מדרש
פרשה יא: וזאת הברכה
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת וזאת הברכה
מדרש דברים רבה
דרשה א
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ(דברים לג, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · הטועה בתפילה חוזר לתחילת הברכה; האבות פתחו כל אחד במקום שפסק חבירו, ומשה פתח ב״וזאת״
״העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו… ומניין הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה״ — משנה ברכות ה, ג. ״בתחילת ברכות ראשונות חוזר בתחילת״ — נכתב פעמיים, והשני מחוק בידי הסופר.
״מתחיל״ (״ומניין הוא מתחיל״) והקטע ״רבי יהודה אומר: בכורה נתן לו… רבי נחמיה״ — בגליון כתב היד. ״מתחיל ב׳יתן׳״ — תיקון הסופר על ״אפסיק״ המחוק. ״יצחק אל יעקב ויברך אותו. עמד יעקב… ויקרא״ — בגליון כתב היד. ״ובמה חתם״ (פעמיים) — בכתב היד ״וכמה״ (מסומן במאגרים), ותוקן כבדפוס.
״ויתן את בכורתו ליעקב״ — בפסוק (בראשית כה, לג) ״וימכר את בכרתו ליעקב״, וכך בדפוס. ״וזאת אשר להם אביהם״ — בפסוק (בראשית מט, כח) ״וזאת אשר דבר להם אביהם״.
בדפוס: ״רב הונא אמר אם טעה בג׳ ברכות אמצעיות חוזר להאל הקדוש״ — בכתב היד ״רב אמר״ פעמיים; ״עמד משה לברך את ישראל אמר איני פותח אלא בזאת, מנין? ממה שקרינו בענין וזאת הברכה״.
וְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א).
הלכה:
אדם מישראל שעבר לפני התיבהשעבר לפני התיבה — שעמד להתפלל כשליח ציבור וטעה, כיצד הוא צריך לעשות?
כך שנו חכמים:
העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו(משנה ברכות ה, ג).
למדונו רבותינו:
אמר רבי יוסי ברבי חנינא:
טעה בשלש ברכות ראשונות — חוזר בתחילת מגןמגן — ברכת ״מגן אברהם״, הראשונה בתפילה.
רב אמר:
אם טעה בשלש ברכות אמצעיות — חוזר לאל הקדושלאל הקדוש — לברכת ״האל הקדוש״, השלישית בתפילה.
רב אמר:
אם טעה בשלש ברכות האחרונות — חוזר לתחילת מודיםמודים — ברכת ההודאה, מן האחרונות בתפילה.
דבר אחר:
העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו(משנה ברכות ה, ג);
ומניין הוא מתחיל? מתחילת הברכה שטעה(משנה ברכות ה, ג).
ומאיכן למדו?
מאבות העולם.
למה?
שלא היה אחד מהן מתחיל אלא ממקום שפסק חבירו.
כיצד?
אברהם בירך את יצחק.
מנין?
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כׇּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק(בראשית כה, ה).
ומה נתן לו?
רבי יהודה ורבי נחמיה.
רבי יהודה אומר:
בכורה נתן לו, כענין שנאמר: ויתן אֶת בְּכֹורָתוֹ לְיַעֲקֹב(בראשית כה, לג).
רבי נחמיה אומר:
ברכה נתן לו, כעיניין שנאמר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים(בראשית כז, כח).
עמד יצחק לברך את יעקב, אמר:
ממקום שפסק אבא — משם אני מתחיל;
אבא הפסיק ב'יתן' — אף אני מתחיל ב'יתן'.
מנין?
שנאמר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל.
ובמה חתם יצחק?
בקרייהבקרייה — בלשון ״ויקרא״.
מנין?
שנאמר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹותוֹ(בראשית כח, א).
עמד יעקב לברך את השבטים, אמר:
איני פותח אלא בקרייה,
שנאמר: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו(בראשית מט, א).
ובמה חתם?
ב'זאת', שנאמר: וְזֹאת אֲשֶׁר לָהֶם אֲבִיהֶם(בראשית מט, כח).
עמד משה לברך את ישראל, אמר:
אף אני פותח בעניין בזֹאת הַבְּרָכָה.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · העולה בהר, נקי הכפים וברור הלב, שאינו תובע צורך עצמו — זה משה, שמשיא ברכה לאחרים
מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְיָ וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ(תהלים כד, ג–ה)
״מי עלה בהר יי״ — כך בכתב היד בראש הפתיחתא; בפסוק ובהמשך ״מי יעלה״. ״ומשה עלה אל הר האלהים״ — בפסוק (שמות יט, ג) ״ומשה עלה אל האלהים״. ״ומי יקום [במקום] קדשו״ — ״במקום״ חסר בכתב היד, והושלם כבפסוק וכבדפוס.
״ברור״ — תיקון הסופר על ״בחר״ המחוק. ״אשר לא נשא לשוא נפשו״ — כך הכתיב בתהלים כד, ד; הקרי ״נפשי״. ״ישיא״ — היו״ד הראשונה מסופקת בכתב היד; בדפוס ״ישיא ברכה לאחרים״.
בדפוס: ״רבנן אמרי מדבר במשה״; ״אפילו הדיוט אם אומר לחבירו כזה גנאי הוא לו״; ״שאינו תובע צורך עצמו אלא לצורכן של ישראל״; ״אשר לא נשא לשוא נפשו — זו נפשו של מצרי, שלא נטלה על חנם אלא כדין עשה״ — חסר בכתב היד.
זה שאמר הכתוב:
מִי עלה בְהַר יְיָ וגו׳(תהלים כד, ג).
רבנן אמרין:
מדבר במשה.
מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ — זה משה;
כתוב: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הר הָאֱלֹהִים(שמות יט, ג).
וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ —
דכתיב: כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד וגו׳(שמות ג, ה).
נְקִי כַפַּיִם וברי לֵבָב(תהלים כד, ד) — זה משה.
מניין?
שנאמר: לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי(במדבר טז, טו).
וברי לֵבָב — זה משה.
אמר רבי יצחק:
אפילו הדיוטהדיוט — אדם פשוט אומר לחבירו כזה — גנאי הוא לו;
ומשה אמר: לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ(שמות לב, יא)!
אלא לבו ברור עליולבו ברור עליו — לבו נקי וטהור, שאין תובע צורך עצמו, אלא צורכן של ישראל.
אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁו וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה — זה משה,
שנאמר: וַיּוֹאֶלויואל — ויסכים, וירצה מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ(שמות ב, כא).
יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ(תהלים כד, ה) — זה משה.
אמר רבי תנחומא:
אל תהי קורא בו אלא ישיא ברכהישיא ברכה — ישפיע ברכה (לאחרים) — לאחרים.
פתיחתא שנייה · אדם הראשון, נח, אברהם, יצחק ויעקב אומרים ״אני גדול ממך״ — ומשה נתעלה על כולם, לכן הוא מברך
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל־כֻּלָּנָה(משלי לא, כט)
״רבות [בנות] עשו חיל ואת עלית [על] כולנה״ — בכתב היד בראש הפתיחתא ״רבות עשו חיל ואת עלית כולנה״, ו״בנות״ ו״על״ הושלמו כבפסוק וכבדפוס; גם בהמשך כתוב ״רבות עשו חיל״ בלי ״בנות״.
״אני נעליתי״ — תיקון הסופר על ״אם״ המחוק; ״ממך״ השני, ״ד״ (לפני ״ואת דורו״) ו״אבל אני הייתי מדבר עם השכינה״ השני — מחוקים בידי הסופר; ״(שנרא)״, ״(ממניין)״, ״(קברניט)״, ״(ואת עצמי למי)״, ״(א)״ ו״(עלי)״ — התחלות מחוקות במאגרים. ״אמר״ (״יצחק אמר״, ״ויעקב אמר״) — בגליון כתב היד.
״שניתן לך״, ״שנתן לי״ — בכתב היד ״לו״ בשניהם (מסומן במאגרים), ותוקן כבדפוס. ״לא לאותו שהציל עצמו ואת ספינתו״ — בכתב היד ״למי אותן״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״לא לאותו״. ״אדם ביקר כל ילין״ — בפסוק (תהלים מט, יג) ״ואדם ביקר בל ילין״. ״מלאכי צבאות ירודון ידודון״ — בפסוק (תהלים סח, יג) ״מלכי צבאות ידדון ידדון״, וכך בדפוס; כאן נדרש ״מלאכי״.
בדפוס: ״אתה כבוד שניתן לך ניטל ממך״; ״שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו״ — בלי ״בפרופרין שלך״ שבכתב היד; ״אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך ואני עולה אצלן בפירבורין שלהן״; לאחר ״כהו עיני״ הפסוק ״ומשה לא ידע כי קרן עור פניו״; ״הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל״.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, תוספת לפסקא וזאת הברכה א — ״רבי ברכיה פתח: רבות בנות עשו חיל״, בדרשה אחרת (נח, יצחק ויעקב והברכות); הוויכוח של האבות עם משה אינו שם.
דבר אחר:
וְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א).
זה שאמר הכתוב:
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּולָּנָה(משלי לא, כט) —
מדבר במשה, שנתעלה יותר מן הכל.
כיצד?
אדם הראשון אומר למשה: אני גדול ממך, שנבראתי בצלמו של הקדוש ברוך הוא.
מניין?
שנאמר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ(בראשית א, כז).
אמר לו משה: אני נעליתי יותר ממך;
אתה — כבוד שניתן לך לוקח ממך, שנאמר: אָדָם בִּיקָר כל יָלִין(תהלים מט, יג);
אבל אני — זיו פנים שנתן לי הקדוש ברוך הוא עמי, שנאמר: לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וגו׳(דברים לד, ז).
נח אמר למשה: אני גדול ממך, שנוצלתי בדור המבול.
אמר לו משה: אני נעליתי יותר ממך;
אתה — הצלת את עצמך, ולא היה בך כח להציל את דורך;
אבל אני — הצלתי את עצמי ואת דורי, כשנתחייבו כלייה בעגל.
מניין?
שנאמר: וַיִּנָּחֶם יְיָ עַל הָרָעָה וגו׳(שמות לב, יד).
למה הדבר דומה?
לשתי ספינות שהיו בים, והיו בתוכם שתי קברניטיןקברניטין — רבי חובלים, מנהיגי הספינה:
אחד הציל עצמו ולא הציל את ספינתו,
ואחר הציל את ספינתו ואת עצמו.
למי היו מקלסין?
לא לאותו שהציל עצמו ואת ספינתו.
כך נח לא הציל אלא עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו.
הוי: וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּולָּנָה.
דבר אחר:
אברהם אמר למשה: אני גדול ממך, שהייתי אב לעוברין ושבים.
אמר לו משה: נעליתי אני ממך;
שאתה היית זןזן — מאכיל, מפרנס בני אדם עריליםערילים — ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולין;
ולא עוד — אתה זנת ביישוב, ואני זנתי במדבר.
יצחק אמר למשה: אני גדול ממך, שפשטתי את צוארי על גבי המזבח, וראיתי פני שכינה.
אמר לו משה: אני נעליתי ממך;
שאתה ראית פני שכינה — וכהו עיניך: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וגו׳(בראשית כז, א).
מהו מֵרְאֹות? מראות פני השכינה.
אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים בפנים, ולא כהו את עיני,
שנאמר: לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה.
ויעקב אמר למשה: אני גדול ממך, שנתפגשתי עם המלאך בפרופרין שלךבפרופרין שלך — בתחומך, במקומך שלך ונצחתי אותו.
אמר לו: אתה נפגשת עם המלאך בפרופרין שלך,
ואני עליתי אצלן בפרפרין שלהןבפרפרין שלהן — בתחומם שלהם (ברקיע) — והן מתיראין ממני.
מניין?
שנאמר: מלאכי צְבָאוֹת ירודון יִדֹּודוּן(תהלים סח, יג).
לפיכך אמר שלמה: רַבּוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּולָּנָה.
אמר הקדוש ברוך הוא:
הואיל ונתעלית מן הכל — יברך את ישראל:
וְזֹאת הַבְּרָכָה.
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים״ · התורה, משה והקדוש ברוך הוא מברכים את ישראל; ״איש״ ו״אלהים״ — בשעות שונות של חייו
״באה התורה והקדוש ברוך הוא לברך את ישראל״, ״זו התורה״, ״שותה. מנין״ ו״שכתוב: ויראו מגשת אליו״ — בגליון כתב היד. ״זה משה״ — תיקון הסופר על ״ומשה״ המחוק. ״שאין המלאכים״ ו״שיורד מן הרקיע״ — תיקוני הסופר על ״שהמלאכים״ ו״שעולה לרקיע״ המחוקים. ״(שנהפך לדם)״ השני (לפני ״שברח לפני פרעה״) — מחוק במאגרים.
״אשר שם משה״ — בכתב היד ״משב״, ומאגרים מתקן ״משה״. ״אמר רבי תנחומא״ — בכתב היד ״תחומ׳״; בדפוס ״א״ר תנחומא״. ״וחוט המשולש״ — בפסוק (קהלת ד, יב) ״והחוט המשלש״. ״ויראו מגשת אליו״ — שמות לד, ל.
בדפוס: ״בשעה שהיה הושלך ליאור של מצרים איש ובשעה שנהפך לדם האלהים״; ״בשעה שברח מלפני פרעה איש ובשעה ששיקעו אלהים״; סדר שני הדבר אחר האחרונים הפוך: ״בשעה שעלה לרקיע איש… ובשעה שירד מן הרקיע אלהים״ ואחריו ״בשעה שעלה לרקיע אלהים, כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין״.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ז: ״איש — בשעה שעלה למרום; אלהים — בשעה שירד למטה״; ״איש — כשברח מלפני פרעה; האלהים — בשעה ששקעו בים״.
דבר אחר:
וְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א).
אמר רבי שמואל בר נחמן:
כיון שבא משה לברך את ישראל — באה התורה והקדוש ברוך הוא לברך את ישראל.
וְזֹאת הַבְּרָכָה — זו התורה, שנאמר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה וגו׳(דברים ד, מד);
אֲשֶׁר בֵּירַךְ מֹשֶׁה — זה משה;
אִישׁ הָאֱלֹהִים — זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה(שמות טו, ג).
כל כך למה?
לקיים מה שנאמר: וחוט הַמְשֻׁולָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק(קהלת ד, יב).
דבר אחר:
וְזֹאת הַבְּרָכָה.
אמר רבי תנחומא:
אם אלהים — למה אִישׁ? ואם אִישׁ — למה אלהים?
אלא בשעה שהלך ליאורליאור — לנהר נילוס מצרים — אִישׁ;
ובשעה שנהפך לדם — הָאֱלֹהִים.
דבר אחר:
בשעה שברח לפני פרעה — אִישׁ;
ובשעה ששקעו בים — הָאֱלֹהִים.
דבר אחר:
בשעה שעולה לרקיע — אלהים:
כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין, אף הוא לא אוכל ולא שותה.
מנין?
שנאמר: וַיְהִי שָׁם עִם יְיָ(שמות לד, כח).
דבר אחר:
בשעה שעולה לרקיע — אִישׁ.
מהו אִישׁ? לפני המלאכים, שכולהן אש;
ובשעה שיורד מן הרקיע — אלהים.
מניין?
שכתוב: וַירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו(שמות לד, ל).
אמר רבי אבין:
מחציו ולמטה — אִישׁ, ומחציו ולמעלה — אלהים.
דרשת הפסוק · ״לפני מותו״ · וחתימה · משה כפת את מלאך המות ובירך לפניו; דחה אותו פעמיים, ובשלישית צידק את הדין; שיחתו עם נפשו; העליונים והתחתונים מקלסים אותו
״לפי ברכתו״ — תיקון הסופר על ״לפני״ המחוק. ״אצל משה״ — לפניו ״(מלך)״ מחוק במאגרים ו״מלאך משה״ מחוק בידי הסופר. ״שלחני״ — אותיות ״חנ״ מסופקות. ״משה. לך״ (״אמר לו משה: לך מיכן״), ״אותך״ (״לדחות אותך״) והקטע ״ואומרים: תורה צוה לנו משה. והעליונים מקלסין אותו ואומרים״ — בגליון כתב היד. ״לומר״ (״צריך אני לומר לצדק״), ״והיה״ השני ו״שראיתי״ (היו״ד) — מחוקים בידי הסופר; ״נפש[ו]״ — השלמת מאגרים.
״מי שיקלסוהו״ — בכתב היד ״שקילסתנו״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״יש לו מי שיקלסוהו״. ״אמר לה: נפשי״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים). ״[לא] יעשה כן״ — ״לא״ חסר כאן בכתב היד, והושלם כבדפוס (״לא יעשה הקדוש ברוך הוא כן״); ״(לא יעשה כן)״ נכתב בכתב היד בטעות שורה אחת למטה, לפני ״ותאמר שבקשו לדחות״, ומאגרים מחקו שם.
״כי הצלת נפשי ממות״ — כך (תהלים נו, יד); אבל הדרשה כולה על תהלים קטז, ז–ט, ושם ״כי חלצת נפשי ממות, את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי״, וכך בדפוס. ״מדמעה״ — בפסוק ״מן דמעה״. ״ואספר מעשה יה״ — בפסוק (תהלים קיח, יז) ״מעשי יה״. ״צדקות יי עשה״ — בפסוק (דברים לג, כא) ״צדקת״.
בדפוס: ״נטל את מלאך המות והשליכו לפניו״ — בלי ״וכפתו״; ״הואיל ומן השם הוא״; ״כיון ששמע משה כך נתן לה רשות אמר לה שובי נפשי למנוחיכי״.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ח: ״אמר רבי אבין: כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל, ולא היה מניחו מלאך המות לברכו. מה עשה? נטלו וכפתו והשליכו תחת רגליו, וברכם לפניו״.
מהו לִפְנֵי מתוֹ(דברים לג, א)?
רבנן אמרי:
מה עשה משה?
נטל מלאך המות וכפתווכפתו — וקשרו והשליכו לפניו,
והיה מברך את השבטים — כל אחד ואחד לפי ברכתו.
אמר רבי מאיר:
הלך מלאך המות אצל משה, ואמר לו: הקדוש ברוך הוא שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה.
אמר לו משה: לך מיכן, שאני מבקש לקלס להקדוש ברוך הוא.
מניין?
שנאמר: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מעשה יָהּ(תהלים קיח, יז).
אמר לו: משה, מה את מתגאה? יש לו מי שיקלסוהו —
השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל(תהלים יט, ב).
אמר לו: ואני משתיק אותן ומקלס אני,
שנאמר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה(דברים לב, א).
בא אצלו פעם שנייה.
מה עשה משה?
הזכיר עליו שם המפורששם המפורש — השם המיוחד של יי, וברח.
מניין?
שנאמר: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא(דברים לב, ג).
כיון שבא אצלו פעם שלישית, אמר:
הואיל מן המקום הוא — צריך אני לצדק עלי את הדיןלצדק עלי את הדין — להצדיק את הדין שנגזר עלי ולקבלו.
מניין?
שנאמר: הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ(דברים לב, ד).
אמר רבי יצחק:
היתה נפשו של משה מתקשה לצאתמתקשה לצאת — מסרבת לצאת, יוצאת בקושי, והיה משה מסיח עם נפשו.
אמר לה: נפשי, תאמר שביקש מלאך המות לשלוט עליך?
אמרה לו: לא יעשה כן — כִּי הצלת נַפְשִׁי מִמָּוֶת(תהלים קטז, ח).
ותאמר שראית אותן בוכין ובכית עמהן?
אמרה לו: אֶת עֵינִי מדמעה.
אמר לה: ותאמר שבקשו לדחות אותך בגיהנם?
אמרה לו: ואֶת רַגְלִי מִדֶּחִי.
אמר לה: להיכן את עתידה לילך?
אמרה לו: אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים(תהלים קטז, ט).
כיון ששמע משה כן, אמר לה: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְיכִי(תהלים קטז, ז).
אמר רבי אבין:
כיון שנסתלק —
התחתונים היו מקלסין אותו ואומרים: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה(דברים לג, ד);
והעליונים מקלסין אותו ואומרים: צִדְקַות יְיָ עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל(דברים לג, כא);
והקדוש ברוך הוא מקלס אותו: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד(דברים לד, י).
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | ובמה | וכמה |
| א | ובמה | וכמה |
| ב | במקום | — (הוספה) |
| ג | בנות | — (הוספה) |
| ג | על | — (הוספה) |
| ג | לך | לו |
| ג | לי | לו |
| ג | לא לאותו | למי אותן |
| ד | משה | משב |
| ד | תנחומא | תחומא |
| ה | מי שיקלסוהו | שקילסתנו |
| ה | ו | — (הוספה) |
| ה | לה | לו |
| ה | לא | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |
מדרש דברים רבה
דרשה ב
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ(דברים לג, א)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · ברכת התורה קודמת לקריאה, כמשה; ״ורצה בעושיה״ — כל התורה והחכמה ביראת יי
״בתורה אין מותר לו לקרות״ ו״קל״ (״דבר אחד קל הוא״), ״וכל התורה בלבו״ — בגליון כתב היד; ״לישראל״ (הגרש) — בגליון. ״(כ)״ לפני ״קורא״ — מחוק במאגרים. ״רבי״ השני (״אמר רבי אמר רבי אלעזר״), ״וכל החכמה״ השני ו״ו־״ לפני ״כל החכמה״ — מחוקים בידי הסופר; ״אלא בעושיה״ — תיקון הסופר על ״ולא״ המחוק.
״בתורה הזאת״ — בכתב היד ״הן־את״ (קריאה מסופקת), ומאגרים מתקן ״הזאת״, וכך בדפוס. ״באלו שהן עושין״ — בכתב היד ״כאילו״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״באלו שהן עושין את דברי תורה״. ״יראת יי היא חכמה״ — בפסוק (איוב כח, כח) ״יראת אדני היא חכמה״.
בדפוס: ״אדם אומר למדתי חכמה ולא למדתי תורה מה אעשה אני שם״; ״חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה״; בין שני הפסוקים ״יראת יי טהורה עומדת לעד״ (תהלים יט, י).
וְזֹאת הַבְּרָכָה(דברים לג, א).
הלכה:
אדם מישראל שעלה לקרות בתורה — אין מותר לו לקרות עד שלא יברך;
תחילה מברך ואחר כך קורא.
ומשה, בשעה שזכה לקבל את התורה — תחילה בירך ואחרכך קרא.
אמר רבי אלעזר:
איזו היא הברכה שבירך משה בתורה?
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בתורה הזאת וקידשה, ורצה בעושיה.
ולא אמר בעמליהבעמליה — בעמלים בה, ולא בהוגיהבהוגיה — בהוגים בה, הלומדים אותה, אלא בעושיה — באלו שהן עושין את דברי תורה.
בעושיה —
אדם אומר לחבירו: לא למדתי תורה ולא למדתי חכמה — מה אעשה שם אני?
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
חייכןחייכן — חייכם (לשון שבועה), כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא:
כל מי שמתיירא ועושה דברי תורה — כל החכמה וכל התורה בלבו.
מניין?
שנאמר: רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ שֵׂכֶל טוֹב לְכׇל עֹושֵׂיהֶם תְּהִילָּתוֹ עֹומֶדֶת(תהלים קיא, י);
יִרְאַת יְיָ הִיא חׇכְמָה(איוב כח, כח).
חלק ב
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״וזאת הברכה״ · כל ישראל עסקו בכסף ובזהב, ומשה ביקש את ארונו של יוסף; סגולה הראתה לו את מקומו, והארון צף ועלה
״אלא בשעה״ — תיקון הסופר על ״א״ל״ המחוק. ״(לו)״ בפסוק ״וישבע יוסף את בני ישראל לאמר״ ו״(נ..)״ לפני ״נטלו״ — מחוקים במאגרים. ״על״ (״על כתיפו״) — בגליון כתב היד.
״ואלהים פקד יפקוד אתכם״ — בראשית נ, כד (בדפוס מבראשית נ, כה: ״פקוד יפקוד אלהים אתכם״).
בדפוס: ״ולמה זכה משה שהקדוש ברוך הוא נתעסק עמו״; ״שלא היו יכולים לצאת ממצרים חוץ מיוסף״; ״וראתה משה שהוא עיף מן היגיעה״; ״ואין אני מוצא אותו״; ״של עופרת״ — אינו בדפוס; ״מעשים טובים יש לך״; ״כקנה אחד לקח אותו״; בסופו ״אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך״.
ומה זכה משה שעשה הקדוש ברוך הוא עמו?
אלא בשעה שירד למצרים, והגיע גאולתן של ישראל —
כל ישראל היו עוסקין בכסף ובזהב,
ומשה היה מסבב את העיר, ויגע שלשה ימים ושלש לילות למצוא ארונו של יוסף;
לא היו יכולין לצאת ממצרים בלא עצמותיו של יוסף.
למה?
שנשבע להם בשבועה לפני מותו, שנאמר: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר(בראשית נ, כה).
משנתייגע הרבה, פגעה בו סגולה,
וראה משה שהיה עיף ויגיע מן היגיעה.
אמרה לו: אדוני משה, למה אתה עיף?
אמר לה: שלשה ימים ושלש לילות סיבבתי את העיר למצוא ארונו של יוסף, ואין אני מוציא.
אמרה לו: בא עמי ואראך היכן הוא.
הוליכה אותו לנחל.
אמרה לו: במקום הזה עשו ארון של עופרת של חמש מאות ככריםככרים — ככרות, מידת משקל גדולה, והשליכו אותו בתוך הנחל — החרטומים והאשפיםהחרטומים והאשפים — המכשפים והקוסמים של מצרים;
וכן אמרו לפרעה: רצונך שלא תצא מיכן אומה זו לעולם?
אם לא ימצאו עצמות יוסף — אינן יכולין לצאת לעולם.
מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר:
יוסף, יוסף, אתה ידעת היאך נשבעת לישראל: וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹוד אֶתְכֶם(בראשית נ, כד);
תן כבוד לאלהי ישראל, אל תעכב גאולתן של ישראל.
מעשים יש לך — בקש רחמים לפני בראך, ועלה מן התהומות.
מיד התחיל ארונו של יוסף מפעפעמפעפע — מבעבע, צף ועולה ועולה מן התהומות.
בקנה אחד נטלו, ושם אותו על כתיפו, והיה סובל אותו;
וכל ישראל אחריו — היו סובלים את הכסף ואת הזהב שהוציאו ממצרים,
ומשה היה סובל ארונו של יוסף.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אתה אומר שדבר קטן עשית? חייך, החסד הזה שעשית הוא גדול,
ולא השגחתהשגחת — שמת לב, התעניינת לכסף ולזהב — אף אני אעשה עמך חסד.
דרשת הפסוק · ״לפני מותו״ · וחתימה · משה מבקש שייבקעו השמים והתהומות ויראו שאין זולתו; ״אין עוד״ — ״לא קם נביא עוד״
״(עוד)״ אחרי ״בישראל״ — מחוק במאגרים; ״מ..״ לפני ״מותי״ — מחוק בידי הסופר. ״לא אמות כי אחיה ואספר מעשה יה״ — בפסוק (תהלים קיח, יז) ״מעשי יה״. ״בשמים ממעל הארץ מתחת״ — בפסוק (דברים ד, לט) ״בשמים ממעל ועל הארץ מתחת״. ״וכל היד החזקה״ — בפסוק (דברים לד, יב) ״ולכל היד החזקה״.
בדפוס: ״בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם״; ״אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי הן קרבו ימיך״; ״אמר לו: אי אתה יכול, כי זה כל האדם״; ״ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך״.
בדפוס נוספו אחרי סימן זה שני סימנים שאינם בכתב יד פרמה: ט — ״הן קרבו ימיך למות, אמר רבי איבו: אמר משה רבונו של עולם, בדבר שקילסתיך בתוך ששים רבוא… הן בגימטריא״; י — ״אמר רבי יוחנן: עשר מיתות כתובות עליו על משה״, ואחריו מעשה פטירת משה הארוך. כתב היד מסתיים כאן, ושני הסימנים לא הושלמו במהדורה זו.
שבשעה שהגיע יומו של משה ליפטר מן העולםליפטר מן העולם — למות, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ(דברים לא, יד).
אמר לפניו: רבון העולם, אחר כל היגיעה הזאת אתה אומר: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ?
לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מעשה יָהּ(תהלים קיח, יז)!
אמר לו: לא יכול — כִּי זֶה כׇּל הָאָדָם(קהלת יב, יג).
אמר משה:
ריבונו של עולם, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי:
שאכנס, ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות הארץ, שיראו שאין זולתך.
מניין?
שנאמר: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹותָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד(דברים ד, לט).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אתה אמרת: אֵין עוֹד —
אף אני אומר: לֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה וגו׳(דברים לד, י),
לְכׇל הָאֹותֹות וְהַמּוֹפְתִים(דברים לד, יא) וכל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כׇּל יִשְׂרָאֵל(דברים לד, יב).
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| ו | הזאת | הנאת |
| ו | באלו | כאילו |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |