השופטים כחסד המחזיר את הכלל לטוב

שופטים ושוטרים תתן לך.

רבים תופסים את העמדת השופטים והשוטרים כמעמד של דין, כמשהו חמור שאומר יהיה פה סדר וחוק. וכך כאשר מפרשים תתן לך, לנפשך, הם מקבלים את זה כבשורה רעה, כמין צעקה שמישהו צועק עליך תעשה לך משפט בלי משוא פנים.

אבל למתבונן יותר, ידע כי מציאות השופטים כולו מציאות של רחמים ושל רוך. כי הלא, לפי מידת הדין החמורה, אין לשופטים מקום בכלל. על כל אחד להתנהג לכתחילה לפי הצדק והסדר ומי שלא הרי אינו בכלל החברה כאילו מת, הרי אינו בסדר.

כל מציאות השופטים והושטרים באים לעשות סדר במה שנראה כחוסר סדר, כאשר החוטא מובא אל השופט הרי זה אומר לו לא נפלטת מן המציאות, אדרבה יש פרשה שלימה של מציאות איך להבין את העוול ואיך לגרום לו להתיישר. השופטים כולם עומדים על המציאות של תשובה, של הכרה בעולם שאינו יכול להיות כפי שמידת הדין החמורה מדמיין, והשלטת סדר שני במקום של הפגם.

(אני רוצה לקשר למשהו אקטואלי, יש פולמוס שלם על גיור שאין בו קבלת עול מצוות. ובלי ליכנס לפרטים, יש לרבים חוסר הבנה יסודית במהות הקבלה הזו. לקבלת עול מצוות אין שום קשר עם קיום אותם המצוות. ההגדרה של ההשתיכות לחברה היהודית אינה תלויה כלל בכמות המצוות שהאדם מקיים אלא בהיותו נמצא בתוך המערכת שמחייבת את אותם המצוות, ואם עובר עליהם הרי יש בית דין שופטים ושוטרים שיסדרו את זה. ואותו הבית דין הוא שמכניס אותו לברית הדת. כריתת הברית של הגירות אינו הבטחה שיקיים את המצוות אלא הכניסה למציאות הזאת. וממילא מה שעושה או מתכנן לעשות בקשר לקיום פרטי המצוות אינו משנה כלל אלא הכניסה שלו מרצון לאותו ברית. ((במדינה שבו ההלכה דה פקטו שולטת בדין האישי על פי ההלכה לא יכול להיות אפילו כזה וויכוח בקשר לרציניות שלו, מה שלא יחשוב כאשר יהיה שאלה על הדין שלו מי שיכריע הוא ההלכה ))).

פרשת שופטים – משפט התשובה

פרשת שופטים  – משפט התשובה

שופטים ושוטרים תתן לך.. למען תחיה (טז, יח-כ).

בדרך כלל קוראים את פרשת שופטים בתחילת חודש אלול, המתאפיין בהכנה לקו הדין השולט בראש השנה. ומאידך, בימין פשוטה לקבל שבים, שהוא חסד התשובה המוחק ברחמים את החסרונות, שהוא לכאורה ההיפך מאופי הדין הדורש חשבון מדוקדק על כל דבר מבלי וויתור. על היחסים האלה בין הדין  לבין החסד נוסדו תורות גדולות ועמוקות בכל חלקי התאלוגיה והפילוסופיה, אבל נשאר לי לעמוד על כך במובן הפנימי והרלוונטי.

כל דורשי הפנימיות בדרך אחד הלכו, להבין את מצוות מינוי שופטים כציווי על האדם לעשות משפט על עצמו, לחשוב את חשבון נפשו ולכלכל דרכיו במשפט ובצדק. אבל יש להבין את הציווי הזה באופן נכון, כפי שהוא נובע מדין המשפט הציבורי, ולא בצורה שגויה.

כי יש משפט לפני המעשה ויש משפט שאחרי המעשה. במימד הציבורי, המשפט שלפני המעשה הוא החקיקה הקובעת את הנכון ואת הבלתי נכון ואת דרכי ההנהגה. המשפט שאחרי המעשה עוסקת ביישוב המצב שבו נתהווה חסרון באותו סדר שקבע החקיקה. בדין פלילי ואזרחי שעברו על החוק והחזרת הסדר הנכון על כנו ומקומו. מצוות המשפט בכללותה עוסקת בשני השלבים האלה: בקביעת סדר חברתי נכון, ויישוב ערעורים שונים המתהווים בסדר שנקבע.

כך באנלוגיה למימד האישי, יש לאדם לחקוק לעצמו את הדינים ואת הדרכים שבהם עליו ללכת. לקבוע לנפשו סדר ותוכנית שבו הוא אמור ללכת. ובשלב השני, כאשר אין אפשרות לחברה שלא תצטרך לדין פלילי או ממוני, כך אין אפשרות לאדם שלא יצטרך לעשות דין לעצמו לאחר המעשה כאשר לא התנהג כפי  התוכנית שקבע לו.

לכל אחד משני צדדי המשפט ישנם קשיים מיוחדים. קשה היא החקיקה באשר היא המצאת יש מאין. כאשר אנחנו מתחילים בלוח חלק ואין לנו על מה לסמוך לייסד את סדר ההנהגה הנכונה. וגם במקום שיש תורה כתובה ומסורה שקובעת את הסדר, הרי להגיע ממנה אל ההנהגה המעשית נדרשת אישית וציבורית הוא קשה כמו המצאת יש מאין. בכך עוסקת המשך הפשרה כי יפלא ממך דבר למשפט. יפלא מורה על דבר שהוא אין. וחייבים להגיע אל המקום הנבחר כלומר למקום נביעת החיים ממקורם באין ומשם לקבוע את המשפט.

שבעתיים קשה הוא המשפט המאוחר. שכן גם היא חייבת להגיע אל מקום האין למצוא פתרון ברור למצב שנוצר, אבל מתוך הבאת הקיים כבר לשם, לא מתוך לוח חלק אלא עם משא כבד. בכך עוסקת דין השופטים, וברובד הפנימי, הוא הוא מצוות התשובה. כשם שהשופטים עוסקים בהחזרת הסדר הציבורי אחרי שהופר, כך מצוות התשובה עוסקת בהשבת הסדר האישי אחרי שהופר.

המשפט הזה הוא מיוחד שכן היא חייבת להיות משפט שני. לא די לו לשופט שיקריא את החוק הקובע שהמעשה הנעשה אסור, שהרי זה כבר נודע הוא ומה יעזור אם החוק הופר והספר נקרע. אלא צריך הוא לסדר מיוחד שיכתוב את החוק מחדש למקום שהופר בו. כך ימי התשובה הם ימי נתינת התורה בשנית בארבעים יום אחרונים ולוחות שניות. כי להגיד לחוטא שהוא חוטא אין זה עוזר לאף אחד, צריך הוא לתורה חדשה משנה תורה.

מה שזה אומר, כאשר אנחנו מסתכלים על עצמנו ומוצאים את המקומות בהם לא התנהגנו כפי הדין. דבר ראשון הוא המשפט, לקבוע שאכן אין הדבר הזה כפי החוק שהוחלט מראשית. לצורך זה יש לחזור לבראשית, להיזכר מה בכלל היתה התוכנית הראשונה, ואין זה דבר טריוויאלי בכלל, כי הראשית טבעו להישכח, וצריך לגלות כל תעלומות והמון נסתרות מבראשית. ואולי בכלל לא חקקנו לעצמנו חוק מעולם ואין בראשית. כאשר רבים בטח חשם. ודרכנו הוא לזכור מעשי עולם ולפקוד כל יצורי קדם, ובכך נעשה עיקר מטרת הדין. כי הכרזת הנכון והבלתי נכון הצודק והבלתי צודק הוא ראשית החזרת הסדר הנכון. לכן טעות הוא להבין את הדין והמשפט כמנוגד לתשובה וסליחה. כי אם החטא הוא בלבול הסדר והכנסת העולם לערפול, התשובה הוא הגדת הדין, להחזיר את דעת המשפט.

המתרגל את הדבר הזה בנפשו ידע להעיד איך הכרזת המשפט הוא השלב העקרוני בתשובה והסרת הערפול בהם אנחנו שרויים. השופטים עוסקים בתשובה, שלא יהיה ערפול במוח אלא ידיעה ברורה ומוגדרת איפה הטוב ואיפה לא טוב. קביעה שחוזרת בזמן לסקור את כל המעשים והמחשבות מבראשית ועד היום ותתן לכל אחד מהם שם ברור. ויקרא האדם שמות לכל חי. הכרזת שם כל המעשים אינו  אין זה יצירת אינפורמציה בלבד אלא הוא מעשה גמור, הוא שינוי התודעה מחטא למשפט ברור.

מצד שני, יש להבהיר את טבעו של המשפט הזה כחסד תשובה ולא כדין וקפידה. כי רבים עושים משפט לעצמם כל יום, קובעים לעצמם כמה הם רשעים ונכשלים ולא טובים. אבל אין זה תשובה כלל אלא עשיית דין אכזרי. כי הם מנסים רק לחזור על הנודע מכבר שזה טוב וזה לא. ואין זה חכמה לחזור על הדין כפי שהיה בהתעלמות מן המציאות כי בעולם ישנם חסרונות ומתוך כך שולל את לגיטימיות המציאות של הנכשל. משפט התשובה אינו מתעלם ממציאות החסרונות, הוא אינו שופט אותם ושולל מציאותם, ואינו גוזר דין מוות על כך. להיפך, מלכתחילה ידוע הוא שיש צורך לחברה במערכת משפט, שכך היא דרכה וסדרה של עולם, המשפט מתקיים למען תחיה.

גם את זה קשה להסביר מבלי נסיון. המתרגל את זה ידע להבחין בין משפט עצמי למות ומשפט עצמי למען תחיה. ההבדל שאפשר להצביע עליו הוא שהמשפט למות הוא בעצמו מת וישן, הוא אותו משפט שהיה ידוע מעולם, שזה טוב וזה לא, אין כל חידוש במחשבה זו. הוא סתם החלת מידע על מציאות. מחשבה של משפט שהוא למען תחיה הוא מחשבה מחדשת, שקובעת לעצמה עולם חדש, הוא משפט חדש המחובר לבראשית וקובע דבר חדש בעולם. זהו מחשבה שהוא פעולה, שהמעשה של לעשות את הדין הזה הוא פעולה חדשה, שזהו הבדל כללי בין רעיון למעשה. רעיון היה ויהיה תמיד אין חידוש בו. ואילו מעשה, וגם המעשה של המחשבה, מצריך עשייה חדשה עכשיו. וזהו שכתוב בספר יצירה המליך אות יו"ד – שהוא על שם המחשבה העתידית –  במעשה וקשר בו אלול בשנה.

ולמביני סוד, זהו ענין הדיון שמובא בכתבי האר"י אם הדין יותר קשה בסוף או בראש. כי בראש יש קושי באשר הוא חוקק באין והוא חריפות דין צדיקים גמורים שהוא לכתחילה גמור ואינו נותן מקום לשום דיעבד. ובסוף יש קושי מיוחד באשר הוא מגיע אחרי כל הקלקולים ושופט את כולם. אבל ביחוד מחברים את דין הסוף של תמוז אבל והאלול מקשר את זה לתשרי כלומר שמביא את הדין המאוחר להיות מחודש ולא מאוחר כפי שהסברנו ובכך נבנה היחוד מחדש ואותו דין קשה של הסוף מתהפך באופיו לדין הקשה של הראש הגמור שהוא זכרונות בראשית ואז הזכרון עולה לטובה כי הוא קובע את הרע לרע והטוב לטוב כפי שביאר הרב שיש לדינים צורך והצורך הוא לקבוע את השגוי כשגיאה ולא לתת לו להתערב עם הטוב שהוא קלקול יותר גדול.

שבת שלום ושנזכה למחשבה של חיים.

שופטים תש"ע

שופטים ושוטרים וגו'

ענין המשפטים עי' רמב'ן ריש פר' עקב כי בידוע שהתורה לא תתקיים אצל כל הכלל אלא ע'י המשפט לענוש החוטאים והיינו שיש כאן כוונה עמוקה מאד איך לתקן את הכלל כולו עד הפרט האחרון כי ההכרח שיימצאו יחידים שיצאו מגדר התורה וגם זה בכוונה עמוקה מאת יוצר הכל שא'א לבארה אבל עכ'פ כן הוא בהכרח וכמו שיוכיח החוש אבל סוכ'ס א'א שיצא שום פרט מתכלית הכוונה העליונה ובפרט הכוונה שרצה השי'ת לפעול בכלל'י וע'ז בא ענין המשפט שבא במכוון להכליל את החוטא בתוך גדר התורה ובכך שיש תורה שלימה בדין ומשפט החוטאים תראה בהדיא שאין החטא נופל מכוונת התורה [וצל'ד שכ'ז נמצא גם בפרט כמובן שאין צדיק בארץ כו' והעצה הוא שישפוט א'ע ואז נכללין כל מעשיו  בגדר כוונת הבריאה וז'ע ההכנה לדין דר'ה ששייך מצדינו שנשפוט א'ע שעי'ז הוא עלית השכינה היראה לשרשה ואם יש דין למטה אין דין למעלה ועי'ז זוכין לאור הגנוז ה' אורי בר'ה כמ'ש בלקו'מ סי' ט'ו והאור הגנוז כאן היינו ראשית מחשבת הבריאה הכוללת גם מעשי הרשעים]

וז'ע החיוב למנות דיינים בכל עיר ועיר בארץ ישראל אע'פ שאין שם שום דין

 ובזה ניכנס להבין שני צדדים שיש בענין השופטים כי מצד א' כ' כי המשפט לאלקים הוא שאינו מוסרה לשום א' ואין אנו מצווים אפי' על והלכת בדרכיו בענין זה כ'ש המהר'ל ומצד ב' הרי זה נמסר ביותר לבנ'י שהם יושבים והוא עומד שם וכפי שהב'ד למטה מסכימים כן נפעל למע' וי'ל כי באמת ענין זה שאין שום דבר יוצא מכלל כוונת הבריאה הו'ע נעלה מאד שאינו שייך אלא להשי'ת בעצמו שהוא העוסק בתיקונים אלו ולנו בד'כ אסור להשתמש בזה אבל ענין זה בעצמו הוא חיותנו ותקוותינו העמוקה ביותר והוא עצם בחירתינו כעם הנבחר והצדיקים מנהיגי ישראל שעומדים על סוד הכלל'י הם העומדים בסוד הזה והם השופטים את ישראל

ואיתא ה' אוהב משפט ואוהב ישראל נצחי רחימו דבנוי לרחימו דמשפט היינו כי המשפט גופא נפעל ע'י האהבת ישראל שהוא שרש הראשון שאנו רשאין לצייר בבריאה ולכן מסר המשפט לישראל וזהו האור הרשון אור החסד ולכן אין ההליכה בדרכיו כולל קו הדין כי אנחנו צ'ל מרכבה לפנימיות כוונת ה' שהוא כולו חסד ולא לחיצוניות ההנהגה שהוא דיני אלקים

ועכשיו בעוה'ר נפל המשפט מאד ואין שופטי ישראל יכולים להנהיג אותנו בפנימיות הזה ואין מינוי שופטים נוהג בזה'ז מה'ת כלל כי אין לנו סמוכים והיינו שלשפוט את ישראל לא די לדעת את התורה אלא צריכין לקבל הכח הנמסר מידי משה לידע שרש נשמות ישראל מה הם ואנחנו מתחננים השיבה שופטינו כבראשונה היינו כראשית מחשבת הבריאה להמתיק הש'ך דינים לעמוד על פנימיות הכוונה לתקן כלל'י עד הפרט האחרון