מדרש
פרשה א: דברים
מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות
מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז
תוכן העניינים ↓פרשת דברים
מדרש דברים רבה (מהדורת ליברמן)
דרשה ג
רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה(דברים ב, ג)
בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147 §§cover-end§§
חלק א
ילמדנו
הלכה · ילמדנו · אין רצין בשבת; השבת חביבה, ניתנה זכר ליציאת מצרים; שכר כיבוד אב של עשו
״אין רצין להיות עמל בשבת״ — ״להיות עמל״ מסומן במאגרים כמשובש (״!…!״); ליברמן כבכתב היד. ״ראה לחבירו בשבת רץ בשבת״ — ליברמן מוחק את ״(בשבת)״ הראשון. ״יש בידו [מצוה] אחת״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן; ״מי שהוא עושה טובה״ — במאגרים ״(פור) עושה״, נמחק.
״וינח ביום השביעי״ — שמות כ, יא; ״ימים יצרו ולא אחד בהם״ — תהלים קלט, טז; ״ותתן להם ממלכות״ — נחמיה ט, כב; ״למכה מלכים גדולים״ — תהלים קלו, יז.
הדרשה מתחילה ב״הלכה״ בלי המלה, כדרך דרשות התנחומא שבכתב היד. בדפוס וילנא (דברים רבה א, טו) ההלכה ״אדם מישראל…״ ושכר כיבוד אב של עשו בנוסח אחר (״הראהו הקדוש ברוך הוא למשה אותו הר שהאבות קבורים בו״).
רַב לָכֶם סֹוב אֶת הָהָר הַזֶּה(דברים ב, ג).
מהו לרוץ בשבת?
כך שנו רבותינו:
אין רצין להיות עמל בשבת,
וכל מי שהוא רץ בשבת — מחלל את השבת,
שלא ניתנה השבת אלא לנוח בה.
אבינא ראה לחבירו בשבת רץ בשבת מפני הגשמים.
אמר לו: מי התירה בשבת, שאתה רץ בשבת?
את מוצא: חביבה השבת לפני הקדוש ברוך הוא יתר מן הכל.
למה?
שבו נח ממלאכתו כשברא עולמו,
שנאמר: וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו׳(שמות כ, יא).
ולכך בחרה מכל הימים,
שנאמר: יָמִים יֻוצָּרוּ וְלא אֶחָד בָּהֶם(תהלים קלט, טז) — וליחידו של עולם אחד בהם.
ואיזה זה יום שבחר בו?
אמר רבי לוי:
זה יום השבת;
ונתנה הקדוש ברוך הוא לישראל, שיהיו נחים בה ומתענגים בה, במאכל ובמשתה, בכסות נקיה.
ומפני מה נתן להם את השבת ואת המועדות?
זכר ליציאת מצרים, שעשה להם נסים:
שהוציאם ממצרים,
ונהגם ארבעים שנה במדבר,
ועשה מלחמתו,
וכבש כל אותן המלכים והעממים,
ונתן להם ארצם,
שנאמר: וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת(נחמיה ט, כב).
והיה מפיל לפניהם כל אומה, והיו יורשין את ארצם,
שנאמר: רְאֵה הַחִילֹּותִי תֵּת לְפָנֶיךָ(דברים ב, לא);
וכן הוא אומר: לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹולִים(תהלים קלו, יז).
וכיון שבאו להר שעיר, אמר הקדוש ברוך הוא למשה:
פורע גמולות אני — מי שהוא עושה טובה, אני פורע לו.
ועשו זה יש בידו מצוה אחת, שהיה מכבד את אביו;
אף על פי שהיה רשע, איני מקפח שכרו,
אלא אני פורע לו שכרו, ונותן לו שלוה בעולם הזה,
כדי שלא יהא לו פתחון פה לעולם הבא — שנטל בידו שכרו.
לכך אין אתם צריכין להתגרות בו.
למה? שכבד את אביו.
מנין?
ממה שקראו בענין, שנאמר: רַב לָכֶם סֹוב וגו׳.
חלק ב
פתיחתות
פתיחתא ראשונה · הקדוש ברוך הוא רואה את ביתו חרב ושותק; אל תתחר בעשו, ועתידין הענוים לירש ארץ
דּוֹם לַיְיָ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל־תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל־תִּתְחַר אַךְ־לְהָרֵעַ כִּי־מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְיָ הֵמָּה יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל־מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ־אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל־רֹב שָׁלוֹם(תהלים לז, ז–יא)
״ואת אין אתה שותק״ — בכתב היד ״{ואם}״ מחוק בידי הסופר, ובגליון ״ואת אין״; ליברמן ״ואם אתה שותק״. ״כענין״ — אות מסופקת במאגרים. ״עשה עצמך חלל על שמו״ — במאגרים ״על (שלו) שמו״, נמחק.
״עד אשר תשוב אף אחיך״ — בפסוק (בראשית כז, מד) ״חמת אחיך״; ״אף״ מסומן במאגרים כמשובש, וליברמן ״אף״. ״אל תתחר אף להרע״ — בפסוק (תהלים לז, ח) ״אך להרע״; מסומן במאגרים, וליברמן ״אף״. ״ויתענגו על רוב שלום״ — בפסוק (לז, יא) ״והתענגו״; מסומן במאגרים.
״וקוי יי יחליפו כח״ — לשון ישעיהו מ, לא; בתהלים לז, ט ״וקוי יי המה יירשו ארץ״, וליברמן מוחק ״(יחליפו כח)״. ״מדוע [דרך] רשעים צלחה״ — ירמיהו יב, א; ״דרך״ השלמת מאגרים. ״ויטרף לעד אפו…״ — עמוס א, יא; ״ועשיתי באף ובחמה נקם…״ — מיכה ה, יד; ״הוחילי לאלהים״ — תהלים מב, ו.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, יז — ״דום ליי והתחולל לו… צפה להקדוש ברוך הוא… אמר רבי תחליפא דקסרין… אם באו עליך יסורין קבל אותן בחילה… אל תתחר במצליח דרכו זה עשו… באיש עושה מזמות זה עשו שדן את בני אדם בערמה… והוא שואל אותו ואומר ובמה הרגתו״; כאן ״קבלם כחול״, ודברי הדיין בארמית.
דבר אחר:
רַב לָכֶם סֹוב(דברים ב, ג).
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתח:
דּוֹם לַיְיָ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ(תהלים לז, ז).
מהו דּוֹם לַיְיָ?
אלא הקדוש ברוך הוא רואה את ביתו חרב ושותק — ואת אין אתה שותק?
וְהִתְחוֹלֵל לוֹ — צפה לו,
כענין שנאמר: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים(תהלים מב, ו).
דבר אחר:
וְהִתְחוֹלֵל לוֹ — עשה עצמך חלל על שמו;
השתפך לפניו כחלל;
סדור לפניו מילי קטוליןמילי קטולין — דברי תחנונים (?).
דבר אחר:
וְהִתְחוֹלֵל לוֹ —
אמר רבי תחליפא קסריה:
אם באו עליך ייסורין — קבלם כחול.
אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ — זה עשו,
שנאמר: מַדּוּעַ(ירמיה יב, א) דרך רְשָׁעִים צָלֵחָה.
בְּאִישׁ עֹושֶׂה מְזִימּוֹת — אפותיסיסאפותיסיס — גזר דין, פסק הדיין:
לא קטלתלא קטלת — לא הרגת?? ובמה קטלתובמה קטלת — ובמה הרגת??
לא גנבת? ומן הוה עמך כדגנבתומן הוה עמך כדגנבת — ומי היה עמך כשגנבת??
הֶרֶף מֵאַף(תהלים לז, ח) —
אמר רבי יצחק:
הצדקת רבקה אמרה: עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ(בראשית כז, מה),
וכתיב: עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב אף אָחִיךָ(בראשית כז, מד).
והוא לא עשה כן, אלא: וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח(עמוס א, יא).
אף אני: וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה נָקָם אֶת הַגּוֹיִם(מיכה ה, יד).
אַל תִּתְחַר אף לְהָרֵעַ — כל מי שהוא מגרהמגרה — מתגרה, נופל.
כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן(תהלים לז, ט) — זה עשו;
וְקוֹיֵ יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ(ישעיה מ, לא) — אלו ישראל.
וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע(תהלים לז, י) —
אמר רבי מאיר:
עתידין להיות אומרים:
כאן פלטיןפלטין — ארמון שלו,
כאן תיאטרוןתיאטרון — בית מחזות שלו,
כאן היתה בימהבימה — במת השלטון שלו —
וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.
אמר רבי מאיר:
עתידין ישראל להיות ענוים,
שנאמר: וַעֲנָוִים ירְשׁוּ אָרֶץ(תהלים לז, יא) — אלו ישראל;
ויתענגו עַל רֹוב שָׁלוֹם.
רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון:
כדאי הוא אותו השלום שאמרתי לכם:
רַב לָכֶם סֹב.
פתיחתא שנייה · דוד ביקש לפרוע מרומי, ומשה ביקש לדעת את הקץ — ״רב לכם״
מִי יֹבִלֵנִי עִיר מָצוֹר מִי נָחַנִי עַד־אֱדוֹם(תהלים ס, יא)
״מי נחני״ — בכתב היד ״מי {י}נחני״, היו״ד מחוקה בידי הסופר; ליברמן ״מי ינחני״. ״את לה״ — במאגרים ״את-לה״. ״רב לתלמידיך״ — ליברמן ״לתלמידך״. ״רבנין אמרי״ (בסוף) — ליברמן ״רבנן אמרי״.
״וישם באדום נציבים״ — שמואל ב ח, יד; ״רב לך״ — דברים ג, כו.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, טז — ״מי יובילני עיר מצור זו רומי… עיר שהכל מבצרין אותה… מי יתן שאפרע ממנה אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד ויכול אתה לה… מי שכבר השליטני על אדום… יודע אני שידיך חדות וחרוצות ואני מבקש לרדות את עולמי בהם… וכבר משה רבך בקש להזדווג בהן ואמרתי לו רב לכם״ (״אמר רבי יהודה בר סימון״ שם על דברי הקדוש ברוך הוא לדוד).
רבי יהודה בר סימון פתח:
מִי יֹובִילֵנִי עִיר מָצוֹר(תהלים ס, יא) —
ואין לי עוד מבצרות?
מכל מקום, לית מדינה דלית להלית מדינה דלית לה — אין מדינה שאין לה ניחוסיס —
עיר שהכל מבצרין אותה.
רבנין אמרי:
לא ראשו של פסוק סופו, ולא סופו ראשו:
מִי יֹובִילֵנִי — מִי נָחַנִי —
מי יתן לי אפרע ממנו.
אמר לו: את להאת לה — אתה (יכול) לה??
אמר להם: מי שכבר נחני עד אדום,
שנאמר: וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִיבִים(שמואל ב ח, יד).
אמר דוד: מי יתן לי שאפרע ממנה!
אמר לו הקדוש ברוך הוא:
דוד, ידיך חדות וחרוצותחדות וחרוצות — חדות ומחודדות הן, ואני מבקש לרדותלרדות — לשלוט בהן את עולמי.
כבר משה רבך ביקש להזדווג להם, ואמרתי לו: רַב לָךְ(דברים ג, כו).
אינו אומר כאן אלא רַב לָכֶם(דברים ב, ג) —
רב לך, רב לתלמידיך.
אמר רבי יוסי בר חנינא:
כמה נפשו של משה עגומה עליו, שלא גלה הקדוש ברוך הוא לו סתומי ישראל ודניאל.
ביקש לידע אימתי הוא פורע ממנה,
ולא גלה לו, אלא אמר: רַב לָכֶם.
רבי שמלאי אמר:
כבר מזדווגין לו, וכמה משוכיןמשוכין — גוררים (בגלות) הוא עתיד למשוך מכם.
רבנין אמרי:
כמה הרוגין הוא עתיד להרוג מכם,
כמה צלובין הוא עתיד לצלוב מכם.
חלק ג
גוף הדרשה וחתימה
דרשת הפסוק · ״פנו לכם צפנה״ · הצפינו עצמכם מעשו ועסקו בתורה; ״צפוני״ — בית המקדש; נבוכדנאצר, טיטוס, גוג ומגוג, הגליות והמשיח באים מצפון
״וחללוה״ — אותיות מסופקות במאגרים. ״נכוסה״, ״כסוחה״ — בארמית, פירושי ״קרץ״. ״הכמה דתנינן״ = היך מה דתנינן. המשנה: טהרות א, ח (״מקרצות נושכות זו בזו״; כאן ״זו לזו״); במאגרים הציון ״טהרות א, ז״.
״והסיבותי פני מהם…״ — יחזקאל ז, כב; ״קרץ מצפון בא בא״ — ירמיהו מו, כ; ״ואמר אי אלהימו״ — דברים לב, לז; ״ושובבתיך וששאתיך״ — יחזקאל לט, ב; ״אמר לצפון תני…״ — ישעיהו מג, ו; ״העירותי מצפון ויאת״ — ישעיהו מא, כה.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, יט — ״מהו פנו לכם צפונה, אמר רבי חייא… הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו… ברחו לתורה, ואין צפונה אלא תורה, שנאמר יצפון לישרים תושיה״.
פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה(דברים ב, ג) —
רבי יודן אמר:
אם באת שעתו של עשו — הצפינו עצמיכם מלפניו,
שנאמר: פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה.
דבר אחר:
אם נזדווג לכם — עסקו בתורה,
שנאמר: יִצְפֹּון לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה(משלי ב, ז).
רבי יצחק אמר:
מזבח אחד יש לו, והוא עתיד לפגרולפגרו — להחריבו, לבטלו — ואתם באים להזדווג לו?
דבר אחר:
פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה —
צפון אחד היה לי ביניכם, זה בית המקדש, שהייתי נצפן עמכם בו, והוא עתיד להחריבו,
שנאמר: וַהֲסִיבּוֹתִי פָנַי מֵהֶם וְחִלְּלוּ אֶת צְפוּנִי וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ(יחזקאל ז, כב).
דבר אחר:
פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה —
עד עכשיו נבוכדנאצר עתיד לבא מצפון,
שנאמר: קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא בָא(ירמיה מו, כ).
מהו קֶרֶץ?
רבי אלעזר אמר: נכוסהנכוסה — שוחט.
דבר אחר:
קֶרֶץ — כסוחהכסוחה — קוצץ,
הכמה דתנינןהכמה דתנינן — כמו ששנינו: מקרצותמקרצות — חתיכות בצק שנקרצו נושכות זו לזו(משנה טהרות א, ח).
דבר אחר:
צָפֹונָה —
עתיד טיטוס הרשע ליכנס לתוכו ולהחריבו, ולגררולגרר — ולסחוב את הפרכת ולומר: אם יש כאן אלוה — יעמוד עליכם!
שנאמר: וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ(דברים לב, לז).
דבר אחר:
צָפֹונָה —
עד עכשיו גוג ומגוג עתיד לבא מצפון, שנאמר: וְשֹׁובַבְתִּיךָ וְשִׁשֵּׁאתִיךָ(יחזקאל לט, ב);
עד עכשיו הגליות עתידות לבא מצפון, שנאמר: אֹומַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל תִּכְלָאִי(ישעיה מג, ו);
עד עכשיו המלך המשיח עתיד לבא מצפון, שנאמר: הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת(ישעיה מא, כה).
דרשת הפסוק · ״ואת העם צו… אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו… וייראו מכם״ · לנהוג כבוד בעשו; אף על פי שהם שונאיכם — אחיכם הם; עסקו בתורה ויראו מכם
״אתם עוברין״ — בפסוק (דברים ב, ד) ״עברים״. ״אחיך [הוא]״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן. ״בשם רבי לוי״ — בכתב היד ״בש״ר לוי״.
״כדבר הזה תדברון אל עשו״ — בראשית לב, כ; ״אלה בני עשו״ — בראשית לו, יט; ״פחד ופחת ופח עליך״ — ישעיהו כד, יז; ״אמרו אחיכם שנאיכם״ — ישעיהו סו, ה; ״מחמס אחיך יעקב״ — עובדיה א, י; ״עד הגבול שלחוך… השיאוך יכלו לך״ — עובדיה א, ז; ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״ — דברים ד, טו.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, כ — ״ואת העם צו לאמר״ בדרשה אחרת (״יעבר נא אדני לפני עבדו״).
וְאֶת הָעָם צַו וגו׳(דברים ב, ד) —
רבי עזריה ורבי יונתן בר חגי ורבי יצחק בר מריון בשם רבי יוסי בר חנינא:
צוה לראשי דורות שיהו נוהגין בו כבוד,
שנאמר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו וגו׳(בראשית לב, כ) — בשררתובשררתו — בגדולתו, בשלטונו.
אַתֶּם עוברין — אתם עבורין, אינון דיוריןאינון דיורין — הם הדיירים (כאן).
אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו(בראשית לו, יט) — לפיכך: פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ(ישעיה כד, יז).
אַתֶּם עֹובְרִים — אֲחֵיכֶם:
אֵלֶּה בְנֵי עֵשָׂו — אף על פי שהם בני עשו, אחיכם הם.
ודכוותהודכוותה — וכיוצא בו: אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שֹׂונְאֵיכֶם(ישעיה סו, ה) — אף על פי שהם שונאיכם, אחיכם הם.
כיוצא בו: מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב(עובדיה א, י) — אף על פי שהוא קטלךקטלך — הורגך, אף על פי שהוא חומסך — אחיך הוא.
דבר אחר:
בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו —
אמר רבי אלעזר:
קצבה שנתתי לו — ישלם קצו, והכל באין ומזדווגין לו:
עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ(עובדיה א, ז) — מכאן ואילך הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ.
וְירְאוּ מִכֶּם —
אמר רבי אלעזר:
אוי להם לאזנים שכך הם שומעות!
ומה אם בשעה שיראו מכם — וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד,
בשעה שנהא אנו יראים מהם — על אחת כמה וכמה.
רבי יהושע בשם רבי לוי אמר:
מבקשים אתם שיראו מכם? עסקו בתורה,
כמה דתימרכמה דתימר — כמו שאתה אומר: וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁותֵיכֶם(דברים ד, טו).
דרשת הפסוק · ״אל תתגרו בם״ · הקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר, אף לא לעשו שכיבד את אביו; נסי נחלי ארנון והבאר
״אל תתגר בם״ — בפסוק ״אל תתגרו בם״; ״תתגר״ מסומן במאגרים, וליברמן ״אל תתגר״. ״ולא קם נביא [עוד] בישראל כמשה״ — השלמת מאגרים (דברים לד, י). ״שבתו[כן]״ — השלמת מאגרים, ליברמן ״(שבתו) [שבתוכן]״. ״בהר זה״, ״הקיף״ — אותיות מסופקות במאגרים.
המשנה: סוטה א, ז. ״וידעת היום והשבת אל לבבך״ — דברים ד, לט; ״קומו סעו ועברו את נחל ארנן״ — דברים ב, כד; ״ומשם בארה היא הבאר אשר אמר יי״ — במדבר כא, טז; ״אז ישיר ישראל״ — במדבר כא, יז.
אַל תתגר בָם(דברים ב, ה).
זה שאמר הכתוב:
פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַיְיָ(משלי טז, יא).
אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו של אדם,
אלא במדה שאדם מודד בה מודדין לו(משנה סוטה א, ז).
אמר רבי אלעזר בשם רבי הושעיא:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: איני מקפח שכר כל בריה.
חייך, אתה העדת עלי ואמרת: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹותָ אֶל לְבָבֶךָ(דברים ד, לט);
אף אני מעיד עליך ואומר: וְלֹא קָם נָבִיא(דברים לד, י) עוד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה —
להודיע שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה.
אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה:
אפילו הרשעים שהם עושין מצוה, אם עושין תשובה — אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרן.
את מוצא בעשו: אף על פי שהיה רשע, לא קפח הקדוש ברוך הוא שכרו, שכיבד את אביו.
ומה פרע לו הקדוש ברוך הוא? נתן לו שלוה בעולם הזה.
ותדע לך:
שבשעה שהיו ישראל נכנסין לארץ, והיו עושין עם כל אומה ואומה מלחמה ונוצחין להם —
וכיון שבאו להתגרות עם עשו, לא הניחן הקדוש ברוך הוא.
אמר להם: צריך אני לפרוע לו כבוד שכיבד לאביו — רַב לָכֶם(דברים ב, ג).
וכשהיה משמש לאביו — היה משמשו בכבוד.
ולא שמש אדם את אבותיו וכבדן כשם שכבד עשו לאביו:
שכשהיה נכנס לשמש את יצחק אביו, היה לובש בגדים נאים ונכנס לשמשו בהם.
לכך זכה למלכות.
אמר להם: קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹון(דברים ב, כד).
ומה טיבן של נחלי ארנון?
אלו שני ההרים שהיו מימות עולם זה כנגד זה:
ואדם עומד בהר זה, וחברו עומד בהר השני — ומשיחיןומשיחין — ומשוחחים זה עם זה;
ואדם מהלך שני מילין עד שהוא יורד לתחתיתו של הר הראשון,
ושני מילין באמצע,
ושני מילין בהר שני —
נמצאו ששה מילין בין זה לזה.
ובאחד יש בו מערות מצד זה,
והשני יש בו דדיןדדין — בליטות (כנגד המערות) מכוונין כנגד פתחי המערות;
וברייתן מימות העולם.
מה עשו האמוריים?
הלכו הגבורים שלהם וישבו להם במערות.
אמרו: כשירדו ישראל לתוך הנחל הזה — אנו יורדין עליהם, ואינן מרגישין בנו,
עד שאנו באים עליהם מאחריהם ומכלין אותם, וישראל אינן יודעים.
אמר הקדוש ברוך הוא: שלא יהו ישראל מתייגעין עליהם, עולין ויורדין —
הקיף הקדוש ברוך הוא את ההרים זה לזה,
ונכנסו אותן ההרים לתוך המערות, וריצצווריצצו — ומחצו כל הגבורים שבתוכן;
ועברו ישראל, ולא ידעו מה נעשה להם;
וחזרו ההרים למקומן.
וישראל משעברו — אמר הקדוש ברוך הוא: ולא אודיעם מה נסים עשיתי להם?
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
נתת פת לתינוק — הודע לאמו.
הבאר ירדה לה וישבה בנחל זה,
והיתה מתגברת ועולה, והוציאה את כל ההרוגין שבמערות, והיו צפין על פני המים.
וישראל מבקשין את הבאר ולא היו מוצאין אותה;
הסבו פניהם וראו אותה, וראו שם הרוגין שאין להם חקר ומספר.
וכן הוא אומר: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִיא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְיָ(במדבר כא, טז).
והלא כבר יש לה עמהם ארבעים שנה, ומהו בְּאֵרָה?
אלא שהיו גדולים הנסים שנעשו להם על ידי הבאר — משנעשה להם על הים.
אותה שעה פתחו ישראל את פיהם ואמרו שירה,
שנאמר: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל(במדבר כא, יז).
דרשת הפסוק · ״רב לכם״ · ״ונעבר מאת אחינו בני עשו״ · שמרו נפשיכם מעשו; עד שתגיע שעת האבן שנגזרה; כשנקיים את התורה — בנה של מואבית בא
״תדע״, ״שתגיע״ — אותיות מסופקות במאגרים. ״[עכשו]״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן. ״אלותיה״ (פעמיים) — בכתב היד ״א{יי}לותיה״ ו״א{י}לותיה״, היו״דים מחוקות בידי הסופר; ליברמן ״אילותיה״. ״נעצו[ר]״ — השלמת מאגרים; ליברמן ״(נעצו) [נעצור]״. ״משתעבדין בנו״ — ליברמן ״בכן״.
״מדרך הערבות״ (בראש הדרשה) — בפסוק (דברים ב, ח) ״מדרך הערבה״, וכך בהמשך. ״כי הנני קורא לכל משפחות ממלכות צפונה״ — ירמיהו א, טו; ״מצפון תפתח הרעה״ — שם א, יד; ״חזה הוית עד די התגזרת אבן״ — דניאל ב, לד; ״פורה דרכתי לבדי״ — ישעיהו סג, ג; ״זכור יי לבני אדום…״ — תהלים קלז, ז; ״הנה כתובה לפני…״ — ישעיהו סה, ו; ״כל אשר דבר יי נעשה ונשמע״ — שמות כד, ז.
דבר אחר:
רַב לָכֶם(דברים ב, ג) —
תדע לך היאך הקדוש ברוך הוא מצוה על עשו.
ראה מה כתיב: אַתֶּם עֹובְרִים(דברים ב, ד) —
תנו דעתכם שלא תזדווגו להם, שמרו נפשיכם.
אמר רבי אלעזר:
מה אם בשעה שהיתה שכינה ביניהן, ורואין כל אותו הכבוד — המן והבאר, וענני כבוד מנהיגין אותם —
אמר להם: אַתֶּם עֹובְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם;
על אחת כמה וכמה עכשו, שאנו נתנין בכל השעבוד הזה הקשה, והם משעבדין בנו — שנשמור עצמינו מהם.
דבר אחר:
פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה — הסתכלו, שעד עכשיו הוא עתיד לבא ולהחריב בית המקדש.
דבר אחר:
פְּנוּ לָכֶם צָפֹונָה — ועד עכשיו יש לממלכות לבא מצפון ולהחריב בית המקדש,
שנאמר: כִּי הִנְנִי קֹורֵא לְכׇל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה וגו׳(ירמיה א, טו),
מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה(ירמיה א, יד).
אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל(דברים ב, ה) —
עד שתגיע שעה שאמר דניאל: חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן וגו׳(דניאל ב, לד).
דבר אחר:
עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל — עד פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי(ישעיה סג, ג).
אמרו ישראל:
רבון העולמים, לא תשכח ערירהערירה — הריסה (מלשון ״ערו ערו״) שעשו בביתיך,
שנאמר: זְכֹור יְיָ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹומְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ(תהלים קלז, ז).
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
חייכם, איני שוכח — שכל מה שעשו בביתי אני כותב לפני,
שנאמר: הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׁה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי(ישעיה סה, ו).
וַנַּעֲבֹור מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו(דברים ב, ח) —
אמר רבי יוסי בן חנינא:
מי גרם שלא יפלו בני עשו בידנו?
מִדֶּרֶךְ הערבות וגו׳ — שלא הלכנו בדרכים הערבות של הקדוש ברוך הוא;
מֵאֵילַת — שלא קיימנו אלותיהאלותיה — אלותיה (שבועותיה וקללותיה) ושבועתיה של תורה;
וּמֵעֶצְיֹון גָּבֶר — דעצינן לגיברא דעלמאדעצינן לגיברא דעלמא — שהערמנו כלפי גבורו של עולם, דאמריןדאמרין — שאמרנו: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע(שמות כד, ז) — ולא עבדיןולא עבדין — ולא עשינו.
וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹור — נשתעבדנו למלכיות.
רבנין אמרי:
אימתאי אין בני עשו משתעבדין בנו?
מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה — כשנלך בדרכים הערבות של הקדוש ברוך הוא;
מֵאֵילַת — כשנקיים אלותיה ושבועתיה של תורה.
כך: נעצור יצרא בישא קודם יצרא טבאיצרא בישא קודם יצרא טבא — את היצר הרע בפני היצר הטוב.
ואם עשינו כן — וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹור דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:
מיד בנה של מואבית בא מלך — זה מלך המשיח.
אמר הקדוש ברוך הוא: צמחא טבא מיניהצמחא טבא מיניה — צמח טוב (יוצא) ממנו, ואתון מתגריןואתון מתגרין — ואתם מתגרים (בו), וליה מהני ידךוליה מהני ידך — ובו תשלח ידך??
דרשת הפסוק · ״ויאמר יי אלי ראה החלתי״ · משה וישראל נבהלו מסיחון ועוג, והקדוש ברוך הוא הפיל את שרם; בני קרח: לא בחרבם ירשו ארץ
״ממי את מתירא״ — ״[מתירא]״ (הראשון) השלמת מאגרים, וכן בליברמן. ״כי בידך נתתיו״ — בפסוק (במדבר כא, לד) ״כי בידך נתתי אתו״; ״נתתיו״ מסומן במאגרים, וליברמן ״נתתיו״. ״ויתנהו יי אלהינו בידינו״ — בפסוק (דברים ב, לג) ״לפנינו״; מסומן במאגרים, וליברמן ״בידינו״.
״מהו״ — במאגרים ״מ(י)הו״. ״ספרו״, ״הורשת״ — אותיות מסופקות במאגרים. ״ועוד הורשתם את הארץ״ — ליברמן ״הורשת״. ״כי לא בחרבם ירשו ארץ״ — תהלים מד, ד; ״אתה ידך גוים הורשת״ — מד, ג.
וַיֹּאמֶר יְיָ רְאֵה הַחִילֹּותִי(דברים ב, לא).
זה שאמר הכתוב:
אֱלֹהִים בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ וגו׳(תהלים מד, ב),
וכתיב: כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ(תהלים מד, ד).
את מוצא:
כשהיה משה וישראל מבקשין לעשות מלחמת סיחון ועוג,
היו רואין את האמוריים ואת מלכיהם, ואימה נופלת עליהם, והיו מתחלחלין מן היראה.
למה?
שהיו רואין את סיחון, שהיה גבור, והכל משיחין בגבורתו.
ולמה נקרא שמו סיחון?
שהיה מתמללמתמלל — מדובר בו, נודע בעולם שהיה גבור,
שהיה יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ.
והיו רואין את עוג ואת גבורתו, והיה לבם נופל.
וראו אותו משה וישראל ונרתעו, והיו אומרים: יכולין אנו להלחם כנגד אלו?
יהי שמו מבורך — מה עשה הקדוש ברוך הוא?
כיון שראה את משה מתירא, אמר: ממי את מתירא? מזה? אל תתירא ממנו!
שנאמר: וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹותוֹ(במדבר כא, לד).
כבר נחתם גזר דינם; כבר השר שלהם הפלתי לפניך:
כִּי בְיָדְךָ נתתיו.
כיון שראה משה כך, אמר להם לישראל:
ראיתם נסים שעשה לנו הקדוש ברוך הוא — היאך יצא סיחון כנגדנו, והיאך נתנו הקדוש ברוך הוא בידינו:
וַיֵּצֵא סִיחֹון לִקְרָאתֵינוּ(דברים ב, לב) — וַיִּתְּנֵהוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ(דברים ב, לג) בידינו.
אמרו בני קרח:
רבון העולמים, כל אותן הנסים שנעשה לנו — לא בכחן ולא בזרועם ירשו את הארץ;
אתה הוא שעשית להם כל אותן הנסים.
והם לא היו כפויי טובה שלא להודות לך;
אלא מהו אֱלֹהִים בְּאׇזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּועַל פָּעַלְתָּ?
שתי פעולות פעלת: נלחמת בשונאי אבותינו, ועוד הורשתם את הארץ,
שנאמר: אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ(תהלים מד, ג),
וכתיב: כִּי לֹא בְחַרְבָּם.
מהו כִּי רְצִיתָם?
אמרו בני קרח:
רבון העולם, ולא בקשת להסתכל בכל מה שעשו ושהכעיסוך, ולא היו כדייןכדיין — ראויים לנסים הללו;
אלא אתה הוא שבקשת לעשות עליהם צדקה — כִּי רְצִיתָם.
דרשת הפסוק · ״ונפן ונעבר״ · עוג לעג למשה, ישב בין שני הפורגין וגלגל הר על ישראל, ומשה סמכו בצרור; דוד שבח ״למכה מלכים גדולים״
״[וראה את עוג]״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן. ״אל תירא אותו״ — דברים ג, ב (וכן במדבר כא, לד). ״בהלל גדול״ — במאגרים ״בהלל-גדול״.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, כד — ״תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ… עוג היה תולש הר וזורק על ישראל ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו״.
וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹור(דברים ב, ח).
כיון שבאו משה וישראל לעשות מלחמה עם סיחון ועוג — ראה אותו משה ונבעתונבעת — ונבהל.
והיה עוג רואה למשה, והיה שוחק ומלעיגומלעיג — ולועג אותו, וכן סיחון.
והיו אומרים: אלו נלחמים כנגדינו?
הרי אני תולש הר וזורק עליהם, וקוברן במקומן!
והיה באדרעי, בתוך החומה, שני פורגיןפורגין — מגדלים עומדין משני צדי פתחה של עיר.
ראה אותן מבערב, והיה שוקדשוקד — ער ומתבונן ומחשב כל הלילה היאך לכבשן שחרית עליהם,
עד שלא תהא עינו של אדם רואה יפה.
השכים עוג ועמד בפתח המדינה לראות את משה.
ומשה תולה את עיניו, וראה את עוג יושב בין שני הפורגין,
וסבור: שמא סתמו את הפתח.
וכיון שהאיר — ראו אלו את אלו.
והיה עוג מגלגל הר, שירד על משה ועל ישראל לקוברן;
ומשה נוטל צרור, וזורק תחת אותו ההר המתגלגל, וסומך עליו.
והיה רואה משה את גבורתו ומתירא.
מיד קפץ עליו הדבר, ואמר ליה: אַל תִּירָא אֹותוֹ(דברים ג, ב).
וכיון שראה דוד שנפלו סיחון ועוג לפני ישראל, וירשו את ארצם —
שבח להקדוש ברוך הוא ואמר לפניו:
רבונו של עולם, כל מה שעשית עם אבותינו — בחסד עשית עמהם.
וכן הוא אומר בהלל גדול: לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹולִים(תהלים קלו, יז).
דרשת הפסוק · ״ונפן ונעל״ · ״בך״ — בתורה שהיא עשרים ושתים אותיות; אילולי ששיתף הקדוש ברוך הוא שמו בישראל לא היו עומדים; משל השלשלת
פתיחת הדרשה ״[דבר אחר: ונפן ונעל]״ (דברים ג, א) — במאגרים בסוגריים מרובעים ובסימני ספק, ובליברמן ״[ד״א ונפן ונעל]״: אינה בכתב היד.
״סיני״ — אות מסופקת במאגרים. ״יי בם סיני בקדש״ — בפסוק (תהלים סח, יח) ״אדני בם סיני בקדש״, וכך בדרשה (״מהו אדני״). ״שהיה לו״ — בכתב היד ״שה״ל״. ״דיפלומיטרין״ — כך בכתב היד ובליברמן.
״לו עמי שומע לי… כמעט אויביהם אכניע״ — תהלים פא, יד–טו; ״ומה תעשה לשמך הגדול״ — יהושע ז, ט; ״אם עונינו ענו בנו״ — ירמיהו יד, ז; ״ואתה בקרבנו יי״ — שם יד, ט; ״כי אתם המעט״ — דברים ז, ז; ״ובשמך נקרא״ — תהלים פ, יט.
מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ביום השמיני עצרת י — ״אין אנו יודעין במה לשמוח… נגילה ונשמחה בך… אמר רבי יצחק: בעשרים ושתים אותיות שהכתבת לנו בתורתך: ב׳ — תרי, כ׳ — עשרים״; כאן הדרשה על ״בך צרינו ננגח״ (תהלים מד, ו), באותו ייחוס.
דבר אחר: ונפן ונעל.
זה שאמר הכתוב:
בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ(תהלים מד, ו).
אמר רבי יצחק:
בְּךָ — בתורה שהיא עשרים ושתים אותיות:
ב׳ — תריתרי — שתים, כ׳ — עשרים.
בשעה שישראל עוסקים בתורה — שונאיהם נופלין לפניהם.
וכן הוא אומר: לוּ עַמִּי שֹׁומֵעַ לִי(תהלים פא, יד),
וכתיב: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ(תהלים פא, טו).
בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ —
אילולי ששתף הקדוש ברוך הוא שמו בישראל, לא היו יכולין לעמוד בין האומות,
שנאמר: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל(דברים ו, ד).
כשם ששיתף שמו במלאכיו: יי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ(תהלים סח, יח).
מהו אֲדֹנָי סִינַי בַּקֹּדֶשׁ?
ששיתף שמו בהם — מיכאל, גבריאל;
אלולי כן, לא היו יכולין לעמוד.
לכך הם אומרים: לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד(תהלים קטו, א) — ועשה עמנו.
וכן את מוצא ביהושע: כשנפלו בעי, ואמר: וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל(יהושע ז, ט).
וכן ירמיה אומר: אִם עֲוֺנֵינוּ עָנוּ בָנוּ(ירמיה יד, ז),
וכן הוא אומר: וְאַתָּה בְקִרְבֵּינוּ יְיָ(ירמיה יד, ט).
הוי: אלולי ששיתף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם, לא היו יכולין לעמוד.
למלך שהיה לו דיפלומיטריןדיפלומיטרין — תיבה לשמירת כתבים, והיה לו מפתח קטן.
מה עשה המלך?
עשה שלשלת של זהב ונתנה בו, כדי שלא יאבד.
כך אמר הקדוש ברוך הוא:
ישראל מעט הם — שנאמר: כִּי אַתֶּם הַמְעַט(דברים ז, ז) —
וכדי שלא יתבלעו בין האומות, שיתף שמו עמהם.
הוי: וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא(תהלים פ, יט) — שהקדוש ברוך הוא עושה מלחמתם של ישראל.
שכן את מוצא במלחמת האמורי:
אילולי שהתחיל הקדוש ברוך הוא במלחמה — לא יכלו להם ישראל.
דרשת הפסוק · ״ראה החלתי תת לפניך את סיחן״ · אין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה עד שפורע משרה; משה בקש שלום מסיחון; מיתתם של האמוריים וכיבוש יעזר
״ועל מלכי האדמה באדמה״ — בפסוק (ישעיהו כד, כא) ״על האדמה״. ״נבוכדנאצר״ (בפסוק דניאל ד, כח) — במסורה ״נבוכדנצר״. ״אבל בכסף תשבירני״ — בפסוק (דברים ב, כח) ״אכל בכסף״; ״אבל״ מסומן במאגרים, וליברמן ״אבל״. ״דרך המלך נלך״ — במדבר כ, יז (אל מלך אדום; אל סיחון, במדבר כא, כב: ״בדרך המלך״).
״בא אחד״ — אות מסופקת במאגרים, ליברמן ״אחר״. ״הוא [ו]עוג״ — השלמת מאגרים; ליברמן ״(עוג) [ועוג]״. ״אמרו״ — במאגרים ״אמ{׳}רו״. ״כמוקסות״ — מסומן במאגרים (״כמו!קס!ות״), וליברמן ״כמוקסות״. ״עומדין״ — במאגרים ״עומדי?ם/ן?״.
״וגם את הצרעה ישלח יי בם״ — בפסוק (דברים ז, כ) ״ישלח יי אלהיך בם״. ״יפקד יי על צבא המרום במרום״ — ישעיהו כד, כא; ״החל רש״ — דברים ב, כד; ״ואשלח מלאכים ממדבר קדמות… דברי שלום״ — ב, כו; ״כי תקרב אל עיר להלחם״ — כ, י; ״ולא נתן סיחן את ישראל״, ״ויאסף סיחן את כל עמו״ — במדבר כא, כג; ״ויכהו ישראל לפי חרב״ — כא, כד; ״וישלח משה לרגל את יעזר״ — כא, לב; ״ויפנו ויעלו״ — כא, לג; ״ופנית בבקר״ — דברים טז, ז.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, כב — ״לאסור מלכיהם בזיקים… שאין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה עד שפורע משרו תחלה… ואף סיחון ועוג… ראה שהפלתי שר שלהן״ (שם הדוגמה פרעה ושר מצרים, וכאן נבוכדנאצר).
רְאֵה הַחִילֹּותִי תֵּת לְפָנֶיךָ(דברים ב, לא).
זה שאמר הכתוב:
לֶאְסֹור מַלְכֵיהֶם בְּזִיקִּים(תהלים קמט, ח) — אלו המלאכים שלהם.
שאין הקדוש ברוך הוא פורע מאומה עד שהוא פורע מן שרה תחלה,
שנאמר: יִפְקֹוד יְיָ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם(ישעיה כד, כא),
ואחר כך עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה באדמה.
וכן את מוצא בנבוכדנאצר: בשעה שפרע ממנו — פרע משרו תחלה,
שנאמר: עוֹד מִלְּתָא בְּפֻום מַלְכָּא קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל(דניאל ד, כח).
מהו קָל?
אמר רבי יהושע בר אבירם:
שרו של נבוכדנאצר — קל היה שמו, והפילו הקדוש ברוך הוא מן השמים,
שנאמר: קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל.
ואחר כך פרע מן נבוכדנאצר,
שנאמר: לָךְ אָמְרִין נבוכדנאצר מַלְכָּא מַלְכוּתָא עֲדָת מִינָּךְ.
ואף במלחמת האמורי — פרע משרו תחלה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
נטל לשרו ואסרו, והשליכו לפני משה, ואמר לו: רְאֵה הַחִילֹּותִי תֵּת לְפָנֶיךָ.
אף על פי שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הָחֵל רָשׁ(דברים ב, כד) — משה לא עשה כן,
אלא: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים(דברים ב, כו).
אף על פי שאמר לו: לך עשה מלחמה — בקש שלום,
שכן כתוב בתורה: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם וגו׳(דברים כ, י).
לכן שלח אל סיחון דברי שלום,
שנאמר: וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת —
מדברים שקדמו לתורה, מדבריו של הקדוש ברוך הוא.
לכך נאמר: דִּבְרֵי שָׁלוֹם.
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ(דברים ב, כז) —
כשם ששלח אל מלך אדום דברי שלום, שלא להזיקו.
אבל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּירֵנִי(דברים ב, כח) — ומה שדרכם ליטול חנם, אנו נותנין דמיהם.
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ(במדבר כ, יז);
ובמקום אחר הוא אומר: עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן(דברים ב, כט).
למה הדבר דומה?
לשומר שנטל שכרו להיות שומר גפן או תאנה.
בא אחד ואמר לו: עבור מאותו המקום, שאני בא ובוצר את הגפן.
אמר לו: כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמור את הגפן — ואתה בא לבצור אותה?
כך היה סיחון נוטל שכר מכל מלכי ארץ כנען, והיו לו מעלין מס,
שהיה שולט על כולן, שהוא היה ממליך אותן, והוא היה שקול כנגד כולן — הוא ועוג.
אמרו להם ישראל: תנו לנו מקום שנעבור בארצכם, ונלך ונכבוש לאותן המלכים שהיה שולט עליהם —
שהיה משמרן מפני ישראל, שלא יעברו עליהם.
אמרו להם ישראל: עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹור אֶת הַיַּרְדֵּן.
אמר להם סיחון: איני יושב כאן אלא משמר מפניכם — ואתם באים לעבור עלי?
ולא הניחם, שנאמר: וְלֹא נָתַן סִיחֹון אֶת יִשְׂרָאֵל(במדבר כא, כג).
במחשבה עשה לו הקדוש ברוך הוא, למסרו ביד ישראל,
וכנסן הקדוש ברוך הוא כדי לכבוש אותן בפניהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רְאֵה הַחִילֹּותִי.
התחילו נופלין לפניהם, והם הורגין בהם.
וכיצד מתו?
רבי שמעון בן לקיש אמר: רקבוביתרקבובית — ריקבון הכניס בהם.
רבי יוחנן אמר:
חתלתו הכניס בהם הקדוש ברוך הוא, והם מתעגלין, ולא היו יכולין לעמוד במלחמה, והיו מתים.
ריש לקיש אמר:
בצרעיות מתו, שנאמר: וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְיָ בָּם(דברים ז, כ).
שתי צרעיות היה הקדוש ברוך הוא מזויגמזויג — מזמן לכל אחד ואחד מהם,
והיו מזדווגות לשתי עיניו — אחת לעינו של ימין, ואחר לעינו של שמאל,
ומקישותומקישות — ועוקצות לשתי עיניו, ושופכות ארס לתוכו;
והיה הארס מחלחל אותם, והיו מתים.
רבנין אמרי: נעשו עיניהם כמוקסותכמוקסות — כנשרפות באש, ומתו.
רבה בר כהנא אמר: אסרן הקדוש ברוך הוא ונתנן לפניו,
שנאמר: רְאֵה הַחִילֹּותִי תֵּת.
הרגו כל הגבורים שהיו מכונסין לפניהם, וחזרו על הנשים והטף.
לכך נאמר: וַיֶּאֱסֹוף סִיחֹון אֶת כׇּל עַמּוֹ — וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וגו׳(במדבר כא, כד).
נשתיירה יעזר לכבוש, ושלח משה לרגלה.
והיו אותן ששלח משה מזורזיןמזורזין — זריזים וגבורים.
אמרו: יודעין אנו שאין אנו נופלין, שאנו מובטחין בתפלתו של משה שהיא עומדת לנו.
כבר שלח מרגלים לשעבר, ושלח תקלה לכל הדור;
אנו לא נעשה כן, אלא נאמין בהקדוש ברוך הוא, ונעמוד ונלחם.
והם עומדין ועושין מלחמה, וכובשין את המדינה, והרגו כל מה שהיה בה.
באו ואמרו למשה: הרגנו כולם!
שנאמר: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר(במדבר כא, לב) — וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ(במדבר כא, לג),
כענין שנאמר: וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר(דברים טז, ז).
דרשת הפסוק · ״ויצא עוג… ויאמר יי אלי אל תירא אתו… ועשית לו״ · וחתימה · עוג הפליט מימות אברהם, ערשו ערש ברזל ובריאתו מנוולת; ״כי בידך נתתי אותו״; כן יאבדו כל אויביך
״ויבוא הפליט״ — בראשית יד, יג; ״הנה ערשו ערש ברזל… תשע אמות ארכה״ — דברים ג, יא; ״ויצא איש הבינים״ — שמואל א יז, ד; ״ואנכי השמדתי את האמורי״ — עמוס ב, ט; ״אל תירא אותו… כי בידך נתתי אותו… ועשית לו כאשר עשית לסיחון״ — דברים ג, ב.
״[אלא] שאני מוסרו״ — השלמת מאגרים, וכן בליברמן. ליברמן מוסיף בסוגריים אחרי ״היה של ברזל״: ״[הכסאות והקתדראות והספסלים שלו היו של ברזל]״ — אינו בכתב היד. ״ושלל העיר״ — בפסוק (דברים ג, ז) ״ושלל הערים״. ״ונתן מלכיהם בידיך״ — דברים ז, כד (בפסוק ״בידך״); ״ונך אותו ואת בניו״ — דברים ב, לג; ״כן יאבדו כל אויביך יי״ — שופטים ה, לא; ״ויצא יי ונלחם בגוים ההם״ — זכריה יד, ג. ״עושה״ — אותיות מסופקות במאגרים.
מקבילה: דפוס וילנא, דברים רבה א, כה — ״ויבא הפליט… פליט היה שמו״ ו״כי בידך נתתי אותו… כבר פסקתי דינו מימות אברהם״, בנוסח אחר.
וַיֵּצֵא עוֹג(דברים ג, א).
וכיון שראה אותו, נתיירא ואמר:
לא לחנם פלט זה מן אותן הגבורים מימות אברהם ועד עכשיו,
שנאמר: וַיָּבֹוא הַפָּלִיט(בראשית יד, יג) — זה עוג.
ראה גבורה שהיה בידו.
רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש אמר:
לא ראה עוג מימיו לא כסא של עץ, ולא ספסל של עץ, ולא מטה של עץ,
ולא ישב על עץ כל ימיו,
שלא היה עץ יכול לקבלו, שהיה נשבר תחתיו ממשואו;
אלא כל תשמישיו היה של ברזל.
שכן הוא אומר: הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל(דברים ג, יא) —
וכל כלי תשמישיו היה של ברזל.
תֵּשַׁע אַמּוֹת אׇרְכָּהּ —
אמר רבי שמעון בן לקיש:
מנוולמנוול — מכוער, משונה היה עוג מלך הבשן.
אף על פי שהיה גבור — ארכו תשע אמות ורחבו ארבע אמות;
והרי רחבו קרוב למחצית ארכו, שאין בריות בני אדם כן:
ארכו שלשה אמות ורחבו אמה — הוי שליש ארכו.
והרי עוג לא היה כן, אלא רחבו ארבע אמות, קרוב לחצי ארכו —
הוי שבריה מנוולת, משונה מן הבריות.
אלא גלית הפלשתי לא היה כן, אלא היה מבונה באיבריומבונה באיבריו — בנוי בשיעור נכון באיבריו,
שנאמר: וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּינַיִם(שמואל א יז, ד).
מהו אִישׁ הַבֵּינַיִם?
שהיה מבונה באיבריו, והיה ארכו לפי רחבו.
אבל עוג היתה ברייתו מנוולת — אלא גבור היה.
אמר רבי יוחנן:
היה יושב על פיליפילי — שערי של טבריה, והיו רגליו מגיעות לארץ.
ראה מה כתיב: וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹורִי וגו׳(עמוס ב, ט).
אמר רבי יוחנן:
קוליתקולית — עצם השוק של אחד מהם היה בה שמונה עשרה אמה.
וזה עוג גבור היה; לפיכך ראה אותו משה ונתיירא.
אמר: שמא אני נופל בידו!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אַל תִּירָא אֹותוֹ(דברים ג, ב).
אמר: תאמר שאיני כדאי שיפול בידי?
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹותוֹ —
כדאי הוא שתתיירא ממנו, אלא שאני מוסרו בידיך.
וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹון וגו׳.
מהו החרם הזה? שכתוב: וְכׇל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל העיר בַּזּוֹנוּ לָנוּ(דברים ג, ז) —
והיו עושין מהם חרם, שלא ליהנות מהם.
ואם ברחו הלגיונותהלגיונות — גדודי הצבא והניחו הארץ — אין אתה מצווה לרדוף אחריהם;
אבל אם ברחו המלכים — מצווה אתה לרדוף אחריהם עד סוף העולם,
שנאמר: וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בידיך(דברים ז, כד).
וַנַּךְ אֹותוֹ וְאֶת בָּנָיו(דברים ב, לג) —
להודיעך שהיה גבור כיוצא בו, והפילו הקדוש ברוך הוא לפני ישראל;
ורוח הקדש צווחת ואומרת: כֵּן יֹאבְדוּ כׇל אוֹיְבֶיךָ יְיָ(שופטים ה, לא).
ואף לעתיד לבוא, כשיבא גוג עליהם — הקדוש ברוך הוא עושה מלחמתם,
שנאמר: וְיָצָא יְיָ וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם(זכריה יד, ג).
על פי כתב יד אוקספורד, ספריית בודלי 147. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.
| סעיף | בנוסח | בכתב היד |
|---|---|---|
| יח | מצוה | — (הוספה) |
| יט | דרך | — (הוספה) |
| כב | הוא | — (הוספה) |
| כג | עוד | — (הוספה) |
| כג | כן | — (הוספה) |
| כד | עכשו | — (הוספה) |
| כד | ר | — (הוספה) |
| כה | מתירא | — (הוספה) |
| כו | וראה את עוג | — (הוספה) |
| כז | דבר אחר: ונפן ונעל | — (הוספה) |
| כח | ו | — (הוספה) |
| כט | אלא | — (הוספה) |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147 |
| החיבור | הנוסח שעל פיו נדפס |
|---|---|
| דברים רבה | כ״י אוקספורד, ספריית בודלי 147 |