בספר וספר וספור

הרבה השגות אינם נפתחים אלא מתוך הכשלון –
חכמים נתנו עצה להתאחד בכשלונם של אחרים.
יש השגות שאינם נפתחים אלא בגוף ראשון.

יש מצב שנראה כמו נפילה.
ואינו אלא התחלה של עולם חדש –
רגלי החיות כנגד כולם.

יש סיפור שנובע מתוך קושיא,
ויש חטאים שאין להם תשובה.

יש מי שנעשה עבד לעולם,
ואינו אלא לעולמו של יובל.

ויש שיוצא לחירות,
וכדאי היא היציאה שתהיו משועבדים לי.

ספור יציאת מצרים – סיפור.
ספירת העומר – מספר.
ספר תורה -שבועות, ספר.
זהו הסדר ספר ספירה סיפור.

מי השילוח על הקרבנות

בזמן שבית המקדש היה קיים כשעלה בדעת האדם לעשות דבר חדש לבנות ארמון גדול וכדומה בכל ענינים, דבר שיתמיהו בני אדם וידברו מזה והיה לו פחד לעשות הדבר הזה, והתיישב בדעתו כיון שיש לו פחד אולי אין רצון השי"ת בזה, היה מקריב עולה ומנחה. עולה הוא שמסר כל רצונו ודעתו להשי"ת אל כל אשר יחפוץ יטנו, כי עולה היא כולה כליל, ואז אם היה רצון השי"ת בזה נתבטל מלבו הפחד. והמנחה היה שמצד המנחה נתחזק לבו בתקיפות גדול וחשק וזריזות להמעשה.
ואם לא היה רצון השי"ת בזה מצד העולה נתבטל מלבו החשק לעשות המעשה, אכן רצה לידע למה מנעו השי"ת מזה לכן הביא מנחה שע"י המנחה האיר לו השי"ת שהעסק הזה היה מזיק לפרט זה בנפשו ואז היה לבו בנייחא. ולכן נקרא מנחה שהאדם יש לו נייחא מזה.
..ושלמים הוא כשיה נפש נפש מישראל מוטרד בדעתו ולא היה דעתו נוחה אז היה מקריב שלמים.
.. ועכשיו שחרב בית המקדש התפלות הם במקום קרבנות ויש תפלות שרומזים ג"כ על הענינים האלה.

מי השילוח ח"ב פרשת ויקרא ד"ה אם.

ואיזה תפלות היום מקלבילים לדברים אלה? בוודאי אפשר להתפלל איך שרוצים. אבל בכללות תפלת שחרית הוא שאדם אומר מודה אני בבוקר ומבטל את דעתו למה שיבוא. תפלת מנחה הוא מנחה כשמו, באמצע היום שאדם עוסק להבין מה הוא צריך ולמה בפרט שלו אינו צריך זה או זה , ותפלת ערבית הוא שלמים בלילה שהוא משלים עם מה שקרה ביום.

דבר קטן ודבר גדול

וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם.

דבר קטן הויות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה מרכבה. (סוכה כח, א)

הענין מבואר במכתבי בעל התניא אודות החסידות, שיש דברים אשר עדיף להם רב מקומי גם אם אינו הכי גדול, כמו פסיקת הלכות, יותר חשוב שיהיה זמין ומכיר את המציאות המקומית מאשר שיהיה הגאון הגדול ביותר. אבל דברים הנוגעים בנפש, שיטת החסידים שעדיף להתחבר לצדיק הכי גדול, גם אם בזה מפסידים את הקירבה ואת הזמינות, כי עדיין במאזן הכולל מרוויחים יותר מזה שיש לו את הראיה הכי עליונה גם אם לפרט חייך אינו קרוב כ"כ.

צריך להבין למה זה כך, כי עדיין ביד המתנגד לטעון שעדיף לקבל רב מקומי שמכיר אותך בפשטות לתת לך מוסר והדרכה, ומה לך אצל הצדיק העולמי שמכיר את האלהים אבל אינו מכיר אותך. אלא שהאומר כך אינו מכיר את יקרת הנפש ועבודתה, ואינו מכיר בהתעלות שהוא קפיצת עולם ולא שיפור זעיר מקומי. כי מי שמכיר את נפשו ורב עוצמתה יודע שראיית אלהים ממש במדרגה הכי מוחלטת הוא הדבר היחיד שיכול לרפאותה, כולי האי ואולי. וכל מיני דיבורים יפים וקטנים של אנשים הקרובים אל דרגתך אינם נוגעים אליה כלל.

הוא אינו משלה את עצמו שהוא אצל אותם הדברים הגבוהים, אבל הוא יודע שדבר גדול אחד עושה שינוי איכותי מהפכני בנפש יותר מאלף שנה של דברים קטנים. ולכן הוא רגיל לחפש את הרב הכי גדול ואת הספר הכי עמוק ואת הדבר הכי גדול ואמיתי. ולא כמו אלה האומרים מה אני צריך שהרבי שלי יהיה הכי גדול די לי שהוא גדול ממני. כי אין כאן תחרות מי גדול יותר ובאמת לא צריך שהרבי יהיה גדול כלל. אבל צריך שיהיה לו נגיעה אל המוחלט, שהוא משהו אחר לגמרי.

ובוודאי יש מעלה בהתחברות אל אנשים הקרובם אליך במקום ובדרגה, אבל זה נקרא אצל החסידים התחברות עם חברים ולא עם רב. וזו בוודאי נקודה חשובה ונצרכת ולפעמים מחברי לומדים יותר מרבותי, אבל רבי במובן הזה הוא רק מי שיש לו ידיעה מוחלטת ויודע להכניס את השומע לרובד שונה במוחלט ממה שהוא רגיל בו.