מדרש

דברים רבה

פרשה ז: כי תבוא

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

פרשת והיה כי תבא אל הארץ

  1. אוהיה אם שמוע תשמעדברים כח, א
  2. בויקרא משה אל כל ישראלדברים כט, א
§§801§§

מדרש דברים רבה

דרשה א

והיה אם שמוע תשמע

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כׇּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ(דברים כח, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

אהעובר לפני התיבה מהו שיענה אמן — גדול אמן שישראל עונין

הלכה · ילמדנו · אמן — שבועה, קבלה ואמנה; העונה אמן, הנכנס לבתי כנסיות והשומע קול תורה בעולם הזה זוכה לכך לעתיד לבוא

הפרשה פותחת בשני פסוקים: ״והיה כי תבא אל הארץ״ (דברים כו, א) ו״והיה אם שמוע תשמעו״ — ״תשמעו״ כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן; בפסוק (דברים כח, א) ״תשמע״, ו״והיה אם שמע תשמעו״ הוא לשון דברים יא, יג. הדרשה על דברים כח, א, ובסוף הסעיף ״והיה אם שמוע תשמע לקול יי אלהיך״ (בפסוק ״בקול״).

״ויאמר אמן כן יעשה יי לי״ — בפסוק (מלכים א א, לו) ״ויאמר אמן כן יאמר יי אלהי אדני המלך״; במהדורת ליברמן ״אמן כי יעשה״. ״והשביע הכהן את האשה… ואמרה האשה אמן אמן״ — במדבר ה, כא–כב. ״ואמר כל העם אמן״ — דברים כז, טז ואילך.

בדפוס ההלכה מביאה את המשנה (ברכות ה, ד): ״כך שנו חכמים העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף, ולימדונו רבותינו ואם היה יכול לענות שלא תטרף דעתו יענה״ — בכתב היד אין המשנה, ו״מפני הטירוף״ בשאלה. בדפוס: ״קבלה מנין… אמנה מנין״; ״זוכה ליכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לעתיד לבא״; ״קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה״; ״הוו זהירים לשמוע דברי תורה״.

וְהָיָה כִּי תָבא אֶל הָאָרֶץ וגו׳(דברים כו, א).

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ(דברים כח, א) תשמעו וגו׳.

הלכה:

אדם מישראל שהיה עובר לפני התיבה, מהו שיהא מותר לו לענות אמן אחר הכהנים, מפני הטירוףהטירוף — בלבול הדעת (שמא יטעה בתפילתו)?

למדונו רבותינו:

אם היה יכול לענות שלא תבלבל דעתו — יענה.

למה?

שאין גדול לפני הקדוש ברוך הוא יותר מאמן שישראל עונין.

אמר רבי יהודה בר סימון:

אמן זה יש בו שלש אספליאותאספליאות — ערבויות, דרכי אישור והתחייבות: שבועה, וקבלה, ואמנה.

שבועה — שנאמר: וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה(במדבר ה, כא) וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן(במדבר ה, כב);

וקבלה מנין? — שנאמר: וְאָמַר כׇּל הָעָם אָמֵן(דברים כז, טז);

אמונה — שנאמר: וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן(מלכים א א, לו) יעשה יי לי.

דבר אחר:

אמר רבי יודן:

כל מי שעונה אמן בעולם הזה — זוכה לענות אמן לעתיד לבא.

אמר רבי יהושע בן לוי:

כל מי שנכנס בבתי כניסיות ובבתי מדרשות בעולם הזה — זוכה ליכנס בבתי מדרשות ובבתי כניסיות לעתיד לבוא.

מנין?

שנאמר: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶיךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה(תהלים פד, ה).

דבר אחר:

אמר רבי יודן:

כל מי ששומע בקולה של תורה בעולם הזה — זוכה לשמוע באותה הקול לעתיד לבוא,

שכתוב בו: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה(ירמיה לג, יא).

ואמר להו משה לישראל:

הואיל וכל מי ששומע לדברי תורה כך הוא מתרומםמתרומם — מתעלה, זוכה לגדולה בשני עולמות — הוו זהירין לשמוע תורה.

מנין?

ממה שכתוב בענין, שנאמר:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לקול יְיָ אֱלֹהֶיךָ.

תרגום לעבריתאספליאות ערבויות, דרכי אישור והתחייבות הטירוף בלבול הדעת (שמא יטעה בתפילתו) מתרומם מתעלה, זוכה לגדולה

חלק ב

פתיחתות

באַשְׁרֵי אָדָם שֹׁומֵעַ לִי לִשְׁקֹוד עַל דַּלְתֹותַי יוֹם יוֹם

פתיחתא ראשונה · המתפלל נכנס דלת לפנים מדלת, ואינו זז מבית הכנסת כמזוזה מן הפתח; מקבל פני שכינה ויוצא טעון ברכות

אַשְׁרֵי־אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי כִּי מֹצְאִי מצאי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְיָ(משלי ח, לד–לה)

״ותתפ[ל]ל״ — אותיות מסופקות במאגרים. ״ולא דיך״ — במאגרים ״ולא: דיך״; במהדורת ליברמן ״ולא דיך״.

בדפוס: ״אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת״; ״שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעתך ונותן לך שכר״ — בלי ״לכל פסיעה ופסיעה״; ״אמר רבי יהודה בר סימא״ (בכתב היד ״ב״ס״); ״אם תעשה כן״ — בדברי הקדוש ברוך הוא.

דבר אחר:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תשמעו(דברים כח, א).

הדא הוא דכתיב:

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁומֵעַ לִי וגו׳(משלי ח, לד).

אמר הקדוש ברוך הוא: אשריו של אדם בשעה ששמועותיו ליששמועותיו לי — שהוא שומע לי, ששמיעתו לדברי.

מהו לִשְׁקֹוד עַל דַּלְתֹותַי יוֹם יוֹם?

אמר הקדוש ברוך הוא:

אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת — לא תעמוד על פתח החיצון ותתפלל שם,

אלא הוי מתכוין ליכנס לפנים מדלתי.

לשקוד על דלתי אין כתיב כאן, אלא עַל דַּלְתֹותַי — שתי דלתות.

ולמה כן?

שהקדוש ברוך הוא מונה פסיעותיך, ולכל פסיעה ופסיעה נותן לך שכר.

מהו לִשְׁמֹור מְזוּזֹות פְּתָחָי?

אמר רבי יהודה בר סימון:

וכי יש מזוזה בבתי כניסיות?

אלא מה המזוזה אינה זזה מן הפתח — כך לא תהא זז מבתי כניסיות ומבתי מדרשות.

אם תעשה כן — דע שאתה מקבל פני שכינה.

מה כתיב אחריו?

כִּי מֹוצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְיָ(משלי ח, לה).

אמר הקדוש ברוך הוא: מי הוא זה שבא לבית הכנסת ולא מצא את כבודי שם?

אמר רבי איבו:

ולא עוד, אלא שאת עומד בבית הכנסת, והקדוש ברוך הוא עומד עליך.

מנין?

שנאמר: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל(תהלים פב, א).

אמר הקדוש ברוך הוא:

ולא דיך שאת מקבל פני שכינה בבית הכנסת, אלא שאת יוצא משם טעון ברכותטעון ברכות — עמוס ברכות.

מנין?

שנאמר: כִּי מֹוצְאִי מָצָא חַיִּים וגו׳.

הוי: וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וגו׳.

תרגום לעבריתששמועותיו לי שהוא שומע לי, ששמיעתו לדברי טעון ברכות עמוס ברכות

גלְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים

פתיחתא שנייה · התורה נמשלה בחמשה משקין; כשמן — תחילתה מר וסופה מתוק, ואורה לעולם; וישראל כשמן — אינם מתערבים, ועולים על כולם

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל־כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ(שיר השירים א, ג)

״ונתנך יי [אלהיך] עליון״ — ״אלהיך״ חסר בכתב היד, והושלם במאגרים ובמהדורת ליברמן כבפסוק (דברים כח, א). ״ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי״ — ויקרא כ, כו.

בדפוס: ״רבנן אמרי בחמשה דברים״; ״מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם״ — בכתב היד ״מה המים חנם לעולם, כך דברי תורה חנם לעולם״; ״הוא נעשה עליון על כולם… ונתנך יי אלהיך עליון על כל גויי הארץ״.

בדפוס: ״אמר רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי… אף אני שומע תפלתך״ — בכתב היד ״רבי הושעיה רבה בשם רבי אבא״; ״אמר רבי יהושע אמר רבי נחמן… זוכה לישב בין החכמים לעתיד לבא״ — בכתב היד ״רבי יהושע ברבי נחמיה״.

דבר אחר:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע(דברים כח, א).

הדא הוא דכתיב:

לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים(שיר השירים א, ג).

רבנין אמרי:

בחמשה דברים נמשלה התורה: במים, וביין, ובדבש, ובחלב, ובשמן.

במים מנין? שנאמר: הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם(ישעיה נה, א);

ביין: וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי(משלי ט, ה);

בדבש וחלב מנין? דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ(שיר השירים ד, יא);

שמן מנין? שנאמר: שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ.

מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק — כך הם דברי תורה:

אדם מצטער בהם מתחלה, ועושה בהם אחרית טובה,

שנאמר: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וגו׳(איוב ח, ז).

דבר אחר:

מה המים חנם לעולם — כך דברי תורה חנם לעולם;

מה השמן הזה אורה לעולם — אף דברי תורה אורה לעולם.

מה השמן הזה אינו יכול להתערב במשקין אחרים — אף ישראל אין יכולין להתערב באומות העולם.

מנין?

שנאמר: וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי(ויקרא כ, כו).

מה השמן הזה, אפילו את נותן אותו בכמה משקין — הוא עולה על כלם — כך הם ישראל עליונים על כל אומות העולם.

מנין?

שכך כתיב: וּנְתָנְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וגו׳.

דבר אחר:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע.

אמר רבי הושעיה רבה בשם רבי אבא:

אמר הקדוש ברוך הוא: אם שמעת למצוותי — אני שומע תפלתך.

אמר רבי יהושע ברבי נחמיה:

כל מי שבא לבית הכנסת ושומע דברי תורה — זוכה ליישב בין החכמים,

שנאמר: אֹזֶן שֹׁומַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין(משלי טו, לא).

חלק ג

גוף הדרשה

דלִשְׁמֹור לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מצותי — משל לשני אריסין

דרשת הפסוק · ״לשמור לעשות את כל מצותיו״ · הלומד ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר; משל לאריס שנוטע ומקצץ

״לשמור לעשות את כל מצותי״ — כך בכתב היד ובמהדורת ליברמן (פעמיים); בפסוק (דברים כח, א) ״מצותיו״. ״אמר רבי שמעון בן חלפתא״ — בכתב היד ״אר״ש בן חלפת׳״.

בדפוס: ״לשמור ולעשות את כל מצותי״; ״ואחד לא היה נוטע כל עיקר ולא מקצצן״; ״כך כל מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותה״.

לִשְׁמֹור לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מצותי(דברים כח, א).

אמר רבי שמעון בן חלפתא:

כל מי שלומד דברי תורה ואינו מקיים — עונשו חמור מאותו שלא למד כל עיקר.

למה הדבר דומה?

למלך שהיה לו פרדס, והכניס לתוכו שני אריסיןאריסין — חוכרים העובדים את השדה תמורת חלק מן היבול:

אחד היה נוטע אילנות ומקצץומקצץ — וקוצץ אותם (את האילנות),

ואחד לא היה נוטע אילנות ולא מקצצן.

על מי המלך כועס? לא על אותו שהיה נוטע ומקצץ?

כך מי שלמד דברי תורה ואינו מקיים אותן — עונשו חמור מאותו שלא למד כל עיקר.

מנין?

שנאמר: יֻוחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק(ישעיה כו, י) —

אבל אם למד ולא קיים — אינו נחנןנחנן — זוכה לחנינה.

הוי: לִשְׁמֹור לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל מצוותי.

תרגום לעבריתאריסין חוכרים העובדים את השדה תמורת חלק מן היבול ומקצץ וקוצץ אותם (את האילנות) נחנן זוכה לחנינה

הבָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה — ״בבואך״ ו״בצאתך״

דרשת הפסוק · ״ברוך אתה בעיר… ברוך אתה בבאך״ · שכר המצוות שבעיר ושבשדה; משה בביאתו לעולם קירב את בתיה בת פרעה וביציאתו את ראובן; אשרי שמיתתו כלידתו

״[א]מר רבי יהודה בר סימון״ ו״[ו]ברוך אתה בצאתך״ (השני) — אותיות מסופקות במאגרים. ״וברוך בצאתך״ (בסוף) — כך בכתב היד, בלי ״אתה״ שבפסוק (דברים כח, ו). ״יי ישמור צאתך ובואיך״ — תהלים קכא, ח.

בדפוס: ״חלה וציצית וסוכה ונר שבת״; ״וברוך אתה בצאתך זה משה ביצאתו מן העולם״; ״בפרקמטיא שלך״ (פעמיים) — בכתב היד ״מפרקמטיא… לפרקמטיא״; ״וכי אין אנו יודעין… אלא אשרי אדם שעת מיתתו כעת לידתו״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, וזאת הברכה ד: ״אל תקרי הברכה אלא הבריכה — מה ברכה מטהרת טמאים, אף משה מקרב רחוקים: להלן בתיה, וכאן ראובן — יחי ראובן ואל ימות״; כאן הדרשה על ״בבואך… בצאתך״ — בתיה בביאתו לעולם וראובן ביציאתו.

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה(דברים כח, ג).

אמר רבי יצחק:

בָּעִיר — בשכר מצוות שאתה עושה בעיר: חלה, וסוכה, ונר, ושבת;

וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה — בשכר מצוות שאתה עושה בשדה: לקט, שכחה, ופאה.

רבנין אמרי:

שתהא ברוך בעיר על ידי שנתברכת מן השדה, שנתנה הארץ את פירותיה.

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹואֶךָ(דברים כח, ו).

אמר רבי יהודה בר סימון:

המקרא הזה מדבר במשה.

בְּבֹואֶיךָ — זה משה: בביאתו לעולם קרב רחוקים — זו בתיה בת פרעה;

וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ — ביציאתו מן העולם קרב רחוקים — זה ראובן.

מנין?

שנאמר: יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹות(דברים לג, ו).

דבר אחר:

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹואֶךָ — מפרקמטיאמפרקמטיא — מן המסחר, מעסקי הסחורה שלך;

וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ — לפרקמטיא שלך.

ודוד מפרשה, שנאמר: יְיָ יִשְׁמׇור צֵאתְךָ וּבוֹאֶיךָ(תהלים קכא, ח).

דבר אחר:

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹואֶךָ — בביאתך לעולם;

וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ — ביציאתך מן העולם.

אמר רבי ברכיה:

כתיב: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת(קהלת ג, ב).

ואין אנו יודעין שעת היא שאדם נולד, ועת היא שאדם מת?

אלא: אשרי אדם שיהא שעת מיתתו כשעת לידתו —

מה בשעת לידתו נקינקי — נקי מחטא, אף בשעת מיתתו נקי.

הוי: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹואֶךָ וּבָרוּךְ בְּצֵאתֶךָ.

תרגום לעבריתמפרקמטיא מן המסחר, מעסקי הסחורה נקי נקי מחטא

ויִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב — שלש מפתחות

דרשת הפסוק · ״יפתח יי לך את אוצרו הטוב״ · מפתח תחיית המתים, העקרות והגשמים בידו של הקדוש ברוך הוא; ירידת גשמים שקולה כתחיית המתים, ואף משא ומתן והדגים מתברכים בה

״ויבא כגשם לנו ובמלקוש יורה ארץ״ — בפסוק (הושע ו, ג) ״כמלקוש״. ״מה כתיב קמיה: יחיינו מיומים״ — הושע ו, ב, שלפניו. ״פותח את ידיך״ — בפסוק (תהלים קמה, טז) ״את ידך״.

בדפוס: ״אמר רבי יונתן ג׳ מפתחות״ — בכתב היד בלי שם אומר; ״מה כתיב (אחריו) יחיינו מיומים״; ״רב יהודה בר יחזקאל בשעה שהיה רואה את הגשמים יורדים היה מברך יתפאר ויתגדל ויתברך שמו של מי שאמר והיה העולם שהוא ממנה אלף אלפים ורבי רבבות של מלאכים״; ״מכאן ועד הרקיע מהלך ת״ק שנה״.

יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם(דברים כח, יב).

מהו יִפְתַּח?

שלש מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא, ואין בריה שולטת עליהם — לא מלאך ולא שרףשרף — מין מלאך.

ואלו הן:

מפתח של תחיית המתים,

ומפתח של עקרות,

ומפתח של גשמים.

מפתח של תחיית המתים מנין? שנאמר: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם(יחזקאל לז, יג);

ומפתח של עקרות מנין? דכתיב: וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ(בראשית ל, כב);

ומפתח של גשמים — דכתיב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב וגו׳.

דבר אחר:

יִפְתַּח יְיָ לְךָ.

רבנין אמרי:

גדול ירידת גשמים, שהיא שקולה כתחיית המתים,

שנאמר: וְיָבא כַגֶּשֶׁם לָנוּ ובמלקוש יוֹרֶה אָרֶץ(הושע ו, ג).

מה כתיב קמיה?

יְחַיֵּינוּ מיומִיֹּםָ(הושע ו, ב).

לפיכך קבעוהקבעוה — קבעו את הזכרת הגשמים (בתפילה) בתחיית המתים, שהיא שקולה כנגדה.

דבר אחר:

יִפְתַּח יְיָ לְךָ.

אמר רבי אליעזר בן יעקב:

בשעה שהגשמים יורדין — אף משא ומתן מתברך,

שנאמר: לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וגו׳.

רבנין אמרי:

אף הדגים מתברכים.

אמרו רבותינו:

מעשה שתפסו דג אחד בעכו עד שלא ירדה הרביעההרביעה — הגשם הראשון של החורף,

והיו שמיןשמין — מעריכים (את משקלו) אותו שלש מאות ליטריןליטרין — ליטרות, יחידת משקל, ולא מצאו בו אלא מאתים.

אמר להם זקן אחד: אילו ירדה הרביעה — היו מוצאין בו יותר.

משירדה הרביעה תפסו דג אחר,

והיו שמין אותו מאתים ליטרין, ומצאו בו שלש מאות ליטרין.

הרי אף הדגים מתברכים.

דבר אחר:

יִפְתַּח יְיָ לְךָ — ראה כמה גדולה ירידת גשמים:

רב יהודה בר יחזקאל אמר:

בשעה שרואה את הגשמים היה מברך:

יתפאר, יתגדל, יתקדש, יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא, מי שאמר והיה העולם,

ממנה אלף אלפי אלפים ורובי רבבות של מלאכים על כל טיפה וטיפה שיורדת.

למה?

מיכן עד הרקיע חמש מאות שנה, והגשמים יורדין, ואין טיפה מתערבת בחבירתה.

דבר אחר:

גדולה היא ירידת גשמים, ששקולה כתחיית המתים.

כיצד?

בזו כתיב פתיחה ובזו כתיב פתיחה;

בזו כתיב יד ובזו כתיב יד;

בזו כתיב שירה ובזו כתיב שירה.

בתחיית המתים כתיב: בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, ובירידת גשמים כתיב: יִפְתַּח יְיָ לְךָ;

בתחיית המתים כתיב: הָיְתָה עָלַי יַד יְיָ(יחזקאל לז, א), ובירידת גשמים כתיב: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךָ(תהלים קמה, טז);

בתחיית המתים כתיב: יָרֹונּוּ יֹושְׁבֵי סֶלַע(ישעיה מב, יא), ובירידת גשמים כתיב: יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ(תהלים סה, יד).

תרגום לעבריתשרף מין מלאך קבעוה קבעו את הזכרת הגשמים (בתפילה) הרביעה הגשם הראשון של החורף שמין מעריכים (את משקלו) ליטרין ליטרות, יחידת משקל

זכל הטובות בזכותכם — יום ירידת גשמים

דרשת הפסוק · ״יפתח יי לך״ · הטל, המטר והשלום באים בזכות ישראל; רבן יוחנן בן זכאי לגוי: יום ירידת גשמים — יום שכולם שמחים

״מה כתיב אחריו: הריעו ליי וגו׳״ — בכתב היד ״(מזמור לתודה) הריעו לי׳י״, והמילים ״מזמור לתודה״ מחוקות במאגרים (ובמהדורת ליברמן בסוגריים); ״מזמור לתודה הריעו ליי כל הארץ״ הוא תהלים ק, א, ואילו המזמור שאחרי ״לבשו כרים הצאן״ (תהלים סה, יד) פותח ״הריעו לאלהים כל הארץ״ (סו, א), וכך בדפוס: ״מה כתיב אחריו מזמור הריעו לאלהים כל הארץ״.

״קלנדא סטרנליא קרטוסיס״ — חגי הגויים (Kalendae, Saturnalia, κράτησις — יום עליית הקיסר לשלטון); בדפוס ״קלנדה סטרגלים וקרטיסים״. בדפוס: ״מעשה בעובד כוכבים א׳ ששאל את ריב״ז״; ״וישם לך שלום בזכותך״.

דבר אחר:

יִפְתַּח יְיָ לְךָ(דברים כח, יב).

רבנין אמרי:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, כל הטובות שבאות לעולם — בזכותכם הם באות.

כיצד?

הטל אינו יורד אלא בזכותם — מנין? שנאמר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם(בראשית כז, כח);

המטר אינו יורד אלא בזכותן — מנין? שנאמר: יִפְתַּח יְיָ לְךָ;

אף השלום אינו בא אלא בזכותן — מנין? שנאמר: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם(במדבר ו, כו).

מעשה בגוי ששאל את רבן יוחנן בן זכאי

מעשה בגוי אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי.

אמר: לנו יש מועדות, ואתם יש לכם מועדות;

אנו יש לנו קלנדאקלנדא — חג ראש השנה הרומי (הקלנדות של ינואר), סטרנליאסטרנליא — חג סטורנוס הרומי בחודש דצמבר, קרטוסיסקרטוסיס — יום עליית הקיסר לשלטון — ואתם יש לכם פסח, עצרת וסוכות.

איזה יום שאתם ואנחנו שמחים?

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: זה יום ירידת גשמים,

שנאמר: לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וגו׳(תהלים סה, יד).

מה כתיב אחריו?

הָרִיעוּ(תהלים סו, א) ליי וגו׳.

תרגום לעבריתקלנדא חג ראש השנה הרומי (הקלנדות של ינואר) סטרנליא חג סטורנוס הרומי בחודש דצמבר קרטוסיס יום עליית הקיסר לשלטון

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
גאלהיך— (הוספה)

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147
§§802§§

מדרש דברים רבה

דרשה ב

ויקרא משה אל כל ישראל

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כׇּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכׇל עֲבָדָיו וּלְכׇל אַרְצוֹ(דברים כט, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147 §§cover-end§§

חלק א

ילמדנו

חהקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים — בקרייה ניתנה התורה

הלכה · ילמדנו · שלשה פסוקים כנגד האבות או כנגד משה, אהרן ומרים; השכינה נגלתה לכל ישראל פנים בפנים; משה מוסר את התורה בקרייה כשקיבלה

״הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים״ — משנה מגילה ד, ד. ״כי ביום השלישי ירד יי״ — שמות יט, יא. ״כה אמר יי אלי הקהל לי את העם״ — בפסוק (דברים ד, י) ״באמר יי אלי הקהל לי את העם״; ״ויקרא יי למשה״ — שמות יט, כ.

בדפוס: ״לימדונו רבותינו למה התקינו״; ״ראה הפחות בימי משה מה שלא ראה יחזקאל״ — בכתב היד ״ששפחות״ (וכך במהדורת ליברמן); ״אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם א׳״; ״כך אני מוסר לבניו בקרייה״.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל(דברים כט, א).

הלכה:

אדם מישראל שעומד לקרות בתורה, מהו שיהא מותר פחות משלש פסוקים?

כך שנו חכמים:

הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים(משנה מגילה ד, ד).

ולמה התקינו שלא לפחות פחות משלשה פסוקים?

כנגד אברהם, יצחק ויעקב.

דבר אחר:

כנגד משה, ואהרן, ומרים, שניתנה תורה על ידיהם.

אמר רבי הושעיא:

בוא וראה: ששפחות בימי משה היו רואות מה שלא ראה יחזקאל, גדול הנביאים —

בני אדם שדברה עמהם שכינה פנים בפנים,

שנאמר: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ עִמָּכֶם(דברים ה, ד).

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

מנין אתה אומר: אלו היו ישראל חסרין עוד אחד — לא היתה שכינה נגלית להם?

דכתיב: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד יְיָ וגו׳(שמות יט, יא).

מעשה ברבי, שהיה דורש בבית המדרש הגדול;

כשהיה מבקש ליכנס לדרוש, היה אומר: ראו אם נתכנסו כל הקהל.

ומהיכן את למד?

ממתן תורה, שנאמר: כה אמר יְיָ אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וגו׳(דברים ד, י).

דבר אחר:

רבנין אמרי:

את מוצא: כשנתן הקדוש ברוך הוא למשה את התורה — בקרייה נתנה לו,

שנאמר: וַיִּקְרָא יְיָ לְמֹשֶׁה וגו׳(שמות יט, כ).

אף משה, כשבא לשנות את התורה לישראל, אמר להם:

כשם שקבלתי את התורה בקרייה — כך אני מוסרה לכם בקרייה.

ממה שקראו בענין: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל.

חלק ב

פתיחתא

טבְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּון אִתָּךְ

פתיחתא · התורה שמלאכי השרת נתאוו לה ניתנה לישראל בזכותם; אימתי אתם בני — כשתקחו אמרי; השבח שבמדבר ונסי מצרים

בְּנִי אִם־תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ(משלי ב, א)

״ונות בית תחלק שלל״ — תהלים סח, יג; הדרשה קוראת ״נות״ כ״נוה״ (״הנוה שיש לך בעליונים״). ״המסות הגדולות״ — דברים כט, ב (וכן ז, יט).

בדפוס: ״לא תהא תורתי עליכם״; ״ומה הוא אומר… אמר לפניו רבונו של עולם הניה שיש לך בעליונים״; ״ואני צופן לכם שכר טוב לעולם הבא״; ״אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי״; ״אמר רבי כשהיו ישראל במדבר״ — בלי שם (בכתב היד ״רבי ברכיה״); ״והיו שורפים לפניהם את הנחשים״; ״והיו נרווחין עשרים ושלשה ימים בין מכה למכה״.

דבר אחר:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה וגו׳(דברים כט, א).

הדא הוא דכתיב:

בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּון אִתָּךְ(משלי ב, א).

מהו אִם תִּקַּח אֲמָרָי?

אמר רבי הונא בשם רבי אחא:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

בני, אל תהי תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרתבוגרת — נערה שעברה את גיל הנערות, והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמוצא.

מהו אִם תִּקַּח אֲמָרָי?

אם יהא לכם זכות — אתם מקבלים תורתי, שמלאכי השרת נתאוו לה ולא נתתי אותה להם.

מנין?

שנאמר: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּודוּן יִדֹּודוּן(תהלים סח, יג).

ומה היו אומרים?

וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל.

אמרו לפניו: רבונו של עולם, הנוההנוה — המשכן, מקום המגורים שיש לך בעליונים — אתה מחלק אותה לתחתונים?

הוי: אִם תִּקַּח אֲמָרָי — אם יהא זכות לכם.

מהו וּמִצְוֺתַי תִּצְפֹּון אִתָּךְ?

אמר רבי אבא בר כהנא:

אמר הקדוש ברוך הוא:

אתם צופנים לי תורה ומצוות בעולם הזה — ואני צופן לכם שכר טוב לעתיד לבוא,

שנאמר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵיאֶיךָ(תהלים לא, כ).

דבר אחר:

בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי.

אמר רבי יהודה בר שלום:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אימתי את נקרא בני? כשתקח אמרי.

למה הדבר דומה?

למלך שאמר לו בנו: סיימניסיימני — ציינני, הודע ברבים בתוך המדינה שאני בנך.

אמר לו אביו: מבקש אתה שידעו הכל שאתה בני?

לבוש פורפיראפורפירא — בגד ארגמן, לבוש מלכות שלי, ותן עטרה שלי בראשך — וידעו הכל שאתה בני.

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל:

מבקשים אתם שתהיו מסויימיםמסויימים — מצוינים, ניכרים שאתם בני? עסקו בתורה ובמצוות — והכל רואים שאתם בני.

דבר אחר:

אימתי אתם בני? משתקחו אמרי.

אמר רבי ברכיה:

כשהיו ישראל במדבר — היה מהלך עמוד הענן מלפניהם,

והיה עשן מערכה ועשן הקטורת עולה,

והיו שני זיקוקותזיקוקות — ניצוצות, להבות של אש יוצאין מבין שני בדי הארון, והיו שורפין את הנחשים ואת העקרבים.

והיו אומות העולם רואין אותם ואומרים: אלוהות אלו — כל תשמישןתשמישן — מעשיהם, כלי שימושם אינו אלא באש!

אמר להם משה: כל השבח הזה שעשה לכם הקדוש ברוך הוא — על ידי שקבלתם תורתו בסיני.

הוי: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל וגו׳.

הַמַּסּוֹת הַגְּדֹולֹות

אמר להם:

הוו יודעים: כל הנסים שעשה לכם הקדוש ברוך הוא — ראיתם בעיניכם;

במצרים עשה לכם ניסים ועיניכם רואות.

מנין?

שנאמר: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹולֹות וגו׳(דברים כט, ב).

מהו הַמַּסּוֹת? המכות ממסותממסות — ממיסות, מתישות את גופיהם של מצרים.

מהו הָאֹותֹות?

רבנין אמרי:

שהיו נרשמות בגופן: דם, צפרדעים, וכנים.

מהו וְהַמֹּופְתִים?

שהיו המכות מפתותמפתות — מטעות (שלא ישובו) אותם.

כיצד?

לשלשים יום היה המכה באה, והיה עושה שבעה ימים, והולכת לה;

והיו רווחים עשרים ושלשה יום בין מכה למכה — ולא היו חוזרין בהם.

הרי שהיו מפתות אותם.

תרגום לעבריתבוגרת נערה שעברה את גיל הנערות הנוה המשכן, מקום המגורים סיימני ציינני, הודע ברבים פורפירא בגד ארגמן, לבוש מלכות מסויימים מצוינים, ניכרים זיקוקות ניצוצות, להבות תשמישן מעשיהם, כלי שימושם ממסות ממיסות, מתישות מפתות מטעות (שלא ישובו)

חלק ג

גוף הדרשה וחתימה

יוְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת — ״מי יתן והיה לבבם זה להם״

דרשת הפסוק · ״ולא נתן יי לכם לב לדעת״ · ישראל שתקו כשאמר ״מי יתן״ ולא אמרו ״אתה תתן״; משה ביטל את גזרת ״ואשמידם״ ולא את ״לא תעבור״; אחד פדה ששים ריבוא, וששים ריבוא לא פדו אחד

״את מבקש לקיים — בטל סלח נא״ — הסופר מחק ״לבטל״ וכתב ״לקיים. בטל״ (במהדורת ליברמן הקריאה הראשונה: ״אם אעברה נא את מבקש לבטל סלח נא, את מבקש לקיים אעברה נא״). ״ואם סלח נא״ — השלמת מאגרים, ואותיותיה מסופקות; ״(את מבקש)״ שבתוכה מחוק. ״בטל״ (״בטל אעברה נא״) — בגליון כתב היד. ״[ו]ששים רבוא״ — הו״ו השלמת מאגרים (וכך במהדורת ליברמן).

״ויפתוהו בפיהם ולשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו״ — תהלים עח, לו–לז; בפסוק ״ובלשונם״. ״ויאמר יי סלחתי כדבריך״ — במדבר יד, כ. ״לא תעבור את הירדן הזה״ — דברים לא, ב (וכן ג, כז).

בדפוס: ״אמר רבי יהודה בן לוי… לחבר אחד קשה שראה עכנא אחת קשה… אמרו לו ולא את החבר״; ״שני דברים גזר הקדוש ברוך הוא אחד על ישראל ואחד על משה״; ״אמר לו הקדוש ברוך הוא משה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין״ — אינו בכתב היד; ״אמר רבי שמואל בר יצחק כיון שנטה משה למות״ — בכתב היד ״רבי שמואל בר נחמני״.

וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת(דברים כט, ג).

מהו וְלֹא נָתַן וגו׳?

אמר רבי יצחק:

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז),

אמר הקדוש ברוך הוא: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם(דברים ה, כו).

שמעו ישראל ושתקו.

אמר רבי יהושע בן לוי:

לחברלחבר — ללוחש נחשים קשה, שראה חכינאחכינא — נחש אחת קשה.

אמר: מי יוכל לחבורלחבור — להשביע בלחש את זו?

אמר לו: ולא אתה חבר? הכל ממך!

כך, כיון שאמר: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם — היה להם לומר: רבונו של עולם, אתה תתן!

לפיכך אמר להם משה: וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת.

דבר אחר:

מִי יִתֵּן.

אמר רבי מאיר:

מי גדול — הגנב או הנגנב? הנגנב, שהוא יודע שהוא נגנב ושותק.

כך כתיב: וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם ולשונם יְכַזְּבוּ לוֹ(תהלים עח, לו) וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ(תהלים עח, לז) —

כביכול הוא אומר: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם.

דבר אחר:

וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת.

אמר רבי שמואל בר נחמן:

בשביל עצמו אמר משה להם את הדבר הזה.

כיצד?

שני דברים גזר הקדוש ברוך הוא:

על ישראל, בשעה שעשו אותו המעשה — מנין? שנאמר: הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם(דברים ט, יד);

ואחד על משה, בשעה שביקש ליכנס לארץ ישראל — אמר לו הקדוש ברוך הוא: לֹא תַעֲבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה(דברים לא, ב).

ובקש משה מן הקדוש ברוך הוא לבטל את שניהם.

אמר: סְלַח נָא לַעֲוֺן הָעָם הַזֶּה(במדבר יד, יט);

ובטלה של הקדוש ברוך הוא ונתקיימה של משה,

שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ(במדבר יד, כ).

כיון שבא ליכנס לארץ ישראל, התחיל לומר: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה(דברים ג, כה).

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

כבר ביטלת את שלי וקיימת את שלך —

אני אמרתי: וְאַשְׁמִידֵם, ואת אמרת: סְלַח נָא, ונתקיים שלך;

ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

אם אֶעְבְּרָה נָּא את מבקש לקיים — בטל סְלַח נָא;

ואם 'סלח נא' את מבקש לקיים — בטל אֶעְבְּרָה נָּא.

אמר רבי יהושע בן לוי:

כיון ששמע משה כך, אמר לפניו:

רבונו של עולם, ימות משה ומאה כיוצא בו, ואל תנזק ציפורניוציפורניו — ציפורנו, קצה ציפורנו של אחד מהם.

אמר רבי שמואל בר נחמני:

כיון שנטה משה למיתה, ולא בקשו עליו רחמים שיכנס לארץ — כנס אותם, התחיל מוכיחן.

אמר להם: אחד פדה ששים רבוא בעגל, וששים רבוא לא היו יכולין לפדות לאדם אחד!

הוי: וְלֹא נָתַן יְיָ לָכֶם לֵב לָדַעַת.

אמר להם: אין אתם זכורין כל מה שהנהגתי אתכם במדבר?

שנאמר: וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹותֵיכֶם וגו׳(דברים כט, ד).

תרגום לעבריתלחבר ללוחש נחשים חכינא נחש לחבור להשביע בלחש ציפורניו ציפורנו, קצה ציפורנו

יאלֹא בָלוּ שַׂלְמֹותֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם — שאלות רבי אלעזר ברבי שמעון

דרשת הפסוק · ״לא בלו שלמתיכם מעליכם״ · הבגדים שהלבישו מלאכי השרת בסיני גדלו עמהם, הענן ליבנם ולא שרפם, ולא נגעה בהם רמה, וריחם מפעפע בכל העולם — מבארה של מרים

״וריח שלמותיך כריח לבנון״ — שיר השירים ד, יא; ״מעין גנים באר מים חיים״ — שם ד, טו.

בדפוס: ״אבל מה שהיה להן בתוך התיבות נתבלו״; ״כלי קורייס יצאו עם ישראל במדבר״ (וכך במהדורת ליברמן: ״[עם]״); ״הענן היה שף בהן״; ״אסיטון הזה אין מגהצין אותו אלא באש״; ״ממעין גנים״.

מהו לֹא בָלוּ שַׂלְמֹותֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם(דברים כט, ד)?

אמר רבי יוסי בר חנינא:

מה שהיה עליהם — לא בלו; אבל מה שהיה בתוך התיבות — בלו.

דבר אחר:

לֹא בָלוּ שַׂלְמֹותֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם.

שאל רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בן יוחאי, את רבי שמעון ברבי יוסי חמיו:

כלי קורייס יצאו ישראל במדבר?

אמר לו: אותם הבגדים שהיו עליהם — מה שהלבישו אותם מלאכי השרת בסיני; לפיכך לא בלו ולא נתבלו.

אמר לו: ולא היו גדלים, והיו הבגדים קטנים להם?

אמר לו: אל תתמה על זו — החלזוןהחלזון — רכיכה שקונכייתה גדלה עמה הזה, כשגדל, מלבושו גדל עמו.

אמר לו: ולא היו צריכין תכבוסתתכבוסת — כביסה?

אמר לו: הענן הזה שףשף — משפשף, מנקה בהם ומלבנן.

אמר לו: לא היו נשרפין מן הענן, שהוא אש?

אמר לו: אל תתמה — אסיטוןאסיטון — בד אסבסט, שמנקים אותו באש הזה אין מגהציןמגהצין — מנקים, מלבנים אותו אלא באור;

אף בגדיהם, שהיו מעשה שמים, והיה הענן שף בהם — ולא היה מזיקן.

אמר לו: ולא היו עושין מאכולותמאכולות — עש, תולעים האוכלות את הבגד?

אמר לו: במיתתן לא נגעה בהם רמה — בחייהם על אחת כמה וכמה!

אמר לו: ולא היה ריחן רע מכח הזיעה?

אמר לו: היו מתענגים בנאות דשאים של באר, והיה ריחן מפעפעמפעפע — מתפשט, נודף בכל העולם,

שנאמר: וְרֵיחַ שַׂלְמֹותַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן(שיר השירים ד, יא).

וכל השבח הזה מהיכן?

מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים(שיר השירים ד, טו).

תרגום לעבריתהחלזון רכיכה שקונכייתה גדלה עמה תכבוסת כביסה שף משפשף, מנקה אסיטון בד אסבסט, שמנקים אותו באש מגהצין מנקים, מלבנים מאכולות עש, תולעים האוכלות את הבגד מפעפע מתפשט, נודף

יבוָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם במדבר ארבעים שנה — ענותנותו של הקדוש ברוך הוא

דרשת הפסוק · ״ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר״ · וחתימה · אב משליך בנו המצער אותו, והקדוש ברוך הוא טען את ישראל ארבעים שנה; ״עד זקנה אני הוא״ — כשם שגידל אתכם בעולם הזה כך יגדל ויוקיר לעתיד לבוא

״ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה״ — כך בכתב היד (כלשון עמוס ב, י); בפסוק (דברים כט, ד) ״ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר״. ״בנוהג שבעולם״ (הראשון) — בכתב היד ״בנוג״, והה״א השלמת מאגרים. ״עד זקנה אני הוא״ — בפסוק (ישעיהו מו, ד) ״ועד זקנה״. ״שנה, שנתים, ושלש״ — בכתב היד ״שנה שנתים וג׳״ (וכך במהדורת ליברמן), ו״וג׳״ נפתח כמספר ולא כ״וגומר״, כדפוס ״ב׳ וג׳ שנים״.

בדפוס: ״אמר רבי יהודה בוא וראה״; ״מנין שנא׳ במדבר אשר ראית וגו׳״; ״דבר אחר אמר ר״ל… נשאן וגידלן שעשה אותן כאלוהות״; ״וכמה היא מניקה אותו ב׳ וג׳ שנים״; ״אמר לו הקדוש ברוך הוא בני חייכם״.

דבר אחר:

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם(דברים כט, ד) במדבר ארבעים שנה.

אמר רבי יהודה בר סימון:

בא וראה ענותנותוענותנותו — ענוותנותו, סבלנותו של הקדוש ברוך הוא:

בנוהג שבעולם, אדם יש לו בן והוא טוענוטוענו — נושאו — אם מצער אותו, מיד הוא משליכו;

כביכול, הקדוש ברוך הוא אינו כן:

אלא היו ישראל במדבר ארבעים שנה, והיו מכעיסין אותו — והוא טוענן.

מנין?

שנאמר: וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ(דברים א, לא).

אמר רבי שמעון בן לקיש:

מהו אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ?

נשאן וגדלן, עד שעשאן כאלוהות,

שנאמר: אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם(תהלים פב, ו).

אמר רבי שמעון בן יוחאי:

בנוהג שבעולם, אדם יש לו בן — נותנו לשפחה שתניקהו;

ואם אין לו שפחה — נותנו למניקה.

וכמה מניקה אותו? שנה, שנתים, ושלש.

כביכול, הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: עַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּול(ישעיה מו, ד).

חתימה

אמר להם הקדוש ברוך הוא:

חייכם, כשם שגדלתי אתכם בעולם הזה — כך אני מגדיל אתכם ומייקר אתכם לעתיד לבוא,

שנאמר: הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד וגו׳(ירמיה לא, כ).

תרגום לעבריתטוענו נושאו ענותנותו ענוותנותו, סבלנותו

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
יואם 'סלח נא'— (הוספה)
יו— (הוספה)
יבבנוהגבנוג

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
דברים רבהכ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147