שבעים אותיות – פורים

עוד יצא לאור פעם הספר המושלם שיקבץ את כל זה ועוד הוספות רבות בהתחדשות, אבל ספק גדול אם יצא לאור לפני פורים השנה, מטרדת הזמן ועצת היצר, אז לפחות בינתיים הנה הלינקים להורדת שני החלקים של שבעים אותיות לפורים.

שבעים אותיות

שבעים אותיות חלק שני

את שאר המאמרים שנמצאים כאן וכן אלו שיתווספו בהמשך ניתן למצוא כאן בתגית פורים.

שבעים אותיות
שבעים אותיות

 

שבעים אותיות חלק שני
שבעים אותיות חלק שני

פורים: דער אנטי סיסטעם יום טוב

פורים פורים פורים לנו לא לא לאלא.. היינט איז פורים מארגען איז אויס לאלאלא ליהודים ליהודים היתה היתה אורה חייב איניש לבסומי לבסומי לבסומי באמבמאבאמבאמ שושנת יעקב לחיים.. אה וואס זינגט מען יעצט עצו עצה טראלילאליליי ותוסף אסתר ותדבר אויאוי למה עזבתני מישע מישע מישע מישע.. יא איר הערט גוט, אזוי הערט זיך די פורים טעיפ, דער ניגון הייבט זיך נישט אן עס ענדיגט זיך נישט עס פארט אריין א ווארט אין א צווייטער דער ניגון פארשטעלט זיך פאר א צווייטער ניגון וואס איז בכלל א דריטער.

פארהאן אידען וואס לעבן נעבאך אין אזא מין אנגעזעצטע שטרענגע סיסטעם אגאנץ יאר, יעצט לערנט מען יעצט דאווענט מען דער איז דער רב דער איז א רעביש קינד א צווייטער איז א ראש ישיבה א דריטער איז א בעל הבית, אלץ קלאפט אלץ שטייט אויפ'ן פלאץ, ווי כאילו ביי ששת ימי בראשית האט מען שוין קובע געווען א הלכה: עד שני טפחים זהו הוטו של בעל הבית, משני טפחים עד שלש טפחים זהו הוטו של דיין, משלש ועד אין סוף זהו קאפעלייטשו של רבי. גיט מען נאר א קוק אויף די ברייטקייט פון דער ברום פון הוט קען מען שוין וויסען וויפיל שטעט זיין עלטער זיידע האט געוועלטיגט אין אונגארין.

בכלל יעדער זאך האט פעסטע כללים, מען טאר נישט אויסמישען מען טאר נישט ארויסטרעטן פון ליניע. וואס ביסטו אן אויבער חכם דו פרעגסט קשיות, דו ווייסט נישט וואס דער האצענפלאצע רבי סעכיסעיאגענעליינע האט געזאגט אויף דעם, נו נו פוי המן פארשאלטן זאל ער זיין.

קומט פורים ווערט אלץ צומישט. דו האסט געמיינט עס איז א שיין מיידל מיט לאנגע האר און א קלייד, נעה דאס איז בכלל א חסידישע בחור וואס איז מקפיד מקיים זיין דער רמ"א אז פורים איז נישט נוהג דער לא ילבש, די האר איז סתם זיינע לאנגע פאות פארדרייט ווי א פאני, און דער וואס זעהט אויס בכלל ווי אן אל קאידע טעראריסט, ער איז אפילו נישט קיין נטורי קרתא, גאר א ציוני וואס האט זיך פארגלוסט זיך פארשטעלן ווי אן אראבער. און דער סאלדאט מיט דער גרויסער גאן, ניטאמאל א וויץ קען ער שיסען גלייך. דער רב? א פורים רב, קיין עברי קען ער נישט.

דער שלעכטער המן, אה איך ווייס נישט, אפשר דווקא ברוך המן, וואס עפעס ער האט אונז געמאכט אזא דערהויבענע יום טוב, און דער מרדכי וואס דו בענטשסט אזוי, מהיכי תיתי, סתם א פרומער געווען, וואס האט עם געשטערט די סעודה פון אחשורש, דער זיך בוקען פאר המן איבער וואס ער האט געמאכט די אלע קול קורא'ס מיט אסיפות, נעה אפילו נישט קיין איסור דרבנן, סתם פאר זיין אכשר דרא משוגעת האט ער מסכן געווען גאנץ כלל ישראל. המן האט זיך געהאלטען אן עבודה זרה? חא חא, אפילו די רויבער האבען זיך נישט צולאכט אויף דער וויץ, פרעג נאר זיין טאכטער, שוין אפשר די עבודה זרה פון פעור איז ער. לאל.

וואס זאגסטו שלא שינו את לבושם? מען מוז גיין אנגעטוהן אידיש, בארד בארד ווי דיין איד שרייט דאך דער רבי פון עירמאנט, גיב א קוק, גיי איך צו צו דער שכן וואס טאנצט לעבן מיר און שלעפ אראפ דער שיינער ווייסע בארד, זעהט מען דאס איז גאר דער דזשעניטער וואס האט זיך פארגלוסט בחינם'דיגע באז האט ער זיך אויך פאשטעלט.. זאגט דער הייליגער איזביצער פורים ווייזט אז א איד איז נישט תלוי אין דער חיצוניות פון דער אידישער לבוש, אפילו ווען ער זעהט אויס ווי א גוישע פרינץ ומרדכי יצא בלבוש מלכות איז צהלה ושמחה.

סדר? יא טאקע זייער וויכטיג, יעצט ליינט מען יעצט איז נישט די צייט פאר נארישקייטן. אין שוהל פירט מען זיך מיט דרך ארץ. הא לאמיר זעהן, א גאנצע פאק באמבעס האב איך זיך מיטגעברענגט אין טאש לכבוד די וויכטיגע מצוות קריאת המגילה. יעדער המן, און אמאל סתם אזוי אויך, פלאצט אויף די גאנצע שול מיט אזוינע קולות עס דאכט זיך באלד פקע איגרא.

לערנען? יא זייער חשוב, ביטול טעירע האט דער ראשישיבע געוויינט. ווייסטו טאקע וואס איז די פשט אין די סתירה ווער איז געווען די שוויגער פון אחשרורש? א באמבע קשיא, דא שטייט שככה און דארט שטייט עפעס אנדערש? עס איז נישט קיין גוטע קשיא? דיין תורה איז פורים תורה וואס איך זאג איז לאמתה של תורה. עס איז על פי קבלה.

אה געלט, יא טאקע זייער וויכטיג, יעדער דארף געלט, און יעדער היט אויף זיין געלט. צדקה, יא גאנצע הלכות, ווילסטו גיין נאך געלט אין די עיר הטעירע, ברענג א צעטל פון די וועד סדום לעניני צדקה אז דו מעגסט טאקע גיין נאך געלט, מיר וועיסען נישט אפשר ביסטו א גנב, ווער זאגט מען מעג דיר געבן געלט. פורים, שטותים, כל הפושט יד, ווער האט דיר געפרעגט צו איך בין ראוי. אז איך בעט איז שוין גענוג, געב שוין נאר אהער דארט די טשעק. עס איז דיין שענדעליר? טאקע זייער פיין און חשוב, ממש ווי אינדערהיים . גיב א קוק עס קומט א שיכור ער וויל טאנצן אויפ'ן טיש, אה אבער ווי קומט מען אן אזוי הויך, גיט מען זיך א כאפ אן אויף די שענדעליר און נוצט דאס אלץ א סווינג ארויף אויפ'ן טיש. כ'בין א מזיק? יא רוף מיר אין בית דין נאך פורים, דער רמ"א פסקנט איך דארף נישט צאלן. הענג זיך דו מיט די פענסי לייכטער.

Purim Tish
א פורים טיש אין ירושלים – Boston.com

איז דא נעבאך אזוינע רבנים ראשי ישיבות און מנהיגים, וואס שרעקן זיך פחד מוות פון דער פורים. פונקט ווי המן האט זיך דערשראקען פון מרדכי, וכל זה איננו שווה לי שרייען זיי, אוי וויי וואס וועט זיין איין טאג אין יאר וועט מען ברבים מאכען א וויץ אויף מיין חשבון, מ'וועט מיר נישט נעמען ערנסט, דער ליטווישער משגיח, וואס זיין גאנצער חיות איז טעראריזירען די מענטשהייט זאלן זיין אין צייט ביים סדר איז אינגאנצן פארלארען, וואס וועט דא זיין, איז ער געפארען קיין שושן הבירה און פון די טעראר פון המן געברענגט א מתנה, ישיבת מרדכי הצדיק. בעסער דאס צו רופען ישיבת המן הרשע. איין טאג אין יאר האבען קינדער און עלטערן אביסעל פאן איז דיר געווען וויכטיג דאס קאליע מאכען? זאג נאר אזא שמויגער ביסטו? און די מתנות קומען בכלל נישט אן ביז חמשה עשר בשבט די אנדערע יאר, אגב אויב דו הערסט דארט ביסט מיר נאך שולדיג א מרדכי ואסתר טייסטער פון אלץ יונגעל, ביסטו א שקרן א גנב אויך, פאסט טאקע.

יעדער יאר זעה איך קומען די מאדערנע רבנים, די וואס דארפען זיך שיין מאכען פאר'ן גוי, און גיבען ארויס קול קורא'ס מיט ליסטעס פון איסורים מאיסורים שונים. מען טאר זיך נישט שיכור'ן מען טאר זיך נישט פארשטעלן מען טאר נישט קלאפן המן דאס איז מסוכן יענס איז נישט אויסגהאלטן. מען צוברעכט חפצים מען איז מזיק אהער. זאג נאר ווען דיינע בחורים גיין ביינאכט נאך סדר שלישי אין קלאב און טרינקען זיך אן ביסטו אויך אזוי מוחה? אדער נאר ווען עס איז א אידישע יום טוב וואס הייסט האבען פאן שטערט עס דיר? אינטרעסאנט ווי מער מאדערן א רב איז אלץ מער שרייבט ער אזוינע איסורים. ביי די תלמידי בעל שם האט מען נישט געהערט פון אזוינע איסורים. עס שטערט דיר טאקע אזוי די קולות ביי המן? זאג נאר ביסט אפשר א קרוב זיינס? אפשר טאקע פון די בני בניו פון בני ברק?

האט דער רבי געזאגט: היינט איז טאקע דא נאר איין טאג פורים א יאר, לעתיד לבוא וועט זיין א גאנץ יאר פורים, טאקע בפועל ממש למטה מעשרה טפחים בעגלא דידן אמן.

לך לך III – כי נשני אלוהים את עמלי ואת בית אבי

סיפור השורשים הישראלי שבספר בראשית כולו רצף של ניתוק שרשים. בסיפור יעקב כתבתי על שני דגמים שונים של הלך לך הזה, והנה הגענו אל סיפור יוסף מצאנו דגם שלישי. אברהם הלך אחרי האידאות שלו ושכח את משפחתו. יעקב הלך אחרי נסיבות חייו וברח מבית אביו והלך מבית חתנו. סיפורו של  יוסף טרגי במידה שהם אינם מגיעים אליו ובאותו דרך ומגיע אל פתרון בלתי צפוי  שהם לא יגיעו אליו.

הילד האהוב של אביו, שנולד לאשת האהובה אהבתו הראשונה מתוך שנים שחיכו, בן זקונים, נפשו קשורה בנפשו, והנה הוא אינו מסתדר עם אחיו, הדברים מגיעים עד כדי כך שאחיו מוכרים אותו כעבד לארץ רחוקה, ארץ מצרים, הארץ הסמלת לראשונה את הגלות הזרה שבה גלו ישראל, תרבות רחוקה, מדינה כובשת. לא די לו בכך שהוא נמכר לעבד להם, הוא העבד של העבדים שלהם, נמצא בבית הסוהר של מצרים, יותר רחוק מזה ויותר רחוק מגדולת בית אביו לא יכול להיות.

ופה מגיע המפנה, ליוסף, שירד בכל כרחו בוכה וסובל, משחק המזל דווקא במצרים. אחיו שנאו אותו על כישוריו הבולטים, עם משפחתו הוא לא יכול להסתדר, הוא טוב מדי בשבילם, הם חושדים בו יותר מדי, הכוחות שלו לא יכולים להתגלות שם. יותר מדי מגבלות מגבילים אותו. דווקא בארץ הזרה, בין עברייני מצריים, יוצא לו שם טוב. האסורים בבית הסוהר אינם מאוימים על ידי התבלטות כשרונותיו של יוסף, הם אוהבים אותו מעריכים אותו, והוא מצידו עוזר להם פותר להם חלומותיו מדבר על ליבם. השמועות על כך מגיעות עד בית המלך, הנער העברי העבד לשר הטבחים יודע משהו. סוף הסיפור ידוע.

כאשר יוסף מתבסס במלכותו ושלטונו, מקים את משפחתו עם אשה זרה, בתו של כהן מצרים, הוא קורא לבנו הראשון מנשה כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי, והשני אפרים כי הפרני אלוהים בארץ עניי. מודה הוא לאל על ששכח את העמל שהיה לו בבית אביו ומצא את מקומו הצלחתו ומזלו שם. סוף הסיפור הוא שגם אחיו נצרכים אליו והוא נהפך אף להם למושיע מתוך ההצלחה שהצליח במקום שמכרוהו אליו.

Joseph dwells in Egypt by Tisot - Wikimedia
Joseph dwells in Egypt by Tisot – Wikimedia

קווים דומים אפשר למצוא בסיפור מגילת אסתר. אסתר הפסידה את בית אביה, ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת, נהייתה היא לבת אצל מרדכי היהודי הגולה מירושלים, לא די לה אלא שהפסידה גם את זה, ונלקחה לבית המלך הזר להיות שם לאשה, וכאשר אבדתי מבית אביך כך אבדתי ממך, וסוף לעת הזאת הגיעה למלכות למצוא חן וחסד דווקא בשביית נשי המלך, ולהביא משם ריווח והצלה לכל עמה.

ביאור עמוק ונוגע למעשה ביסוד מנהג הפורים רב

שוין, עס איז שוין נאך ראש חודש אדר, מען איז מחוייב זיך צו נעמען אין די הענט אריין, ווי איך האב געהערט פון מו"ר החפץ בעילום שמו שליט"א, אז פונקט ווי ביי די ליטווישע איז ראש חודש אלול דער הויכפונקט פון יאר, עס פאלט אויף יעדער א ציטער מען מוז זיך נעמען אין די הענט אריין, ממש אזוי דארף זיין ראש חודש אדר ביי א פרייליכער חסידישער איד, וואס ווייסט אז דער יסוד פון עבודת השם איז שמחה, ראש חודש אדר דארף עם צונעמען אלע איברים, און ער האט דאס אפילו מרמז געווען אין די נאמען אדר אז אויף אידיש איז דא מלשון אדער, דהיינו אז דער שמחה פון דער חודש דארף אריינגין אין די אדערען אין די בלוט, און דאס איז דער טייטש משנכנס אדער, ווען עס גייט אריין דער אלקאהאל אין די אדערען, דעמאלטס איז מרבין בשמחה. נאר פריילאך. נאך האב איך געהערט בקבלה, אז פונקט ווי ראש חודש אלול ציטערען די פיש, איז וואס קומט נאך די פיש, די גלעזל בראנפען, איז אין אלול ציטערען טאקע די פיש, אבער אין אדר ציטעט די בראנפען.

איך וויל נישט אפהאלטען דער עולם פון טרינקען, וועל איך נאר קלאר מאכען א קורץ ווארט, וואס איז שטארק נוגע למעשה היינטיגע צייטען, און בפרט דא אויף קאווע שטיבל. עס איז באקאנט דער מנהג ישראל אין כמעט אלע קהילות, אז מען שטעלט א פורים רב משמח זיין דער עולם אין פורים. וואס לכאורה לפום ריהטא איז דאס ממש א מרפסין אדרא'דיגער מנהג, וואס ווען נישט אז מיר האבען מיט די אייגענע אויגען געזעהן ווי מען פירט זיך אזוי ביי די פרומסטע קהילות וואלט מען זיכער געווען דאס איז אן אפיקורסישער מנהג פון די משכילים וואס מאכען חוזק פון דער יסוד פון יהדות וואס דאס איז הנהגת הרבנים הגאונים ואמונת חכמים וצדיקים. נישט נאר דאס נאר פארקערט, עס איז באקאנט וואס צדיקים האבען געזאגט אז דער פורים רב האט א כוח פועל'ן ישועות פונקט ווי א צדיק ממש. וכל זה צריך ביאור רב ועצום.

קלער איך בדרך וודאי זיכער קען מען זאגען אזוי, עס פארשטייט יעדער איינער שיש לו מוח בקדקדו, אז אפילו דער רב דער רבי, דער ראש ישיבה דער מנהיג, איז אויכעט א מענטש, און אוודאי קען ער אויך א טעות האבען, כאשר עינינו רואות. דאך טאר מען נישט חלילה מזלזל זיין אין רבנים מנהיגי ישראל, ווי דער חינוך איז מסביר אין מצוות לא תסור, שלא תעשה תורה כשני תורות, און ווען רבנים פארלירען זייער אוטוריטעיט איז בטלה כל התורה כולה, אבער דאס איז אלץ מצד הדין. דא קומט אריין די מורא'דיגע גאונות פון מנהגי ישראל, כידוע אז מנהגים זענען גרעסער און העכער פון הלכות ודינים, און דער מנהג האט קובע געווען אז אין איינער פון די גרעסטע טעג פון יאר, שטעלט מען אוועק דער לץ פון שטאט, מען טוהט עם אן א גרויסער רעבישער שטריימל, מיט א וויסע בעקיטשע און א זילברענע שטעקען, און מען באקרוינט עם רב. וואס קודם כל, גיט דאס א רמז פאר'ן רב, יא ביסט טאקע א רב און מיר זענען אייך מכבד מיר פאלגען אייך, וויסען זאלט איר אבער, איר זענט נישט מער ווי א לץ מיט א רעבישע שטריימעל. און צווייטענס, גיט דאס א הזדמנות פאר דער לץ דורף דעם וואס ער מאכט נאך פארשידענע ענינים פון דער אמתער רב און אזוי ברמיזה פירט זיך אויס די געהעריגע ביקורת וואס דארף נארמאל זיין אויף יעדער הנהגה.

והמבין יבין, שכ"ז בסוד התגלות בחינת סובב כל עלמין, כידוע שיש בחינת ממלא שבו יש הגדרות וגבולים ומדרגות, ובבחינה זו המון עם מקבל שפעו דרך הת"ח כ"א כפי לקו. ויש בחינת סובב כל עלמין שמחייה הכל בשווה, ולא ניכר שוע לפני דל, וזה בחינת ונהפוך הוא, וזו הבחינה מתנוצצת באחרית הימים ולכן בטלה כבוד התורה ובת קמה באימה כלה בחמותה במהרה בימינו אמן.

פרשת כי תשא / פורים קטן תשע"ד

צרור המור דודי לי בין שדי ילין. – דודי נעשה לי כמו שיש לו צרור המור בחיקו ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שאבדת כך הקדוש ב"ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על עונם ואמר התנדבו למשכן ויבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. (רש"י שה"ש) .

הכל מתחיל ונגמר בכסף. זהב העגל מול זהב המשכן. שקלי המשכן מול שקלי המן. כי הכל אפשר לתרגם לכסף. וכסף היינו יכולת, עשירות. למרוד היינו לבנות עגל זהב, ולתקן היינו לנדב זהב למשכן. אבל החילוק הוא איפה הכסף. כי יש שהכסף נמצא אצלה, וכאשר היא מפסידה אותו לא נשאר שום כסף. ולזה אין תקווה. ויש שהכסף נמצא כצרור המור שיש לדוד, שגם כאשר היא נאבדת ישנה עוד מאיפה להביא לה עוד כסף ולא הפסידה כלום. כי גם מה שמביאה לו למען האהבה ביניהם מגיע ממקורו הבלתי נדלה, ומהו בזבוז כמה מיליונים על עגל מול אין סוף.

ופשטות הדברים בנפש, הכל מודים כי העושר הוא המעלה, אבל יש עושר פנימי ועושר חיצוני. עושר של המן הוא אסיפת הכסף, הידע, החברים, הסיטואציות, שהוא אוסף. וזה יכול להיות טוב מאד, אבל נאבד אין לו תקנה. כי הוא מוגבל, ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, הכל מדוד. ויש מי שבמזל גמור, בלי שום זכות ובלי שום עבודה, ניחון בעושר פנימי. עושר שמספק אותו גם כאשר שום תנאי חיצוני לא מאפשר לו. עושר שהוא מקור ולא מנוי. ולכן אסור למנות אלא אם כן נותנים מחצית השקל, מקור השקל ולא ריבוי הגבול שלו. ואז כמה שלא נאבד יש עוד קרדיט. ודבר זה הוא גורל גמור כי באמת אין שום זכות שלאדם אחד יש גן עדן בנפשו פנימה והשני ריק ויבש, ואין זה לא באשמת המן ולא בזכות מרדכי, אלא בגורל גמור.

(היה פעם אומה שמצאו עצמם נוטים יותר אל העושר הזה, וקראו לזה עם הנבחר. לא בזכות ולא בכח אלא בסגולה. לנו אין צורך להחיל את הגדר הזה על עם מסוים, אלא ללמוד מכאן על מהות הסגולה הזאת) .

אשרי מי שנולד בסגולה, בעושר שאינו זקוק לכלום, במעיין נובע. ואוי למי שנולד בעושר רב ואחריתו עדי אובד כי הכל תלוי באחרים. הוא לא אשם, אבל סופו נתלה על עץ, כי כל קיומו תלוי במה שמחוצה לו. ( עץ = כסף). כי ככה העולם. הוא פשוט הורג את מי שזקוק אליו ומחיה רק מי שאינו זקוק, מי שנובע מאין לאין.