שלשה עניינים באי-ידיעה: אי ידיעה בהתחלה, אי ידיעה באמצע/בהמשך, ואי ידיעה בסוף/תכלית.
בהתחלה כיצד, שכן אין אדם מתחיל ללמוד אלא אם כן מכיר הוא בכך שאינו יודע משהו, ומתוך הפליאה על חוסר הידיעה הולך הוא ללמוד, כמאמר אריסטו שהפליאה התחלת כל חכמה.
בהמשך כיצד, שכן הלימוד אינו אלא בחידוד השאלות ועל ידי השהייה בשאלות כנות שאין אנחנו יודעים את תשובתם. ובלי לקפוץ למסקנות ותיאוריות.
בסוף כיצד, שכן תכלית הידיעה שלא נדע. ואחרי הרבה חיפושים ותהיות לומד האדם כי הבסיס היחיד להסתמך עליו הוא אותו פליאה ודרישה שממנו התחיל ואליו הוא הולך.
הרי למדנו לדעת משהו על חוסר הידיעה.