מדרש

במדבר רבה

פרשה יח: ויקח קרח

מהדורה פיוטית — המבהירה את צורת המדרשעם תרגום המילים הארמיות לעבריתעם תרגום המילים הארמיות לעברית, ותוספות ממדרשים אחריםעם תרגום המילים הארמיות לעברית, תוספות ממדרשים אחרים, מקבילות ושינויי נוסחאות

מהדורת יצחק לאווי על ידי קלוד, כסלו תשפ״ז

תוכן העניינים ↓

תוכן העניינים

  1. יחויקח קרחבמדבר טז, א
§§26§§

מדרש במדבר רבה

פרשה יח

ויקח קרח

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי(במדבר טז, א)

בצירוף תרגום המילים הארמיות לעברית · תוספות שבנוסחים אחרים · מקבילות במדרשים ובתלמודים ושינויי נוסחאות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977 §§cover-end§§

חלק א

דרשת הפסוקים

טווַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת — קרח הקתליקוס

דרשת הפסוק · ״ויקח קרח״ · פסוקי איוב על קרח: מפתחות אוצרות פרעה, אשתו, בניו ועדתו שנשרפו

וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים לֹא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ בְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ כִּי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אׇהֳלֵי־שֹׁחַד(איוב טו, כח–לד)

בדפוס וילנא יח, טו. ״אף כשימות אינו נקבר״ — בדפוס ״אינו קם״. ״לעולם אינו זז מן החשך״ — בדפוס ״אינו סר״. ״ישראל שגלו למצרים״ — בדפוס ״ממצרים״. ״ויסור ברוח פיו״ — בכתב היד במאגרים ״ויסור ברוח: פיו״.

״צווח על קק״ן איש״ — קק״ן בגימטריה מאתים וחמשים, ״חמשים ומאתים״ (במדבר טז, ב); בדפוס ״ר״ן איש״. ״אל יאמן בשוא — וגו׳״ — בדפוס ״אל יאמן — כשהוא נתעה״. ״אמר ליה הקדוש ברוך הוא״ — בכתב היד ״אמ׳ ליה״, ארמית.

״בשו נתעה״ — כך הכתיב באיוב טו, לא (קרי ״בשוא״). ״וישלך כזית נצתו״ — במאגרים ״ויש-לך״.

מפרשה יח נשתמרו בכתב יד זה סימנים טו–יח בלבד (במאגרים: ״במדבר רבה יח–כ, תוספת״); סימנים א–יד של הפרשה אינם בו.

אמר איוב:

וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ וגו׳(איוב טו, כח),

לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם וגו׳(איוב טו, כט),

לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ וגו׳(איוב טו, ל),

אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁוא נִתְעָה וגו׳(איוב טו, לא),

בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וגו׳(איוב טו, לב),

יַחְמֹוס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וגו׳(איוב טו, לג),

כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וגו׳(איוב טו, לד).

וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ —

זה היה קרח, שהיה קתליקוסקתליקוס — ממונה על כל ענייני הבית, גזבר לביתו של פרעה, והיו בידו מפתחות האוצרות שלו.

אמר ליה הקדוש ברוך הוא: מה הנאה יש לך? אין את שולט עליהם!

שנאמר: בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים.

למי הן מעותדיןמעותדין — מוכנים, עומדים? לאלו שהן גולין — ישראל, שגלו למצרים.

אבל קרח — לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ.

אף כשימות — אינו נקבר: וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם.

לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ — לעולם אינו זז מן החשך.

יֹונַקְתּוֹ תְּייַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת —

אמרו רבותינו:

אשתו של קרח, כשירדה לגיהנם — כבת אותה.

וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו —

שלא יאמר: שמואל עתיד לעמוד ממנו, ובשבילו אני נמלט;

אף הוא יסור ברוח פיו.

אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁו נִתְעָה —

הקדוש ברוך הוא צווח על קק״ן אישקק״ן איש — מאתים וחמשים איש שחלקו עמו: אל תאמינו, טועה הוא!

אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁוא וגו׳.

בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא — עד שלא יגיע קצו למות, הוא ממית את עצמו.

יַחְמֹוס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ — זו אשתו.

וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ — אלו בניו.

ולמה? כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וגו׳, וְאֵשׁ אָכְלָה וגו׳ —

וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְיָ(במדבר טז, לה).

תרגום לעבריתקתליקוס ממונה על כל ענייני הבית, גזבר מעותדין מוכנים, עומדים קק״ן איש מאתים וחמשים איש

טזוַיִּקַּח קֹרַח — בנו של שמן

דרשת הפסוק · ״ויקח קרח בן יצהר״ · לבו של קרח נטלו: ״אני בנו של יצהר, ואיני נמשח?״

בדפוס וילנא יח, טז. ״אמר רבי לוי״ — בכתב היד ״אר׳ל״, ונפתח כבדפוס ״א״ר לוי״. ״ומה אלו שלא נמשחו אלא בשמן בלבד״ — בדפוס ״שנמשחו בשמן המשחה בלבד״.

״[אלא] זה אהרן ודוד״ — ״אלא״ הושלם במאגרים. ״אני שאני בנו של שמן איני נמשח״ — בכתב היד ״אינו״, ומאגרים סימנו את הוי״ו כמשובשת; תוקן כבדפוס.

״אלה שני בני יצהר״ — זכריה ד, יד (במסורה ״בני היצהר״). ״תירושך ויצהרך״ — דברים יח, ד; בדפוס מובא דברים ז, יג.

דבר אחר:

׳ויחלק׳, ׳וידבר׳, ׳ויקבץ׳, ׳ויצו קרח׳ — אינו אומר כאן, אלא וַיִּקַּח(במדבר טז, א).

מה לקח? לא לקח, אלא לבו נטלו.

אמר הכתוב: מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וגו׳(איוב טו, יב).

אמר רבי לוי:

למה נחלק קרח על משה?

אמר: אני בנו של שמן — בֶּן יִצְהָר,

שנאמר: תִּירֹושְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ(דברים יח, ד) — ׳תירוש׳ זה יין, ׳יצהר׳ זה שמן.

ובכל משקים שתתן — אתה שמן הוא נמצא עליוןנמצא עליון — צף למעלה.

ולא עוד, אלא שכתוב: אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי יצהר(זכריה ד, יד).

וכי יש לשמן בנים?

אלא זה אהרן ודוד, שנמשחו בשמן המשחה: אהרן נטל כהונה, ודוד מלכות.

אמר קרח: ומה אלו, שלא נמשחו אלא בשמן בלבד — נטלו כהונה ומלכות;

אני, שאני בנו של שמן — איני נמשח ונעשה כהן ומלך?

מיד נחלק על משה.

תרגום לעבריתנמצא עליון צף למעלה

יזוַיִּקַּח — כי לא אויב יחרפני

דרשת הפסוק · ״ויקח קרח״ · ״כי לא אויב יחרפני״: דואג ואחיתופל, ומשל הבית המלא תבן; ודבר אחר — משה וקרח

כִּי לֹא־אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא־מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ ישימות יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים כִּי־רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם(תהלים נה, יג–טז)

בדפוס וילנא יח, יז. ״שלקחו לבו״ — בכתב היד ״לנו״, ומאגרים סימנו את הנו״ן כמשובשת; תוקן כבדפוס. ״ראיתי את בן ישי״ — בדפוס נוסף ״הנה ראיתי בן לישי״ (שמואל א טז, יח).

״הפר היה קרב בכ״ד״ — כמשנה יומא ב, ז ״פר קרב בעשרים וארבעה״ (כהנים); בדפוס ״כדתנן: הפר…״. ״מדבר בקרח״ — אינו בדפוס.

״כך דואג ואחיתופל היה בהם מינות מתחלה, אף על פי שנעשו בני תורה לתחלתן״ — בדפוס ״לא היו בהן מצות מתחלה, אף על פי שנעשו בני תורה היו כתחלתן״.

״ישימות עלימו״ (בדבר האחר) — כך הכתיב בתהלים נה, טז (קרי ״ישיא מות״), ולמעלה כתב הסופר כקרי. ״שהביא את המיתה עליו״ — בכתב היד ״שהבי׳״.

וַיִּקַּח(במדבר טז, א) — שלקחו לבו.

כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא וגו׳(תהלים נה, יג) —

זה דואג ואחיתופל, שהיו מחרפים.

לא היו שונאים, והיו מחרפים אותי, ולא היו קוראים בשמי, אלא מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי(שמואל א כ, כז), רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי(שמואל א כב, ט).

הוי: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא.

וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי(תהלים נה, יד) — שהיה אדם גדול בתורה.

אַלּוּפִי וּמְיֻודָּעִי — שהיה נושא ונותן בהלכהנושא ונותן בהלכה — דן ומתווכח בהלכה.

אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ(תהלים נה, טו) —

הפר היה קרב בכ״דבכ״ד — בעשרים וארבעה (כהנים), כדי שיהא הרוגש מרגישהרוגש מרגיש — ההמון (הרגש) מרגיש בו.

בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ — מדבר בקרח.

יַשִּׁיא מָוֶת עָלֵימוֹ(תהלים נה, טז).

אמר רבי אלעזר:

עצת מינותעצת מינות — מחשבת כפירה היה בהן.

למה היו דומין? לבית שהוא מלא תבן, והיה בבית חורין, והיה התבן נכנס בהן.

לאחר ימים התחיל אותו התבן, שהיה בתוך אותן החורים, יוצא;

ידעו הכל כי היתה אותו הבית של תבן.

כך דואג ואחיתופל — היה בהם מינות מתחלה, אף על פי שנעשו בני תורה לתחלתן.

הוי: כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם.

דבר אחר:

מדבר במשה:

כִּי לֹא אוֹיֵב — אלא קרח, שהוא משלי — יְחָרְפֵנִי.

אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק — אהרן וקרח, שניהם שוין.

בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ — זה שוחט ומקריב, וזה זורק את הדם.

ישימות עָלֵימוֹ — שהביא את המיתה עליו:

וַיֵּרְדוּ הֵם וגו׳(במדבר טז, לג).

תרגום לעבריתבכ״ד בעשרים וארבעה (כהנים) הרוגש מרגיש ההמון (הרגש) מרגיש בו עצת מינות מחשבת כפירה נושא ונותן בהלכה דן ומתווכח בהלכה

יחרַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי — רב לך

דרשת הפסוק · ״רב לכם בני לוי״ · ״רב לכם״ שאמר משה לקרח — ״רב לך״ שנאמר לו

בדפוס וילנא יח, יח: ״את מחית בחוטרא ובמה דמחית את לקי; את אמרת רב לכם, למחר את שמע רב לך״. כאן נגמר כתב היד בפרשה זו.

רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי(במדבר טז, ז) —

אמר הקדוש ברוך הוא למשה:

את מחי בחוטרא, וכמה דמחי את לקי.את מחי בחוטרא… — אתה מכה במקל — וכמו שאתה מכה, אתה לוקה. אתה אמרת: ״רב לכם בני לוי״ — מחר אתה שומע: ״רב לך״.

אתה מכה במקל — וכמו שאתה מכה, אתה לוקה.

את אמרת: רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי — למחר את שמע: רַב לָךְ(דברים ג, כו).

אתה אמרת: ״רב לכם בני לוי״ — מחר אתה שומע: ״רב לך״.

חילופי נוסח והשלמות

על פי כתב יד ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977. במקומות שכתב היד חסר או משובש הושלם מעדי נוסח אחרים או על פי המקבילות. מילים שנוספו או תוקנו מסומנות באפור; תיקון שיש לו נוסח בכתב היד מציג אותו בריחוף העכבר. ראשי תיבות נפתחו, הפסוקים נוקדו על פי המסורה ומראי המקום נוספו בסוגריים.

סעיףבנוסחבכתב היד
טזאלא— (הוספה)
טזאיניאינו
יזלבולנו

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
במדבר רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977

מקורות הנוסח

החיבורהנוסח שעל פיו נדפס
במדבר רבהכ״י ירושלים, הספרייה הלאומית 24°5977