מדרש
פרשה ב: ואתחנן
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת ואתחנן
מדרש דברים רבה
דרשה א
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר(דברים ג, כג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · התפילה בלחש, שלש פעמים ביום, ובה צרכיו של אדם; עשרה לשונות לתפילה, ומשה התפלל בלשון תחנונים — מתנת חנם
״וחנה היא מדברת על לבה״ — לפני ״על״ ״(ל)״ מחוק במאגרים. בכתב היד ״מקום שירצה״ למד מדניאל ו״שלשתן כאחת״ מדוד; ״זימנין תלתא ביומא״ — בפסוק (דניאל ו, יא) ״תלתה״. בדפוס הפוך: ״יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת כבר פירש בדניאל… יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה כבר פירש דוד״.
״יכול שיהא תובע צרכיו״ — בכתב היד ״שתהא״, והתי״ו מסומנת במאגרים כטעות; בדפוס ״יכול יהא״. ״ויוצא לו״, ״יוחנן״ (״אמר רבי יוחנן: בעשרה לשונות״), ״פילול, דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל״ ו״של״ (״רבן של כל הנביאים״) — בגליון כתב היד. ״תקשיב אזניך״ — בכתב היד ״אזניך אזניך״ (כפל); בפסוק (תהלים י, יז) ״אזנך״.
״רנה ופגיעה״ — הסופר מחק ״ותפלה״ וכתב ״ופגיעה״. הסופר התחיל את הפסוק ״ואתה תתפלל בעד העם הזה ואל״ (בלי ״אל״) וכתבו שוב כהלכה: ״אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה״ — ירמיהו ז, טז (ושם ״ואל תפגע בי״, הראיה לפגיעה); שתי הכתיבות נשארו. ״(ומוכלם)״ לפני ״ומכולם״ מחוק במאגרים; ״אצל{י}״ — היו״ד מחוקה בידי הסופר.
״וחנותי אשר אחון ורחמתי אשר ארחם״ — בכתב היד ״וחנותי א״א ור׳ א׳ א׳״; בפסוק (שמות לג, יט) ״וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם״. ״לא כך אמרת לי״ — לפניו ״(לך)״ מחוק במאגרים. ״חנם אני עושה עמו״ — בכתב היד ״עמך״, והכ״ף מסומנת במאגרים; בדפוס ״במתנת חנם אני עושה עמו״.
בדפוס: ״כבר פרשה חנה״; ״רנה זו קילוסו של הקדוש ברוך הוא ותפלה לצרכיו של אדם״; ״אם כוון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת״; ״המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך״; ״עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חנם עשה עמי״ — בכתב היד ״אני אומר שמתבקש לי אצלך כלום? אלא חנם עשה עמי״.
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
הלכה:
אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל, מהו שיהא מותר לתפלל בקול גדול?
כך שנו חכמים:
היה עומד ומתפלל — יכול יהא משמיע בקולו? כבר פירש בחנה: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ וגו׳(שמואל א א, יג).
יכול יהא מתפלל בכל מקום שירצה? כבר פירש בדניאל: זִימְנִין תְּלָתָא בְיוֹמָאזימנין תלתא ביומא — שלש פעמים ביום(דניאל ו, יא).
יכול שיהא אומר שלשתן כאחת? כבר פירש בדוד: עֶרֶב וָבֹקֶר וְצׇהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה(תהלים נה, יח).
יכול שיהא תובע צרכיו ויוצא לו? כבר פירש בשלמה,
שנאמר: לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִילָּה(מלכים א ח, כח) —
רנה — זה קילוסוקילוסו — שבחו של הקדוש ברוך הוא;
תפלה — הן צרכיו של אדם.
אבא שאול אומר:
זה סימן לתפילה:
אם כיון אדם לבו לתפילה — יהא מבושר שתפילתו נשמעת,
שנאמר: תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אׇזְנֶיךָ(תהלים י, יז).
אמר רבי יוחנן:
בעשרה לשונות נקראת תפילה, ואילו הן:
שוועה, זעקה, נאקה, רינה, פגיעהפגיעה — הפצרה, תחינה, ביצורביצור — צרה, מצוקה, קריאה, ניפול, ופילול, ותחנונים.
וכולהם מקראות:
שועה וזעקה — שנאמר: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְעָקוּ וגו׳(שמות ב, כג);
נאקה — דכתיב: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם(שמות ב, כד);
רנה ופגיעה — דכתיב: וְאַתָּה תתפלל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִינָּה וּתְפִילָּה(ירמיה ז, טז);
ביצור וקריאה — שנאמר: בַּצַּר לִי אֶקְרָא יְיָ(תהלים יח, ז);
ניפול — שנאמר: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ(דברים ט, יח);
פילולפילול — תפילה, תביעת דין — דכתיב: וַיַּעֲמֹוד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל(תהלים קו, ל);
תפלה ותחנונים — שנאמר: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ.
ומכולם לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים.
אמר רבי יוחנן:
מיכן אתה למד שאין לברייה כלום אצל בוראו,
שהרי משה, רבן של כל הנביאים, לא בא אלא בתחנונים.
אמר רבי לוי:
למה לא בא משה אלא בתחנונים?
המשל אומר: הזהר שלא תתפסתתפס — תיתפס, תילכד מתוך דבריך.
כיצד?
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: וְחַנֹּותִי אֲשֶׁר אָחֹון וגו׳(שמות לג, יט).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
מי שיש לו בידי — וְרִיחַמְתִּי — במידת רחמים אני עושה עמו;
ומי שאין לו בידי — וְחַנֹּותִי אֲשֶׁר אָחֹון וְרִחַמְתִּי אֲשֶׁר אֲרַחֵם — מתנת חנם אני עושה עמו.
כך, בשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ, אמר לו הקדוש ברוך הוא: רַב לָךְ(דברים ג, כו).
אמר לו משה: רבונו של עולם, לא כך אמרת לי:
כל מי שאין לו בידי — וְחַנֹּותִי אֲשֶׁר אָחֹון — חנם אני עושה עמו?
אני אומר שמתבקש לי אצלך כלום? אלא חנם עשה עמי.
מניין?
ממה שקרינו בעינין: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · בעון אחד, ״שמעו נא המורים״, נמסה חמדתו של משה לארץ ישראל כעש; ומי שנעשה אלוה לפרעה — מתחנן
בְּתוֹכָחוֹת עַל־עָוֺן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כׇּל־אָדָם סֶלָה(תהלים לט, יב)
הפסוק ״על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם. מהו בתוכחות על עון? על ידי עון אחד שהיה ביד משה״ — בגליון כתב היד. ״והוכחת״ — בכתב היד ״והוכתת״, ומאגרים מתקן ״והוכחת״. ״מתאוה משה״ — בגליון כתב היד.
״כעש״ — בכתב היד ״כעס״ (פעמיים), ובשנייה מסמן מאגרים טעות; תוקן כבפסוק. ״אך הכל בני אדם״ — בפסוק (תהלים סב, י) ״אך הבל בני אדם״. ״ראה נתתיך אלהיך לפרעה״ — בפסוק (שמות ז, א) ״אלהים״.
בדפוס: ״המסת אותו כעש הזה שנכנס בכלים ומרקיבן״ — בכתב היד ״המסיתה אותו… שנכנס אצל כלים מרקבן״; ״ואם כך הגיע למשה… שהם מתוקנין להבל ומתוקנין ליום הדין, אך הבל כל אדם״; ״אמר רבי אחא שנעשה אלוה״ — בכתב היד ״אחד שנעשה אלוה״; ״עכשיו הוא מתחנן ומתחבט״.
זה שאמר הכתוב:
בְּתוֹכָחת עַל עָוֺן יִסַּרְתָּ אִישׁ וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ אַךְ הֶבֶל כׇּל אָדָם(תהלים לט, יב).
מהו בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֺן?
על ידי עון אחד שהיה ביד משה, שהוכיח את בניך, שאמר להן: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּורִים(במדבר כ, י) —
יִסַּרְתָּ אותו, והוכחת אותו.
ואין אִישׁ אלא משה, שנאמר: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד(במדבר יב, ג).
וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ —
כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ ישראל — המסיתה אותו כעש הזה, שנכנס אצל כלים מרקבןמרקבן — מרקיבם.
אין חֲמוּדוֹ אלא ארץ ישראל, שנאמר: וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה(ירמיה ג, יט).
ואם הגיע למשה הצדיק — על אחת כמה וכמה שאר כל הבריות, שהן מתוקנין להבל ומוכנין ליום הדין:
אַךְ הכל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת(תהלים סב, י).
אמר רבי אחא:
אחד שנעשה אלוה, שנאמר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אלהיך לְפַרְעֹה(שמות ז, א) —
עכשיו הוא מתחנן ומחבטומחבט — ומתחבט, מתייסר ומתאמץ: וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
פתיחתא שנייה · משל לאוהב המלך שמינה דוכסין ואפרכין ועכשיו אין השוער מניח לו ליכנס; משה גזר והקדוש ברוך הוא קיים, ועכשיו מתחנן
וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה(דניאל ב, כא)
״אמר״ — בלי שם; בדפוס ״אמר רבי אבין״. ״דומה״ — בגליון כתב היד. ״ממנה דוכוסין״ — לפני כן ״ממ(ו)נה (דוכוסו)״, מחוקים במאגרים. ״שעתה עברת״ — בפעם הראשונה אותיות ״עברת״ מסופקות במאגרים; ״(ב)״ לפני ״בעת ההיא״ — מחוק בידי הסופר.
״מהשנא עידניא ומועדא וזימניא״ — כך בכתב היד; בפסוק (דניאל ב, כא) אין ״ומועדא״ (״והוא מהשנא עדניא וזמניא״). ״קומה״, ״שובה״ — במדבר י, לה–לו; ״ואם בריאה יברא יי״ — במדבר טז, ל. ״בעת ההיא לאמר״ — כך בכתב היד (וכן להלן); בפסוק ״בעת ההוא״.
בדפוס: ״והוא ממנה דוכסי׳ ואיפרכין ואיסטרטליטין״; ״אמרו לו שעתא עברת״; ״כך משה גוזר על הקדוש ברוך הוא והוא מקיים״; ״הרי מוטב״.
זה שאמר הכתוב:
מְהַשְׁנֵא עִידָּנַיָּא ומועדא וְזִימְנַיָּא(דניאל ב, כא).
אמר:
למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, והיה ממנה דוכוסיןדוכוסין — מושלים, מפקדי צבא ואפרכיןואפרכין — ומושלי מחוזות ואיסטרטליטיןואיסטרטליטין — ושרי צבא.
לאחר ימים ראו אותו מבקש מן השוער ליכנס לפלטיןלפלטין — לארמון — ואינו מניח לו.
היו הכל תמיהין ואומרים:
אתמול היה ממנה דוכוסין ואפרכין ואיסטרטליטין — ועכשיו הוא מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו?
אמרו: שעתה עברתשעתה עברת — עברה שעתו.
כך, אתמול גוזר על הקדוש ברוך הוא והוא מקיים:
קוּמָה(במדבר י, לה), שׁוּבָה(במדבר י, לו),
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְיָ(במדבר טז, ל) —
ואם נברא לה פה מששת ימי בראשית — הרי יפה; ואם לאו — יִבְרָא יְיָ.
ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל, ואינו מתקבל.
שעתה עברת:
בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר(דברים ג, כג).
פתיחתא שלישית · משה בא אצל בוראו בתחנונים, והקדוש ברוך הוא ענה אותו עזות; משל למטרונה שבנה קיים ומת
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר־רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת(משלי יח, כג)
״רש״ — בכתב היד ״רך״, והכ״ף מחוקה, ומאגרים משלים ״ש״. ״ועשיר ידבר עזות״ (בפעם הראשונה) — כך בכתב היד; בפסוק ״יענה״, וכך להלן. לפני ״זה משה״ ״(ו)״ מחוק במאגרים. ״עשירו של עולם זה הקדוש ברוך הוא ענה אותו עזות״ ו״יוחנן״ — בגליון כתב היד.
״יי חננו לך קיוינו״ — ״(ק)״ לפני ״חננו״ מחוק במאגרים. ״מת בנה התחילה״ — בגליון כתב היד. ״כך כל הימים״ — בכתב היד ״כל כך״, וסימני היפוך מעליהם. ״כיון דכתיב״ — לפני ״דכתיב״ ״(דע)״ מחוק במאגרים. ״סלח נא לעון כגודל חסדך״ — בפסוק (במדבר יד, יט) ״סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך״.
בדפוס: ״דבר אחר אמר רבי יוחנן תחנונים ידבר רש אלו נביאי ישראל ועשיר יענה עזות אלו נביאי עבודת כוכבים״; ״ושניהם לא באו אלא בתחנונים ישעיה אמר… ומשה אמר ואתחנן אל יי״ — בלי ״אל רחום וחנון״; ״מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחינות״; ״כיון שמתו ישראל במדבר התחיל מבקש ליכנס בארץ ישראל בתחנונים״ — בכתב היד ״במצוה״ (פעמיים).
וָאֶתְחַנַּן אֶל יְיָ(דברים ג, כג).
זה שאמר הכתוב:
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר ידבר עַזּוֹת(משלי יח, כג).
אמר רבי תנחומא:
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ — זה משה, שבא אצל בוראו בתחנונים: וָאֶתְחַנַּן.
מהו וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת?
עשירו של עולם — זה הקדוש ברוך הוא — ענה אותו עזות,
שאמר לו: אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי(דברים ג, כו).
דבר אחר:
תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ — אילו נביאי ישראל;
וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת — אילו נביאי אומות העולם.
אמר רבי יוחנן:
אין לך צדיק באומות יותר מאיוב — ולא בא אלא בתוכחת,
שנאמר: אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת(איוב כג, ד).
ואין לך גדול בנביאם יותר ממשה וישעיה — ושניהם לא באו אלא בתפילה ותחנונים.
ישעיה בתחנונים מניין? שנאמר: יְיָ חׇנֵּנוּ לְךָ קִיוִּינוּ(ישעיה לג, ב).
משה, כשבא אצל הקדוש ברוך הוא, לא בא אלא בתחנונים, וכתיב: אֵל רַחוּם וְחַנּוּן(שמות לד, ו).
דבר אחר:
וָאֶתְחַנַּן.
למה הדבר דומה?
למטרונאלמטרונא — לגבירה, לאשה נכבדה שילדה בן:
כל זמן שבנה קיים — נכנסת לפלטין בזרועבזרוע — בכוח, בתקיפות;
מת בנה — התחילה מבקשת ליכנס במצוהבמצוה — בבקשה, בדרך תחינה.
כך כל הימים שישראל קיימין — היה משה נכנס לפני הקדוש ברוך הוא בזרוע:
לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ(שמות לב, יא), סְלַח נָא לַעֲוֺן כְּגֹודֶל חַסְדֶּךָ(במדבר יד, יט).
כיון דכתיב: בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ(במדבר יד, לה) — התחיל מבקש ליכנס במצוה:
וָאֶתְחַנַּן.
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״בעת ההוא״ · משל לאפרכוס שהיה חובש ופונה כרצונו, וכשנתחלף אינו נכנס לפלטין; כך משה כשנתמנה יהושע תחתיו
״גוזר״ — בכתב היד ״גודר״ (מסומן במאגרים). ״וירדו הם וכל אשר״ — לפניו ״(ויד)״ מחוק במאגרים. ״התחיל התחנן ולהתחבט״ — בכתב היד ״התבונן״, ו״בו״ מסומן במאגרים כטעות.
״כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא ארכו של יהושע״ — כך בכתב היד; בדפוס ״הגיע ארכי ליהושע״. ״לא עשה כיון שנתחלף״ — כך בכתב היד, והמילים ״לא עשה״ אינן מובנות; בדפוס ״וכיון שנתחלף״. ״פונה למי שירצה״ — בדפוס ״פודה למי שרוצה״.
בדפוס: ״התחיל לבקש רחמים ליכנס לארץ״; ״התחיל לבקש מן השוער ליכנס ולא היה מניח לו״; ״התחיל להתחנן ליכנס לארץ״.
דבר אחר:
בָּעֵת הַהִיא(דברים ג, כג) — באיזו עת?
באותה שעה שנתמנה יהושע.
מנין?
אֶת יְהוֹשׁעַ צִיוֵּיתִי(דברים ג, כא).
אמר רבי הונא:
כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא: ארכוארכו — שררתו, תקופת שלטונו של יהושע —
באותה שעה התחיל לבקש רחמים שיכנס לארץ ישראל.
למה הדבר דומה?
לאפרכוסלאפרכוס — למושל מחוז שהיה בארכיבארכי — בשררתו שלו, והיה גוזר על המלך והוא עושה;
היה פונהפונה — משחרר (מן המאסר) למי שירצה, וחובש למי שירצה.
לא עשה — כיון שנתחלף ונתמנה אחר תחתיו, מבקש ליכנס בפלטין, ולא היה מניח לו.
כך משה: כל הימים שהיה בארכי שלו —
היה חובשחובש — אוסר למי שירצה — מניין? שנאמר: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכׇל אֲשֶׁר וגו׳(במדבר טז, לג);
ופונה למי שירצה — שנאמר: יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹות(דברים לג, ו).
כיון שנתחלף ונתמנה יהושע תחתיו — קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן(במדבר כז, יח) —
התחיל התחנן ולהתחבט ליכנס לארץ ישראל.
אמר הקדוש ברוך הוא: רַב לָךְ(דברים ג, כו).
דרשת הפסוק · ״לאמר״ · לדורות, שיתפללו בשעת הצרה; השיבני על דברי; משל לאשה שנתלו הפגים בצוארה — שידעו שלא חטא משה אלא על המים
״בשעת הצרה״ — בכתב היד ״בשעה״ (מסומן במאגרים). ״אמר לפניו״ (״מהו לאמר? אמר לפניו״) ו״משה״ (״כך אמר משה״) — בגליון כתב היד. ״מפרי שביעית״ — בכתב היד ״מפני״, והנו״ן מסומנת במאגרים; בדפוס ״מפירות שביעית״. ״מחזירין אותה״ — בכתב היד ״אותו״ (מסומן במאגרים). ״הפגין הללו בצוארי״ — תיקון הסופר על ״בחללי צוארי״ המחוק.
״אמר רבי עזריה״ — בכתב היד ״א״ר עז׳״, ונפתח כבדפוס.
בדפוס: ״אמר משה רבונו של עולם השיבני על דברי אם אני נכנס לא״י אם איני נכנס״; ״מחזירין אותו בקומפין, הלכה אשה אחת ולקטה ואכלה״; ״שלא יהו בני המדינה אומרים נמצא בה דבר כשפים או דבר ניאוף, ומתוך שהן רואים את הפגים בצוארי יודעים שבשבילן אני מחזרת בקומפין״; ״זייף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטווה״.
דבר אחר:
בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר(דברים ג, כג) — מהו לֵאמֹר?
אמר רבי עזריה:
לאמר לדורות — שיהו מתפללין בשעת הצרה;
שהרי משה, אף על פי שנאמר: כִּי לֹא תַעֲבֹר(דברים ג, כז) — התחיל מתחנן.
דבר אחר:
מהו לֵאמֹר?
אמר רבי עקיבא:
אמר לו משה: רבונו של עולם, השיבני על דבריי — אם נכנס אני לארץ ישראל, אם לאו.
דבר אחר:
מהו לֵאמֹר?
אמר לפניו: רבונו של עולם, תיכתב חטייהחטייה — חטאי שלי לדורות.
אמר רבי שמואל:
למה הדבר דומה?
למלך שגזר ואמר: כל מי שילקוט ואוכל מפרי שביעית — מחזירין אותו בקיפוןבקיפון — בסבוב ברחובות לבזיון.
הלכה אשה בת טוביםבת טובים — בת משפחה מיוחסת, ולקטה ואכלה מפירות שביעית;
התחילו מחזירין אותה בקיפון.
אמרה לו: אדוני המלך, בבקשה ממך, יתלו הפגיןהפגין — הפגים, פירות שלא בשלו הללו בצוארי,
שיהו יודעים שבשבילין אני מחזרת בקיפון.
כך אמר משה:
רבונו של עולם, תיכתב חטייה שלי לדורות,
שלא יהו ישראל אומרים: זייף משה את התורה, שאמר דבר שלא נצטווה;
וידעו שלא היתה אלא על המים.
הרי: בָּעֵת הַהִיא.
דרשת הפסוק · ״אדני יי אתה החלות״ · ״הנני״ — לכהונה ולמלכות: אברהם זכה, ומשה ״אל תקרב הלום״; ״אם בדין ואם ברחמים״ — אברהם נענה, ולמשה ״כי לא תעבר״
״רבי [יהושע] בן קרחה״ — ״יהושע״ השלמת מאגרים. ״ויאמר אברהם אברהם ויאמר״ — בראשית כב, יא (שם ״ויאמר הנני״); בדפוס מבראשית כב, א. ״אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד״ — בכתב היד ״אל תע׳״.
״מתבקש לי בדין״ — לפניו ״(מבק׳ אני בדין)״ מחוק בידי הסופר; ״שיהו לי בנים תן לי״ — בגליון כתב היד; ״ואם לאו״ — לפניו ״(ד)״ מחוק בידי הסופר. ״והנה דבר יי אליך״ — בפסוק (בראשית טו, ד) ״אליו״.
בדפוס: ״בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם״; ״והזר הקרב יומת״ — במדבר א, נא; ״אין לך עסק במלכות כענין שנאמר כי הביאתני עד הלום״ — שמואל ב ז, יח; ״אברהם אמר יי אלהים מה תתן לי, אמר רבי לוי אמר לפניו״; ״אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך בדין מתבקש לך״.
יְיָ אלהים אַתָּה הַחִילּוֹתָ(דברים ג, כד).
מהו יְיָ אלהים?
אמר רבי יהושע בן קרחה:
בשני מקומות דומה משה לאברהם, ולא הועיל לו כלום.
כיצד?
אברהם — קרא אותו הקדוש ברוך הוא, ואמר: הנני.
מנין?
שנאמר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר(בראשית כב, יא).
מהו הנני?
הנני לכהונה, הנני למלכות;
זכה לכהונה, וזכה למלכות.
ומניין שזכה לכהונה? שנאמר: נִשְׁבַּע יְיָ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם(תהלים קי, ד).
ומניין שזכה למלכות? שנאמר: אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ(בראשית יד, יז).
ואף משה ביקש לעשות.
מניין?
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי(שמות ג, ד) — הנני לכהונה, הנני למלכות.
אמר הקדוש ברוך הוא: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹולִים אַל תַּעֲמֹוד(משלי כה, ו);
וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹום(שמות ג, ה) —
אין לך עסק בכהונה — כעינין שנאמר: וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת(במדבר א, נא);
אין לך עסק במלכות — שנאמר: כִּי הֲבִיאֹותַנִי עַד הֲלֹום(שמואל ב ז, יח).
אברהם אמר: יְיָ אלהים מַה תִּתֶּן לִי(בראשית טו, ב).
אמר לפניו:
רבונו של עולם, אם מתבקש לי בדין שיהו לי בנים — תן לי;
ואם לאו — תן לי ברחמים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: בדין מתבקש לך — וְהִנֵּה דְבַר יְיָ(בראשית טו, ד) אליך.
אף משה כך אמר: יְיָ אלהים אַתָּה הַחִילּוֹתָ.
אמר לפניו:
רבונו של עולם, אם מתבקש לי בדין ליכנס לארץ ישראל — אכנס;
ואם לאו — ברחמים אכנס.
אמר לו: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ — כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).
כיון שראה משה היאך הדברים חזקים — התחיל מדבר דברים קשים.
דרשת הפסוק · ״אתה החלות״ · ״אתה החילות״ — אתה אמרת תחילה ״לבני מרי״, אתה התחלת לבוא אצלי, ואתה חיללת שבועתך בעגל; מי שהודה בארצו נקבר בארצו
״למה איני נכנס לארץ״ — בכתב היד ״אני״, וכך במאגרים; תוקן כבדפוס (״למה איני נכנס לארץ״), שאין המשפט מתפרש בלעדיו. ״אין סרח מרי״ — כך בכתב היד, ואינו בדפוס.
״ראובן״ — הרי״ש הראשונה בגליון כתב היד. ״כעגל״ — בכתב היד, והכ״ף מסומנת במאגרים; תוקן ״בעגל״ כבדפוס. ״אמר לפניו״ (בדברי רבי לוי), ״בארצו״ (״אינו נקבר בארצו״) ו״ונקבר בארצו״ — בגליון כתב היד.
״מי שהודה״, ״אתה לא הודית״ — בכתב היד ״הורה״, ״הורית״ (מסומנים במאגרים). ״אדונתו״ — בכתב היד ״ארנותו״, ו״רנו״ מסומן במאגרים כטעות; בדפוס ״גבירתו״. ״ואת עצמות יוסף אשה העלה ממצרים״ — כך בכתב היד; בפסוק (יהושע כד, לב) ״אשר העלו בני ישראל ממצרים״.
״למשמרת לאות לבני מרי״ — במדבר יז, כה. בדפוס: ״אתה התחלת לבא אצלי מנין שנאמר וירא מלאך יי אליו בלבת אש מתוך הסנה״; ״לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך״; ״יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי וגו׳ ולא כפר אלא גנב גנבתי מארץ העברים״.
יְיָ אלהים אַתָּה הַחִילּוֹתָ(דברים ג, כד).
אמר לו משה: רבונו של עולם, למה איני נכנס לארץ? לא מפני שאמרתי: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּורִים(במדבר כ, י)?
אמר לו: אַתָּה הַחִילּתָ — הלא אתה הוא שאמרת תחלה: לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי(במדבר יז, כה).
אמר: אין סרחסרח — חטא מרי.
דבר אחר:
אַתָּה הַחִילּתָ.
אמר רבי ראובן:
אמר לו משה: רבונו של עולם, למה את עושה לי כך?
אמר לו: מי התחיל לבא אצלי?
מניין?
שנאמר: וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְיָ וגו׳(שמות ג, ב).
אמר לו: מישגדלתמישגדלת — משגידלת, לאחר שגידלת אותי — אתה מוריד אותי מגדולתי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: והרי נשבעתי.
אמר לו משה: אַתָּה הַחִלּוֹתָ — כשבקשת, לא חללת השבועה?
לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל, וחזרת בך? — וַיִּנָּחֶם יְיָ(שמות לב, יד).
דבר אחר:
אמר רבי לוי:
אמר לפניו: ריבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסין לארץ — ואני איני נכנס לארץ?
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
מי שהודה לארצו — נקבר בארצו;
ומי שלא הודה בארצו — אינו נקבר בארצו.
שיוסף הודה בארצו:
שכן אדונתו אומרת: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ(בראשית לט, יד),
ואינו כופר, אלא אמר: כִּי גֻנֹּב גֻּונַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים(בראשית מ, טו).
ונקבר בארצו — מניין?
שכך כתיב: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אשה העלה מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם(יהושע כד, לב).
אמר לו:
אתה לא הודית בארצך — אין אתה נקבר בארצך.
כיצד?
בנות יתרו אומרות: אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ(שמות ב, יט) — והוא שומע ושותק.
לפיכך לא נקבר בארצו.
דרשת הפסוק · ״כי לא תעבר את הירדן הזה״ · וחתימה · משה נקבר במדבר אצל דור המדבר, ובזכותו הם באים — משל לזהוב שהושלך בין המעות
״אמר לו הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״להן״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה״. ״אצלם״ — לפניו ״(אד)״ מחוק במאגרים. ״[ז]הוב״ — הזי״ן מסופקת במאגרים. ״בריא״ — כך בכתב היד (= בריה).
בדפוס: ״אם אתה נקבר כאן אצלן בזכותך הן באין עמך״; ״שאקבץ מעותי״; ״אמר להן בחייכם המתינו לי שאלקט את המעות וליקטן, בזכות הזהוב נתלקטו המעות״; בסופו הפסוק ״וירא ראשית לו וגו׳ ויתא ראשי עם״.
כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים ג, כז).
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אם נקבר אתה אצלם — בזכותך הם באים אצלך.
אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לאחד שנתפזרו מעותיו במקום אפילה.
אמר: אם אני אומר: האירו לי שאלקוט את מעותי — אין כל בריאבריא — בריה משגחתמשגחת — משגיחה עלי.
מה עשה?
נטל זהובזהוב — מטבע זהב אחד והשליכו בתוכם, והתחיל צווח ואמר:
בבקשה מכם, האירו לי! זהוב אחד היה לי, ונפל ממני כאן.
והאירו לו.
מה עשה?
משנטל את הזהוב, אמר להם: בחייכם, המתינו לי עד שאלקוט את המעות.
בזכות הזהוב נלקטו המעות.
כך אמר לו הקדוש ברוך הוא:
אם נקבר אתה אצלם במדבר — הם באים בזכותך, ואתה בא בראשם.
שכן הוא אומר: וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ(דברים לג, כא).
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| א | שיהא | שתהא |
| א | עמו | עמך |
| ב | והוכחת | והוכתת |
| ב | כעש | כעס |
| ב | כעש | כעס |
| ד | רש | רך |
| ה | גוזר | גודר |
| ה | התחנן | התבונן |
| ו | בשעת | בשעה |
| ו | מפרי | מפני |
| ו | אותה | אותו |
| ז | יהושע | — (הוספה) |
| ח | איני | אני |
| ח | בעגל | כעגל |
| ח | שהודה | שהורה |
| ח | אדונתו | ארנותו |
| ח | הודית | הורית |
| ט | לו | להן |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |
מדרש דברים רבה
דרשה ב
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו(דברים ד, ז)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · שלש תכיפות; עבודה זרה קרובה ורחוקה, והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב; ״טרם יקראו ואני אענה״
״שיהא מותר״ — בכתב היד ״שהא״ (מסומן במאגרים). ״ואח[ר]כך״ — הרי״ש השלמת מאגרים. ״תכף ל־״ (״תכף לסמיכה שחיטה״) — בגליון כתב היד. ״אם סמך״ — לפניו ״(ש)״ מחוק בידי הסופר. ״יהא מובטח שלא יהא שטן בסעודתו, ואם קרא קריאת שמע ונתפלל מיד״ — בגליון כתב היד.
״אז יצעק אלי ולא יענה״ — בפסוק (ישעיהו מו, ז) ״אף יצעק אליו ולא יענה״. ״ישועו ואין מושיע אל יי ולא ענם״ — בפסוק (תהלים יח, מב) ״על יי״. ״לעבודה זרה שלהם״ — תיקון הסופר על ״אלא עבודה זרה״ המחוק. ״אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אמרת בקראי ענני״ ו״אלא״ (״אלא אתם״) — בגליון כתב היד; ״אענה אתכם״ — תיקון הסופר על ״עושה״ המחוק.
בדפוס: ״אמר רבה בר אבהו״ — בכתב היד ״רבי יוסי בר אבין״; ״יהא מובטח שלא יהא שטן מקטרג בסעודתו״; ״אמר רבי יהודה ברבי סימון את מוצא עבודת כוכבים קרובה ורחוקה״ — בכתב היד ״רבי יוסי בר סימון״; ״מכאן ועד לרקיע מהלך ת״ק שנה״ — בלי ״וכן כל רקיע ורקיע״; ״וקרוב הקדוש ברוך הוא לשמוע את תפלתו״ — בלי ״ואומר קרוב לכל קראיו״.
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים(דברים ד, ז).
הלכה:
אדם מישראל שהוא קורא את שמע, מהו שיהא מותר להמתין אחר קרית שמע, ואחרכך יתפלל?
כך שנו חכמים:
שלש תכיפותתכיפות — דברים שצריך לעשותם מיד זה אחר זה הן:
תכף לסמיכה — שחיטה;
תכף לנטילת ידים — ברכה;
תכף לגאולה — תפילה.
ומי שעושה כן, מה שכרו?
אמר רבי יוסי בר אבין:
אם סמך ושחט מיד — יהא מבושרמבושר — מובטח שקרבנו מתקבל;
ואם נטל ידיו ובירך מיד — יהא מובטח שלא יהא שטן בסעודתו;
ואם קרא קריאת שמע ונתפלל מיד — יהא מבושר שיהא תפילתו נשמעת.
אמר רבי יוסי בר סימון:
את מוצא עבודה זרה רחוקה וקרובה, והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב.
כיצד עבודה זרה רחוקה וקרובה?
אדם גוי עושה עבודה זרה ומעמידה בתוך ביתו אצלו — והרי קרובה;
מניין שהיא רחוקה? עומד ומתפלל לפניה, ואינה עונה,
שנאמר: אז יִצְעַק אלי וְלֹא יַעֲנֶה(ישעיה מו, ז).
הרי היא רחוקה וקרובה.
והקדוש ברוך הוא רחוק וקרוב.
אמר רבי יהודה בר סימון:
מיכן עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן כל רקיע ורקיע — הרי הוא רחוק;
ומניין שהוא קרוב? אדם עומד ומתפלל ומהרהר בתוך לבו — והקדוש ברוך הוא שומע תפילתו.
מניין?
שֹׁומֵעַ תְּפִילָּה עָדֶיךָ כׇּל בָּשָׂר יָבֹאוּ(תהלים סה, ג);
ואומר: קָרוֹב לְכׇל קֹרְאָיו(תהלים קמה, יח).
אמר לו דוד:
רבונו של עולם, כשיהיו אומות העולם באין להתפלל לפניך — לא תענה אותם,
שאינן באין אצלך מלב שלם,
אלא משהן הולכין אצל עבודה זרה שלהן ואינה עונה אותם, והן רואין צרתן צרה — והן באים אצלך.
אמר דוד: אף אתה לא תענה אותם,
שנאמר: יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ אל יְיָ וְלֹא עָנָם(תהלים יח, מב).
אמר לו:
יְשַׁוְּעוּ — לעבודה זרה שלהם;
וְאֵין מוֹשִׁיעַ — לכשיבאו אצלך, אל יְיָ וְלֹא עָנָם.
אבל אנו, כשאנו באים אצלך — מיד שמע בקול תפילתנו,
שנאמר: בְּקׇורְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי(תהלים ד, ב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אמרת? בְּקׇרְאִי עֲנֵנִי?
חייך, עד שלא תקרא — אני אענה אתכם,
שנאמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד);
שאין לי אומה אחרת אלא אתם.
מניין?
ממה שקרינו בעינין: כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · משה, דוד וירמיה כשלושה פדגוגים: מאה ליטרין, שנים עשר וליטרא אחת; ״מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם״
יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב(תהלים כ, ב)
״פידגוגין״ — בכתב היד ״פידגוגיגין״ (כפל הברה); בדפוס ״פדגוגין״. ״כבלים״ (שלוש פעמים) — בכתב היד ״בכלים״, ומאגרים מסמן היפוך אותיות. ״והשני אמר… ליטרא אחת״ ו״כך אמר משה… דוד אמר״ — בגליון כתב היד. ״אין בהן כח״ — תיקון הסופר על ״בה״ המחוק. ״אמרו לה״ — בכתב היד ״לו״ (מסומן במאגרים). ״אמר לו הקדוש ברוך הוא… דכתיב״ — בגליון כתב היד.
״ומצאוהו רעות רבות וצרות״ — דברים לא, יז. ״עת צרה היא וממה יושיע״ — בפסוק (ירמיהו ל, ז) ״ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע״. ״רבי יוחנן אמר: יענך ביום צרה. אמר ריש לקיש״ — כך בכתב היד (״יענך״ בלי השם); בדפוס ״דבר אחר יענך יי ביום צרה מהו ביום צרה אמר ר״ל״.
בדפוס: ״כך אמר משה יעשו לו כבלים של מאה ליטרות״; ״יענך יי ביום צרה כשם שהיום י״ב שעות״; ״והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך״; ״יענך יי ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב״; ״כשתהא רואה בניך בצער״.
יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה(תהלים כ, ב).
רבנן אמרי:
למה הדבר דומה?
לבן מלכים שיצא לתרבות רעהלתרבות רעה — לדרך רעה, והיו לו שלשה פידגוגין.
הראשון אמר: שיעשה לו כבליםכבלים — שלשלאות לרגלים של מאה ליטריןליטרין — ליטרות, יחידת משקל.
והשני אמר: אינו יכול לעמוד בכבלים של מאה ליטרין, אלא יעשה לו כבלים של שנים עשר ליטרין.
בא השלישי ואמר: היאך הוא יכול לעמוד בכבלים של שנים עשר ליטרין? יעשה לו כבלים של ליטרא אחת.
כך אמר משה: יעשו לו כבלים של מאה ליטרא,
שנאמר: וּמְצָאֻוהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת(דברים לא, יז).
דוד אמר: יעשה כבלים של שנים עשר ליטרין.
מניין?
שנאמר: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה — והיום של שתים עשרה שעות.
בא ירמיה ואמר לו:
רבונו של עולם, אין בהן כח לסבול כשם שאמר דוד, בְּיוֹם צָרָה;
אלא יעשה להם כבלים של ליטרין אחת,
שנאמר: עֵת צָרָה הִיא(ירמיה ל, ז) וממה יושיע.
רבי יוחנן אמר:
יַעַנְךָ בְּיוֹם צָרָה.
אמר ריש לקיש:
למה הדבר דומה?
לאשה שישבה על המשברהמשבר — כסא היולדת לילד, והיה מצטערת הרבה.
אמרו לה: מי שענה לאמיך — הוא יענה אותיך.
כך אמר דוד לישראל: מי שענה ליעקב — הוא יענה אתכם.
מה שנתפלל יעקב: וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹונֶה אֹותִי בְּיוֹם צָרָתִי(בראשית לה, ג) —
אף אתה: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה.
אמר לו משה:
רבונו של עולם, כשתהא רואה את בניך בצרה, ואין להם מי שיבקש עליהם רחמים — מיד ענה אותם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
משה, חייך, בכל שעה שיקראו אותי — אני אענה אותם,
דכתיב: כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵינוּ אֵלָיו(דברים ד, ז).
פתיחתא שנייה · שערי תפילה פעמים פתוחים ופעמים נעולים, ושערי תשובה לעולם פתוחים — כמקוה וכים; תפילת הציבור אינה חוזרת
וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇב־חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ(תהלים סט, יד)
״רבי חיננא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמני: מהו דכתיב ואני תפלתי לך יי עת רצון״ ו״פעמים נעולים״ — בגליון כתב היד. ״ואין קריאה״ — בגליון כתב היד.
״נוראות בצדק תענני אלהי ישעי״ — בפסוק (תהלים סה, ו) ״תעננו אלהי ישענו״. ״ואני אענם״ — בפסוק (ישעיהו סה, כד) ״ואני אענה״. ״קוה אל יי חזק ואמץ לכך קוה אל יי״ — בפסוק (תהלים כז, יד) ״חזק ויאמץ לבך וקוה אל יי״. ״ויש שע׳״ — נפתח ״ויש שעה״.
בדפוס: ״אבל שערי תשובה לעולם פתוחים״; ״כך ידו של הקדוש ברוך הוא לעולם פתוחה לקבל שבים״; ״אמר רב ענן״ — בכתב היד ״רבי ענן בר יוסי״; ״אמר רבי חייא רבה״ — בכתב היד ״רבי חייא בר אבא״; ״ויש שעה שיתנו לך״; ״אבל תפלתן של ציבור אינה חוזרת לעולם ריקם, הוי כיי אלהינו״ — בלי ״אמר הקדוש ברוך הוא״.
זה שאמר הכתוב:
וַאֲנִי תְפִילָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרׇוב חַסְדֶּךָ(תהלים סט, יד).
רבי חיננא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמני:
מהו דכתיב: וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ יְיָ עֵת רָצוֹן?
אמר לו רבי שמואל בר נחמני:
שערי תפילה — פעמים שהן פתוחין, פעמים נעולים;
אבל שערי תשובה — לעולם נפתחין.
אמר לו רבי חננא בר פפא: מניין?
דכתיב: נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק(תהלים סה, ו) תענני אלהי ישעי מִבְטָח כׇּל קַצְוֵי אֶרֶץ וְיָם רְחֹוקִים.
אמר לו:
המקוההמקוה — בריכת המים הזה — פעמים פתוח ופעמים נעול;
כך שערי תפילה — פעמים פתוחין ופעמים נעולין.
אבל הים — לעולם פתוח;
כך ידו של הקדוש ברוך הוא היא פתוחה לשבים.
אמר רבי ענן בר יוסי:
אף שערי תפילה אינן ננעלין לעולם,
דכתיב: כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵינוּ אֵלָיו(דברים ד, ז) —
ואין קריאה אלא תפילה, כעניין שנאמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אענם(ישעיה סה, כד).
אמר רבי חייא בר אבא:
כתיב: קַוֵּה אֶל יְיָ חֲזַק ואמץ לכך קַוֵּה אֶל יְיָ(תהלים כז, יד) —
הוי מתפלל, וחוזר ומתפלל, ויש שעה ויתנו לך.
דבר אחר:
וַאֲנִי תְפִילָּתִי.
אמר הקדוש ברוך הוא:
דוד, בשביל שהיה יחיד — אמר: עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים;
אבל תפילה של ציבור אינה חוזרת לעולם:
כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵינוּ אֵלָיו.
חלק ג
גוף הדרשה
דרשת הפסוק · ״כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו״ · כמה רשויות בראו את העולם — ״ברא״ ולא ״בראו״; לא שניתי באומה זו; בראש השנה בית דין של מטה אומרים, והקדוש ברוך הוא מעמיד סניגורין
״המינין״ — בכתב היד ״המניין״, ו״ני״ מסומן במאגרים; בדפוס ״המינים״. ״מי כתיב בראשית ברא אלוה? בראשית ברא אלהים כתיב. אמר להן״ — בגליון כתב היד. ״אמר להם״ ו״כתב״ (בסוף השאלה) והקטע ״בכל קראינו אליהם, בכל״ — בגליון כתב היד. ״אליהם״ — בכתב היד ״אלהים״, מסומן במאגרים; בדפוס ״בכל קראנו אליהם — בכל קראנו אליו כתיב״.
״כי מי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו״ — בכתב היד בלי ״גוי״ (וכן ״כי מי גדול״ להלן). ״נעשה אדם בצלמנו בדמותינו״ — בפסוק (בראשית א, כו) ״כדמותנו״. ״כי אני יי ולא שניתי״ — בפסוק (מלאכי ג, ו) ״לא שניתי״. ״כי חק לישראל הוא ומשפט לאלהי יעקב״ — בפסוק (תהלים פא, ה) ״משפט״.
״כאומה זו״ (פעמיים) — בכתב היד ״באומה״ (הבי״ת מסומנת במאגרים); ״(אומ׳)״ ו״(מביא)״ — מחוקים בידי הסופר. ״איזו אומה שגדולה של עולם מביא עליהם מכת גדולת כאומה זו״ — כך בכתב היד, והמשפט משובש; אינו בדפוס. ״אבל כשיהיה שונה״ — לפני ״שונה״ ״(אבל)״ מחוק במאגרים. ״הזה״ (״היום הזה״) — הזי״ן מסופקת. ״בימה״ — בכתב היד ״ממה״ (מסומן במאגרים). ״(ויאמרו)״ לפני ״ויעמדו אכסיבטורין״ — מחוק במאגרים.
בדפוס סימן יג מסתיים בתשובת רבי שמלאי; ״דבר אחר כי מי גדול… כי חק לישראל״ שבכתב היד אינו בדפוס. בדפוס: ״שאלו המינים את רבי שמלאי״; ״מי כתיב ויבראו את האדם בצלמיהם״.
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים(דברים ד, ז).
המינין שאלו את רבי שמלאי, ואמרו לו: כמה רשויותרשויות — כוחות שולטים, אלוהויות בראו את העולם?
אמר להן: אני ואתם נשאל לששת ימי בראשית.
אמרו לו: מי כתיב בראשית ברא אלוה? בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים(בראשית א, א) כתיב!
אמר להן:
כתוב בראשית בראו אלהים? אין כתיב כאן אלא בָּרָא אֱלֹהִים.
אמר להן:
מה כתיב — ויאמרו אלהים יהי רקיע? אין כתיב כאן אלא וַיֹּאמֶר(בראשית א, ו).
כיון שהגיעו למעשה יום השישי, היו שמחים.
אמרו: מה כתיב? נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ בדמותינו(בראשית א, כו)!
אמר להן:
מה כתיב — ויבראו אלהים את האדם בצלמם? אין כתיב כאן אלא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ(בראשית א, כז).
אמרו לו: והלא כתיב כאן: כִּי מִי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו!
אמר להם:
מה כתיב — כיי אלהינו בכל קראינו אליהם? בְּכׇל קׇרְאֵינוּ אֵלָיו כתב.
דבר אחר:
כִּי מִי גָּדוֹל.
אמרי:
איזו אומה שגדלה אלהיה כאומה זו?
דבר אחר:
איזו אומה שגדולה של עולם מביא עליהם מכת גדולת כאומה זו?
מניין?
שנאמר: כִּי אֲנִי יְיָ ולא שָׁנִיתִי(מלאכי ג, ו).
מהו ולא שָׁנִיתִי?
לא הכיתי אומה ושניתי לה:
דור המבול, ודור הפלגה, ואנשי סדום;
אבל: בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם.
אמר רבי שמואל בר נחמני:
למה הדבר דומה?
לגיברלגיבר — לגיבור, לבעל כוח שהיה מכה לאדם ולא היה שונה;
אבל כשיהיה שונה — אצל בני ביתו — מכה וחוזר עליהם.
עולם מתנהג אחריה באומה זו:
בית דין אומרין: היום הזה הוא ראש השנה;
והקדוש ברוך הוא אומר למלאכים: הציעו בימה, יעמדו סניגוריןסניגורין — מלמדי זכות, ויעמדו אכסיבטוריןאכסיבטורין — סופרים הרושמים את הדברים.
מניין?
כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא ומשפט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב(תהלים פא, ה).
דרשת הפסוק · ״אשר לו אלהים קרבים אליו״ · המלאכים שואלים אימתי ראש השנה, והקדוש ברוך הוא הולך עמם אצל בית דין של מטה; ״אשר תקראו אותם״
״אלא מועדי יי״ — כך בכתב היד (״אלא״ = ״אלה״); בפסוק (ויקרא כג, ד) ״אלה מועדי יי… אשר תקראו אתם במועדם״.
בדפוס: ״כשמתכנסין מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא״; ״לי מה אתם שואלים״; ״עד שלא נעשית אומה שלי מועדי יי, מכאן ואילך אשר תקראו אתם״.
דבר אחר:
אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו(דברים ד, ז).
אמר רבי יוחנן:
אם מתכנסין מלאכי השרת אצל הקדוש ברוך הוא לומר: אימתי ראש השנה? אימתי יום הכיפורים? —
הקדוש ברוך הוא אמר להם: ולי אתם שואלין? אני ואתם נלך אצל בית דין של מטה.
מניין?
אשר לו אומה קרובה אין כתיב כאן, אלא אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו — הוא וכל פמאליאפמאליא — הפמליה, משרתיו ומלוויו של המלך שלו.
אמר רבי יוחנן:
אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:
עד שלא נעשתה אומה — אלא מוֹעֲדֵי יְיָ(ויקרא כג, ד);
אבל מכאן ואילך — אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹותָם.
דרשת הפסוק · ״אשר לו אלהים קרבים אליו״ · הקדוש ברוך הוא מודה בקרבתו לישראל גם בשעבוד מצרים; ישראל לובשים לבנים ביום הכיפורים, שיודעים שהם נוצחים; פיטרון בכל מקום
״כופר״ — תיקון הסופר על ״מפר״ המחוק. ״בשיעבוד״ — בכתב היד ״כשיעבור״, והכ״ף והרי״ש מסומנות במאגרים. ״ואם לו קרוב עני״ — בכתב היד ״לא״ (מסומן במאגרים). ״כאומה זו״ — בכתב היד ״באומ׳״ (מסומן במאגרים). ״בן בית״ (״יש לו בן בית״) — ״בן״ בגליון כתב היד; ״נחבש אותו בן ביתו״ — בכתב היד ״כן״ (מסומן במאגרים); ״(אם בן)״ — מחוק בידי הסופר.
בדברי רבי אלעזר האחרונים יש בכתב היד שני מקומות חסרים: לפני ״עליו ברומי״ ואחרי ״להתקיים עליו״ (״שמא הוא להתקיים עליו — כביכול״). ״(פי) (ר)״ לפני ״פיטרון״ — התחלות מחוקות. ״לבני ישראל עם קרובו הללו יה״ — תהלים קמח, יד. ״יקראנו ואענהו״ — בפסוק (תהלים צא, טו) ״יקראני״.
בדפוס: ״אדם אם יהא לו קרוב עשיר הוא מודה בו ואם עני הוא כופר בו ואומר שאינו קרובו… ישראל היו נתונים במצרים בשעבוד הקדוש ברוך הוא אומר קרוביהן אני״; ״אבל הקדוש ברוך הוא כביכול עושה לישראל עיקר, אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן״; ״וישראל ודאי נוצחין שנאמר כי מי גוי גדול וגו׳״. דברי רבי ברכיה ושני מאמרי רבי אלעזר שבכתב היד אינם בדפוס.
דבר אחר:
אדם, אם הוא עשיר ויש לו קרובים —
בזמן שהוא עשיר — מודה בו;
ואם יהא עני — יהא כופר בו, ואומר: אינו קרוב.
אבל הקדוש ברוך הוא, כביכול, ישראל נתונים בשיעבוד במצרים — אמר הקדוש ברוך הוא: קרובים הם,
שנאמר: לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹובוֹ הַלְלוּ יָהּ(תהלים קמח, יד).
ואם לו קרוב עני — הוא עושה עצמו עיקר, ואותו טפילהטפילה — טפל.
מהו אומר? פלוני מתקרב לו.
אבל הקדוש ברוך הוא, כביכול, עושה לעצמו עיקר ולישראל עיקר;
אינו אומר אלא: אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו(דברים ד, ז).
דבר אחר:
מִי גוֹי.
אמר רבי חמא בר חנינא:
איזו אומה שגדלה אלוה כאומה זו?
בנוהג שבעולם, אומה מבקשת לעשות מלחמה — אינן יודעין אם נוצחין אם ננצחין.
דבר אחר:
אמר רבי ברכיה:
איזו אומה עושה כיוצא בזו?
אומה אחרת — מגודלת שער, מגדלת צפרנים.
למה?
שאינה יודעת אם נוצחת אם לאו.
אבל אומה זו, שיש להם יום הכיפורים — ולובשין לבנים, ומתעטפין לבנים — שיודעין שהן נוצחין.
אמר רבי אלעזר:
בנוהג שבעולם, אדם אם יש לו בן ביתבן בית — איש מאנשי ביתו, משרת, נחבש אותו בן ביתו;
שמע בעל הבית, ופינהופינה — ושחרר אותו.
מי צריך לכבד מי — בעל הבית, או בן בית?
לא בן הבית צריך לכבד את בעל הבית, שהיה חבוש ופינה אותו?
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא מוציא — והוא נותן לו יציאה.
אמר הקדוש ברוך הוא: יקראנו וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה(תהלים צא, טו).
דבר אחר:
אמר רבי אלעזר:
בנוהג שבעולם, אדם עושה לו פיטרוןפיטרון — פטרון, מגן ומליץ ברומי —
עליו ברומי;
שמא יכול הוא להתקיים עליו בסורא?
מתקיים עליו ביבשה —
שמא הוא להתקיים עליו —
כביכול, מתקיים על האדם הזה ברומי, בסוריא, בים וביבשה:
אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו.
דרשת הפסוק · ״אשר לו אלהים קרבים אליו״ · סיפור · הגוים שולחים את היהודי לקנות בנס, והוא אומר שהוא אכסנאי; ״בכל מקום שאתה הולך אלהיך עמך״
״פלוני״ — בכתב היד ״פל׳״, וסימן מאגרים לפניו. ״אני, מכיר אני להיכן אלך? אמרו: ויש אכסנאי יהודי?״ ו״מקום שאתה״ — בגליון כתב היד.
בדפוס: ״מעשה בספינה אחת שהיתה כולה של עובדי כוכבים״; ״ועלה לנס הזה וקח לנו משם מאומה״; ״הרי אשר לו אלהים קרובים אליו״.
דבר אחר:
אמר רבי תנחומא:
מעשה בספינה אחת שהיה כולה גוים, והיה בתוכה יהודי אחד.
הגיעו לנסלנס — לאי אחד.
אמרו לו: פלוני, טול מעות ועלה לנס אחד, וקנה לנו משם מאומה.
אמר להם: לא אכסנאיאכסנאי — זר, אורח אני? מכיר אני להיכן אלך?
אמרו: ויש אכסנאי יהודי? בכל מקום שאתה הולך — אלהיך עמך!
הוי: אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹובִים אֵלָיו(דברים ד, ז).
דרשת הפסוק · ״בכל קראנו אליו״ · וחתימה · יש תפילה שנענית לארבעים יום, לשלשה ימים, ליום ולשעה — ויש שנענית עד שלא נאמרה
״יש תפילה שנענת לארבעים יום. ממי אתה למד? מדניאל״ — כך בכתב היד: הסופר דילג מ״ממי אתה למד״ הראשון לשני, ונשמטו משה וארבעים יום, ו״יש תפילה שנענת לעשרים יום״ (דניאל — שלשה שבועות). הדילוג הושלם ב־[ ] מן הדפוס: ״יש תפלה שנענית לארבעים יום ממי את למד ממשה דכתיב ואתנפל לפני יי מ׳ יום, ויש תפלה שנעשית לכ׳ יום ממי את למד מדניאל״ (בדפוס ״שנעשית״, וכאן כלשון כתב היד ״שנענת״). ״עד מלאת שלשים שבועים ימים״ — בפסוק (דניאל י, ג) ״עד מלאת שלשת שבעים ימים״; ״יי שמעה יי סלחה״ — דניאל ט, יט (״אדני שמעה אדני סלחה״).
״(ד)״ לפני ״יש תפילה שנענת לשלשה ימים״ — מחוק בידי הסופר. ״במעי הדג שלשה ושלשה לילות״ — בפסוק (יונה ב, א) ״שלשה ימים ושלשה לילות״. ״ויגש אליהו הנביא ויאמר היום יוודע״ — בפסוק (מלכים א יח, לו) ״ויאמר יי אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע״. ״ואני תפלתי לך יי עת רצון. ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו הקדוש ברוך הוא יענה, שנאמר״ — בגליון כתב היד.
בדפוס: ״ויש תפלה שנענית לעונה ממי את למד מדוד״.
בְּכׇל קׇרְאֵינוּ אֵלָיו(דברים ד, ז).
אמרי רבנן:
יש תפילה שנענת לארבעים יום.
ממי אתה למד?
ממשה, דכתיב: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם(דברים ט, יח).
ויש תפילה שנענת לעשרים יום.
ממי אתה למד?
מדניאל, דכתיב: לֶחֶם חֲמֻודוֹת לֹא אָכַלְתִּי עַד מְלֹאת שלשים שָׁבֻועִים יָמִים(דניאל י, ג);
אחר כן: יְיָ שְׁמָעָה יְיָ סְלָחָה(דניאל ט, יט).
יש תפילה שנענת לשלשה ימים.
מימי את למד?
מיונה, דכתיב: וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת(יונה ב, א), וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְיָ אֱלֹוהָיו(יונה ב, ב).
ויש תפילה שנענת ליום.
ממי אתה למד?
מאליהו, דכתיב: וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר הַיּוֹם יִווָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ(מלכים א יח, לו).
ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה מפיו — הקדוש ברוך הוא יענה,
שנאמר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה(ישעיה סה, כד).
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| י | שיהא | שהא |
| י | ר | — (הוספה) |
| יא | פידגוגין | פידגוגיגין |
| יא | כבלים | בכלים |
| יא | כבלים | בכלים |
| יא | כבלים | בכלים |
| יא | לה | לו |
| יג | המינין | המניין |
| יג | אליהם | אלהים |
| יג | כאומה | באומה |
| יג | כאומה | באומה |
| יג | בימה | ממה |
| טו | בשיעבוד | כשיעבור |
| טו | לו | לא |
| טו | כאומה | באומה |
| טו | בן | כן |
| יז | ממשה, דכתיב: וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם(דברים ט, יח). | — (הוספה) |
| יז | ויש תפילה שנענת לעשרים יום. | — (הוספה) |
| יז | ממי אתה למד? | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |
מדרש דברים רבה
דרשה ג
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ(דברים ד, כה)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · המספר קומי והעושה בלורית — דרכי האמורי; אין עונש קשה משל עבודה זרה, ולכן הזהיר עליה הקדוש ברוך הוא מראש
״מהו״ — בכתב היד ״מתו״ (מסומן במאגרים). ״לשם עבודה זרה״ — לפניו ״(שם)״ מחוק במאגרים. ״עונש״ — בכתב היד ״עונ״, והשי״ן השלמת מאגרים. ״רבנן אמרי״ — בכתב היד ״דרבן אמרי״; בדפוס ״רבנן אמרי״. ״תהא״ (״ולא תהא סבור״) — בגליון כתב היד. ״לפיכך״ — בכתב היד ״לפניך״, ומאגרים מתקן ״לפיכך״. ״(מ..)״ לפני ״ממה שקרינו״ — התחלה מחוקה.
״לא יהיה אלהים אחרים על פני״ — שמות כ, ג (שם ״לא יהיה לך״); ״כי אני יי אלהיך אל קנא״ — בפסוק (שמות כ, ה) ״כי אנכי״; בדפוס הפסוק השני מדברים ד, כד: ״כי יי אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא״. ״ואגיד לך מאין בטרם תבא״ — בפסוק (ישעיהו מח, ה) ״מאז״.
בדפוס: ״כך שנו חכמים אלו דברים אסורים מפני דרכי האמורי המספר קומי והעושה בלורית, מהו המספר קומי זה המספר פאת ראשו ועושה תפיסות קורצין״; ״שהרי הקדוש ברוך הוא אינו מקנא אלא בה״; ״מעלה אני עליו כאלו הוא עובד למי שיש בו ממש ובא לו אצלי״; ״לא תהא סבור שמא לא הזהרתי אותם על עבודת כוכבים תחלה עד שלא באו לסיני״.
כִּי תוֹלִיד בָּנִים(דברים ד, כה).
הלכה:
מהו שיהא מותר לאדם להקיף פאת ראשו?
כך שנו חכמים:
אילו שהם משום דרכי האמורי: המספר קמיקמי — תספורת שבה מקיפים את פאת הראש (כמנהג הגויים), והעושה בלוריתבלורית — ציצת שער שמגדלים לשם עבודה זרה.
מהו המספר קמי?
המקיף את פאת ראשו ועושה לו קירניתקירנית — ציצת שער — חייב לספוג את הארבעיםלספוג את הארבעים — ללקות ארבעים מלקות.
אבל העושה בלורית — אינו מגדלה אלא לשם עבודה זרה;
ואין עונש קשה משל עבודה זרה, שהכתיב הקדוש ברוך הוא שאינו מקנא אלא בה.
מניין?
שכך כתיב: לֹא יִהְיֶה אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַָי(שמות כ, ג), כִּי אני יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא(שמות כ, ה).
רבנן אמרי:
הואיל ואין בעבודה זרה ממש, מפני מה קורא אותן אלוהות?
אמר רבי פנחס בר חמא:
כדי ליתן שכר לכל מי שפירש מעבודה זרה.
אמר הקדוש ברוך הוא:
אף על פי שאין ממש — כיון שפירש ממה, מעלה עליו הכתוב שהיה עובד לאלה שיש בו ממש, ופרשת ממנה, ובאת לו אצלי.
אמר רבי יהושע בן לוי:
אמר הקדוש ברוך הוא:
הואיל וכן הוא עונשה של עבודה זרה קשה — צריך אני להזהיר אותם עליה,
שלא יאמרו: אילו היזהירנו עליה — פירשנו ממנה.
אמר הקדוש ברוך הוא לשעיה:
ולא תהא סבור שמא עכשיו הזהרתי אותם עליה.
מניין?
שכן כתיב: וָאַגִּיד לְךָ מאין בְּטֶרֶם תָּבא(ישעיה מח, ה) — לסיני;
הִשְׁמַעְתִּיךָ — ברכות וקללות.
למה?
פֶּן תֹּאמַר עׇצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם.
לפיכך הזהרתי אתכם על ידי משה עבדי.
מניין?
ממה שקרינו בעניין: כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · הנשיא שחטא תחילה מחטיא את הדור; החכם הדורש ואינו מקיים מבייש את התורה; ככל שהרבה להם ארצות, עושר, מלכים ובנים — כן חטאו
כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ־לִי כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר(הושע ד, ז)
״רבי שמואל בר [נחמני]״ — בכתב היד מקום חסר אחרי ״בר״, והשם הושלם מן הדפוס. ״כרבם״ — הסופר כתב ״כרובם״ ומחק את הו״ו, כדברי הדרשה ״חסר ו׳״. ״שכל מה שהגדול [עושה] — הם עושים״ — בכתב היד מקום חסר אחרי ״שהגדול״, ו״עושה״ הושלם מן הדפוס (״שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה״).
״ואב בית הדין״ — תיקון הסופר על ״ואת״ המחוק; ״שחטא תחילה״ — תיקון הסופר על ״שנשא״; ״כיצד? החכם״ — תיקון הסופר על ״כינ׳״; ״ודורש״ — בגליון כתב היד; ״לקבול״ — היו״ד שבו (״לקיבול״) מחוקה בידי הסופר; ״עליה ומצאה פרושה על מטתו. ואמר רבי ברכיה… לקבול עליו לדיין״ — בגליון כתב היד. ״כל שהרבתי להם מלכים״ — לפניו ״(ה)״ מחוק במאגרים.
״כספם וזהבם עשו לי עצבים״ — בפסוק (הושע ח, ד) ״עשו להם עצבים״. ״ואין קורא בהם אלי״ — בפסוק (הושע ז, ז) ״אין קרא״. בדפוס: ״כבודם בקלון אמיר״; ״ושאר הדור אומרים הדיינין מתירין ואנו אוסרים, מי גרם לכל הדור לחטוא״; ״שהן מביישין דבריהם בפני עמי הארץ״; ״אומר לא תגזול… אומר לא תגנוב״; ״כל שהרביתי להם ארצות״.
זה שאמר הכתוב:
כְּרֻובָּם כֵּן חָטְאוּ לִי(הושע ד, ז).
מהו כְּרֻובָּם?
אמר רבי שמואל בר נחמני:
כרבם כתיב — חסר ו׳:
שכל מה שהגדול עושה — הם עושים.
כיצד?
הנשיא מתיר את הערוה;
ואב בית הדין אומר: הנשיא מתיר — ואני אוסר?
והדיינין אומרים: אב בית דין מתיר — ואנו אוסרין?
מי גרם לדור לחטוא? הנשיא, שחטא תחילה.
אמר רבי שמלאי:
כתיב: כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹובִישָׁה הוֹרָתָם(הושע ב, ז) —
לא דיים שהם מביישין דברי תורה בפני עם הארץ.
כיצד?
החכם יושב ודורש בציבור:
לא תלוה בריבית — והוא מלוה בריבית;
לֹא תִגְזֹול(ויקרא יט, יג) — והוא גוזל;
לֹא תִּגְנֹוב(שמות כ, יג) — והוא גונב.
אמר רבי ברכיה:
מעשה באדם אחד שנגנבה טליתו, ובא לקבוללקבול — להתלונן לדיין עליה — ומצאה פרושה על מטתו.
ואמר רבי ברכיה:
מעשה באדם אחד שנגנבה קומקמוסקומקמוס — קומקום, כלי לחימום מים שלו, ועלה לקבול עליו לדיין — ומצאו על הכירההכירה — תנור הבישול שלו.
כְּרֻובָּם כֵּן חָטְאוּ לִי.
דבר אחר:
כְּרֻובָּם כֵּן חָטְאוּ לִי.
אמר רבי תנחומא:
כל שהרבתי ארצות ארצות — כֵּן חָטְאוּ לִי.
מניין? שכן כתיב: מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי(הושע יב, יב).
דבר אחר:
כל שהרבתי להם עושר — כֵּן חָטְאוּ לִי.
מניין? שכן כתיב: כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לי עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת(הושע ח, ד).
דבר אחר:
כל שהרבתי להם מלכים — כֵּן חָטְאוּ לִי,
שנאמר: כׇּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ ואין קֹורֵא בָהֶם אֵלָי(הושע ז, ז).
דבר אחר:
כל שהרבתי להם בנים — כֵּן,
שנאמר: כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים(דברים ד, כה).
פתיחתא שנייה · אליעזר ועמלק; צלם ארבעה הפנים שהכניס מנשה להיכל; מנשה במולין של נחשת קרא לכל אלוהות ולא ענוהו, ומשקרא להקדוש ברוך הוא — חתר לו הרקיע וקיבל תפילתו
פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת(משלי י, טז)
״פעולת הצדיק לחיים ותבואת רשע״ — בפסוק (משלי י, טז) ״פעלת צדיק לחיים תבואת רשע״. ״זה אליעזר שגדל בחקו של יעקב״ — כך בכתב היד (״אליעז׳״); בדפוס ״זה אליפז שגדל בחיקו של יצחק״.
״הא בביאה דרבא בעלמא — התושב מפנה את בעל הבית״ — ארמית; בדפוס ״הא בייא רבא לעלמא״. ״ויבא יי עליהם שרי הצבא… ויאסרהו בנחשתים״ — דברי הימים ב לג, יא (שם ״את שרי הצבא… וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו״). ״והכניס אותו״ — בכתב היד ״אותן״ (מסומן במאגרים). ״והיו (והיו)״, ״(והוא נשרף מבפנים. אותה שעה מניין שנאמר)״, ״קרא (לכל) מנשה״, ״ולא (ולא)״ — כפילויות, מחוקות בידי הסופר או במאגרים.
״אף יצעק אלי ולא יענה מצרתן לא יושיע״ — בפסוק (ישעיהו מו, ז) ״אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו״. ״וידעתי [שאין] בהן ממש״ — במקום ״(ש..)״ המחוק משלים מאגרים ״שאין״. ״אלוהות״ — בכתב היד ״אלותות״, ומאגרים מתקן. ״מלכי השרת״ — כך בכתב היד (= מלאכי). ״בדורו של משה״ — הבי״ת בגליון כתב היד, ו״(מנשה)״ לפני ״משה״ מחוק במאגרים.
בדפוס: ״בביאה אחת שנכנס מנשה לבית קדשי הקדשים היתה חטייה לישראל״; ״ויחתר לו, מלמד שהיו מלאכי השרת מסתמין את חלונות של רקיע… מה עשה הקדוש ברוך הוא חתר את הרקיע מתחת כסא הכבוד וקיבל את תפלתו״; ״אמר רבי שמואל בר אוניא בשם רבי אחא ברוח השיבו, כמה דתימא משיב הרוח״ — בכתב היד ״ברוח השיבו״ בלי שם אומר ובלי ראיה.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם לכם ג (תפילתו של מנשה): ״ויעתר לו — ׳ויחתר׳ כתיב… רבי שמואל בר יונה בשם רבי אחא: ברוח השיבו, כמה דאת אומר משיב הרוח. וידע מנשה כי יי הוא האלהים — באותה שעה אמר מנשה: אית דין ואית דיין״; כאן אין ״ויחתר כתיב״, אלא ״חתר לו הרקיע וקיבל תפילתו״, ומלאכי השרת סותמים את חלונות הרקיע.
זה שאמר הכתוב:
פְּעֻולַּת הצדיק לְחַיִּים ותבואת רָשָׁע לְחַטָּאת(משלי י, טז).
אמר רבי תנחומא:
פְּעֻולַּת צַדִּיק לְחַיִּים — זה אליעזר, שגדל בחקובחקו — בחיקו של יעקב;
ותְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת — זה עמלק, שגדל בחקו של עשו.
דבר אחר:
פְּעֻולַּת צַדִּיק לְחַיִּים — כל מה שפעל דוד ושלמה לחייהם של ישראל.
ותְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת —
בביאה אחת שהכניס צלם מנשה בבית קדשי הקדשים הייתה חטייה,
שעשה צלם של ארבעה פנים והכניסו להיכל.
מניין?
שנאמר: וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּיאָה(יחזקאל ח, ה).
אמר רבי אחא:
הא בביאה דרבא בעלמאהא בביאה דרבא בעלמא — הוי, צער גדול בעולם — התושבהתושב — הדייר מפנה את בעל הבית!
ולמה עשה צלם של ארבעה פנים?
כנגד ארבע חיות שהן סובלות כסאו של הקדוש ברוך הוא.
דבר אחר:
למה ארבעה פנים?
כנגד ארבע רוחות העולם.
אמר: כל מי שיבא מארבע רוחות העולם — יהא משתחוה לו.
ומה עשה הקדוש ברוך הוא?
מסרו ביד שנאיו.
מניין?
שנאמר: וַיָּבֵא יְיָ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם(דברי הימים ב לג, יא).
עשה לו מוליןמולין — פרד (צלם פרד) של נחשת, והכניס אותו לתוכו, והיו מדליקין תחתיו, והוא נשרף מבפנים.
אותה שעה קרא מנשה לכל אלוהות שהיה מזבח להן — ולא ענו אותו,
דכתיב: אַף יִצְעַק אלי וְלֹא יַעֲנֶה מצרתן לֹא יושיע(ישעיה מו, ז).
כיון שראה מנשה צרתו צרה, שלא ענה אחד מהן — התחיל קורא להקדוש ברוך הוא.
אמר לפניו:
רבונו של עולם, הרי קראתי לכל אלוהות שבעולם, וידעתי שאין בהן ממש.
אמר:
רבונו של עולם, אל — אתה הוא אלוה של אלוהות;
אם אין אתה עונה אותי — אומר: שמא כל הפנים שוות.
אמר הקדוש ברוך הוא:
רשע, בדין הוא שלא אענה אותך, שהכעסת אותי הרבה;
אלא שלא אנעול את הדלת לפני השבים,
שלא יהו אומרים: מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל;
לפיכך הריני עונה אותך.
מניין?
שנאמר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ(דברי הימים ב לג, יג) —
שהיו מלכי השרת מסתמיםמסתמים — סותמים את החלונות של רקיע, שלא תעלה תפילתו לשמים.
מה עשה לו הקדוש ברוך הוא?
חתרחתר — פרץ פתח לו הרקיע, וקיבל תפילתו.
וַיְשִׁבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ — ברוח השיבו.
אותה שעה: וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.
דבר אחר:
פְּעֻולַּת צַדִּיק לְחַיִּים — אילו באי הארץ, צדיקים היו, שהיו בדורו של משה.
ותְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת —
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים(דברים ד, כה).
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״והשחתם ועשיתם… להכעיסו״ · היו מחשבים איזו ערוה חמורה ועושין אותה להכעיס; לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים
״ערוה״ — לפניו ״(מצוה)״ מחוק בידי הסופר. ״ואיש את אשת רעהו עשה תועבה ואיש כל בזימה״ — כך בכתב היד; בפסוק (יחזקאל כב, יא) ״ואיש את כלתו טמא בזמה״. ״מי שבא אצל [אשת] רעהו״ — בכתב היד מקום חסר, והמילה הושלמה מן הפסוק ומן הדפוס (״מי שבא על אשת איש בחנק״).
״איש את אביו ואמו ילכו אל הנערה״ — כך בכתב היד; בפסוק (עמוס ב, ז) ״ואיש ואביו ילכו אל הנערה״. ״יכול לתאוה? תלמוד לומר״ — בגליון כתב היד. ״שבעה״ — הזי״ן מסופקת במאגרים, ואחרי ״בתי״ סימן חסר. ״תרי״ — בגליון כתב היד.
בדפוס: ״היו יושבין ומחשבין איזו ערוה חמורה״; ״הרי הכלה חמורה מאשת איש״; ״תני ר״י איש ואביו ילכו אל הנערה״; ״בנים תרין בני בנים תרין ונושנתם והשחתם ועשיתם הרי שבעה״ — בכתב היד בלי ״ועשיתם״.
דבר אחר:
וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ(דברים ד, כה).
אמר רבי אלעזר:
היו יושבין וחושבין איזו ערוה חמורה — ועושין.
מניין?
וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ כל בְזִימָּה(יחזקאל כב, יא).
מהו בְזִימָּה? במחשבה.
הוא אומר:
מי שבא אצל אשת רעהו — מיתתו בחנק;
ומי שבא אל כלתו — מיתתו בסקילה;
הוה: הכלה חמורה מאשת איש.
תני רבי שמעון:
אִישׁ(עמוס ב, ז) את אביו ואמו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה —
יכול לתאוה? תלמוד לומר: לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי.
הוי: לְהַכְעִיסוֹ.
אמר רבי לוי:
לא גלו ישראל עד שנעשו שבעה בתי אבות רשעים.
ואילו הן:
בָּנִים — תריןתרין — שנים;
וּבְנֵי בָנִים — תריתרי — שנים;
וְנוֹשַׁנְתֶּם, וְהִשְׁחַתֶּם — הרי שבעה.
דרשת הפסוק · ״בצר לך ומצאוך״ · בפרשה זו הראה משה לישראל היאך הם עתידים לחטוא, לגלות, לשוב ולהיגאל; צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה — צרה, ושל ישראל עצמן — אינה צרה, כצרת שושן
הסעיפים כב–כד באים בכתב היד בראש raw/003 (״ואתחנן חלק ב״ במאגרים), אבל הם המשך הדרשה ״כי תוליד בנים״ עד חתימתה (״הבן יקיר לי אפרים״), ולכן נדפסו כאן; וכך בדפוס, ב, כב–כד, לפני ״אז יבדיל משה״ (ב, כה).
״עתידים לגלות והיאך הן עושין תשובה והיאך הן״ — בגליון כתב היד. ״לחטוא״ — הסופר מחק ״לגלות״ וכתב ״לחטוא״. ״ועשית הרע בעיני יי להכעיסו״ — בפסוק (דברים ד, כה) ״ועשיתם הרע בעיני יי אלהיך להכעיסו״. ״בצר לו ומצאוך״ — בפסוק (דברים ד, ל) ״בצר לך״, וכך בכתב היד בשאלה שאחריו.
״וכל צרה של ישראל עצמן״ — תיקון הסופר בגליון על ״שישראל ואומות״ המחוק; הכ״ף של ״וכל״ מסופקת. ״במה צרתן״ — כך בכתב היד; בדפוס ״כגון צרתן״.
בדפוס: ״אמר רבי יוחנן בשם רבי עקיבא כל צרה שהוא של יחיד צרה וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה״, ואחריו ״רבי יוחנן דידיה אמר כל צרה שישראל ועובדי כוכבים שותפין בה צרה וכל צרה של ישראל עצמן אינה צרה״ — בכתב היד ״אמר רבי עקיבא בשם רבי יוחנן״, ובלי המימרא הראשונה; ״שלא היתה אלא לישראל״; ״מיד הצמיח להן הקדוש ברוך הוא ישועה״.
רבנן אמרי:
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, שיודע מה היה ומה עתיד להיות,
דכתיב: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית(ישעיה מו, י).
כיצד?
בפרשה זו הראה משה את ישראל: אם חטאו — היאך הם עתידים לגלות, והיאך הן עושין תשובה, והיאך הן נגאלין.
הם — היאך עתידין לחטוא? דכתיב: ועשית הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ לְהַכְעִיסוֹ(דברים ד, כה);
אחרכך: וְהֵפִיץ יְיָ אֶתְכֶם בָּעַמִּים(דברים ד, כז);
ואחר: בַּצַּר לו וּמְצָאוּךָ(דברים ד, ל).
מהו בַּצַּר לְךָ?
אמר רבי עקיבא בשם רבי יוחנן:
כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה — צרה;
וכל צרה של ישראל עצמן — אינה צרה.
זו דרש רבי יוחנן:
במה צרתן בשושן הבירה? אינה צרה אלא לישראל עצמן.
מניין?
שנאמר: אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים(אסתר ד, ג).
ומה הצמיח להן הקדוש ברוך הוא? ישועה,
שנאמר: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂון וִיקָר(אסתר ח, טז).
דרשת הפסוק · ״ושבת עד יי אלהיך… כי אל רחום״ · ממצרים נגאלו מתוך צרה, תשובה, זכות אבות, רחמים והקץ — וכן לעתיד, ודוד מפרש אותן; הקדוש ברוך הוא תקיף ורחמן
״מתוך״ (״אלא מתוך חמשה דברים״) ו״זכות״ (״מתוך זכות אבות״, בראשונה) — בגליון כתב היד. ״הוי״ לפני ״מתוך הקץ״ — מחוק בידי הסופר. ״וידע אלהים״ — בכתב היד מקום חסר אחרי ״מתוך הקץ״, והושלם מן הדפוס (״מתוך הקץ וידע אלהים״, שמות ב, כה). ״(צרה)״ לפני ״תשובה״ ו״(רחמיך)״ לפני ״מתוך זכות אבות״ — מחוקים במאגרים.
״וירא יי בצר להם״, ״כשמעו את רינתם״ — בפסוק (תהלים קו, מד) ״וירא בצר להם בשמעו את רנתם״. ״זכר אלהים את בריתו״ — בפסוק (תהלים קו, מה) ״ויזכר להם בריתו״; לשון כתב היד כשמות ב, כד. ״ויתן אותך לרחמים״ — בפסוק (תהלים קו, מו) ״ויתן אותם לרחמים״. ״הושיענו אלהי ישעינו וקבצינו״ — דברי הימים א טז, לה (בתהלים קו, מז ״הושיענו יי אלהינו וקבצנו״), וכך בדפוס.
״תקיף ורחמן״ — בכתב היד ״ורחמים״, ומאגרים מסמן טעות; תוקן לפי הניגוד ״תוקף… רחמים״ ולפי הפסוק ״כי אל רחום״. דברי רבי יודן אינם בדפוס.
בדפוס: ״לא נגאלו אלא מתוך חמשה דברים אלו״; ״ואף לעתיד… אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו״; ״ודוד פירש אותן״; ״בשמעו את רנתם הרי מתוך תשובה ויזכור להם בריתו״; ״ויתן אותם לרחמים״.
דבר אחר:
אמר רבי אלעזר:
כשנגאלו ישראל ממצרים — לא נגאלו אלא מתוך חמשה דברים:
מתוך צרה, מתוך תשובה, מתוך זכות אבות, מתוך רחמים, מתוך הקץ.
מתוך צרה — דכתיב: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ב, כג);
מתוך תשובה — וַתַּעַל שַׁוְעָתָם;
מתוך זכות — דכתיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ(שמות ב, כד);
מתוך רחמים — דכתיב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ב, כה);
מתוך הקץ — וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
ואף לעתיד לבא אינן נגאלין אלא מתוך כן:
בַּצַּר לְךָ(דברים ד, ל) — הרי מתוך צרה;
וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ — הרי מתוך תשובה;
כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים ד, לא) — הרי מתוך רחמים;
וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹותֶיךָ — הרי מתוך זכות אבות;
וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים — מתוך הקץ.
ודוד מפרש אותן:
וַיַּרְא יי בַּצַּר לָהֶם(תהלים קו, מד) — הרי מתוך צרה;
כשמעו אֶת רִינָּתָם — הרי מתוך תשובה;
זכר אלהים את בריתו — הרי מתוך זכות אבות;
וַיִּתֵּן אותך לְרַחֲמִים(תהלים קו, מו) — הרי מתוך רחמים;
הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵינוּ וְקַבְּצֵינוּ(דברי הימים א טז, לה) — הרי מתוך הקץ.
כִּי אֵל רַחוּם יְיָ אֱלֹהֶיךָ.
אמר רבי יודן:
בנוהג העולם — כל מקום שיש תוקף, אין רחמים; כל מקום שיש רחמים, אין תוקף.
כביכול, הקדוש ברוך הוא — תקיף ורחמן:
כִּי אֵל רַחוּם.
דרשת הפסוק · ״ושבת עד יי אלהיך״ · וחתימה · הסנקליטין ירא שמים שמת כדי לבטל את הגזירה ונמצא נימול — ״נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם״; משל לבן מלכים שמתבייש לחזור — ״הבן יקיר לי אפרים״
״מן התשובה״ — לפני ״התשובה״ ״(ה..)״ מחוק במאגרים. ״יהודי״ — בגליון כתב היד; ״(היה)״ לפני ״יהיה״ מחוק במאגרים. ״שלשים ימים״ — בכתב היד ״ג׳ ימים״, ומאגרים מסמן טעות; תוקן כבדפוס (״מכאן ועד ל׳ יום״) וכהמשך (״מיכאן ועד שלשים יום״).
״ירא שמים אחד״ — לפני ״אחד״ ״(אל תצטערו)״ מחוק במאגרים. ״בא״ — בכתב היד מקום חסר, והושלם מן הדפוס (״בא אצל רבן גמליאל״). ״אמר להם אותו ירא שמים״ — בכתב היד ״אותם״ (מסומן במאגרים). ״מיכאן ועד״ — ״מיכאן עד״ שבאמצע מחוק בידי הסופר. ״שלשים״ — בכתב היד ״שלשלם״, ומאגרים מוחק את הלמ״ד. ״להן״ — בגליון כתב היד.
״בסוף עשרים וחמשה ימים״ — בכתב היד ״בסוף שלשים יום״, ומאגרים מסמן טעות; תוקן כבדפוס (״בסוף כ״ה ימים״), שהרי אחריו ״שלמו כ״ה יום״. ״את הדבר״ — הו״ו שאחרי ״את״ מחוקה במאגרים. ״עוד חמשה ימים״ — בכתב היד ״עוד יום״ (מסומן במאגרים), ולפניו ״(מב)״ מחוק; תוקן כבדפוס. ״צדקת״ — המ״ם שלפניו מחוקה בידי הסופר. ״ועוד שלשים ימים אחרים״ — בכתב היד ״ועוד לימים אחרת״ (מסומן במאגרים); בדפוס ״ל׳ ימים אחרים״.
״להראות לה פנים״ — לפני ״לה״ ״(לפ)״ מחוק במאגרים. ״חבל״ — תיקון הסופר בגליון על ״הכל״ המחוק. ״מכס״ — הסמ״ך מסופקת. ״וסמרטוטין״ — הסופר מחק ״במ״ וכתב ו״ו; ״מלאים דם״ — תיקון הסופר על ״של ים״ המחוק. ״נדיבי עמים נאספו״ — תהלים מז, י (״עם אלהי אברהם כי לאלהים מגני ארץ מאד נעלה״). ״ואברכה״ — בפסוק (בראשית יב, ב) ״ואברכך״. ״לכך כתיב״ — הכ״ף מסופקת, ו״כתיב״ בגליון כתב היד.
״רבי [שמואל] פרגריטא״ — בכתב היד מקום חסר, והשם הושלם מן הדפוס; ״פרגריטא״ כבכתב היד וכבדפוס (מאגרים מתקן ״פרגרוטא״). ״פידגוגו״ — בכתב היד ״פידגונו״; בדפוס ״פדגוגו״. ״ואמר לו״ — לפניו ״ואו׳״ מחוק בידי הסופר. ״באילו פנים״ (פעמיים) — בכתב היד ״כאילו״, ומאגרים מסמן טעות (ובראשונה ״(כאילו)״ מסופק אחריו, מחוק); בדפוס ״באלו הפנים״. ״והיה אביו משלח״ — תיקון הסופר בגליון על ״הבן״ המחוק.
״אצל ישראל״ — לפניו ״(אל)״ מחוק במאגרים; ״לך אמור לו״ ו״ח־״ — מחוקים בידי הסופר. ״הלוך וקראת באזני ירושלם״ — ירמיהו ב, ב; ״את הדברים האלה״ — ירמיהו ג, יב. ״ותכסנו כלימה״ — בפסוק (ירמיהו ג, כה) ״ותכסנו כלמתנו״. ״הקדוש ברוך הוא״ (״אמר לו הקדוש ברוך הוא: ירמיה״) — בגליון כתב היד. ״מעי המו עלי״ — שיר השירים ה, ד (״ומעי המו עליו״). ״לכם״ — בכתב היד ״לך״, ומאגרים מתקן ״לכם״. ״אני כופר בכם לעולם״ — כך בכתב היד ובדפוס (״חייכם אני כופר בכם״); נדפס בלשון תמיהה.
בדפוס: ״וגזרו סנקליטין של מלך לומר מכאן ועד ל׳ יום לא יהיה בכל העולם יהודי״; ״בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר״; ״אמרה לו והרי שלמו עשרים וחמשה ימים אמר לה עוד חמשה ימים״; ״חבל לספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס כלומר הצדיק הזה לא מל״; ״וקראו עליו רבותינו המקרא הזה״; ״אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם נעשיתי מגן עוז״; ״והיה הבן משלחו ואמר לאביו באלו הפנים אני חוזר בי ואני מתבייש לפניך״; ״ומעי המו עליו״.
דבר אחר:
וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים ד, ל) — אין לך גדול מן התשובה.
אמרו:
מעשה היה ברבותינו שהיו ברומי — רבי אליעזר, ורבי יהושע, ורבן גמליאל.
וגזרו סנקליטיןסנקליטין — סנטור, חבר מועצת השרים של הקיסר של מלך: מיכאן ועד שלשים ימים לא יהיה בכל העולם יהודי.
והיה סנקליטין של מלך ירא שמים אחד; בא אצל רבותינו, וגילה להם את הדבר.
והיו רבותינו מצטערין הרבה.
אמר להם אותו ירא שמים: אל תצטערו; מיכאן ועד שלשים יום — אלהיהם של יהודים עומד להן.
בסוף עשרים וחמשה ימים גילה לאשתו את הדבר.
אמר לה: והרי שלמו עשרים וחמשה יום — עוד חמשה ימים.
אשתו, שהיתה צדקת ממנו, אמרה לו: אין לך טבעת? מיץמיץ — מצוץ (ארס הטבעת) אותה ומות, וסנקליטין בטל מעליך,
ועוד שלשים ימים אחרים — והגזירה עוברת.
שמע, ומציץ את טבעתו ומת.
שמעו רבותינו, ועלו אצל אשתו להראות לה פניםלהראות לה פנים — לבקר אותה ולנחמה.
אמרו רבותינו זה אל זה: חבל לספינה שהלכה ולא נתנה מכסמכס — דמי מעבר, מס —
כלומר: הצדיק, ולא מל.
אמרה להן אשתו: יודעת אני מה אתם אומרים;
חייכם, לא עברה הספינה עד שעברה המכס שלה.
מיד נכנסה לתוך הקיטוןהקיטון — חדר השינה, והוציאה להם קופסאקופסא — תיבה קטנה שהיתה מילה שלו בתוכה, וסמרטוטיןוסמרטוטין — ובלואי בגדים מלאים דם כרוכין עליה.
וקראו עליה: נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ וגו׳(תהלים מז, י).
מהו מָגִינֵּי אֶרֶץ?
אמר הקדוש ברוך הוא: לזה אני נעשה מגינים.
כיצד?
אמר הקדוש ברוך הוא: לאברהם אמרתי לו: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל ואברכה וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ(בראשית יב, ב) — ואחר כך מל;
לכך כתיב: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ(בראשית טו, א).
וזה — לא הבטחתי אותו; לכך: מגינים הרבה.
מְאֹד נַעֲלָה — זה נתעלה מאד מאד מאברהם.
דבר אחר:
וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ.
אמר רבי שמואל פרגריטא בשם רבי מאיר:
למה הדבר דומה?
לבן מלכים שיצא לתרבות רעהלתרבות רעה — לדרך רעה.
והיה המלך משלח פידגוגופידגוגו — מחנכו, האומן הממונה עליו אחריו, ואמר לו: חזור בך, בני!
והיה הבן משלח ואומר: באילו פנים אני חוזר לך? מתבייש אני.
והיה אביו משלח ואמר לו: בני, יש אדם שמתבייש לחזור אצל אביו? ואם חוזר אתה — לא אצל אביך אתה חוזר?
כך הקדוש ברוך הוא משלח את ירמיהו אצל ישראל בשעה שחטאו, ואומר לו: לך אמור לבניי: חזרו בכם!
שנאמר: הָלֹוךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלִַם(ירמיה ב, ב) אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה(ירמיה ג, יב).
והיו ישראל אומרים לירמיהו: באילו פנים אנו חוזרין?
שנאמר: נִשְׁכְּבָה בְּבׇשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ(ירמיה ג, כה) כלימה.
והיה הקדוש ברוך הוא משלח ואומר להם: בניי, אם חוזרין אתם — לא אצל אביכם אתם חוזרין?
מניין?
כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹורִי הוּא(ירמיה לא, ט).
אמר רבי עזריה:
אמר לו הקדוש ברוך הוא: ירמיה, לך אמור להם:
חייכם, אני כופר בכם לעולם?
אתם אמרתם לי בסיני: מֵעַי הָמוּ עלי(שיר השירים ה, ד) — אף אני כך אומר לכם,
שנאמר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם וגו׳(ירמיה לא, כ).
על פי כתב יד פרמה, הספרייה הפלטינית 3122. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יח | מהו | מתו |
| יח | עונש | עונ |
| יח | רבנן | דרבן |
| יח | לפיכך | לפניך |
| יט | נחמני | — (הוספה) |
| יט | עושה | — (הוספה) |
| כ | אותו | אותן |
| כ | שאין | — (הוספה) |
| כ | אלוהות | אלותות |
| כא | אשת | — (הוספה) |
| כג | וַיֵּדַע אֱלֹהִים | — (הוספה) |
| כג | ורחמן | ורחמים |
| כד | שלשים | ג׳ |
| כד | בא | — (הוספה) |
| כד | אותו | אותם |
| כד | שלשים | שלשלם |
| כד | עשרים וחמשה ימים | שלשים יום |
| כד | חמשה ימים | יום |
| כד | שלשים ימים אחרים | לימים אחרת |
| כד | שמואל | — (הוספה) |
| כד | פידגוגו | פידגונו |
| כד | באילו | כאילו |
| כד | באילו | כאילו |
| כד | לכם | לך |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י פרמה, הספרייה הפלטינית 3122 |