ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

(כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

פסוק זה מסכם את הפרויקט של בנין המקדש, שהוא מרכז כללות העבודה של ישראל. וכשם שהוא במצווה המעשית לבנות מקדש, כך פירשוהו שהוא מרכז העבודה הפנימית, שהוא לעשות משכן לשכינה בחיינו.  והנה פסוק זה מתאר שני שלבים, מקודם ועשו לי מקדש, ואחרי כן ושכנתי בתוכם. ולפי פשוטו החצי הראשון הוא חלקו של האדם, הוא בונה מקדש, וחציו השני הוא תשובת האל לזה, שעל ידי כן ושכנתי בתוכם. חציו הראשון עבודה וחציו השני שכר, חציו הראשון הדרך וחציו השני המטרה. וכן הדבר במעשה בנין המקדש, אשר מקודם עושים פעולת בניית המקדש, ואחרי זה השלב של ושכנתי בתוכם, שהם כל העבודות והעניינים הקשורים להשראת השכינה המתמשכת בתוך המקדש שנבנה לשמו.

ואמנם יש להבין כאשר אנחנו מתרגמים את זה לעבודה הפנימית, מה פשר שני השלבים האלה, כי לכאורה עבודה אחת יש והיא להשרות עלינו את השכינה, ואיה המקביל לפעולת בניית המקדש בנפש, ומהו עבודת בניית המקדש.

כי לשם אותו השראה, עושים אנחנו הרבה פעולות, משתתפים בהרבה ריטואלים, עושים הרבה מצוות ומעשים טובים. אבל לעתים לא רחוקות, מוצאים אנחנו את עצמנו עושים מעשים מקודשים משתתפים בריטואלים מקודשים, אבל הם מרוקנים מתוכן. אמנם מגיעים אנחנו אל הריטואל בכוונת 'ושכנתי בתוכם', אבל אותו ריטואל גופא אינו מקדש. לומדים אנחנו תורה והיא נדמית תורה ריקה, אין השם שורה בתוכה. לזה יש גדר מיוחד שלפני שאפשר להשרות עלינו את השכינה, צריך לבנות את המקדש. ובנין המקדש הזה איננו דבר פשוט, צריך הוא לאמנים למומחים לכוונה מיוחדת לחכמי לב מבינים באמנות לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחושת, וכך צריך כל אדם בפעולות שהוא בוחר לעצמו לתת דרכם מקום לשכינה, לדאוג שאותם פעולות עצמם יהיו מקדש, ולא יהא עוסק בלימודים באמירות ובמצוות שאין בהם עצמם שום תוכן. לפני שאתה משתמש בכלי קודש, אתה צריך להמשיך את הרוח לתוך אותו הכלי.

וכך, באופן כללי, יכול מנהיג אחד ליצור כלים, לבנות מקדשים, להמציא מצוות, לבנות ריטואלים, ויהיה בו אותו סגולה שיהיו הם מקדש. ואחרי זה יכולים הבאים אחריו להשתמש בהם, להתחבר אל אותו רוח שנסך הוא אל תוך הכלי. ועדיין אין אדם יכול להיפטר מעבודת בניית המקדש, כי לעולם נשאר גם לו הציווי ועשו לי מקדש, שאם לא כן נמצא הדברים מתיישנים ומאבדים את סגולתם. בכל דור ועל כל אדם החיוב גם לעשות את המצוות, להיות המחוקק של הכלים של המצוות שיכשיר אותם לקבל את הרוח, וגם לקיים את המצוות. בניית מקדש הוא חקיקת המצוות, השכינה בתוכם הוא קיומם.

(שרש הדברים בשפת הקבלה נמצא במה שכתבתי כאן )

ולוואי נזכה ליצור לעצמנו את המקדשים שאנחנו צריכים אליהם בהקשרים שלנו, ולגרום לשכינה להתיישב בתוכם אמן.

Always be Building – Parshat Terumah

Parshat Terumah contains what is essentially the blueprint plans and instructions for the Layout, building, and furniture, of the Mishkan. The preservation and inclusion of all these detailed plans for eternity in the Torah at full length is somewhat curious. Plans are usually drawn up by the architects to instruct builders how to build, and discarded as soon as the building is put up and finished. What point does saving the plans serve after that?

Imagine entering a beautiful and important building and finding on the wall in the lobby all the blueprints and plans for the building framed on the wall, Or going to a fancy restaurant, and finding the recipes and instructions how to make each dish on your plate, on each plate. Why would I be interested in this you would ask, I am looking for the finished product, not for the instructions how to get there.

Therein lies one of the great secrets of Jewish continuity. The Mishkan is a symbol for the entirety of the Jewish project, The project of creating the conditions for God to live in our midst, right here on this earth, to create a sanctuary for the Divine in our lives.

In Judaism, there is never a time where we lean back and say ok we have finished building our religion, our sanctuary for god to rest in us, now let’s use it, enjoy it. Jews never become merely consumers of their Beit Hamikdash, of their way of life set up previously. We are always still building our community, still going back to the planning board and discussing the instructions, what is the Halacha for this, perhaps we should do it a bit differently, we are always discussing, always planning, always figuring out what and how we need to do. Building the mishkan never ends, and so every year we re-read the plans, discuss them again, find new and better ways to create our place for the dwelling of the Shechina (Divine presence) in our midst.

Be Jewish. Always be at the drawing board.

tabernacle4

פרשת תרומה תשע"ב

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

להבין בעבודה הפנימית משמעות שני הדברים שיש כאן שני שלבים , תחילה לבנות מקדש ואח"כ ושכנתי בתוכם. שלכאו' בעבודה אינו מובן רק ענין השראת השכינה שישרה האדם השכינה עליו אבל מה ענין כמו לבנות בית המקדש.

והענין כי ענין השראת השכינה שיהיה האדם מרכבה לשכינה הוא שכל השמות המכוונים לפרקי המרכבה שהם אברי האדם יהיו מכון לאלו השמות שבהם ה'. אבל לפעמים יש שהאדם מכוון שמות ואין ה' שורה בשמות הללו בכלל.כי לפני שמכוון שהשמות יאירו בו וה' ישרה עליו צריך שהשמות יהיו שמות ה' שצריך לבנות את השמות ולקרוא בהם את ה' ורק אחר כך אפשר להיות ושכנתי בתוכם שה' ישרה על האדם באמצעות אלו השמות. ועל דרךך המובא שיש בחינה לחבר את העולם לתורה דלעילא ויש מושג של לחבר את התורה שלמעלה עם הקב"ה, שזה בחינת המשכת ה' בתוך השמות ועולמות עליונים שזה בחי' בנין השמות והמקדש ורק אח"כ ושכנתי בתוכם. שלא יכוון שמות ואינם שמות של ה' בכלל אלא שמות יבשים בלי שום חיות וכד אנת תסתלק מנהון וכו'. וזהו העבודה הראשונה ועשו לי מקדש דהיינו שימשיך את האלוהות לתוך האותיות והשמות והעבודות, ורק אחרי זה אפשר ושכנתי בתוכם להמשיך את השראת השכינה עליו.

פרשת תרומה תשע"ד

(כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו.

פירוש: תעשה את המשכן כפי דמות נבואתך. שכן לכל נבואה יש צלם דמות ומראה שבה היא מתגלה לנביא. והמשכן נעשה כפי דמות נבואת משה. וכן תעשו לדורות. שכל מי שמתכנן מקדש להשראת מה שנראה אליו בו, עושה זאת כפי אותה הדמות שנראה אליו.

ולבאר מהו עשיית משכן לשכינה, בקיצור, כי יסוד המעלות האנושיות הוא היכולת לשים את עצמך במקומו של הזולת. זהו יסוד מעלת המידות, שכן האיש הטוב הוא זה שמסוגל לחוש אמפתיה, שמסוגל להרגיש את השני כאילו הוא הוא עצמו. וזהו יסוד המעלות השכליות, שכן החכם הוא מי שמסוגל לראות כל דבר מזוויות רבות, לראות אותו לא רק כפי התפיסה שלו אלא גם מצדדים אחרים. והמעלה האלוהית הוא היכולת לראות דברים מזווית המבט הכי כוללת של היקום, לעשות סך הכל של הכל, וכוללם יחד. וזהו זווית המבט האלוהית. מי שמסוגל לחיות במבט זה, היינו שמסוגל להכניס את עצמו בנעליים של אלוהים כביכול. ולכן נקרא שהשכינה שרויה אצלו.