אכִּי לְכׇל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט — מבול של אש ומבול של אבנים

פתיחתא ראשונה · הרשעים הבוטחים בשבועת המבול, מבול של אש ושל אבנים, וכל אדם נידון מעין חטאו

כִּי לְכׇל־חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי־רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו(קהלת ח, ו)

כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 2340 (מאגרים, פרק א, פסקה א; עמ׳ 1–2 בסימון מאגרים). זה הוא הפרק הראשון שבכתב היד, והסדר נפתח בבראשית ו, ה (״וירא יי כי רבה רעת האדם״), סוף פרשת בראשית; פרקים ב–ג הם פרשת הנביאים ופרשת הכתובים של אותו סדר.

״זה שאמר הכתוב: אנשי רע לא יבינו משפט… וכתיב: כי לכל חפץ״ — שני פסוקי הפתיחה; ״אנשי רע״ נדרש בפתיחתא השנייה, ובזו נדרש קהלת ח, ו, והיא חוזרת אליו בסופה. במהדורת בובר (קרקא תרס״ג) הפתיחתא פותחת ב״כי לכל חפץ״ לבד.

״יש עת ומשפט״ — בכתב היד ״יש ועת״, ובסוף הפתיחתא ״יש עת״ כבמסורה ובבובר. ״הקדוש ברוך הוא״ (בשבועה הראשונה) — בכתב היד ״הב׳״, והה״א הושלמה במאגרים; ״יביא״ — שתי האותיות האחרונות מסופקות בכתב היד. ״תוהא שנשבע״ — השי״ן הושלמה במאגרים; בבובר ״תוהה שנשבע, ואומר: מה עשיתי שנשבעתי שאיני מביא מבול לעולם״.

״וכן אמר ישעיה… וירא יי… ורע בעיניו כי אין משפט״ — ישעיה נט, טו; ״כי אין צדיק בעולם שמתפלל לפניו״ דורש את ״וירא כי אין איש״ (שם, טז). ״מה למות״ — דורש ״מהלומות״ כמו ״מה־למות״; בבובר ״מהלומות מהולמות״.

״הם במורד בית חורון״ — בכתב היד ״במודר״, ומאגרים סימנו ״כך״. ״שיש בי כח במדה זו״ — בכתב היד ״שאין״ (מסומן במאגרים ״כך״), וההקשר וכן בבובר (״שיש לי כח במידה זו לדון אותך״) מורים ״שיש״. ״במבול של אש״ (סנחריב) — בכתב היד ״במזל״; בבובר ״במבול של אש״, כלשון הפתיחתא כולה.

״ידון אותו מעין חטא״ — בכתב היד סימני סדר (2, 1) על ״אותו״ ועל המילה שאחריה; הסדר כאן כבבובר (״ידין אותו מעין חטאו״). ״עליו״ (קהלת ח, ו, בסוף הפתיחתא) — בכתב היד ״על הארץ״, ומאגרים סימנו ״כך״: הסופר הסב את סוף הפסוק ללשון בראשית ו, ה (״רבה רעת האדם בארץ״), שאליו חוזרת הפתיחתא; בבובר ״עליו״ כבמסורה.

מקבילות: ״דין ארבע מיתות לא בטלו: מי שנתחייב סקילה — או נופל מן הגג או חיה דורסתו…״ — בבלי כתובות ל ע״א–ע״ב וסנהדרין לז ע״ב (שם: שריפה — נופל בדליקה או נחש מכישו; הריגה — נמסר למלכות או ליסטים באין עליו; חנק — טובע בנהר או מת בסרונכי). ״מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא… כבר נשבע שאינו משחית כל בשר״ — בבלי זבחים קטז ע״א (באומות העולם ששמעו את קול מתן תורה, לא ברשעים).

באַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט — תיבתו של נח

פתיחתא שנייה · דור המבול שלא הבין, ונח שעשה תיבה כדי שיראו ויעשו תשובה

אַנְשֵׁי־רָע לֹא־יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי יְיָ יָבִינוּ כֹל(משלי כח, ה)

כתב יד אוקספורד 2340 (מאגרים, פרק א, פסקה ב; עמ׳ 2–3 בסימון מאגרים). ״זה שאמר הכתוב״ — אחריו ״הכתוב״ שמחקו הסופר.

״ונתיראו״ — בכתב היד ״ונתיארו״, ומאגרים סימנו ״כך״; בבובר ״ששמעו… ונתיראו״. ״ולמד הקדוש ברוך הוא לנח״ — בבובר ״ולמה אמר הקדוש ברוך הוא לנח שיעשה תיבה? כדי שיראו אותו ויעשו תשובה״. ״תיבה״ — היו״ד הושלמה במאגרים, ומסופקת.

״מתוך״ — בכתב היד ״מותוך״, והו״ו נמחקה במאגרים. ״מתכנשין״ ו״מבול״ (״מפני שאני מביא מבול״) — בגליון כתב היד. ״הקדוש ברוך הוא אומר לי״ — אחריו בכתב היד ״עצה״, ונמחק במאגרים.

״והם לא היו משגיחים, אלא היו רואים ומלעיגים״ — חסר בבובר, ושם הפסקה נחתמת ב״והם שומעין ועושין תשובה, שנאמר: אנשי רע לא יבינו משפט״.

מקבילות: בבלי סנהדרין קח ע״ב (דרש רבא: ״לפיד בוז״ — ״מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם… אמרו לו: זקן, תיבה זו למה?״); בראשית רבה ל, ז (״שכל מאה ועשרים שנה נוטע ארזים וקוצצן. אמרון ליה: למה כדין?״ — מדרש אחר, בארמית, על ״איש צדיק״).

גהֲנֹוטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע — רחוק הוא ורואה

פתיחתא שלישית · סתמית · הרשעים האומרים ״אין הקדוש ברוך הוא רואה״, והנוטע אזן ויוצר עין

וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם־יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט(תהלים צד, ז–ט)

כתב יד אוקספורד 2340 (מאגרים, פרק א, פסקה ג; עמ׳ 3 בסימון מאגרים). פתיחתא בלי ״זה שאמר הכתוב״, הפותחת בטענת הרשעים וחוזרת לפסוק הסדר.

״ואף על פי כן, הלא הוא מביט לכל דבר, שנאמר: וכל יקר ראתה עינו״ — כך בכתב היד: ״ואע״פ ולא הוא מביט… ולא יקר ראתה עינו״, משובש. הפסוק הוא איוב כח, י ״וכל יקר ראתה עינו״; בבובר ״הלא הוא מביט לכל דבר, שנאמר: הן כל אלה ראתה עיני״ (איוב יג, א). ״כן הלא״ הושלם על פי ההקשר ובובר.

״שנאמר: היוצר עין הלא יראה״ — כך בכתב היד, בלשון הדרשן; בתהלים צד, ט ״אם יוצר עין הלא יביט״, וכך בבובר (״הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט״, ושם ״ומניין שהקב״ה נטע אוזן ויצר עין״).

״ואף על פי שהדת אומרת כן עלי״ — הוי״ו והכ״ף הושלמו במאגרים (בכתב היד ״אע״פ שהדת אומ׳ ()ן״); כך גם בבובר.

דיֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ — יצר טוב ויצר רע

פתיחתא רביעית · שני השמשים שבאדם, והעיר הקטנה: הגוף, יצר הרע ויצר הטוב

יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל־הָאָדָם(קהלת ו, א)

כתב יד אוקספורד 2340 (מאגרים, פרק א, פסקה ד; עמ׳ 3 בסימון מאגרים). לפני ״יש רעה״ בכתב היד כ״ף, שנמחקה במאגרים.

״יש רעה ראיתי תחת השמש״ — כלשון קהלת י, ה; אך הפסוק הנדרש כאן הוא קהלת ו, א (״יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם״), שלשונו ״ורבה… על האדם״ קושרת אותו ל״רבה רעת האדם״, וכך מביא בובר את הפסוק במלואו.

״אחד טוב ואחד רע״ — בכתב היד ״אח׳ טוב וא׳ רע״. ״ומדביקים עם הרע״ — בבובר ״ומתדבקים ומתחברים עם הרע״. ״לא די להם״ — בגליון כתב היד. ״ובא מלך גדול״ — כך בכתב היד; בפסוק ״ובא אליה מלך גדול וסבב אותה״, וכך בבובר.

מקבילות: בבלי נדרים לב ע״ב (״ואמר רמי בר אבא: עיר קטנה — זה הגוף, ואנשים בה מעט — אלו אברים, ובא אליה מלך גדול — זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים — אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם — זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו — זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר — דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב״). בבראשית רבה לג, א נדרש הפסוק על המבול: ״עיר קטנה — זה העולם, ואנשים בה מעט — זה דור המבול… איש מסכן חכם — זה נח״.

איַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ — אני יי חוקר לב

דרשת הפסוק · ״ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבה רעה״ · הלב העקוב והאלהים היודע מחשבות: סנחריב, וגוג שעליו נתנבאו אלדד ומידד

כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 2340 (מאגרים, פרק ב, פסקה א; עמ׳ 4–5 בסימון מאגרים). כותרת הסופר ״פרשת נביאים״: זו פרשת הנביאים של הסדר ״וירא יי כי רבה רעת האדם״ (פרק א) — ״וחשבת מחשבה רעה״ כנגד ״וכל יצר מחשבות לבו רק רע״ (בראשית ו, ה).

המדרש קורא ״כה אמר יי אלהים ביום ההוא… מחשבה רעה״ (במסורה: והיה ביום ההוא… מחשבת רעה); ״עקוב הלב מכל הוא״ (במסורה: עקב הלב מכל ואנש הוא); ״מימים קדמונים״ (בימים); ״והתנבאו ולא יספו״ (במדבר יא, כה: ויתנבאו). ״אני יי חוקר לב ובוחן כליות״ — לפני ״כליות״ למ״ד שנמחקה במאגרים. ״שאיני יודע״ ו״שמיום שבראתי אותך אני יודע מחשבותיך״ — כך בכתב היד ובבובר (״ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך״); מאגרים הגיהו ״שאני״, ״איני״, ואין צורך.

״רמ״ח אברים בראתי באדם זה, וכלם עומדים במדתם״ — בבובר ״אמרתי לו… כמו שבראתים, חוץ מן הלב״, וזה כוונת כתב היד. ״וכן דוד מזהיר את שלמה בנו ומזהיר וצוהו״ — כך בכתב היד, בכפל. ״אלא עד שלא ברא בעולם יודע מעשיו ומחשבותיו״ — כך בכתב היד; בבובר: ״אמר רבי אחא: מהו וכל יצר מחשבות מבין? אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא״.

״ואבואה מלון קצו״ — כך בכתב היד, כלשון מלכים ב יט, כג (״ואבואה מלון קצה״); במאגרים הוגה ״ואבוא מרום קצו״ כבישעיה לז, כד. ״נינוה״ — לפניו ״ננוה״, ונמחק במאגרים.

״אמר רבי חייא בר אבא״ — בבובר ״רבי חייא בר כהנא״. ״לגפיו במתניו״ — כך בכתב היד, ואינו ברור; בבובר ״שאילו היית לנטי״ן וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין, לא היית מכעיסני״ (לנטיון, לטינית linteum: סינר של עובד). אחרי ״ומגרפה בכתפיו״ סימן השמטה בכתב היד בלי השלמה בגליון; ״לא היה״ הושלם על פי ההקשר ובובר. ״כמו שנותנין לחמור״ — ״לאמור״ נמחק בידי הסופר, ו״לחמור״ בגליון.

״וששאתיך״ — האל״ף הושלמה במאגרים. ״שאמרו״ — בכתב היד ״שאמ׳״.

מקבילות: בבלי סנהדרין יז ע״א — ״רב נחמן אמר: על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין (אלדד ומידד), שנאמר: כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים… שנים — אל תיקרי שנים אלא שנים… הוי אומר: אלדד ומידד״.

ביַעֲלוּ דְבָרִים עַל לְבָבֶךָ — המחשבים מחשבות רעות

דרשת הפסוק · דבר אחר · עשו, נבוכדנצר, המן ויון שחשבו רעה, מזימת עשו, עצת גוג על אלוהם של ישראל, ומפלתו וקבורתו

כתב יד אוקספורד 2340 (מאגרים, פרק ב, פסקה ב; עמ׳ 5–7 בסימון מאגרים).

״ולא נתקיימו בידו״ (עשו) — אחריו בכתב היד ״בא מלכות יון הרשעה״, ונמחק במאגרים (מקומו להלן). ״לעולם אהיה גברת… ועתה שמעי… ותבאנה לך שתי אלה״ (ישעיה מז, ז–ט) — נאמר על בבל, וכתב היד מסב אותו על מלכות יון; בבובר ״ומלכות סדום״. המדרש קורא ״במותי״, ״שמעי נא עדינה״ (במסורה: במתי, שמעי זאת עדינה); ״עדינה״ — כתיקון מאגרים (בכתב היד ״עדינא״).

״היאך אעשה״ — בכתב היד ״איאך״, ותוקן במאגרים. ״יקומו בניו״ — המ״ם מסופקת בכתב היד. ״ואחר כך אהרוג יעקב אחי״ — לפניו ״ואחר״ שמחקו הסופר. מזימת עשו בבובר אחרת: ״הלך לו אצל ישמעאל… אלא את הורגו מפני שהוא אחיך, ואני אהרוג את יעקב… ובלבו היה אומר: משישמעאל הורג לאבא ואני ליעקב, אני בא לישמעאל והורגו״. בבראשית רבה סז, ט (״רבנן אמרי״) עשו מתחתן לישמעאל, ״והוא בא ועורר עמו לבכורה — והורגו, ואני עומד עליו בגואל הדם — והורגו, וירש שתי משפחות״ — כלומר ישמעאל הורג את יעקב, לא את יצחק.

״אעלה על ארץ פרזות״ — בכתב היד ״פרזדור״, ומאגרים סימנו ״כך״. ״כי נועץ לב יחדיו״, ״לא יזכר״, ״יגוף״, ״תמקנה בחוריהם״, ״המונו״ — כך בכתב היד (במסורה: נועצו לב יחדו, ולא יזכר, יגף, ועיניו תמקנה בחריהן, המונה). ״תמק בפיהם״ — בכתב היד ״ביניהם״, ומאגרים סימנו ״כך״; במסורה ובבובר ״בפיהם״. ״בישראל״ (קבר) — בכתב היד ״לישראל״, ותוקן במאגרים.

״ומה אמרו בניהם״ — כך בכתב היד (בניהם = ביניהם, בכתיב החסר). ״באותה שעה פתח ואמר״ — הקדוש ברוך הוא, בדברי הנבואה (יחזקאל לט, יז), ואין זו פתיחתא.

מקבילות: ויקרא רבה כז, יא (״אמר רבי לוי: אף גוג לעתיד לבוא עתיד לומר כן: שוטים היו הראשנים… ולא היו יודעין שיש להן פטרון בשמים. אני איני עושה כן, אלא בתחילה אני מזדויג לפטרונן, ואחרכך אני מזדויג להן. הדא הוא דכתיב: יתיצבו מלכי ארץ״), ואסתר רבה ז; בראשית רבה סז, ט (״ויאמר עשו בלבו״) ו־פב, יד (״כי אני חשפתי את עשו״ — על ממזרי עשו). שכר יפת — קבורה לגוג: בראשית רבה לו, ו (״אמר הקדוש ברוך הוא ליפת: את כסית עריתה דאבוך — חייך, אני פורעה לך: ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר בישראל״) ותנחומא נח טו.

אבְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא — לשון הרע כחץ

פתיחתא · ״בשוט לשון תחבא״ · לשון הרע קשה מחרב, דואג שאין לו חלק לעולם הבא, ודוד שניצל מרעב, מחרב ומלשון

בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא־תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל־תִּירָא(איוב ה, כ–כב)

כתב יד אוקספורד, הספרייה הבודליאנית 2340 (מאגרים, פרק ג, פסקה א; עמ׳ 7–8 בסימון מאגרים). כותרת הסופר ״פרשת כתובים״: זו פרשת הכתובים של הסדר ״וירא יי כי רבה רעת האדם״ (פרקים א–ב). אחריה בכתב היד פרק ד, ״פרשת תורה: ויזכור אלהים את נח״.

״בשוט לשון תחבא ומחית הארץ אל תירא״ — בכתב היד ״בשוט לשון תירא״, ומאגרים תיקנו ״תחבא״ כבפסוק וכבהמשך הפתיחתא. כתב היד מצרף את ראש איוב ה, כא לסוף ה, כב. ״שכבר יצא החץ״ — בכתב היד ״והחץ״, והוי״ו נמחקה במאגרים. ״כל עמל״ — הלמ״ד הושלמה במאגרים.

״ושם איש מעבדי שאול… נעצר לפני יי״ (שמואל א כא, ח) — המדרש מדלג על ״ביום ההוא״. ״רבי יהושע בן לוי אומר: ביעקב כתיב״ — בבובר ״ביעקב היא אמורה״, וכך דורשת בראשית רבה עט, א את איוב ה, יט–כו על יעקב.

בבובר: ״קשה לשון הרע מן הסייף ומן החרב״; ״אפילו הוא מת אין מכפרין לו, בא ולמד מדואג, אעפ״י שמת, כך שנו רבותינו שאין לו חלק לעולם הבא, הדא הוא דכתיב: וגם הנפש לא תמלא״ — ואין שם ״נעצר לפני יי, שהיה יושב בתשובה״.

מקבילות: משנה סנהדרין י, ב (״ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתפל, וגחזי״ — אין להם חלק לעולם הבא); ירושלמי סנהדרין י, ב (״דואג אדם גדול בתורה היה״); בבלי ערכין טו ע״ב (״חץ שחוט לשונם… הא קמשמע לן, דקטיל כחץ״); בראשית רבה עט, א (״בשוט לשון תחבא — אמר רבי אחא: קשה הוא לשון הרע, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בו״). מדרש תהלים נב פותח בפסוקים אחרים (קהלת ה, ה; משלי יח, כא).