנגד״.
המדרש קורא ״ואיד יעלה״ (במסורה: ואד), ״עושה גדולות עד אין חקר״ (במסורה: עשה גדלות).
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז).
ומאיכן הארץ שותה?
רבי אליעזר ורבי יהושע. רבי אליעזר אומר:
ממי אוקיינוסאוקיינוס — הים הגדול המקיף את העולם היא שותה, שנאמר: וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה(בראשית ב, ו).
אמר לו רבי יהושע: ומימי אוקיינוס — לא מים מלוחין הם?
אמר לו: מתמתקים הן בעבים, דכתוב: אֲשֶׁר יִזְּלוּ שְׁחָקִים(איוב לו, כח).
איכן הן נעשין נוזלין? בשחקים.
ורבי יהושע אמר:
ממים עליונים היא שותה, דכתוב: לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם(דברים יא, יא).
והעננים מתגברין מן הארץ עד לשמים, ומקבלין אותן כמפי הנוד, שנאמר: יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵידוֹ(איוב לו, כז);
וחושריןוחושרין — ומסננים אותה ככברה, ואין טיפה נוגעת בחברתה, דכתוב: חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים(שמואל ב כב, יב).
ולמה נקרא שחקים? שהן שוחקין את המים.
רבי אבא בר כהנא: כהדין מסוסאכהדין מסוסא — כמסננת הזאת.
רבי שמואל בר נחמן אמר: כדקים הללו של בהמה.
דאמר רבי יהושע:
קשה יום ירידת גשמים כנגד כל מעשה בראשית.
ומה טעם? עֹושֶׂה גְדֹולוֹת עַד אֵין חֵקֶר(איוב ט, י) —
במה? הַנֹּותֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ(איוב ה, י).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · כנילוס, כקבריאל או כתיוהא, ולמה חזר בו הקדוש ברוך הוא להשקותה מלמעלן
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ב; בדפוס: א, ז, ב).
״רבי שמואל בשם רבי הונא בצפורי״ — בדפוס ״ר׳ שמואל בר נחמן בשם ר׳ חנינא דציפורי״. ״כמן תיוהא דנהרא הוא בבבל״ — בדפוס ״כמין תווהא (נהר הוא בבבל ושמו תווהא)״.
כיצד הארץ שותה?
רבי יהודה ורבי סימון ורבנין.
רבי יהודה אומר: כהדין נילוסכהדין נילוס — כנילוס הזה (הנהר המשקה את מצרים), דמשקה וחוזר ומשקה.
רבי סימון אומר: כהדין תיבה, כהדין קבריאל, דמרבי וקבר.
רבנין אמרין:
כמן תיוהאתיוהא — שם נהר בבבל, דנהרא הוא בבבל, ושמו תוהא.
ולמה הוא קורא תוהא? שהוא חוזר ומשקה אחת לארבעים שנה.
ממנו היתה הארץ שותה מתחלתה, שנאמר: וְאֵיד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ(בראשית ב, ו);
וחזר בו הקדוש ברוך הוא, שלא תהא שותה אלא מלמעלן.
רבי שמואל בשם רבי הונא בצפורי, ואית דאמרין רבי חנין דצפורין בשם רבי שמואל בר נחמן:
בשביל ארבעה דברים חזר הקדוש ברוך הוא, ואינה שותה אלא מלמעלן:
בשביל בעלי זרועבעלי זרוע — בעלי כח (שהיו גוזלים את המים מן החלשים);
ובשביל להדיח טללים רעים;
ושיהיה הגבוה שותה כנמוך;
ושיהו הכל נושאין עיניהן לשמים, שנאמר: לָשׂוּם שְׁפָלִים לְמָרוֹם(איוב ה, יא).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא״ · האוקיינוס שאינו מתמלא, והחבית שהביאו רבי אליעזר ורבי יהושע לאדריינוס
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ג; בדפוס: א, ז, ג).
״שהמים״, ״אמר״ (לו רבי אליעזר) — אותיות מסופקות. בדפוס ״זה אוקיינוס, והים איננו מלא זה אוקיינוס שאינו מתמלא לעולם״; ״מים בולעים הן למים״.
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — זה אוקיינוס, שאינו מתמלא לעולם.
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע, שהיו פורשין ביםפורשין בים — מפליגים בים הגדול.
נכנסה ספינתן למקום שהמים לא היו מהלכין.
אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: לא באנו לכאן אלא לנסיון.
מלאו משם חבית מים.
מכיון דאתון לרומי, אמר לון אדריינוס: מי אוקיינוס מה?מכיון דאתון לרומי… — כיון שבאו לרומי, אמר להם אדריאנוס: מי אוקיינוס מה הם? אמרו לו: מים בולעים מים. אמר להם: אפשר? כל הנחלים הולכים שם ואינו מתמלא? אמרו לו: בולעים הם את כל המים שבעולם. אמר להם: אינני מאמין לכם, עד שתראו לי כאן. לקחו את המים שלקחו ממי אוקיינוס, ומילאו לגינות (כדים) מים, והיו נותנים לתוכה מים, והיא בלעה אותם. לדעתו של רבי אליעזר — משם הם (העננים) שואבים; ולדעתו של רבי יהושע — לשם הם ״שבים ללכת״.
כיון שבאו לרומי, אמר להם אדריאנוס: מי אוקיינוס מה הם?
אמרין ליה: מים בולעין מים.
אמרו לו: מים בולעים מים.
אמר לון: אפשר, כל הנחלים הולכין שם ואינו מתמלא?
אמר להם: אפשר? כל הנחלים הולכים שם ואינו מתמלא?
אמרין ליה: בולעין הן לכל מים שבעולם.
אמרו לו: בולעים הם את כל המים שבעולם.
אמר להם: אין אני מאמין לכם, עד דתחמון לי לכאן.
אמר להם: אינני מאמין לכם, עד שתראו לי כאן.
נסבין המים שלקחו ממי אוקיינוס, ומלון לוקנייתא מיא,
לקחו את המים שלקחו ממי אוקיינוס, ומילאו לגינות (כדים) מים,
והוו יהבין בגווה מים, והיא בלעה להון.
והיו נותנים לתוכה מים, והיא בלעה אותם.
על דעתיה דרבי אליעזר — משם הן שואבין;
לדעתו של רבי אליעזר — משם הם (העננים) שואבים;
ועל דעתיה דרבי יהושע — לשם הם שָׁבִים לָלָכֶת.
ולדעתו של רבי יהושע — לשם הם ״שבים ללכת״.
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · כל חכמתו של אדם בלב, והיא חוזרת אליו
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ד; בדפוס: א, ז, ד).
״מלבו״ — בכתב היד ״בלבו״, ומסומן במאגרים ״כך״; בדפוס ״מלבו״. המדרש קורא ״והים אינינו מלא״ (במסורה: איננו).
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל חכמתו של אדם אינו אלא בלב;
וְהַיָּם אֵינֶינּוּ מָלֵא — והלב אינו מתמלא לעולם.
תאמר שמשעה שאדם מוציא חכמתו מלבו, שוב אינה חוזרת עליו לעולם?
תלמוד לומר: אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹולְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · התורה חוזרת ללומדה, והמטרונה ששאלה למה ניתנה חכמה לחכמים
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ה, בשני קטעים; בדפוס: א, ז, ה).
״ואחד עני״ — בכתב היד ״ואחר עני״. ״יש״, ״מאין״ — אותיות מסופקות.
בדפוס ״בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות״; ״מה שאת מוציאה מפיך״ (בכתב היד ״מה שפיך מדבר״).
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל תורה שאדם לומד אינה אלא בלב;
והלב אינו מלא — זו הנפש שאינה שבעה לעולם, שנאמר: וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא(קהלת ו, ז).
תאמר שמשעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר, שוב אינו חוזר עליו?
תלמוד לומר: שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.
כתוב: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ(דברים ו, ו).
מטרונהמטרונה — אשה רומית חשובה אחת שאלה את רבי יוסי בן חלפתא.
אמרה ליה: מהו דין דכתוב יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין(דניאל ב, כא)?אמרה ליה: מהו… — אמרה לו: מהו זה שכתוב ״יהב חכמתא לחכימין״ (נותן חכמה לחכמים)? לא היה הכתוב צריך לומר אלא 'נותן חכמה לשאינם חכמים, ומדע לשאינם יודעי בינה'.
אמרה לו: מהו זה שכתוב ״יהב חכמתא לחכימין״ (נותן חכמה לחכמים)?
לא הוה צריך קרייה למימר אלא יהב חכמתא ללא חכימין, ומנדעא ללא ידעי בינה.
לא היה הכתוב צריך לומר אלא 'נותן חכמה לשאינם חכמים, ומדע לשאינם יודעי בינה'.
אמר לה: משל — אם יבאו אצליך שני בני אדם ללות ממך, אחד עשיר ואחד עני,
לאי זה מהן את מלוה, לעשיר או לעני?
אמרה לו: לעשיר.
אמר לה: ולמה?
אמרה לו: שאם איבד ממוני — העשיר יש לו מהיכן יפרע לי;
אבל אם אבד העני — מאין יפרע לי?
אמר לה: ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר?
אלו נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לטפשין — היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות;
אלא נתן הקדוש ברוך הוא חכמה לחכימיןלחכימין — לחכמים — והן יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
הוי: יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה.
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · כל הגרים נכנסים בישראל, ואין מקבלים גרים לעתיד לבא
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ו; בדפוס: א, ז, ו).
״משם״ כפול בכתב היד, והשני מחוק. בדפוס ״אינן נכנסין אלא בישראל״ (בכתב היד ״אצל ישראל״).
המדרש קורא ״והיה במקום אשר גר הגר״ (במסורה: בשבט אשר גר הגר).
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל הגרים אין נכנסין אלא אצל ישראל;
וְהַיָּם אֵינֶינּוּ מָלֵא — וישראל אין מנינן חסרין לעולם,
שנאמר: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י).
תאמר שכל מי שאינו מתגייר בעולם הזה, יכול הוא מתגייר לעולם הבא?
תלמוד לומר: הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי(ישעיה נד, טו) —
מכאן ואילך אֶפֶס — אפס מפסיקה;
מֵאתִי — מן גבימן גבי — מאצלי.
מִי גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל:
מִי גָר אִתָּךְ — בעולם הזה;
עָלַיִךְ יִפּוֹל — לעולם הבא.
אמר רבי יוחנן:
ולא עוד, אלא במקום שהוא מתגייר — משם הוא נוטל חלקו ונחלתו, שנאמר:
וְהָיָה במקום אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר(יחזקאל מז, כג).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · המתים נכנסים לשאול, ולעתיד לבא שם הם עתידים לומר שירה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ז; בדפוס: א, ז, ז).
״הזה״ — בכתב היד ״הלה״, ותוקן במאגרים.
המדרש קורא ״שאול ואבדון״ (במסורה: שאול ואבדה, קרי ואבדו), ״מכנף הארץ זמירות״ (במסורה: זמרת).
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול;
והשאול אינו מתמלא לעולם, שנאמר: שְׁאוֹל ואבדון לֹא תִשְׂבַּעְנָה(משלי כז, כ).
תאמר: משהן מתים בעולם הזה, שוב אין חיים לעולם הבא?
תלמוד לומר: אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹולְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת —
למקום שהמתים מתכנסין, לעולם הבא — שם הן עתידין לומר שירה לימות המשיח.
מה טעם? מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירֹות שָׁמַעְנוּ(ישעיה כד, טז),
ואומר: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן(ישעיה כו, יט).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · ישראל מתכנסים לירושלם ברגלים, ולעתיד לבא שם הם מתכנסים
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ח; בדפוס: א, ז, ח). משנה אבות ה, ה.
״בר חוניא״ — הבי״ת והרי״ש מסופקות; בדפוס ״ר׳ שמואל בר חובה״. בדפוס ״ארבע אמות ריוח… ויטעה״.
המדרש קורא ״והים אינו מלא״ (במסורה: והים איננו מלא).
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל ישראל אין מתכנסין אלא לירושלם,
ועולים בפעמי רגלים שלש פעמים בשנה;
וְהַיָּם אינו מָלֵא — וירושלם אינה מתמלאת לעולם.
דתנינן: עומדין צפופין ומשתחוים רווחים(משנה אבות ה, ה).
רבי שמואל בר חוניא בשם רבי אחא:
ארבע אמות בין כל אחד ואחד, ואמה מכל צד, כדי שלא יהא שומע תפלתו של חברו.
אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹולְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת —
למקום שישראל מתכנסין בעולם הזה, שם הן מתכנסין לעולם הבא,
שנאמר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל(ישעיה כז, יג).
דרשת הפסוק · ״כל הנחלים הולכים אל הים״ · דבר אחר · הממון עולה למלכות אדום ומתפזר לימות המשיח, ולבושי הצדיקים לעתיד לבא
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ז פסקה ט; בדפוס: א, ז, ט).
״הרשעה״ — הה״א מסופקת. ״יומא דין ארסקינון ומחר אולוסקינון״ — בדפוס ״ולמחר אולוסריקון״.
דבר אחר:
כׇּל הַנְּחָלִים הֹולְכִים אֶל הַיָּם(קהלת א, ז) — כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום הרשעה;
ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם.
דאמר רבי לוי:
כתוב: וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה(משלי כז, כ) — ועיני אדום לא תשבענה.
תאמר: משהממון נכנס יותר במלכות אדום, אינו חוזר לבעליו?
תלמוד לומר: אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים —
למקום שהממון מתכנס, למלכות אדום, בעולם הזה — משם הוא מתפזר לימות המשיח,
שנאמר: וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיְיָ(ישעיה כג, יח).
רבי ישמעאל ברבי יוסי בעא קומיהבעא קומיה — שאל לפני רבי:
אמר ליה: מהו דין דכתוב כִּי לַיֹּושְׁבִים לִפְנֵי יְיָ יִהְיֶה סַחְרָהּ?
אמר לו: כגון את וחברך, ושני עטופי סדיניןעטופי סדינין — מתעטפים בסדינים (צנועים, דלי בגדים) כיוצא בך, שאין אתם חשובין בעצמכם כלום.
אמר רבי ירמיה בר אלעזר:
עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא.
הדא הוא דכתיב:
וְאֹוהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻורָתוֹ(שופטים ה, לא).
וכשם שהוא מחדש פניהן, כך הוא מחדש לבושיהן:
יומא דיןיומא דין — היום סומסירקוןסומסירקון — בגד שחציו משי, ומחר אולוסירקוןאולוסירקון — בגד שכולו משי.
אמר ליה: ומהו דין דכתוב לֶאֱכֹול לְשׇׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק?
אמר ליה: יומא דין ארסקינון, ומחר אולוסקינון.
דרשת הפסוק · ״כל הדברים יגעים״ · דברי הבטלה מיגעים את האדם, ורבי יונה והספר
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה א; בדפוס: א, ח, א).
״קורא היום, כובס שמה…״ — רשימת דברי בטלה, סתומה; בדפוס ״קורא היום, כבוש שמה, סלע כעופרת, מעוט חתיכות, מתפללות בטור מסכן, חתוכין שרויין חתוכין, שור משפט בטור מסכן, תרדין בחרדל״. הפיסוק כאן לפי הדפוס.
״רבי יונה נשר שעריה״ — בדפוס ״ר׳ יונתן״. ״והא סכית שיש בה סלע״ — שם ״והא סבית שיש בה סעל״; ״כן בר נש משתעי קומיה דרב באוריתא״ — שם ״כאן בריש מישתעי קמיה דרב באורתא״.
כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים(קהלת א, ח) — דברי הבטלה מיגעין את האדם:
קורא היום, כובס שמה, צלע כעופרת, מעוט חתיכות, מתפללות בטור מסכן, חתוכין חתוכין, שור משפט בטור מסכן.
רבי יונה נשר שעריהנשר שעריה — נשרו שערותיו.
אזל להדין מוגדלא דצבעיאאזל להדין מוגדלא דצבעיא — הלך למגדל הצבעים הזה (מגדלא דצבעיא, ליד טבריה), למתאסיא יתיהלמתאסיא יתיה — לרפא אותו.
הוה תמן חד ספרהוה תמן חד ספר — היה שם ספר אחד.
אמר ליה: בשביל שערך באת לכאן, לרפאתו?
אמר ליה: שיטפי מאלל, והא סכית שיש בה סלע לרפאתו;
ואני הועתקתי לכאן להחיש לי מחייה.
קם ורבע ליה על רגליוקם ורבע ליה על רגליו — קם והשתטח לפניו על רגליו.
אמר ליה: כן בר נש משתעי קומיה דרב באוריתאכן בר נש משתעי קומיה דרב באוריתא — כך אדם משיח לפני רבו בתורה!!
דרשת הפסוק · ״כל הדברים יגעים״ · דבר אחר · דברי אומנות מיגעים: אלף מינים בחטה ומאה מינים בביצה
כתב יד וטיקן 291 (מאגרים, פסוק ח פסקה ב; בדפוס: א, ח, ב).
״אמר לה: ישב אצלי חמש שנים… אלף מינים אחרים בחטה״ ו״וכמה מינין… חמש מאות מנין חטין בחטה״ — בגליון (יד שנייה). ״ע״ לפני ״חמש שנים״ — נמחק במאגרים. ״פרכונוס״ — אותיות מסופקות.
״מנית״ — בכתב היד ״מינין״ (מסומן במאגרים ״כך״); הפסוק: ״בחטי מנית״. בדפוס: ״חמש מאות מינין בחטה… אלף מינין״, ״ארבע שנים… מאה מינין בביצה״; ״ר״א בש״ר חנינא בריה דר׳ אבהו״.
דבר אחר:
כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים(קהלת א, ח) — דברי אומנות מייגעים.
רבי אלעזר ברבי יוסי בשם רבי יוסי ברבי חנינה בריה דרבי אבהו הוה אמר:
הדין עובדא הוה באתתאהדין עובדא הוה באתתא — המעשה הזה היה באשה, שהוליכה את בנה אצל הנחתום בקסריןבקסרין — בקיסריה.
אמרה ליה: אליף ית ברי אומנותאליף ית ברי אומנות — למד את בני אומנות.
אמר לה: ישב אצלי חמש שנים, ואני מלמדו אלף מינין בחטה.
ישב אצלו חמש שנים, ולמדו אלף מינין בחטה.
אמר לה: ישב אצלי חמש שנים, ואני מלמדו אלף מינים אחרים בחטה.
וכמה מינין?
רבנין אמרין:
בְּחִטֵּי(יחזקאל כז, יז) מנית — חטין דלא מנייןחטין דלא מניין — חיטים שאין להן מנין.
רבי אחא אמר: חמש מאות מנין חטין בחטה — מנין מִנִּית.
רבי חנינה ורבי יונתן תריהון ישבין וחשביןתריהון ישבין וחשבין — שניהם יושבים ומחשבים, וקמון על שתיןוקמון על שתין — ועמדו על ששים.
ועוד, רבי אלעזר ברבי יוסי בשם רבי חנינה בריה דרבי אבהו אמר:
עובדא הוה בחדא אתתאעובדא הוה בחדא אתתא — מעשה היה באשה אחת בקסרין, שהוליכה את בנה אצל חד פרכונוספרכונוס — אופה מגדנות (?).
אמרה ליה: למד את בני אומנות.
אמר לה: ישב אצלי עשר שנים, ואני מלמדו מאה מינין בביצה.
וישב אצלו עשר שנים, ולמדו מאה מינין בביצה.
אמר לה: ישב עמי עשר שנים אחרים, ואני מלמדו מאה מינין אחרים בביצה.
שמע רבי ואמר: לא ראינו טובה מימינו.
על פי כתב יד וטיקן 291, עם השלמה מדפוס פיזרו רע״ט. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | לבולטוס | ללוטוס |
| ד | אלא | — (הוספה) |
| ד | מזריח עליהם אורה. | — (הוספה) |
| ד | ורבנין אמרי: מה הנאה יש אל הצדיקים שמסגלין במצות ובמעשים טובים? דיין שאני | — (הוספה) |
| ד | וכמה יגיע רואה עד שנגבה! | — (הוספה) |
| ד | ואני משיב לך רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים וטללים, ומגדל צמחים, ומכבסן ומבשלן ומנגבן, | — (הוספה) |
| ד | ועורך שלחן בפני כל אחד ואחד, ונותן כל צרכיו לכל אחד ואחד, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה — | — (הוספה) |
| ד | ואין אתם מביאין לי את העומר? | — (הוספה) |
| ד | אבא | — (הוספה) |
| ד | אתון | א..כון |
| ח | יהושע | יה..ע |
| ט | בן | — (הוספה) |
| י | וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ | — (הוספה) |
| טז | מלבו | בלבו |
| יז | ואחד | ואחר |
| יט | הזה | הלה |
| כג | מנית | מינין |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| קהלת רבה | כ״י וטיקן 291, השלמה מדפוס פיזרו רע״ט |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| קהלת רבה | כ״י וטיקן 291, השלמה מדפוס פיזרו רע״ט |