מדרש

דברים רבה

פרשה ט: וילך

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת הן קרבו ימיך

  1. אויאמר יי אל משה הן קרבו ימיךדברים לא, יד
§§1001§§

מדרש דברים רבה

דרשה א

ויאמר יי אל משה הן קרבו ימיך

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד(דברים לא, יד)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אאדם שמתו מוטל לפניו מהו שיהא מותר לו להתפלל — קשה לגזור מיתה על הצדיקים

הלכה · ילמדנו · האונן פטור מן המצוות, והאבל חייב בהן; מלאך המות ורבי שמעון בן חלפתא; תלה מיתת משה בימים

״שמתו״ — בכתב היד ״שמותו״, והו״ו מסומנת במאגרים כטעות; בדפוס ״שמתו״. ״מותר לפניו להתפלל״ — כך בכתב היד; בדפוס ״מותר לו להתפלל״. ״ומן התפילן״ — כך בכתב היד, והנו״ן מסומנת במאגרים; במשנה ברכות ג, א ״ומן התפלה ומן התפילין״, ובדפוס ״ומן התפלה״.

״בשם ריש לקיש. יש לך״ — בגליון כתב היד. ״ממקום אחר״ — בכתב היד ״אחד״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״ממקום אחר״. ״אף ימי האבל״ — הסופר מחק ״את״ וכתב ״אף״.

במעשה: ״רבי שמעון בן חלפתא״ (השני), ״לשמחתו״ (הו״ו), ״מה״ (״ומפני מה״) ו״לא״ (״לא עליך״) — בגליון כתב היד; ״כוחו״, ״משונה״ (פעמיים) ו״כיוצא בך״ — תיקוני הסופר על ״כרחו״, ״משובה״ ו״מוצא כך״. ״(במח)״ שלפני ״במעשיהם״ מחוק במאגרים ולא נדפס.

״מן היין״ — בכתב היד ״מה היין״; ״שלוחו של הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״שלוחי״; ״מסיחתן של בריות״ — בכתב היד ״מסיחתו״; ״לאחר שלשים יום״ — בכתב היד ״לאחד״; ״את פירקי״ — בכתב היד ״פירקו״. כל אלה מסומנים במאגרים כטעות, ותוקנו כבדפוס (״מן היין הזה״, ״שלוחו של מקום״, ״משיחתן של בריות״, ״אחר ל׳ יום״, ״הראה לי את פרקי״).

בדפוס: ״אמר רבי אבא בר אבינא״; ״והשקה אותן יין ישן״; ״לילך לעירו״; ״ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו״; ״פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים״; ״קשה לפני הקדוש ברוך הוא לגזור מיתה על הצדיקים״.

וַיֹּאמֶר יְיָ הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

הלכה:

אדם מישראל שמתו מוטל לפניו, מהו שיהא מותר לפניו להתפלל?

כך שנו חכמים:

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילן(משנה ברכות ג, א).

למדנו רבותינו:

כיון שראה צרתו לפניו — דעתו מופלגתדעתו מופלגת — דעתו מוסחת, מפוזרת (ואינו יכול לכוון);

אבל מישנקבר — כל שבעת ימי האבל הוא זקוקזקוק — חייב, מחויב לכל דבר של מצוה.

ומניין אתה למד שבעת ימי האבל?

אמר רבי אבא בר כהנא:

שכן מצינו ביוסף: וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים(בראשית נ, י),

והשבת עולה מן המניין.

אמר רבי יוסי בר זבידא בשם ריש לקיש:

יש לך ללמד ממקום אחר.

מניין?

שנאמר: וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל(עמוס ח, י) —

מה ימי החג שבעה, אף ימי האבל שבעה.

מעשה ברבי שמעון בן חלפתא ומלאך המות

דבר אחר:

אמרו רבותינו:

מעשה היה בימי רבי שמעון בן חלפתא, שהלך לברית מילה וסעד שם.

אביו של תינוק השקה אותו יין ישן בן שבע שנים.

אמר להם: מן היין הזה אני מישןמישן — מיישן, שומר ליישון לשמחתו של בני.

היו סועדים עד חצי הלילה.

רבי שמעון בן חלפתא, שהיה בטוח על כוחו, יצא בחצי הלילה לילך בעירו.

מצא שם מלאך המות בדרך, וראה אותו משונהמשונה — שונה, מוזר במראהו.

אמר לו: מי אתה?

אמר לו: שלוחו של הקדוש ברוך הוא.

ומפני מה אתה משונה?

אמר לו: מסיחתן של בריותמסיחתן של בריות — (צוחק) על שיחתם של בני אדם, שהיו אומרים: כך וכך אנו עתידין,

ואינו יודע אימתי הוא נקרא.

אותו האיש שהיה סועד אצלו, ואמר לכם: מן היין הזה אני מישן לשמחתו של בני —

הרי הגיע פירקופירקו — זמנו, המועד הקצוב לו (למות) ליטלו לאחר שלשים יום.

אמר לו: הראה לי את פירקי.

אמר לו: לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט;

פעמים שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשיהם הטובים, ומוסיף לכם ימים חיים,

שנאמר: יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים(משלי י, כז).

רבנן אמרי:

קשה לגזור הקדוש ברוך הוא מיתה על הצדיקים.

מניין?

שנאמר: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו(תהלים קטז, טו).

תדע לך:

היה צריך לומר למשה: הנה אתה מת — ולא אמר כך,

אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים.

מניין?

ממה שקרינו בעניין: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ.

תרגום לעבריתדעתו מופלגת דעתו מוסחת, מפוזרת (ואינו יכול לכוון) זקוק חייב, מחויב מישן מיישן, שומר ליישון משונה שונה, מוזר במראהו מסיחתן של בריות (צוחק) על שיחתם של בני אדם פירקו זמנו, המועד הקצוב לו (למות)

חלק ב

פתיחתות

בשַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ

פתיחתא ראשונה · אתמול ועכשיו: משה שעלה לרקיע ושיחר את בוראו — ועכשיו ״הן קרבו ימיך״

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת־הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי־עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם(קהלת ט, יא)

״ואינו יכול. שנאמר כי לא תעבור את הירדן הזה״, ״לפניו״ והקטע כולו מ״כעשיר שוב מחרון אפך״ עד ״ועכשו משנתחנן״ — בגליון כתב היד. ״(כך)״ שלפני ״כעשיר״ מחוק במאגרים. ״כל שבעת ימים״ — בכתב היד ״ימיל״, ומאגרים מתקן ״ימים״; בדפוס ״כל שבעת הימים״.

״וגם [לא] לנבונים עושר״ — ״לא״ חסר בכתב היד, והושלם כבפסוק וכבדפוס. ״והוריד עוז מבטחה״ — בפסוק (משלי כא, כב) ״וירד עז מבטחה״. ״שוב מחרון אפך״ — שמות לב, יב; ״סלח נא לעון העם הזה״ — במדבר יד, יט; ״קומה יי״, ״שובה יי״ — במדבר י, לה–לו.

בדפוס: ״אתמול היה עולה לרקיע כנשר עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול״; ״לסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא הן קרבו ימיך״.

זה שאמר הכתוב:

שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ(קהלת ט, יא).

אמר רבי תנחומא:

המקרא הזה מדבר במשה.

כיצד?

היה משה עולה לרקיע כנשר — עכשיו מבקש לעבר את הירדן ואינו יכול,

שנאמר: כִּי לֹא תַעֲבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).

וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה —

אתמול היו מלאכים מרתתיםמרתתים — רועדים לפניו — ועכשיו הוא אומר: כִּי יָגֹורְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה(דברים ט, יט).

וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם —

אתמול: עִיר גִּבֹּורִים עָלָה חָכָם והוריד עֹוז מִבְטֶחָה(משלי כא, כב) — מן השמים;

ועכשיו נטלה ממנו ונתנה ליהושע בן נון.

וְגַם לֹא לַנְּבֹונִים עֹושֶׁר —

אתמול היה מסיחמסיח — מדבר לפניו כעשיר: שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ(שמות לב, יב), סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה(במדבר יד, יט);

ועכשיו הוא מסיח כרשכרש — כעני: וָאֶתְחַנַּן(דברים ג, כג) — עשה עמי חנם.

וְגַם לֹא לַיֹּדְועִים חֵן —

אתמול היה יודע היאך לרצות את בוראו: קוּמָה יְיָ(במדבר י, לה), שׁוּבָה יְיָ(במדבר י, לו);

ועכשו משנתחנן כל שבעת ימים —

לבסוף אמר לו: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ(דברים לא, יד).

תרגום לעבריתמרתתים רועדים מסיח מדבר כרש כעני

גאֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ

פתיחתא שנייה · אין אדם שולט במלאך המות ובנפשו וביום מותו; אף משה לא יכול לעכב

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת־הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא־יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת־בְּעָלָיו(קהלת ח, ח)

״רוח אלא מלאך״ — לפניו ״(מלך)״ מחוק במאגרים. ״צרה״, ״ו־״ (״ומת״), ״יהא״, ״אין אדם״ (״אין אדם יכול לומר״), ״לומר״ (״אין אדם שליט לומר״) ו״ל־״ (״לפניו״) — בגליון כתב היד. ״במלכיות לכלותם״ — בכתב היד ״לכלותו״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״בגליות לכלותם מן העולם, ואין רוח אלא גליות״.

״ביום״ — בכתב היד ״ביו״, והמ״ם השלמת מאגרים. ״הואיל וזה מלך״ — לפניו ״(מלאך)״ מחוק במאגרים. ״אנקלטון״ — לפניו ״(אנקלון)״, התחלה מחוקה. ״אין השלטון״ ו״לא ימלט רשע אין בעליו״ — כך בכתב היד; בפסוק ״ואין שלטון״, ״ולא ימלט רשע את בעליו״. ״ויעש שלח לרוכב מגינים״ — בפסוק (דברי הימים ב לב, ה) ״ויעש שלח לרב ומגנים״, וכך בדפוס.

בדפוס: את דברי רבי נחמיה שבכתב היד (״אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה ממנו״) אומר ״רבי אליעזר בן יעקב״, ורבי נחמיה דורש ״ברוח״ על הגליות; ״המתיני לי עד שאעשה חשבונותי ועד שאצוה לביתי״; ״הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או שני ימים״; ״כיון שהגיע למיתתו אין כתיב בו מלכות״; ״ליתן לפניו אנקליטין״.

זה שאמר הכתוב:

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וגו׳(קהלת ח, ח).

רבי יהודה ורבי נחמיה.

רבי יהודה אומר:

אין אדם שליט במלאך המות לכלוא אותו ממנו;

ואין רוח אלא מלאך, שנאמר: עֹושֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת(תהלים קד, ד).

ורבי נחמיה אומר:

אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה ממנו.

למה?

שכללה הקדוש ברוך הוא בכל גופו;

שאילו נכנס באבר אחד — כשהיה מגיע לאדם צרה, היה חותך אתו אבר ומת.

לפיכך כיללה בכל הגוף, כדי שלא יהא יכול לכלותה.

הוי: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ וגו׳.

דבר אחר:

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ — במלכיות, לכלותם מן העולם;

ואין רוח אלא מלכיות, שנאמר: וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּאוארו ארבע רוחי שמיא — והנה ארבע רוחות השמים(דניאל ז, ב).

מהו מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה?

אין אדם יכול לומר בשעה שנוטה למיתה: הריני משלח עבדי תחתי.

רבי שמעון בן חלפתא אומר:

אין אדם יכול לעשות כלי זייןכלי זיין — כלי נשק ולהנצל ממלאך המות,

כעניין: וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לרוכב מָגִינִּים(דברי הימים ב לב, ה).

מהו וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת?

אין אדם שליט לומר: המתינו לי עד שאעשה חשבונותי, ועוד שאצוה לביתי, ואחרכך אני בא.

דבר אחר:

מהו אֵין השלטון בְּיוֹם הַמָּוֶת?

אין מלאך המות אומר: הואיל וזה מלך — הותר לו עוד יום אחד או שנים;

אין לפניו אותו היום משוא פנים.

תדע לך:

כל ימיו של דוד נקרא מלך.

מניין?

שנאמר: וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן(מלכים א א, א).

כיון שהגיע מיתה — אין כאן מלך.

מניין?

שנאמר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וגו׳(מלכים א ב, א).

וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אין בְּעָלָיו —

אין אדם יכול ליתן לפניו אנקלטוןאנקלטון — ערעור, בקשת דחייה מבית הדין,

אין אדם יכול לומר לפניו אנקלומאאנקלומא — טענה, תלונה משפטית.

הרי משה, אחר כל השבח שראה — כיון שהגיע מיתתו, לא היה יכול לעכב;

מיד אמר לו: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ(דברים לא, יד).

תרגום לעבריתכלי זיין כלי נשק אנקלטון ערעור, בקשת דחייה מבית הדין אנקלומא טענה, תלונה משפטית וארו ארבע רוחי שמיא והנה ארבע רוחות השמים

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

דמִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך״ · אברהם, יצחק ויעקב — כולם מתו; אף משה ״הן קרבו ימיך״

״שפשט צוארו על המזבח״ — תיקון הסופר בגליון על ״אדם שנתפס עם המלאך״ המחוק (נכתב תחילה בטעות מן הנאמר ביעקב). ״ולא ידעתי יום מותי״ — בפסוק (בראשית כז, ב) ״לא ידעתי״.

בדפוס: ״מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל״; ״מי גבר כיעקב שנתפגש עם המלאך״; ״מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים״ — בלי ״דבר אחר״ ובלי ״שנתפלל״ שבכתב היד.

דבר אחר:

אמר לו משה: רבונו של עולם, אחר כל אותו הכבוד וכל אותה הגבורה שראו עיני — אני מת?

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת(תהלים פט, מט).

מהו מִי גֶבֶר יִחְיֶה?

אמר רבי תנחומא:

מי גבר כאברהם, שירד לכבשן האש והצילו הקדוש ברוך הוא — ואחר כך: וַיִּגְוַע וַיָּמׇת אַבְרָהָם(בראשית כה, ח);

מי גבר כיצחק, שפשט צוארו על המזבח — ואחרכך: הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי ולא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי(בראשית כז, ב);

מי גבר כייעקב, שנתפש עם המלאך — אחרכך: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת(בראשית מז, כט).

דבר אחר:

מי גבר כמשה, שנתפלל, שדבר עם בוראו פנים בפנים —

אחרכך: הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

הכל הבריות יורדין לקבר — אני ופמליא שלי מטפלין בך

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך למות״ · משה שונה מכל הבריות במותו: עינו לא כהתה, ותכריכיו וקבורתו מעשה שמים

״כל הבריות יורדין לשאול, שכן כתוב: אל הר העברים הזה הר נבו״ — כך בכתב היד, ונראה שחסר בו הניגוד (ואתה עולה); בפסוק (דברים לב, מט) ״עלה אל הר העברים הזה הר נבו״. המשפט אינו בדפוס.

״ועיניהם כהות״ — בכתב היד ״ועיניכם״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״ועיניהם כהות, אתה לא כהתה עיניך״. ״ארון מעשה בשר ודם״ — בכתב היד ״אדון״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״ארון מטה ותכריכין״. ״ארון מעשה שמים, מטה מעשה שמים״ — בגליון כתב היד, וכך בדפוס. ״כל כל הבריות״ — ״כל״ השני מחוק בידי הסופר.

דבר אחר:

הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת(דברים לא, יד).

אמר הקדוש ברוך הוא:

משה, כל הבריות יורדין לשאול —

שכן כתוב: אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ(דברים לב, מט).

דבר אחר:

כל הבריות יורדין לקבר, ועיניהם כהות;

אבל אתה — לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ(דברים לד, ז).

דבר אחר:

כל הבריות מטפליןמטפלין — מתעסקים (בצרכי המת) בכלים מעשה בשר ודם:

ארון מעשה בשר ודם, מיטה מעשה בשר ודם;

אבל את — בתכריכיןבתכריכין — בבגדי המת מעשה שמים, ארון מעשה שמים, מטה מעשה שמים.

דבר אחר:

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

כל הבריות, בשעה שמתין — מיטפלין בהן קרוביו ושכיניו;

אבל אתה — אני וכל פאמליאפאמליא — הפמליה, משרתיו ומלוויו של המלך שלי מיטפלין בך.

מניין?

ממה שנאמר: וַיִּקְבֹּר אֹותוֹ בַגַּיא(דברים לד, ו).

תרגום לעבריתמטפלין מתעסקים (בצרכי המת) בתכריכין בבגדי המת פאמליא הפמליה, משרתיו ומלוויו של המלך

ולמה נגזרה מיתה על משה בלשון ״הן״ — בהן קלסתיך

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך״ · משל לאדם שכיבד את המלך בחרב, והמלך התיז בה את ראשו; ״הן לא יאמינו לי״

״אמר לו אותו האיש״ — הסופר מחק ״המלך״ וכתב בגליון ״לו״. ״במה שכבדתיך״ — בכתב היד ״כמה״ (מסומן במאגרים), ותוקן כבדפוס. ״כך אמר לו משה״ — ״אמר״ בגליון כתב היד.

בדפוס: ״אמר המלך התיזו את ראשו בה, אמר לו אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי״; ״ובהן אתה גוזר עלי מיתה״; ״אי אתה זכור״; בסופו ״הוי הן קרבו ימיך״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, תוספת לפסקא וזאת הברכה (״הן — חמשים וחמש״): ״קלסתיך בתוך ששים רבוא של בני מקדשי שמיך, ואמרתי הן ליי אלהיך השמים ושמי… ובאותו לשון אתה קצבת עלי מיתה?״ — ושם התשובה אחרת: ״כך מקלסין אותך לעתיד לבוא בתוך חמשים וחמש רבוא צדיקים גמורים, שכן הן בגימטריא״ (וכך בדפוס דברים רבה יא, ט, שאינו בכתב היד).

דבר אחר:

הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ(דברים לא, יד).

למה נגזר מיתה עליו בלשון הן?

רבנן אמרי:

למה הדבר דומה?

לאחד שכבד המלך, והביא לו דורוןדורון — מתנה — חרב חדה.

אמר לו המלך: התיזוהתיזו — כרתו, חתכו את ראשו בה!

אמר לו אותו האיש: במה שכבדתיך בה — את מתיז את ראשי?

כך אמר לו משה:

רבונו של עולם, ב'הן' קלסתיך — שכן כתוב: הֵן לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם(דברים י, יד) —

ובהן גוזר עלי מיתה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

שכן רע רואה את הנכנסות, ואינו רואה היוצאותרע רואה את הנכנסות, ואינו רואה היוצאות — השכן הרע זוכר את הטובות שהכניס, ולא את מה שקיבל.

אמר לו: אין אתה זוכר, בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים, ואמרת לי: הֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי(שמות ד, א)?

הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ.

תרגום לעבריתדורון מתנה התיזו כרתו, חתכו רע רואה את הנכנסות ואינו רואה היוצאות השכן הרע זוכר את הטובות שהכניס, ולא את מה שקיבל

זמשל למטרונה שעשתה פורפירא למלך

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך״ · בפורפירא שכיבדה בה את המלך נוטל המלך את חייה — כך ״הן״ של משה

״(א)״ בראש הפסקה ו״(שע..)״ לפני ״שעשת״ — מחוקים במאגרים; ״אמר המלך״ השני מחוק בידי הסופר. ״מהו הן קרבו ימיך״ — בכתב היד בקיצור ״הק׳י״; בדפוס ״מהו הן״.

בדפוס: ״למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה משובחת״; ״הגיעו ימיה של המטרונה למות״; ״קילסת אותי בהן ובהן אני גוזר עליך מיתה״.

דבר אחר:

אמר רבי אבין:

מהו הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ(דברים לא, יד)?

למה הדבר דומה?

למטרונה אחת שעשת למלך פורפיראפורפירא — בגד ארגמן, לבוש מלכות משובחת;

נטלה המלך והניחה.

הגיעו ימיה של אותה מטרונהמטרונה — גבירה, אשה נכבדה למות.

אמר המלך: תטול אותה פורפירא שכיבדה אותי.

כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:

קילסת אותי בהֵן לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים י, יד) — ובהן אני גוזר עליך מיתה.

תרגום לעבריתמטרונה גבירה, אשה נכבדה פורפירא בגד ארגמן, לבוש מלכות

חמשל לאשה עוברה שנחבשה — בחטייה של אדם הראשון

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך״ · הבן נחבש בחטא אמו — ומשה מת בחטאו של אדם הראשון, ב״הן האדם״

״ילדה שם בן, גדל אותו הילד, עבר המלך לפני בית האסורין״ — חסר בכתב היד (״התחיל אותו ילד״ בלי שהוזכר ילד), והושלם מן הדפוס. ״שאם יעבר״ — בכתב היד ״שאדם״, והד״ל מחוקה במאגרים; בדפוס ״שאם יעבור אדם״. ״(א כ..)״ לפני ״כאחת״ — התחלה מחוקה. ״כאחד״ — בכתב היד ״כאחת״; בפסוק (בראשית ג, כב) ובדפוס ״כאחד ממנו״.

בדפוס: ״אמר רבי לוי״; ״שמא עברתי על אחת מהן למה אתה גוזר עלי מיתה״ — בכתב היד ״שמא עברתי על אחת מהן חייב מיתה״; ״בעון אותו שכתוב בו הן״.

דבר אחר:

רבי לוי אמר:

למה הדבר דומה?

לאשה עברה שנחבשה בבית האיסוריןבבית האיסורין — בבית הסוהר,

ילדה שם בן, גדל אותו הילד, עבר המלך לפני בית האסורין;

התחיל אותו ילד להיות צווח: אדני המלך, למה אני חבוש בבית האיסורין?

אמר לו המלך: בחטיאבחטיא — בחטא של אמך אתה נתון.

כך אמר לו משה:

רבונו של עולם, שלשים ושש כריתותכריתות — עבירות שעונשן כרת הן, שאם יעבר אדם על אחת מהן — חייב מיתה;

שמא עברתי על אחת מהן — חייב מיתה?

אמר לו: בחטייהבחטייה — בחטאו של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם.

הֵן(דברים לא, יד) — מהו הֵן?

בעון אותו הֵן הָאָדָם הָיָה(בראשית ג, כב) כאחד.

תרגום לעבריתבבית האיסורין בבית הסוהר בחטיא בחטא כריתות עבירות שעונשן כרת בחטייה בחטאו

טהיום קובל, ומשה כותב שלש עשרה תורה — ״קרא את יהושע״

דרשת הפסוק · ״הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע״ · וחתימה · היום שוקע ומשה חי? שלש עשרה תורה; משה ויהושע באהל מועד, ״קשה כשאול קנאה״; הנחמה: לעתיד על ידיך אני מנהיג

״אמר רבי סימון״ — בדפוס ״אמר רבי סימא״; בדפוס ״איני זז ואיני שוקע ומשה קיים״ (וכן בדברי השמש ״איני שוקע״), ובכתב היד ״הן, אני זז ואני שוקע ומשה קיים בעולם״ — בלשון תמיהה.

״למות״ — תיקון הסופר על ״להיות״ המחוק. ״ואחת הניח בארון״ — בכתב היד ״ואחר הנותן״; ״הנותן״ מחוק והסופר כתב ״הניח״, ו״ואחר״ מסומן במאגרים; בדפוס ״כתב י״ג תורות, י״ב לי״ב שבטים, ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון״. ״לפני המלך״ — בכתב היד ״לפניך״, והכ״ף מחוקה במאגרים.

״לקשה [יום]״ — ״יום״ חסר בכתב היד, והושלם כבפסוק (איוב ל, כה) וכבדפוס, שהדרשה עליו (״שנתקשה היום כנגדו״). ״ואהא חי״ — הסופר מחק ״וי״ וכתב ״וא״, והחי״ת מסופקת. ״אורכי {א} שלי״ — האל״ף שאחרי ״אורכי״ מחוקה בידי הסופר. ״עליך״ (״נגלה עליך״) — בגליון כתב היד. ״כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה״ — ״(כ)״ לפני ״קשה״ ו״(אחת)״ אחרי ״קנאה״ מחוקים במאגרים.

״המעלה מים״ — בפסוק (ישעיהו סג, יא) ״המעלם מים״. בדפוס: ״קרא את יהושע אמר לפניו רבונו של עולם יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי״; ״עשה לו כדרך שהוא עושה לך״; ״ומה שקינא משה ביהושע״; ״בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ו: ״שלש עשרה תורות כתב משה — שנים עשר לשנים עשר שבטים, ואחד לשבטו של לוי, שאם בקש אחד מן השבטים לעקור דבר אחד מן התורה — יהא שבטו של לוי מוציא ספר תורה שלו ומגיהו מתוכו״; כאן — האחת הונחה בארון.

דבר אחר:

מהו הֵן(דברים לא, יד)?

אמר רבי סימון:

היום קובלקובל — מתלונן לפני הקדוש ברוך הוא;

אומר לפניו: רבונו של עולם, הן — אני זז ואני שוקע, ומשה קיים בעולם?

שלש עשרה תורה

דבר אחר:

רבנן אמרי:

כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום, מה עשה?

אמר רבי ינאי בשם רבי יוחנן:

אותו היום כתב שלש עשרה תורה — לשנים עשר שבטים, ואחת הניח בארון,

שמא יבקשו לזייף דבר — שיהו מוציאין אותו שבארון.

אמר: מתוך שאני עסוק בתורה, שכולה חיים — היום שוקע, והגזירה בטילה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

רמז לשמש, והיה עומד ומתקשה כנגדוומתקשה כנגדו — ועומד בעקשנות כנגדו, ואמר: אני שוקע, ומשה קיים בעולם?

לפיכך איוב מפרשה: אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם(איוב ל, כה) — שנתקש היום כנגדו.

קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ

הֵן — מהו הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת?

כאדם שאומר לחבירו: פלוני קיבל עליךקיבל עליך — התלונן עליך, הגיש קובלנה עליך לפני המלך.

קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ —

אמר לו: רבונו של עולם, יטול יהושע אורכיאורכי — שררתי, מעמדי כמנהיג שלי, ואהאואהא — ואהיה חי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: ועשה לו כדרך שהוא עושה לך.

מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע.

נתיירא יהושע ואמר: משה רבי בא אצלי?

יצאו להלך; הלך משה לשמאלו של יהושע.

נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם.

משנסתלקה עמוד הענן, הלך משה אצל יהושע ואמר לו: מה אמר לך הדיבר?

אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך — יודע הייתי מה מדבר עמך?

אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות, ולא קנאה אחת!

ושלמה מפרשה: כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה(שיר השירים ח, ו) —

אהבה שאהב משה ליהושע, ומה שקינא משה ליהושע.

חתימה

כיון שקיבל משה למות, התחיל הקדוש ברוך הוא מפייסומפייסו — מרצה אותו, מנחמו.

אמר לו: חייך, בעולם הזה הנהגתי את בני על ידיך — אף לעתיד על ידיך אני מנהיג.

מנין?

שנאמר: וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה המעלה מִיָּם(ישעיה סג, יא).

תרגום לעבריתקובל מתלונן ומתקשה כנגדו ועומד בעקשנות כנגדו קיבל עליך התלונן עליך, הגיש קובלנה עליך אורכי שררתי, מעמדי כמנהיג ואהא ואהיה מפייסו מרצה אותו, מנחמו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
אשמתושמותו
אאחראחד
אמןמה
אשלוחושלוחי
אמסיחתןמסיחתו
אלאחרלאחד
אפירקיפירקו
בלא— (הוספה)
בימיםימיל
גלכלותםלכלותו
גם— (הוספה)
הועיניהםועיניכם
הארוןאדון
ובמהכמה
חילדה שם בן, גדל אותו הילד, עבר המלך לפני בית האסורין;— (הוספה)
חשאםשאדם
חכאחדכאחת
טואחתואחר
טיום— (הוספה)
טלפנילפניך

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122