הנני נותן לו את בריתי שלום

יש דברים שנודע לנו שהם טובים טרם עשייתם, ומתכוננים אנחנו לעשותם כראוי, ושוב בעשייתם נתגלה פגם ואינו טוב כפי שהיה נראה במחשבה (כמו תחלת מעשה בראשית ויאמר יהי אור, ולא היה כן). כן להיפך, דברים שכאשר חושבים עליהם במחשבה מתכוונת נראים גרועים, ואך משנעשו נגלה לנו שהיו טובים מאד (כמו סוף מעשה בראשית וירא והנה טוב מאד). השלימות הוא המצוה המפורשת, שיודעים אנחנו את טובו בטרם עשייתו ומתכוננים אליו, ובשעת עשייתו, ובהסתכלות אחורה אנו שמחים עליה (וזה תורת משה בשורשה).

מעשי קנאות הם המעשים שאי אפשר להתכוון אליהם, כי אין ידוע טרם עשייתם אם טובים יהיו אם לאו. וכאלה הם רבים ממעשי העולם הזה, בפרט אחר מיתת משה בשעת חורבן וגלות ואין לנו נבואה ברורה כמותו. אין אדם יודע אם טוב יעשה אם רע. ואין משה רוצה לענות לו הלכה. במצבים כאלה נעשים הרבה דברים, אשר עוד לא נודע מסקנת הדין עליהם. וספק זה רודף אותנו גם אחרי המעשה אין אנו יודעים אם עשינו את הטוב.

נתינת ברית שלום לפנחס הוא היפך מצוות הניתנות למשה. מצוות משה מודיעים לנו טרם עשייתם שהם טובים ונכוון לעשותם. ועל פי רוב אין אנחנו מצליחים להוציא אותם לפועל כראוי. שלום פנחס מודיע לנו אחרי המעשה שכיווננו אל האמת, וכי נתקבלו מעשינו לטובה. והם מדווחים לנו שאכן הוצאנו אותם לפועל כראוי גם בלי דעת, ויש בהם שמחה כפולה של התרת הספיקות ושל שמחת שלימות המעשה.

פנחס זה אליהו, המבקר גם בימינו בבשורת שלום בעיני מוח מבקשיו. נתנו חכמים סימן אחרי מעשה רע אדם מתחרט על פי רוב, גם אם בשעת מעשה בערה תאוותו וכיסתה על העוול. ואם אחרי המעשה אדרבה הוקל לו, יודע שהסיבה לא לעשותו היתה התאווה או העצלות וניתן לו ברית שלום.

השאר תגובה