150. זוהר וישלח – כי מלאכיו יצוה לך – דף קס”ה ע”ב

  • גדר מלאך שליח, מילת מלאך תמיד נסמך מלאך של, מלאך של אדם או של ה’. שליח פירושו דבר שמצד אחד אינו העצם ומצד שני הוא עושה שליחותו שליחו של אדם כמותו.
  • כי מלאכיו יצוה לך – יצר טוב ויצר הרע. יצר הרע משנולד לפתח חטאת רובץ, הבא לטמא פותחין לו. יצר טוב משבא לטהר, דהיינו מבן י”ג, דהיינו מסייעין אותו. גדר יצר הטוב שצריך התגברות ואינו מה שנולד איתו.
  • חונה מלאך ה’ סביב ליראיו מול כי מלאכיו יצוה לך. מלאך ה’ הוא השכינה ואילו מלאכיו יצוה לך שאר מלאכים.
  • מלאכים הם הרגלים או מחשבות שאינם העצם אבל הם עוזרים לו כשיוצא לדרך ואינו בטוח בעצמו. כל מידה או  הרגל הוא מלאך של הנפש. שזה מקביל להיותו מלאך של ה’.
  •  ויותר יעקב לבדו – קטנתי מכל החסדים. שלא נשאר לו מכל המלאכים והמידות שלו, אבל אז נשאר מלאך השם. שהוא עצם התפלה.
  • לכל המלאכים יש תפקיד, זה לחסד זה לגבורה זה לרפואה וכדומה. תפקיד השכינה הוא הבאת אלוהות בעולם. ולכן
  • הכל נכלל בה אבל לית לה מגרמה כלום והיא מאוחדת בה’ יותר מכל המידות. היינו מלאך ה’.
  • בואי כלה ימין, יצר טוב. בואי כלה שמאל, יצר רע. בואי כלה שבת מלכתא בלחש תמן קאתי מלכא.

 

לזכות תמיכת התורה או להקדיש שיעור או מאמר

https://cash.app/$yitzchoklowy
https://www.paypal.com/paypalme2/iyunlemachshava
quickpay/zelle: [email protected]

150. זוהר וישלח – כי מלאכיו יצוה לך – דף קס”ה ע”ב
Weekly Shiur

 
 
00:00 / 31:09
 
1X
 

ויהי לי שור וחמור

ומה? לעולם מגיע ומתאים לצדיקים שיהיו תחת האורות, שינצנצו ויזהירו כמיטב הסלבס, שיהיה ברומו של עולם הזוהר האורות והנצנצים. לא שזה הם, אלא שזה רמת העוצמה הגנוזה בנפשם. האור הגנוז בהם. ברור כל זה משחק חיצוני. אבל זה העוצמה של העולם, ואמור להיות לבוש מתאים לבטא את הפנים.

ויעקב אבינו שלח לעשיו ויהי לי שור וחמור וגו’, וביארו בזוהר שמנה את כל מדרגות הקליפה, אמר שכולם יש לו, אחי יש לי כל, ואני אפילו מסוגל למצוא חן בעיניך ולחפש את החן בעיניך. והזוהר אומר שאילו ידע עשיו מה יעקב עשה לו כאן היה מתאבד. כן.

ויקרא לו אל אלהי ישראל

האל במקרא נגלה בהרבה שמות, וגם בהרבה דמויות. פעם קוראים לו שדי ופעם הויה ופעם אל ופעם אלהים ופעם אדני ופעם מלאך אלהים ופעם ופעם מלאך הויה ועוד צירופים. כך הוא נראה פעם כמו שלשה ערבים ופעם נדמה כמו איש ופעם כמו סנה בוער. בכל דבר יכול השם להתגלות פעם כמו ערבי במדבר פעם כמו איש מלחמה פעם כמו מלא רחמים. לנביאים היו מראות אלה מוחשיים שהיה נדמה להם שפוגשים אדם.

האדם הפוגש את האל לרוב אינו מכיר בכך שאל פגש אלא אחרי שהלך מאיתנו. אחרי שהאל נראה ליעקב בדמות סולם ומלאכים עולים ויורדים הקיץ ואמר אכן יש השם ואנכי לא ידעתי. אחרי שהלך המלאך מגדעון ידע כי מלאך השם הוא. גם משה רבינו לא הכיר שראה את השם בשם אלא כעבור כבודי – אחר שכבר עבר.

כאשר פגש האל את האבות במקום מיוחד השאיר כל פעם באותו מקום של הפגישה רושם תמידי שבו חל אותו שם שנגלה שם ונעשה למקום קדושה עבודה והשראה לדורות. ואותו השם המיוחד שנגלה אז הוא שנקבע לחול במקום ההוא. כך בונה משה מזבח וקורא לו הויה ניסי, שבמידה זו נגלה לו שם השם. קובע אברהם מזבח בכל מקום להשם הנראה אליו וכאשר נגלה בהר המוריה קורא את שם המקום הויה יראה, שזה הצירוף נגלה לו שם מכל הסיפור. וכאשר ראה יעקב את האל בבית אל קרא למקום בית אל ושם נקרא השם אל בית אל.

ועכשיו נבין מראה יעקב והאיש הנאבק איתו לפי פשוטו הפלא ופלא. יעקב נשאר לבדו ופתאום פוגש איש מסתורי ונאבק איתו. יעקב אינו יודע מיהו וחושב אולי זה איזה שליח של עשו שבא להילחם בו. כל הלילה הם לוחמים. פתאום בבוקר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. יעקב נצח את המאבק לפי המידה האנושית הרגילה שהרי היה גיבור. אבל פתאום מגלה לו הדמות הזאת כח על-אנושית. הוא מסוגל להזיק לכף ירכו של המנצח אותו. כאן מנצנץ ליעקב ההבנה שהסיפור הזה לא כפשוטו ולא עם איש הוא נאבק כי עם אלהים.

ומיד שהבין את זה, אומר לו הדמות לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל. כמו בשאר הסיפורים ברגע ששם האדם לב שהמראה אלהי נעשה הדיבור מפורש. ומיד הוא נעלם. שואל לו יעקב מה שמך והוא לא עונה. הדיאלוג נשאר תלוי באוויר למה זה תשאל לשמי- והדמות כבר לא שם.

משהלך יעקב משם הבין מה שקרה ויקרא שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. אבל עוד לא נגמר החידוש של מראה זה. כאשר יעקב שאל מה שמך הוא בעצם מתכוון לשאול כמו ששאל משה ואמרו לי מה שמו, כלומר עכשיו שראיתי שאל אתה באיזה שם אתה נגלה פה, ובאיזה שם תרצה להיקרא במקום הזה לדורות.

השם עונה לו, כבר עניתי לך. למה אתה שואל. השאלה מה השם שלי כאן הוא אותו השאלה שעניתי לך כאשר ענית לי מה שמך. לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל. השם שלי עצמי כאן הוא ישראל. כי המידה שבו נגליתי פה אינו אלא אתה בעצמך. נקרא יעקב בשמו של הקדוש ברוך הוא. בונה יעקב מזבח וכיצד הוא קורא לו, אל אלהי ישראל.

(ולפי זה מובן למה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כמו שאין אנו אוכלים חלב ודם כי הם חלקים שנתקדשו לגבוה. כך באותו המקום שבו נגלה השם בגופו של יעקב אין אנו אוכלים בכל בהמה. שהוא מקום שנתקדש גבוה בגילויו שם ואינו ראוי להדיוט. ובזה המקום נכרת ברית לישראל בגופם כמו שנראה השם לאברהם במילתו כך בכל מקום שישראל הם אינם אוכלים את גיד הנשה כי שם נגלה האלהים לישראל אביהם בהיאבקו עמו).

ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום

ספר בראשית הוא סיפור היווצרות העולם והיווצרות עם ישראל מתוכו. הוא אינו מספר את סיפור גיבוריו תוך התעלמות מן ההקשר שלהם, אבל טורח להדגיש כיצד יצא שת אחרי שנהרג הבל וגורש קין. כיצד ניצל נח אחרי שדורו חטאו ונטבעו במבול. כיצד נפרדו כל הגוים בהפלגה וכיצד יצא אברהם מתוך שרשרת הדורות שמנח ועד אברהם ותולדות תרח ובניו ומשפחתו.

עדיין, פרשה זו יוצאת מן הכלל. את כל שאר פרשיות התולדות שקדמו לכאן ניתן להסביר עדיין כתהליך ההגעה עד לאיש הנבחר שהוא גיבור הסיפור, כמו עשרה דורות שמנח ועד אברהם, שאמנם אין כל אישי אותם הדורות חשובים אבל זקוקים אנו לספר אותם להמשך הסיפור שנבין מאיפה יצא אברהם, או כיצד ניצל העולם במבול על ידי נח הצדיק, או כיצד נדחו זרע קין ונמשך העולם משת הצדיק. וגם על תחילת תולדות עשו ניתן לומר כן, שהרי הכתוב מספר כיצד נבדל יעקב מעשו וכיצד נבדלו דרכיהם בכמה אירועים שונים. אבל כאן כבר הבדלה זו חלוטה לכאורה. כבר חזר יעקב עם משפחתו שלם לארץ כנען. כבר הלך עשו לדרכו ולארצו לארץ אדום. מה ענין כל תולדות עשיו אחרי כן וכל תולדות בניו ומשפחתו ושרשרת מלכיו.

ולא עוד, אלא שהולכת פרשה זו ומגיעה עד לימי שאול, והיא מספרת את תולדות המלכים אשר מלכו בארץ אדום בזמן מקביל לזמן שהיה עם ישראל מסתובב עוד בארצו בלי מלך. יש כאן מין סיפור צללים מקביל לכל ההיסטוריה של עם ישראל. אם לכל אורך התנ”ך אנו קוראים כיצד זרע יעקב ירדו למצרים, יצאו משם, הסתובבו במדבר, נכנסו שוב לארץ, וכיצד נחל יהושע את הארץ וכל ספר שופטים. הרי הסיפור הזה מספר שלאורך כל הזמן הזה היה משהו קורה באדום והיו מולכים שם מלך בלע ויובב וכו’.

אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים, אבל נאמר שיש כאן מין אמירה לבני ישראל הקוראים את התורה הרבה שנים אחרי כן כאשר כבר יש להם מלך וארץ ועם מסודר והוא מלמד אותם את התורה (ככתוב בספר דברים), והם קוראים את סיפורי האבות כיצד היה אברהם נאהב וגיבור וכיצד היה יעקב מוצלח ונאהב וגיבור. והם מתמלאים תחושת גאווה טובה כיצד הם כה מסודרים וטובים ויש להם הכל וכל סיפור בראשית הוא עליהם. ופתאום יש פרשה שכמו לוחשת להם כן הכל טוב ונכון ויפה, אבל אל תשכחו שבמקביל לכל זה הרי אחיכם בני עשו היושבים בשעיר (לשון הכתוב בדברים) כבר היה להם מלך שמונה דורות לפני שאתם חשבתם להמליך מלך, וכבר היה להם שבעה אלופים קודם לכן, ויש עולם שלם שמתנהל לו כאשר אתם ישנים, וצריך לשים לב אליו ולזכור אותו לפחות.

במילים אחרות אפשר לראות בפרשה הזו מין התנגדות סודית לכל המגמה של כל ספר בראשית. שכל הספר הוא סיפור ברור של היווצרות הסדר והטוב והבדלה ברורה של הטוב מתוך הרע להתקיים בעצמו. והסיפור הזה לוחש שעדיין במקביל לכל זה יש עוד צל, יש עוד צד של כל הדברים, ושכל הדברים הנמצאים בצד האור אינם שלמים אלא כאשר יודעים גם את הצד הזה.

אי אפשר להתחמק בכאן להמשיך אל דברי הזוהר (אדרא רבה דף קכח עמוד א) שפתח בו רשב”י בפסוק ואלה המלכים, ושאל על מה נכתב והרי כמה מלכים היו בעולם, אלא רזא דרזין הוא. ופירש הענין על ספירות של עולם התוהו שנוצרו טרם היווצרות האצילות, שעל זה נאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן. ודרשו בו מאמר המדרש שאין להסתכל מה לפנים משל למלך שבנה פלטין על האשפה אין רצונו שיזכירו שמו על האשפה.  לא נדרש כאן את הסוד אבל די כאן לראות שהפשט שהצבענו עליו מוביל לאותו דגם של צד צללים מקביל לכל סיפור בראשית הנרמז בפרשה זו.