ערב ראש השנה תשע"ו

אתם נצבים היום. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. היום הוא משפט הדינים. כמי שאומר היום צריך הדבר להיעשות. אין לי זמן לחכות. עד מתי. אחד הדברים שלמדתי במשך השנה, כאשר אנחנו מתבגרים, אנחנו לומדים להכיל יותר מיום אחד. סבלנות. דברים רחבים גדולים ועמוקים לוקחים הרבה זמן, תמיד הרבה יותר זמן ממה שנראה לנו בהתחלה. ואם אין הדבר מתקיים תיכף היום אין זה חסרון אלא ככה הוא לכתילה סדר הבריאה. המתקת דין היום הוא בעמדינו לפניך כי אלף שנה בעיניך, כל שנה שעוברת אנחנו מצרפים, עושים סיכום, ומקטלגים אותו כיום אחד בלבד, הכל כלול ביום ראש השנה. כך אנחנו לומדים להתסכל במבט של סבלנות, של ארך רוח, יותר ויותר.

ככל שאנחנו מתבגרים יש לנו תפיסת זמן רחבה יותר, אם לילד קטן מה שקרה ברגע הזה הוא שמעניין ואינו יכול לחשוב על הרבה זכרון הערב או תוכנית העתיד, ככל שאנחנו חיים יותר ימים אנחנו יודעים להכיל את החיים בכך שהם לוקחים הרבה ימים ושנים. יום הזכרון כאשר אנחנו יכולים לזכור כל המעשים מבראשית, כי כולם אינם אלא יום אחד, אשר בערך שלנו לוקח זמן הרבה סבלנות וארך רוח, לדעת כי לאט לאט נבנים דברים.

סדרים רבים יש בעולם, מיום ליום ומחודש לחודש ומשנה לשנה. ודברים נגזרים לפי היום. כך אמרו יש דין של כל רגע ודין של כל יום ודין של כל השנה. אין הדין הזה אלא גזירת הזמן עצמו מן מרחב האינסוף, גזירה מלשון חתיכה , שכל פירוט נחתך מן הכלל ונעמד בפני עצמו. והתחיכה הזו הוא הדין מה יהיה היום הזה. וכאשר עומדים אנחנו על הסוד כי הדבר תלוי באבנתא דליבא, כי כולם נסקרים בסקירה אחת, יש שנגזר דין ראש השנה לפני אלף שנה ואינו מתקיים אלא עכשיו, אין הכל מתקיים היום בלי סבלנות אלא יש סבלנות, אבל תהליכים מתקדמים והולכים ונבנים לפי העת.

שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, כותבים אנחנו בספרנו את אשר חסרים אנחנו בספרן של רשעים, את אשר הושג באופן חלקי בספרן של בינונים, ואשר הושג בשלימות בספרן של צדיקים. ולפי אותם ספרי היסטוריה וזכרון כותבים אנחנו ספרי משפט על העתיד. כי מה שבספרם של צדיקים היום אינו אלא שהיה ספרם של רשעים לפני שלש שנים או גלגולים, עבר שנה או גלגול והתקדם לספרם של בינונים, עברה עוד שנה הגיע לספרם של צדיקים.

אם אין אנחנו יודעים להביט על אלף שנה כיום אחד, לפחות יכולים אנחנו להסתכל על שנה שלימה כיום אחד. היום הזה הוא ראש השנה, או איזה יום בשנה שהוא שאנחנו עורכים את הסיכום ולומדים לחשוב בשנים שלמים תחת אשר חשבנו לרגעים בלבד. ואם אולי נגיע לחשוב על חיים שלמים, לשנה טובה נכתב לחיים.

וסלחת לעוננו כי רב הוא

וסלחת לעוננו כי רב הוא. היינו כמו שבא הסוחר אל הבנק ומספר לו הנה תראה החוב שלי גדול מדי בין כך לא תקבל אותו, בוא תעשה לו תספורת תוותר עליו וככה נרוויח שנינו.

כל רעיון ראש השנה הוא לעשות פשיטת רגל. יגידו המרמזים לפשוט רגל ולהתחיל מראש. כי במשך השנה מצטברים כל מיני חובות וזכויות, ומגיע שלב שכל זה פשוט יותר מדי, לא שווה לא לי ולא לך להמשיך להחזיק בכל החשבונות. די בוא נכריז על פשיטת רגל שנתית לא אנחנו חייבים לאלוהים לא אלוהים חייב לנו נתחיל מדף נקי.

תכלה שנה וקללותיה, זה המניע להתחלה חדשה, כאשר מספיק קללות וחובות נשאר לנו ביתרה כבר אין ענין לאף אחד להמשיך, פשוט תכלה שנה וחובותיה תחל שנה חדשה שאין עליה חובות, תחל ממילא בפלוס.

וכך זה בין אדם לחבירו. בטח זה צודק שיש לו טענות על זה ולשני יש טענות עליו. אבל ככה לא שווה לאף אחד להמשיך לחשב חשבונות לנצח. המחשב בכלל נגמר לו הזכרון באיזשהו שלב.. אז מסכמים כולם פשוט מכריזים על פשיטת רגל ומתחילים עוד פעם, וחוזר חלילה.

שבת סליחות תשע"ה

השופטים כחסד המחזיר את הכלל לטוב

שופטים ושוטרים תתן לך.

רבים תופסים את העמדת השופטים והשוטרים כמעמד של דין, כמשהו חמור שאומר יהיה פה סדר וחוק. וכך כאשר מפרשים תתן לך, לנפשך, הם מקבלים את זה כבשורה רעה, כמין צעקה שמישהו צועק עליך תעשה לך משפט בלי משוא פנים.

אבל למתבונן יותר, ידע כי מציאות השופטים כולו מציאות של רחמים ושל רוך. כי הלא, לפי מידת הדין החמורה, אין לשופטים מקום בכלל. על כל אחד להתנהג לכתחילה לפי הצדק והסדר ומי שלא הרי אינו בכלל החברה כאילו מת, הרי אינו בסדר.

כל מציאות השופטים והושטרים באים לעשות סדר במה שנראה כחוסר סדר, כאשר החוטא מובא אל השופט הרי זה אומר לו לא נפלטת מן המציאות, אדרבה יש פרשה שלימה של מציאות איך להבין את העוול ואיך לגרום לו להתיישר. השופטים כולם עומדים על המציאות של תשובה, של הכרה בעולם שאינו יכול להיות כפי שמידת הדין החמורה מדמיין, והשלטת סדר שני במקום של הפגם.

(אני רוצה לקשר למשהו אקטואלי, יש פולמוס שלם על גיור שאין בו קבלת עול מצוות. ובלי ליכנס לפרטים, יש לרבים חוסר הבנה יסודית במהות הקבלה הזו. לקבלת עול מצוות אין שום קשר עם קיום אותם המצוות. ההגדרה של ההשתיכות לחברה היהודית אינה תלויה כלל בכמות המצוות שהאדם מקיים אלא בהיותו נמצא בתוך המערכת שמחייבת את אותם המצוות, ואם עובר עליהם הרי יש בית דין שופטים ושוטרים שיסדרו את זה. ואותו הבית דין הוא שמכניס אותו לברית הדת. כריתת הברית של הגירות אינו הבטחה שיקיים את המצוות אלא הכניסה למציאות הזאת. וממילא מה שעושה או מתכנן לעשות בקשר לקיום פרטי המצוות אינו משנה כלל אלא הכניסה שלו מרצון לאותו ברית. ((במדינה שבו ההלכה דה פקטו שולטת בדין האישי על פי ההלכה לא יכול להיות אפילו כזה וויכוח בקשר לרציניות שלו, מה שלא יחשוב כאשר יהיה שאלה על הדין שלו מי שיכריע הוא ההלכה ))).

נחמו – קול אומר קרא

(ישעיה מ, א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי–יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.

היה פעם נביא ישעיה, כתב ספר שלם, שלשים ותשע פרקים, מלא נבואות זעם, אמת מרה, הטיח את האמת בפני המעמד השליט, מכל מיני מגזרים ומדינות, איך מזניחים את הצדק איך לא שמים לב לעני וחלש, איך זה יביא עליהם חורבן. לא נתן שום מקום לצד אחר, תעשו את הצדק ואת האמת או מרה תהיה אחריתכם.

פתאום בוקר בהיר אחד קם ישעיה הנביא ונחה עליו רוח אחרת, הוא מתחיל לדבר דיבורים שונים לגמרי. כל כך שונים, שחכמים וחוקרים שבאו אחריו וקראו את ספרו ממאנים להאמין שמדובר באותו ישעיה. אין ספק שזה ישעיה שני הם אומרים, כל כך לא צפויה היא המהפכה הזו.

והוא מספר על הטרנספורמציה הזו, (פסוק ו) קוֹל אֹמֵר קְרָא, וְאָמַר מָה אֶקְרָא; פתאום שומע אני קול אחר, לא הקול שהייתי רגיל אליו, הקול אומר לי קרא ואני אומר מה אקרא, וכי שכח הקול את שהיה חוזר לי תדיר, כָּל-הַבָּשָׂר חָצִיר, וְכָל-חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. אין למי לדבר, כולם חציר נבל, גם חסדם וטובתם קמל כציץ השדה.

אבל לקול רוח אחרת פעם, יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ; אָכֵן חָצִיר, הָעָם. אכן, צודק אתה, האנושות זבל, אכן חציר העם, אבל בתוך קמילת האנושי נושבת רוח הויה, ולא זו בלבד, אלא שאותו רוח הוא עצמו הסיבה לקמילה, האנושות מתפוררת מפני רוח השם הנושבת בו, היא חזקה מכל טוב אנושי ושמה אותה ללעג.

יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ; וּדְבַר-אֱלֹהֵינוּ, יָקוּם לְעוֹלָם. אכן, סופו של דבר הכל פורח ונעלם, אבל יש דבר אחר, דבר אלוהינו יקום לעולם. אני לא לי בהכחשה. לא בוקר אחד אמרתי נעזוב עם נבואות החורבן זה בכלל לא קרה או יקרה. אני יודע היטב כי ישב חציר ונבל ציץ, גם העשבים שגדלו מעל הר ציון ששמם כבר נבלו, אבל בתוך כל זה דבר אלהינו יקום לעולם. יש דברים נסתרים יש סדר אחר, עליון, אופטימי, בתוך העשבים השוטים, והוא יישר דרך למשהו אחר.

יהי רצון שנלמד לפנות דרך השם, לפנות לנו פינה בלב אל הקול הזה ואל הרוח הזאת, לא רוח מתכחשת לחורבן, רוח אומרת בתוך כל זאת דייקא דבר אלהינו יקום לעולם.

שבת נחמה ושלום.

איכה – פירוש, שירה, התבוננות

הנה חיבורי על מגילת איכה, כפי שהגיעה ידי לפרש השנה, עד מילת העיר (חשבתי אסיים לפחות פסוק א..), בכל אופן אפרסמנה לקראת שבת חזון ועוד נחזה בטוב.

איכה תשעה

והראנו בבניינו
והראנו בבניינו