מדרש

במדבר רבה

פרשה ב: איש על דגלו

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. באיש על דגלובמדבר ב, א
§§02§§

מדרש במדבר רבה

פרשה ב · חלק א: איש על דגלו

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר(במדבר ב, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד מינכן, הספרייה הממלכתית הבווארית 97 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

אוַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר — שמונה עשרה ברכות

דרשת הפסוק · ״וידבר יי אל משה ואל אהרן לאמר״ · משה ואהרן שוים בי״ח מקומות כנגד י״ח ברכות, ושלש תפלות שתקנו האבות

״כנגד שמנה עשרה ברכות״ — בכתב היד ״שמנה עשרה מקומות ברכות״, ו״מקומות״ נמחק במאגרים. ״שלש אבות הראשונים״ — בדפוס וילנא ״שלשה אבות הראשונים״. ״ויעמוד פנחס ויפלל״ — תהלים קו, ל.

וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר(במדבר ב, א).

בשמונה עשר מקומות את מוצא משה ואהרן שוים —

כנגד שמנה עשרה ברכות.

שלש אבות הראשונים —

משם אתה מוצא קבע שמתפללים שלשה פעמים ביום.

אברהם קבע תפלה שלבקר,

שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְיָ(בראשית יט, כז),

ואין עמידה אלא תפלה,

שנאמר: וַיַּעֲמֹוד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל(תהלים קו, ל).

יצחק קבע תפלת המנחה,

שנאמר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה(בראשית כד, סג),

ואין שיחה אלא תפלה,

שנאמר: תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹוף וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּוךְ שִׂיחוֹ(תהלים קב, א).

יעקב קבע תפלת הערב,

שנאמר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ(בראשית כח, יא),

ואין פגיעה אלא תפלה,

שנאמר: וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי(ירמיה ז, טז).

בי״ח מקומות משה ואהרן מזווגיןמזווגין — נזכרים יחד, כזוג —

רמז לי״ח ברכות,

כנגד י״ח אזכרותאזכרות — הזכרות שם יי שכתובות בשמע ישראל ובמִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיְיָ בְּנֵי אֵלִים(תהלים כט, א).

שלשה אבות התקינו שמתפללין שלשה פעמים ביום,

ומשה ואהרן ומן האזכרות האלו למדנו י״ח ברכות.

תרגום לעבריתמזווגין נזכרים יחד, כזוג אזכרות הזכרות שם יי

בנְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל — שמו בשמנו

דרשת הפסוק · ״איש על דגלו באותות לבית אבותם״ · ישראל מרננים בישועת הקדוש ברוך הוא, שקבע שמו בשמם ועשאם דגלים

נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם־אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְיָ כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ(תהלים כ, ו)

״אמרו ישראל״ — ״אמרו״ בגליון כתב היד, תחת ״הרי״ שנמחק.

״וישע כתיב״ — בכתב היד ״ויישע״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא ״וישע כתיב״: הכתיב נדרש כאילו הוא ״וַיִּוָּשַׁע״ — ישראל נושעו, וכביכול הוא נושע עמהם.

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות לְבֵית אֲבֹותָם וגו׳(במדבר ב, ב).

הדא הוא דכתיב:

נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּול וגו׳(תהלים כ, ו).

אמרו ישראל להקדוש ברוך הוא:

הרי אנו מרננים בישועתך, מה שעשית לנו בשמך.

נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ —

וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל(שמות יד, ל);

וישע כתיב —

כביכולכביכול — כאילו (לשון כבוד כלפי מעלה), ישראל נגאלים, וכאלו הוא נגאל.

וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל —

שקבע הקדוש ברוך הוא שמו בשמינו ועשה אותנו דגלים,

שנאמר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות.

תרגום לעבריתכביכול כאילו (לשון כבוד כלפי מעלה)

גהֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה — דגלים של אהבה

דרשת הפסוק · ״איש על דגלו״ · חבית יין טוב מתוך אוצר של חומץ, סיני בית היין, ותאות ישראל לדגלים כמלאכי השרת

הֱבִיאַנִי אֶל־בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה(שיר השירים ב, ד)

״אמר רבי אבהו: מה תלמוד לומר אל בית היין״ ו״שהיה לו״ — בגליון כתב היד. ״זו חבית עומדת עלי מלא אוצר״ — בדפוס וילנא ״לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין… חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר״.

״יין עולה שבעים״ — י׳ (10) + י׳ (10) + נ׳ (50); ״מנין ודגלו״ — ״ודגלו״ בחשבון ארבעים ותשע (ו׳ ד׳ ג׳ ל׳ ו׳), כמנין הפנים שהתורה נדרשת בהן; בדפוס וילנא ״ודגל״ו עלי אהבה״.

״היה נהרג, והתינוקות… באצבע״ — חסר בכתב היד (דילוג מן ״באצבע״ אל ״באצבע״), והושלם במאגרים; כך בדפוס וילנא (״את האזכרות״). ״רבי ישכר״ — בדפוס ״רבי יששכר״. ״כ״ב אלף מרכבות שלמלאכים״ — בדפוס ״כ״ב רבבות של מלאכים״.

״זה סיני, שניתנה בו התורה״ — בכתב היד ״זה סיני תורה״, ו״שניתנה בו ה״ הושלם במאגרים; בדפוס ״שנתנה בו התורה״. ״אלוי הוא מגדיל עלי אהבה״ — בדפוס ״אילולי״. ״מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אהבה לישראל״ — בדפוס ״הודיע… אותם לישראל״.

מקבילה: פסיקתא דרב כהנא, ולקחתם, א — התורה נמשלה ללחם וליין: ״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ (משלי ט, ה).

חיבה גדולה חבבן הקדוש ברוך הוא, שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהו ניכרין:

בני ראובן לעצמן, בני שמעון לעצמן.

ומנין שהיא אהבה לישראל?

שכן שלמה הוא אומר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה(שיר השירים ב, ד).

משל לעשיר שמצא חבית יין טוב

אמר רבי אבהו:

מה תלמוד לומר אֶל בֵּית הַיָּיִן?

למה הדבר דומה?

לעשיר שהיה לו אוצר, ונכנס לבדקו, ומצאו כולו חומץ.

בא לצאת מתוך האוצר, ומצא חבית אחת יין טוב.

אמר: זו חבית עומדת עלי מלא אוצר.

כך ברא הקדוש ברוך הוא שבעים אומות,

מכולן לא מצא הנייההנייה — הנאה אלא בישראל,

שנאמר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן.

ומנין יין עולה שבעים?

י׳ — עשרה,

י׳ — עשרה,

נ׳ — חמשים;

הרי ע׳.

ומכולן — וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

מרתף הגדול שליין

רבי יהודה אמר:

הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן — למרתף הגדוללמרתף הגדול — לאוצר היין הגדול שליין, זה סיני,

ולימדנו משה תורה, שהיא נדרשת בארבעים ותשע פנים —

מנין וְדִגְלוֹ.

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

אמר רבי חנינא:

בראשונה, כל מי שהיה מראה איקוניןאיקונין — דמות, תמונה (של המלך) שלמלך באצבע — היה נהרג;

והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרההאזכרה — שם יי הכתוב באצבע.

אמר האלהים: וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה — וגודלו עלי אהבה.

רבי ישכר אמר:

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה —

אפילו אדם יושב ועוסק בתורה, ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק,

אמר הקדוש ברוך הוא: חביב הוא עלי.

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה — ודילוגוודילוגו — וקפיצתו (מענין לענין) עלי אהבה.

דבר אחר:

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

אמר הקדוש ברוך הוא: יש לאומות דגלים, ואין חביב עלי אלא דגליו שליעקב.

הדא הוא דכתיב:

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה.

ישראל מתאוים לדגלים

דבר אחר:

הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן.

בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני, ירדו עמו כ״ב אלף מרכבות שלמלאכים,

שנאמר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּותַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן(תהלים סח, יח),

והיו כלם עשויים דגלים דגלים,

שנאמר: דָּגוּל מֵרְבָבָה(שיר השירים ה, י).

כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאוים לדגלים.

אמרו: אלואיאלואי — הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן!

לכך נאמר: הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן —

זה סיני, שניתנה בו התורה, שנמשלה ביין,

שנאמר: וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי(משלי ט, ה).

הוי: אֶל בֵּית הַיָּיִן — זה סיני.

וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה —

אמרו: אלויאלוי — הלואי הוא מגדיל עלי אהבה!

וכן הוא אומר: נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּול(תהלים כ, ו).

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה נתאויתם ליעשות דגלים?

חייכם, שאני ממלא משאלותיכם.

הוי: יְמַלֵּא יְיָ כׇּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ.

מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אהבה לישראל,

ואמר למשה: לך עשה אותן דגלים כמו שנתאוו —

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

תרגום לעבריתהנייה הנאה למרתף הגדול לאוצר היין הגדול איקונין דמות, תמונה (של המלך) האזכרה שם יי הכתוב ודילוגו וקפיצתו (מענין לענין) אלואי הלואי אלוי הלואי

דמִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר — שובי שובי השולמית

דרשת הפסוק · ״איש על דגלו באותות״ · האומות מפתות את ישראל בשררה, וישראל משיבים בגדולת הדגלים; בלעם שלא יכול להם

מִי־זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ־שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת(שיר השירים ו, י)

״כגדולה שעשה האלהים במדבר״ — ״האלהים״ הושלם במאגרים, וכך בהמשך כתב היד ובדפוס וילנא. בדפוס: ״דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה דן, דגל מחנה אפרים — יכולים אתם לעשות לנו כך?״.

״אסטרטיליטין״ — בדפוס וילנא ״אסטרטליטין״.

דבר אחר:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

הדא הוא דכתיב:

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר(שיר השירים ו, י).

קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם,

וכל האומות מסתכלין בהם ותמהים, ואומרים: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר?

אומרים להם האומות: שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית(שיר השירים ז, א) —

הדבקו בנו, באו אצלינו,

ואנו עושין אתכם שלטונים, הגמוניםהגמונים — מושלים, נציבים, דוכסיןדוכסין — שרי צבא, מושלי מחוז, אפרכיןאפרכין — מושלי מחוזות, אסטרטיליטיןאסטרטיליטין — שרי צבא,

שנאמר: וְנֶחֱזֶה בָּךְ,

ואין נֶחֱזֶה אלא שררהשררה — שלטון, גדולה,

שכן יתרו אומר אל משה: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכׇּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל(שמות יח, כא).

שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ.

וישראל אומרים: מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית?

מה גדולה אתם נותנים לנו?

שמא כִּמְחֹולַת הַמַּחֲנָיִם?

שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר —

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה(במדבר ב, ג) —

יכולים אתם לעשות לנו ככה?

מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית?

מה גדולה אתם נותנים לנו?

שמא כִּמְחֹולַת הַמַּחֲנָיִם?

שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה האלהים לנו במדבר,

שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו, ואומר לנו: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ(דברים כג, טו)?

ואף בלעם הביט בהם, ויצאת עינו כנגדן, שלא היה יכול ליגע בהן,

שנאמר: וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל וגו׳(במדבר כד, ב) —

אלו הן הדגלים.

התחיל אומר: מי יכול ליגע בבני אדם אלו, מכירים את אבותיהם ואת משפחותיהם?

שנאמר: שֹׁוכֵן לִשְׁבָטָיו.

מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל.

לכך נאמר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.

תרגום לעבריתהגמונים מושלים, נציבים דוכסין שרי צבא, מושלי מחוז אפרכין מושלי מחוזות אסטרטיליטין שרי צבא שררה שלטון, גדולה

היָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה — איומה כנדגלות

דרשת הפסוק · ״איש על דגלו באותות״ · ״כתרצה״ — רצון בין ישראל לאביהם ובקרבנות; ״כנדגלות״ — בדגלים שניתנו להם

יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת(שיר השירים ו, ד)

דבר אחר:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

הדא הוא דכתיב:

יָפָה אַתְּ רַעְיָיתִי כְּתִרְצָה(שיר השירים ו, ד).

מהו כְּתִרְצָה?

שאני מתרצה לכם.

דבר אחר:

כְּתִרְצָה — שאתם מתרצים לי.

דבר אחר:

כְּתִרְצָה — שאתם מתרצים בקרבנות,

שנאמר: וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו(ויקרא א, ד).

נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם — כאותן מלאכי השרת, שהם יראים ומושלמים ליומושלמים לי — ושלמים עמי, בשלום עמי.

אֲיֻומָּה כַּנִּדְגָּלוֹת —

ובמה את כַּנִּדְגָּלוֹת? בדגלים שנתתי לך.

ודוד רואה ואומר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכׇל גּוֹי(תהלים קמז, כ) — אלא לעמו.

הדא הוא דכתיב:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות.

תרגום לעבריתומושלמים לי ושלמים עמי, בשלום עמי

ויִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר — דגלים לשמי

דרשת הפסוק · ״איש על דגלו באותות״ · מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא בישראל, ושמרם כאישון עינו ועשאם דגלים לשמו

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ(דברים לב, י)

״לא עשה [כן] אלא כיון שיצאו״ — ״כן״ הושלם מדפוס וילנא.

דבר אחר:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

הדא הוא דכתיב:

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר(דברים לב, י).

מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל,

שנאמר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל(הושע ט, י).

לכך: יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר —

מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים.

וּבְתֹהוּ ייְלֵל יְשִׁימֹון —

תוהו ויללה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים, ועד שלא קבלו התורה.

לא עשה כן, אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו התורה, מהו אומר?

יְסֹובְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ.

יְסֹובְבֶנְהוּ — שהקיפן בענני כבוד;

יְבוֹנְנֵהוּ — שהבינם בדברי תורה;

יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.

אשריהן האזנים ששמעו:

עד איכן חיבבם,

עד איכן שימרם,

עד איכן נצרן —

כביכול, עד כאישון עינו.

ראה היאך חבבן,

היאך שימרן,

היאך נצרן:

שאמר האלהים למשה: משה, אמור להם שיעשו משכן ביניהם —

כביכול, אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם.

ולא עוד, אלא שעשה אותן דגלים לשמו.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה אותם דגלים לשמי.

למה?

שהם בני,

שנאמר: בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם(דברים יד, א);

והן צבאותי,

וכן הוא אומר: וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹותַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל(שמות ז, ד),

וכן הוא אומר: דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה תימנה לְצִבְאֹותָם(במדבר ב, ג).

ולפי שהן צבאותי — אעשה אותם דגלים לשמי.

זבְאֹותֹות — מפה וצבע לכל שבט

דרשת הפסוק · ״באותות״ · צבע מפתו של כל שבט כצבע אבנו בחושן, והציור שעליה

״להיות עושין מפה וצבע״ — בכתב היד ״מנס״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא ״מפה״. ״דומה לצבעה שלאבנו״ — ״צ״ הושלמה במאגרים.

״דן לשם… דומה לעצפור״ — כך בכתב היד; בדפוס וילנא ״דומה לספיר״. ״על שם שנאמר נפתלי אילה״ — בגליון כתב היד. ״ומצוייר עליו קרני ראם״ — בדפוס ״מצוייר ראם״.

האבנים בסדר השבטים כסדר החושן, שמות כח, יז–כ.

דבר אחר:

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות(במדבר ב, ב).

סימנין היו לכל נשיא ונשיא: מפהמפה — יריעה, דגל וצבע;

ועל כל מפה ומפה — כצבע שלאבנים טובות שהיו על לבו שלאהרן.

מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה.

כל שבט ושבט — נשיא שלו, צבע מפה שלו דומה לצבעה שלאבנו.

ראובן — אבנו אודם, ומפה שלו צבוע אדום, ומצוייר עליו דודאים.

שמעון — פטדה, ומפה שלו צבוע ירוק, ומצוייר עליו שכם.

לוי — ברקת, ומפה שלו צבוע שלישו לבן ושלישו שחור שלישו אדום, ומצוייר עליו אורים ותומים.

יהודה — נופך, וצבע שלו דמותו כמין שמים, ומצוייר עליו אריה.

ישכר — ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול, ומצוייר עליו שמש וירח,

על שם: וּמִבְּנֵי יִשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג).

זבולן — יהלום, וצבע מפה שלו לבנה, ומצוייר עליו ספינה,

על שם: זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּון(בראשית מט, יג).

דן — לשם, וצבע מפה שלו דומה לעצפור, ומצוייר עליו נחש,

על שם: יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ(בראשית מט, יז).

גד — שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור, אלא מעורב שחור ולבן, ומצוייר עליו מחנה,

על שם: גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ(בראשית מט, יט).

נפתלי — אחלמה, וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמותואדמותו — אדמומיותו עזה, ומצוייר עליו אילה,

על שם שנאמר: נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻוחָה(בראשית מט, כא).

אשר — תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים, ומצוייר עליו אילן זית,

על שם: מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ(בראשית מט, כ).

יוסף — שהם, וצבע מפה שלו שחור עד מאד, ומצוייר לשני נשיאים, אפרים ומנשה, מצרים —

על שם שהיו תולדותם במצרים.

ועל מפה שלאפרים היה מצויר שור,

על שם: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ(דברים לג, יז) — זה יהושע, שהיה משבט אפרים.

ועל מפה שלמנשה היה מצוייר קרני ראם,

על שם: קַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו — על שם גדעון בן יואש, שהיה משבט מנשה.

בנימן — ישפה, וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים, לשנים עשר צבעים, ומצוייר עליו זאב,

על שם: בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף(בראשית מט, כז).

לכך נאמר: בְאֹותֹות —

שסימנים היו להם לכל נשיא ונשיא.

תרגום לעבריתמפה יריעה, דגל אדמותו אדמומיותו

חאֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק — צוואת יעקב

דרשת הפסוק · ״לבית אבותם״ · משה חושש למחלוקת בין השבטים, והקדוש ברוך הוא: כבר יש להם טכסיס מיעקב, שטענו את מטתו

אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן־צֶדֶק(איוב לו, ג)

״והוא אומר״ ו״היאך לשרות בדגלים… טכסיס מיעקב אביהם״ — בגליון כתב היד. ״אני מחדש עליהם?״ — בדפוס וילנא ״איני מחדש עליהם״.

״לוו אותי״ — בכתב היד ״תלו״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא.

״וישאו אתו בניו״ — בראשית נ, יג.

לְבֵית אֲבֹותָם(במדבר ב, ב).

לא היה צריך לומר אלא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹותֹות יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מה תלמוד לומר לְבֵית אֲבֹותָם?

הדא הוא דכתיב:

אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק(איוב לו, ג).

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה אותם דגלים כמו שנתאוו —

התחיל משה מצרמצר — מצטער, דואג.

אמר: עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים.

אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח, והוא אומר: אי איפשיאי איפשי — אינני רוצה אלא בדרום —

וכן ראובן, וכן אפרים, וכן דן, וכן כל שבט ושבט —

מה אני עושה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מה איכפת לך?

אין צריכין לך, הן מעצמן מכירים דירתם.

אלא דייתיקידייתיקי — צוואה יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים.

אני מחדש עליהם?

כבר יש להם טכסיסטכסיס — סדר, מערך מיעקב אביהם, וצוואת אביהם בידם:

כמו שטענו והקיפו מטתו — כך יקיפו את המשכן.

צוואת יעקב לבניו

דאמרדאמר — שאמר רבי חמא בר חנינא:

כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם, קרא לבניו,

דכתיב: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו(בראשית מט, א),

ובירכן, וציוון על דרכי האלהים, וקבלו עליהם מלכות שמים.

משגמר דבריו, אמר להם:

כשתטלו אותי, ביראה וכבוד לוו אותי,

ולא יגע אדם אחר במטתי —

ולא אחד מן המצריים, ולא אחד מבניכם,

מפני שאתם נטלתם מבנות כנען.

וכן הוא אומר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן(בראשית נ, יב) —

בָנָיו, ולא בני בניו;

וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו(בראשית נ, יג).

והיאך צוום?

אלא אמר להם:

בני יהודה, ישכר וזבולן — יטענו מטתי מן המזרח;

ראובן ושמעון וגד — יטענו מטתי מן הדרום;

אפרים ומנשה ובנימן — יטענו מן המערב;

דן ואשר ונפתלי — יטענו מן הצפון.

יוסף אל יטעון — שהוא מלך, ואתם צריכים לחלוק לו כבוד.

לוי אל יטעון — למה? שהוא טוען את הארון,

ומי שהוא טוען ארונו שלחי העולמיםארונו שלחי העולמים — ארונו של חי העולמים (ארון הברית) — אינו טוען ארונו שלמת.

ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם —

האלהים, עתיד להשרות אתכם דגלים דגלים.

כיון שנפטר, טענו אותו כשם שצום,

שנאמר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּום.

הוי: אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק —

שמימי יעקב היה בהם דעה היאך ישרו דגלים.

וּלְפֹועֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק —

זה הקדוש ברוך הוא, שפעל פעולות טובות עם ישראל,

כדי ליתן להם פעולה טובה, שכר שקיימו מצות אביהם:

לא צום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם.

צדקה עשה עמהם, שלא שינה הדבר, שלא ליתן מחלוקת ביניהם.

לכך נאמר: לְבֵית אֲבֹותָם —

כשם שעשו אבותם;

כענין שהקיפו מטת אביהם — כן יחנו.

הוי: לְבֵית אֲבֹותָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

תרגום לעבריתמצר מצטער, דואג אי איפשי אינני רוצה דייתיקי צוואה טכסיס סדר, מערך דאמר שאמר ארונו שלחי העולמים ארונו של חי העולמים (ארון הברית)

טמִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ — תחום אלפים אמה

דרשת הפסוק · ״מנגד סביב לאהל מועד יחנו״ · תחום שבת אלפים אמה, הדגלים רחוקים מן המשכן מיל, ו״מנגד״ ״מנגד״ מהגר

״תנינן תמן״ — המשנה מובאת בקיצור ובשינויים: ״עגולות… דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס״ ו״שביתתי במקומי״ — משנה עירובין ד, ח; ״מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה״ ודין המערה — משנה עירובין ה, ח–ט.

״כתוב הכא מנגד״ — לפניו בכתב היד ״וכתוב להלן״, ונמחק במאגרים. בדפוס וילנא ״השובת במערה אפילו היא כמערת צדקיהו״ (בלי ״גדולה״), ו״מרחוק מיל״.

מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ(במדבר ב, ב).

תנינן תמן:

השובת בדרך עושה לו עגולותעגולות — בעיגול (התחום מסביבו) עד ד׳ אמות —

דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס —

ומטלטל בתוך ד׳ אמות בשבת,

ואומר: שביתתי במקומי,

וזוכה לו מקומו אפילו אלפים אמה לכל רוח ורוח.

וכמה הם ד׳ אמות?

רבי יהודה אומר:

כדי שיטול חפץ מן מרגלותיומרגלותיו — מקום רגליו ויתננו במראשותיובמראשותיו — במקום ראשו.

והשובת במדינה, אפילו היא גדולה כאנטוכיאכאנטוכיא — כאנטיוכיה (עיר גדולה בסוריה) — מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה;

והשובת במערה, אפילו היא גדולה כמערת צדקיהו שהיתה י״ח מיל — מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה.

ומנין סמכו תחומיןסמכו תחומין — מצאו סמך לתחומי שבת מן התורה?

דכתיב: וּמַדֹּותֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה(במדבר לה, ה).

וכן את מוצא ביהושע:

כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע:

עתידים אתם לעשות שם את השבת;

אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח.

למה? שתהיו רשאין לבוא להתפלל לפני הארון בשבת.

וכן הוא אומר: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה(יהושע ג, ד).

וכן את מוצא, כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה שישרה אותם דגלים,

אמר לו: השרה אותן לכל רוח רחוק אלפים אמה,

שנאמר: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.

מהו מִנֶּגֶד?

אמר רבי יצחק:

ברחוק מיל, שהן אלפים אמה.

ומנין דהאידהאי — שזה מִנֶּגֶד ברחוק מיל הוא?

ילפינןילפינן — למדים אנו מִנֶּגֶד מִנֶּגֶד:

כתוב הכאכתוב הכא — כתוב כאן: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ,

וכתוב להלן: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁתכמטחוי קשת — כמרחק מטווח קשת(בראשית כא, טז) —

מה להלן מיל, אף כאן מיל.

ומנין דהאי מִנֶּגֶד האמור בהגר רחוק מיל?

כתוב הכא: הַרְחֵק,

וכתוב להלן: רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה —

מה להלן מיל, אף כאן מיל.

תרגום לעבריתעגולות בעיגול (התחום מסביבו) מרגלותיו מקום רגליו במראשותיו במקום ראשו כאנטוכיא כאנטיוכיה (עיר גדולה בסוריה) סמכו תחומין מצאו סמך לתחומי שבת דהאי שזה ילפינן למדים אנו כתוב הכא כתוב כאן כמטחוי קשת כמרחק מטווח קשת

ייְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ — ארבע רוחות וארבעה דגלים

דרשת הפסוק · ״והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה״ · הדגלים כנגד ארבע רוחות העולם וארבע החיות, ומיכאל, אוריאל, גבריאל ורפאל סביב הכסא

יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד־אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה(משלי ג, יט)

״מי יעלה לנו אל הכנעני… להלחם בו״ (שופטים א, א) — בכתב היד ״בכנעני״ ו״בי״ (שניהם מסומנים במאגרים כמשובשים), ותוקן כבמקרא וכבדפוס וילנא. ״ויאמר יי יהודה יעלה בתחלה״ — שופטים כ, יח (״ויאמר יי יהודה בתחלה״). לפני ״על ההרים רגלי מבשר״ (נחום ב, א) כתב הסופר ״מה נאוו״ (ישעיהו נב, ז) ומחקו.

״כל הפקודים״ (במדבר ב, טז) — ה״א הושלמה במאגרים. ״מי כמוכה״ — בכתב היד ״אין כמוכה״, ותוקן במאגרים. ״אוריאל משמאלו״ — בכתב היד ״משמאלי״ (מסומן כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא.

״אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה״ — בכתב היד ״למשה״, והלמ״ד נמחקה במאגרים. ״כמא דתימר זבולן״ — בדפוס וילנא ״כמה דכתיב״. בדפוס חסרים ״עץ חיים היא למחזיקים בה״, ״ונותן לתוך פיו שלישכר״ וכל הדרשה על ״מטה זבולן״ בלא וי״ו.

וְהַחֹונִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה(במדבר ב, ג).

הדא הוא דכתיב:

יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו׳(משלי ג, יט).

ברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות העולם: מזרח ומערב, צפון ודרום.

מזרח — משם האור יוצא לעולם;

מערב — אוצרות שלג ואוצרות ברד, וקור וחום יוצאין לעולם;

צפון — משם החשך יוצא לעולם;

דרום — טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם.

וכשם שברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות העולם,

כך סבב לכסאו ארבע חיות, ולמעלה מכלן כסא הכבוד.

וכנגדן סדר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה.

מזרח: יהודה, ישכר וזבולן

אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה,

מזרח, שממנו אור יוצא לעולם — יהי כנגדו יהודה, שהוא בעל מלוכה,

שנאמר: וְהַחֹונִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה.

ועליו שבט ישכר, שהוא בעל תורה,

שנאמר: וּמִבְּנֵי יִשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים(דברי הימים א יב, לג),

וכן הוא אומר: וְהַחֹונִים עָלָיו מַטֵּה יִשכָר(במדבר ב, ה).

ועליו זבולן, שהוא בעל עשירות,

כמא דתימרכמא דתימר — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּון(בראשית מט, יג).

וכן הוא אומר: מַטֵּה זְבוּלֻן(במדבר ב, ז).

ולמה אינו אומר ״ומטה זבולן״, כמו שאמור בכולן וּמַטֵּה(במדבר ב, יד)?

וכן הוא אומר: מַטֵּה זְבוּלֻן —

ללמדך שהיה זבולן עוסק בפרקמטיאבפרקמטיא — במסחר ונותן לתוך פיו שלישכר.

נטפלנטפל — נלווה, נצמד הכתוב, ולא רצה לעשותו טפל לו,

לומר ששכרו גדול כמותו.

וכן הוא אומר: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וגו׳(משלי ג, יח),

ואומר: כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף(קהלת ז, יב).

כׇּל הַפְּקֻודִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה וגו׳(במדבר ב, ט), רִאשֹׁונָה יִסָּעוּ —

שכן התורה נקראת ראש,

שנאמר: מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ(משלי ח, כג),

ואומר: כִּי בְּצֵל הַחׇכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף,

ואומר: וַיַּעֲבֹור מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַיְיָ בְּרֹאשָׁם(מיכה ב, יג).

אתה מוצא בכל מקום יהודה תחלה:

לחניתלחנית — לחנייה דגלים — יהודה תחלה,

שנאמר: וְהַחֹונִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה;

תחלה לנוסעים,

שנאמר: רִאשֹׁונָה יִסָּעוּ;

לקרבנות — יהודה תחלה,

שנאמר: וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קׇרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן וגו׳(במדבר ז, יב);

למלחמה — יהודה תחלה,

שנאמר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הכנעני בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ(שופטים א, א). וַיֹּאמֶר יְיָ יְהוּדָה יַעֲלֶה(שופטים א, ב),

וכתוב אחר אומר: וַיֹּאמֶר יְיָ יְהוּדָה יעלה בַתְּחִלָּה(שופטים כ, יח);

וכשיבוא המבשר — יהודה מתבשר בתחלה,

שנאמר: עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חׇגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ(נחום ב, א).

הרי מן המזרח.

דרום: ראובן, שמעון וגד

ודרום — טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם —

יהי כנגדו שבט ראובן, שהוא בעל תשובה;

ותשובה מדה טובה, ורחמיו שלהקדוש ברוך הוא באים על הבריות בשעה שהן עושין תשובה.

הדא הוא דכתיב:

דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹותָם(במדבר ב, י).

ועליו גד, שהוא בעל גדוד,

שנאמר: גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ(בראשית מט, יט).

ראובן בתשובה, וגד בגבורה, ושמעון באמצע לכפר עליו.

הדא הוא דכתיב:

וְהַחוֹנִים עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן(במדבר ב, יב), וּמַטֵּה גָּד וגו׳.

כׇּל הַפְּקֻודִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן וגו׳(במדבר ב, טז), וּשְׁנִיִּים יִסָּעוּ —

שהתשובה שנייה היא לתורה.

לאחר שהיו נוסעים אלו שני הדגלים, היו הלווים נוסעים את המשכן.

הדא הוא דכתיב:

וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִויִּם וגו׳(במדבר ב, יז).

מערב: אפרים, מנשה ובנימן

מערב — אוצרות שלג ואוצרות ברד, וקור וחום —

וכנגדן אפרים ומנשה ובנימן.

ומי יעמוד לפני שלג וברד? אלא גבורים.

ומי הן הגבורים? אפרים ומנשה ובנימן,

שנאמר: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ(תהלים פ, ג).

ושכינה לעולם במערב, בגבול בנימן,

שנאמר: לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְיָ יִשְׁכֹּון לָבֶטַח עָלָיו(דברים לג, יב).

הדא הוא דכתיב:

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם(במדבר ב, יח), וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה(במדבר ב, כ), וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וגו׳(במדבר ב, כב).

כׇּל הַפְּקֻודִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, וּשְׁלִישִׁים יִסָּעוּ(במדבר ב, כד) —

נאה לתורה ולתשובה גבורה,

כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו.

צפון: דן, אשר ונפתלי

צפון — משם החשך יוצא לעולם —

וכנגדו שבט דן.

למה?

שהוא החשיך את העולם בעבודה זרה, שעשה ירבעם שני עגלי זהב,

ועבודה זרה חשך הוא,

שנאמר: וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם(ישעיה כט, טו).

וחזר ירבעם על כל ישראל, ולא קבלו ממנו אלא שבט דן,

שנאמר: וַיִּוָּועַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וגו׳(מלכים א יב, כח), וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן(מלכים א יב, כט).

ולכך צוה הקדוש ברוך הוא שיחנה דן בצפון.

הדא הוא דכתיב:

דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹונָה(במדבר ב, כה).

ועליו שבט אשר, מאיר על החשך,

שנאמר: וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר וגו׳(דברים לג, כד),

ולכך הוא אומר: וְהַחֹונִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר(במדבר ב, כז).

ועליו נפתלי, שהוא מלא ברכה, כדי לפרנסו,

כמה דתימאכמה דתימא — כמו שאתה אומר (כמו שנאמר): נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְיָ וגו׳(דברים לג, כג),

וכן הוא אומר: וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וגו׳(במדבר ב, כט).

כׇּל הַפְּקֻודִים לְמַחֲנֵה דָן, לָאַחֲרֹונָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם(במדבר ב, לא) —

שכל מי שעובד עבודה זרה הולך לאחור ולא לפנים.

לכך נאמר: יְיָ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו׳.

ארבעה מלאכים סביב הכסא

כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד׳ רוחות, וכנגדן ארבע דגלים,

אף כך סבב לכסאו ד׳ מלאכים: מיכאל וגבריאל, אוריאל ורפאל.

מיכאל — מימינו, כנגד ראובן.

למה נקרא שמו מיכאל?

בשעה שעברו ישראל בים, פתח משה בשירה: מִי כָמֹוכָה בָּאֵלִים יְיָ(שמות טו, יא);

וכשסיים את התורה, אמר: אֵין כָּאֵל יְשֻׁורוּן(דברים לג, כו).

מִי כָמֹוכָה, אֵין כָּאֵל — הרי מיכאל.

אוריאל — משמאלו, כנגד דן, שהוא בצפון.

למה נקרא שמו אוריאל?

בשביל תורה, נביאים וכתובים, שהקדוש ברוך הוא מכפר עליו ומאיר להם לישראל,

שנאמר: קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ(ישעיה ס, א),

ודוד אמר: אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ(תהלים קיח, כז) —

הרי אוריאל.

היינו דכתיבהיינו דכתיב — זהו שכתוב: כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְיָ אוֹר לִי(מיכה ז, ח).

גבריאל — מלפניו, כנגד מלכות יהודה ומשה ואהרן, שהיו חונים במזרח.

ולמה נקרא שמו גבריאל?

ביהודה כתיב: כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו(דברי הימים א ה, ב);

ובמשה כתיב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה(ויקרא א, א),

וכתיב: וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר(ישעיה ט, ה) —

הרי גבריאל.

רפאל — כנגד אפרים.

ולמה נקרא שמו רפאל?

כדי לרפאות שברו של ירבעם, שיצא מאפרים, שהוא במערב.

היינו דכתיב: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ(במדבר יב, יג) —

הרי רפאל.

תרגום לעבריתכמא דתימר כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) בפרקמטיא במסחר נטפל נלווה, נצמד לחנית לחנייה כמה דתימא כמו שאתה אומר (כמו שנאמר) היינו דכתיב זהו שכתוב

יאאֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹותָם — עשרה מנינים

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם״ · בעשרה מקומות נמנו ישראל, מירידתם למצרים ועד לעתיד לבוא

״בימי דוד״ — לפניו בכתב היד ״יואב״, ונמחק במאגרים. ״תעבורנה הצאן״ — בכתב היד ״ותעבורנה״, והוי״ו נמחקה במאגרים.

״כדאינון עתירין באילין אמריא וכד אינון מסכינין בבזקיא״ — דרשת ״בטלאים״ ו״בבזק״ (שמואל א טו, ד; יא, ח): כשהם עשירים — נמנו בטלאים, וכשהם עניים — בחרסים.

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹותָם וגו׳(במדבר ב, לב).

בעשרה מקומות נמנו ישראל:

אחת — בירידתן למצרים,

שנאמר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹותֶיךָ מִצְרָיְמָה(דברים י, כב);

ואחד — בעלייתן,

שנאמר: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻוכֹּותָה וגו׳(שמות יב, לז);

ואחד — אחר מעשה העגל,

דכתיב: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻודֵיהֶם(שמות ל, יב);

ושנים — בחומש הפקודים: אחד בדגלים, ואחד בחילוק הארץ;

ושנים — בימי שאול,

שנאמר: וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים(שמואל א טו, ד), וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק(שמואל א יא, ח) —

כדאינון עתירין — באילין אמריא, וכד אינון מסכינין — בבזקיא;כדאינון עתירין… — כשהם עשירים — (נמנו) באלו הטלאים, וכשהם עניים — בחרסים.

כשהם עשירים — (נמנו) באלו הטלאים, וכשהם עניים — בחרסים.

ואחד — בימי דוד,

שנאמר: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם(שמואל ב כד, ט).

אם מִסְפַּר — למה מִפְקַד? ואם מִפְקַד — למה מִסְפַּר?

אלא עשה שתי אנפיראותאנפיראות — רשימות, דוחות (?), גדולה וקטנה:

הקטנה — הראה לדוד, הגדולה — לא הראה לו.

לפיכך כתיב: אֶת מִסְפַּר מִפְקַד.

ואחד — בימי עזרא,

שנאמר: כׇּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא וגו׳(עזרא ב, סד);

ואחד — לעתיד לבוא,

דכתיב: תַּעֲבֹורְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה(ירמיה לג, יג).

תרגום לעבריתאנפיראות רשימות, דוחות (?)

יבלְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם — כה יהיה זרעך

דרשת הפסוק · ״אלה פקודי בני ישראל״ · ההבטחה לאברהם שנתקיימה ביציאת מצרים; משל האילן שאין לברכו אלא שיהיו נטיעותיו כמותו; ברכות הכוכבים, החול והעפר

לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם(תהלים קיט, פט)

״שתהא עומד במקום חביב״ — בגליון כתב היד, תחת ״שאתה״ שנמחק. ״ישב לו שם״ — בכתב היד ״יש לו שם״ (מסומן במאגרים כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא ״ישב לו״.

״ונתן שמו על שמו שלהקדוש ברוך הוא כמלאכים״ — בכתב היד ״במלאכים״ (מסומן כמשובש), ותוקן כבדפוס וילנא. ״מה יש לי לומר לך״ — לפני ״לומר״ בכתב היד ״לעשות״, ונמחק במאגרים. ״תחת כנפי שמים״ — בדפוס ״תחת כנפי השכינה״.

״ויאמר אברם יי אלהים מה תתן לי״ — בראשית טו, ב; במקרא ״אדני יהוה״. ״הבט נא השמים״ — במקרא ״השמימה״ (בראשית טו, ה). ״ויתן לך האלהים את ברכת אברהם״ — בראשית כח, ד, ושם ״ויתן לך את ברכת אברהם״; ״האלהים״ מבראשית כז, כח.

״אמר רבי יהודה ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן״ — בדפוס וילנא ״אמר רבי יהודה ברבי סימון אמר רבי חנין אמר רבי יוחנן: מלמד שהעלהו״.

דבר אחר:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל(במדבר ב, לב).

הדא הוא דכתיב:

וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם(הושע ב, א).

הדא הוא דכתיב:

לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם(תהלים קיט, פט) —

מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם,

ובאה אותה ההבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים.

אימתי הבטיחו הקדוש ברוך הוא?

כשאמר לו לצאת מבית אביו,

שנאמר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ(בראשית יב, א), וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל(בראשית יב, ב).

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא:

רבון העולמים, כל מה שהבטחת אותי — מה הנאה יש לי בהם, שאין לי בנים?

שנאמר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם יי אלהים מַה תִּתֶּן לִי(בראשית טו, ב) —

שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים.

מה עשה לו הקדוש ברוך הוא באותה שעה?

אמר רבי יהודה ברבי סימון, רבי חנין בשם רבי יוחנן:

שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכיפת הרקיעמכיפת הרקיע — מקשת השמים,

ואמר לו: מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו — אני אני מראה לך שאתה מוליד,

שנאמר: וַיּוֹצֵא אֹותוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה(בראשית טו, ה).

אמר רבי שמואל ברבי יצחק:

אין אומרים ״הבט״ אלא למי שהוא נתון למעלה,

כמה שנאמר: הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה(תהלים פ, טו).

משל לאילן שבמדבר

וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן:

למה הדבר דומה?

למי שיצא לדרך, והלך יום הראשון, ויום השני, ויום השלשי, עד עשרה ימים,

ולא מצא שם לא עיר, ולא פונדקפונדק — בית מלון, אכסניה, ולא אילן, ולא מים, ולא בריה.

ואחר שהלך עשרה ימים, צפה אילן אחד עומד מרחוק.

אמר: תאמר שיש תחתיו מים?

כיון שהגיע אצלו, מצאו עומד על המעין, וערב לו, ושבת נפשו עליו.

כיון שראה אותו — צלו נאה, ופירותיו מתוקים, וענפיו נאים —

ישב לו שם, ונתקרר בצלו, ואכל מן פירותיו, ושתה מן המעין, וערב לו, ושבה נפשו עליו.

כיון שעמד לילך לו, אמר לאילן:

מה יש לי לברכך, ומה יש לי לומר לך?

שיהא עצך נאה — נאה הוא;

שיהא צלך נאה — כבר הוא נאה;

שיהו ענפיך נאים — נאים הם;

שיהו פירותיך מתוקים — מתוקין הם;

שיהא מעין יוצא מתחת שרשך — כבר יוצא מעין מתחת שרשך;

אלא שתהא עומד במקום חביב — במקום חביב אתה עומד.

מה לי לברכך?

אלא כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך.

כך, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, עמדו עשרים דור, ולא היה בהם תועלת, ולא עמד מהם צדיק גמור.

אחר כ׳ דור צפה הקדוש ברוך הוא את אברהם, שהיה נתון בארץ בבל, שנקראת רחוקה,

שנאמר: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל(ישעיה לט, ג).

ואמר הקדוש ברוך הוא: תאמר שיש בו כח לעמוד?

כיון שהשליכו אותו לכבשן האש, וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, ועמד בנסיונו —

מיד קרבו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל.

בנה לו את הפונדק, והיה זן עוברים ושבים,

והיה מכניס את הבריות תחת כנפי שמים,

והיה מודיע אותן כבודו שלהקדוש ברוך הוא בעולם,

ונתן שמו על שמו שלהקדוש ברוך הוא כמלאכים.

אמר לו הקדוש ברוך הוא: אברהם, מה יש לי לומר לך, ומה יש לי לברכך?

שתהא שלם צדיק לפני, או שתהא שרה אשתך צדקת לפני —

צדיק אתה לפני, ושרה אשתך צדקת לפני;

או שיהו כל בני ביתך צדיקים — צדיקים הם לפני.

מה יש לי לברכך?

אלא כל בנים שעתידין לעמוד הימך יהיו כמותך.

מנין?

שכן כתיב: וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.

כוכבים, חול ועפר

את מוצא: אברהם נתברך בכוכבים,

שנאמר: הַבֶּט נָא השמים וּסְפֹור הַכּוֹכָבִים;

ויצחק נתברך בחול,

שנאמר: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם(בראשית כב, יז);

ויעקב נתברך בעפר הארץ,

שנאמר: וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ(בראשית כח, יד).

ברכתו שלאברהם באתה בימי משה,

שכך כתיב: יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹוב(דברים א, י);

וברכתו שליעקב, שנתברך בעפר הארץ, באתה בימי בלעם,

שכן כתיב: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב(במדבר כג, י);

וברכתו שליצחק, שנתברך בחול, באתה בימי הושע,

שנאמר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר.

והואיל דביצחק כתיב ביהדביצחק כתיב ביה — שביצחק כתוב בו ברכת החול, היה נצרך לומר ״והיה מספר בני יצחק״;

אינו אומר כאן אלא וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ולמה?

אלא שבשעה שיצא אבינו יעקב לילך לפדן ארם, מסר לו יצחק ברכת החול,

כמו שאמר לו: וְיִתֶּן לְךָ האלהים אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם(בראשית כח, ד).

מהו אֶת?

אמר רבי חמא בר חנינא:

כך אמר לו: ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחת —

כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ — ברכה לאב, ברכה לבן;

וְהַרְבָּה אַרְבֶּה — רבייתרביית — ריבוי לאב, רביית לבן;

וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם.

את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב.

לפיכך הוא אומר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם.

הוי: לְעוֹלָם יְיָ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.

תרגום לעבריתמכיפת הרקיע מקשת השמים פונדק בית מלון, אכסניה דביצחק כתיב ביה שביצחק כתוב בו רביית ריבוי

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד מינכן, הספרייה הממלכתית הבווארית 97. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
בוישעויישע
גהיה נהרג— (הוספה)
גוהתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרה באצבע— (הוספה)
גשניתנה בו ה— (הוספה)
דהאלהים— (הוספה)
וכן— (הוספה)
זמפהמנס
זצ— (הוספה)
חלוותלו
יבובי
יאֶל הכנעניבכנעני
יהַ— (הוספה)
ימיאין
ימשמאלומשמאלי
יבישביש
יבכמלאכיםבמלאכים

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
במדבר רבהכ״י מינכן 97

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
במדבר רבהכ״י מינכן 97