משמעות השבת לפי האבולוציה

אמרתי להציג כאן שאלה שמתעוררת לי כל שבת. אולי יש למישהו תשובה. [גם לי יש כמה תשובות. אבל בינתיים השאלה יותר טובה. ]

עמדה מקובלת מאד על רוב העוצרים וחושבים [וגם עלי] היא שסיפור בראשית שבתורה אין לפרשה כפשוטה, ושגיל העולם הרבה יותר מתשע"א שנה. וששת ימי בראשית ארכו הרבה יותר מששה ימים.
השאלה היא שאם כן, מה משמעות מצוות השבת? הרי טעם השבת כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת. אם ששה ימים שבפרשת בראשית אינם בכלל ששה ימים שאנחנו מכירים. איך השבוע שלנו קשור לשבוע שלא כפשוטו שארך איזה בליוני שנה?
ויותר מזה, לפי האבולוציה, מתי שבת ה' מכל מעשיו? הרי האבולוציה נמשכת עד היום ולא פסקה מעולם?
==
בא נעשה קצת סדר בדברים.

בעשרת הדברות כתוב מפורש שיש לנו לשמור שבת "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת"
כך שברור שהטעם לשמירת שבת היא להזכיר לנו את בריאת העולם. דהיינו שה' ברא וחידש את העולם. [ולא כדי לבלות עם המשפחה כמו שמבינה הבת הקטנה של מקס, או מסבות אחרות של ליבוביץ] וכך מובא בכל הראשונים ובטור. ואין זה רק כטעם אגדי כי יש לטעם זה השלכות חזקות הלכתיות שמי שלא שומר שבת נחשב ככופר ועובד ע"ז להלכה.
הדרך כיצד השבת מורה על בריאת העולם גם הוא מפורשת בפסוק. שכמו שה' ברא בששה ימים ובשביעי שבת [כלומר גמר לברוא] כך אנחנו עושים כל שבוע. [כך שאי אפשר לפרש שהשבת היא עדות על מעשה בראשית בדרך אחר אע"פ שלא נכון שה' עשה את העולם בששה ימים]
עכשיו המדע מראה לנו [או לא. ואני לא מדען בכדי לדעת זאת. ] שהעולם זקן הרבה יותר ממה שמורים הפסוקים בפשטות. ועיקר הנוגע לנו. שמנקודת הבריאה הראשונה [[ex nihilo עד לאדם וכו' ארך בהכרח יותר מששה ימים. [מובן שהמדענים יכולים גם לחלוק על כך שהייתה בכלל בריאה יש מאין. אבל בזה הם חורגים מתחומם]
לפי הכללים המסורים לנו מהרמב"ם, הרשב"א, ועוד ראשונים. כאשר הפסוקים סותרים את הנודע  לנו ממדע. יש לנו להוציאם מפשוטם ולפרשם בדרך משל ומטאפורה. כך שאין סיבה הלכתית שנחזיק ונאמר שסיפור הבריאה אמת כפשוטה. [וללא קשר למה שכתוב בכתובה. שהיא בסך הכל דרך לרשום את התאריך ולא באה ללמד אמונה]
עכשיו בדיוק מה לעשות עם הפסוקים. לא ל כך משנה [ואולי כן] כי הרמב"ן כבר כתב שאין מי שמבין את פרשת בראשית. אפשר לנסות להתאימם באיזה דרך למדע [כמו שעשה פרופ' אביעזרי ועוד] אבל אין בטחון שהפירוש שלנו יהיה נכון.
מה שאנחנו יודעים בוודאות שהפסוקים רוצים ללמדנו הוא. שה' ברא את הכל יש מאין [דהיינו נקודה הראשונה שמשם השתלשל- בשפת המקובלים. או התפתח-בשפת המדענים- הכל. וזו ענין עמוק ואכ"מ] ומעורב בהתפתחותה בכל שלב. ועד עכשיו בעצם. שזהו היסוד של ההשגחה.
אבל אנחנו לא יודעים אם היה פעם ששה ימים , או תקופות, או לא.
עכשיו נפל לנו כל הדרך שבו השבת היא עדות על החידוש. כי אין ששה ימים בבריאה ואין שביתה. מה נגיד, שהשבת שלנו הוא זכר למשל?
[אפשר להגיד שבעצם הרי אין נ"מ באיזה דרך תהיה הבריאה. ויהיה סיפור הבריאה אפילו "שקר קדוש" אבל עדיין לא מובן במה שביתתנו בשבת קשורה בכלל לבריאה. ]
כך שהשאלה עדיין בעינה. 

==

מה בין שאלה לתפלה

הרבה שאלות גדולות טורדות את האנושות, כבר מאז הותחל האדם לדעת ולנסח את שאלותיו ועוד עתה.
האם יש אלקים. ? מה משמעות הקיום הזה לגבינו? האמנם הוא מנהל את העולם? האמנם הוא מנהל אותו בטובו, ביושר?
הבעיה הגדולה היא שאין לנו כתובת נכונה להפנות אליה את השאלות האלה. החשיבה האנושית כבר הוכיח קנט שאיננה יכולה לספק לנו מידע אמין על שום דבר שמעבר לה. המסורה הנאמנה איך תשוב על שאלה שאין לה בכלל והיא לא מתייחסת אליה כשאלה בכלל.
אז מה עושים? מתפללים…
אביא כאן תפלה שכתבתי לאחרונה, לפי התובנה הזאת.
רבונו של עולם. אני לא יודע מי אתה. אני לא יודע אפילו אם אתה נמצא. ולא יודע אם יש דרך שאני יכול לדעת זאת.
תן לי את הדעת להכיר מה אני יכול לדעת, ובאיזה דרך אתנהג בדעתי בכל תהלוכות חיי. מהו הדעת, ולשם מה משתמשים בו.
רבונו של עולם. וגם במצבים שאני לא יודע מי אני ומה אני. כל שכן לא מי אתה ומה אתה . למדנו למצוא את נקודת המגע שלי אליך. המגע שלי במציאות ומהות אמתי.

צנזורה במהדורת שבתי פרנקל

צנזורה במהדורת שבתי פרנקל

ב"ספר המפתח" הלכות יסודי התורה פ"א מופיע הערה: בארבע פרקים הראשונים של הלכות אלו יש מקומות שהשמטנו את הנושאים בספר המפתח והשארנו את הציטוט ואת שמות הספרים"

למעשה כשנסיתי ללמוד כמה נושאים שבהלכות אלו לפי ספר המפתח, משהו שמועיל מאד בהלכות אחרות, מצאתי שלא רק שמות נושאים הושמטו, אלא סוגיות שלמות בענינים אלו זכו להתעלמות כמעט מוחלטת מצד העורכים, והשמיטו מראי מקומות מפורסמים -שגם אני ידעתי [וא"א לומר שהם לא ידעו]
ולא רק בהלכות יסודי התורה אלא בכל מקום שהרמב"ם מתייחס לעניני אמונה ומחשבה.
דבר אחד שלא שכחו הוא לציין כמעט על כל הלכה את אלו [מועט] האחרונים שאומרים שבדברי הרמב"ם מנוגדים לדעת חז"ל. [בעיקר ר"מ גבאי בעבודת הקדש] 
ולמשל בהל' ע"ז פ"ב בענין ולא תתורו השמיטו בכלל כל אלו הסוברים שדעת הרמב"ם הוא שמותר לחקור וללמוד ספרים חיצוניים [הובא רק הקושיא על הכאילו סתירה שיש בין דבריו שם ובמו"נ]
וכך עוד משלים רבים מלספור. 
האמנם זו דרכה של תורה? האם זה תואם את דעת הרמב"ם? והאם זה יפה מבחינה אנושית כשאנשים רגילים להסתמך על המפתח שממצה את הנושא בדעת הרמב"ם.?

המושג פוסק הדור

המושג פוסק הדור

בעקבות מכתב הרב אלישיב שליט"א בענין תולעי האניסקיס בדגים שמחייב את כולם לקבל דעתו בלי שום נימוק. ושמכנה את הרבנים החולקים עליו בשמות לא יפים בעליל כאילו הם עוקרי הדת ומבזים "כבוד ההוראה". והעובדא שרוב הציבור מקבל את דעתו זו ברצינות. נתעוררתי לחקור בענין המושג הרווח "פוסק הדור". שפסיקותיו מחייבים או מקובלים על כלל הציבור שבדור. שמוחלים כלםפי הרב הזה,  האם זו מושג הלכתי בכלל?  מהם התולדות של מושג זה.? איך התייחסו הפסקים למושג הזה?

חיפוש פשוט בפרוייקט השו"ת העלה שהשם הזה אינו מופיע בכלל עד לשותי"ם של דורנו. האזכורים הראשונים של המושג הזה הם בשו"ת משנה הלכות, ציץ אליעזר, תשובות והנהגות, ופסקי דין של הרבנות.
אז אחזור על שאלותי.
מה המושג הזה אמור לבטאות? האם יש לו איזה תוקף בכלל? איך נבחר "פוסק הדור".?

מימרות מקוריות של החזון איש

ספר זכרון שאול-מימרות מקוריות של החזון איש


לאחרונה הועלה בהיברובוקס המהדורה החדשה של ספר זכרון שאול -לר' שאול ברזם חתנו של הסטייפלר. בתחילתו יש קונטרס זכרון איש ובו מימרות שרשם המחבר מפי החזו"א. יש שמה דברים מקוריים ומדוייקים שאינם נמצאים –עד כמה שאני יודע- בשום מקום אחר. ואולי גם הפכיים מהרושם שהיה לנו מתחילה בדעת החזון איש. כנראה שעם ר' שאול- שהיה צרפתי עם חינוך כללי, היה יכול החזון איש לדבר בפתיחות יותר בנושאים כאלה. כדאי מאד לקרוא.
אני מעתיק כאן כמה קטעים שעוררו לי ענין. וכותב את המחשבות שהם מעוררים, בתקווה לדיון מתפתח על דעת החזון איש ועל הנושאים בעצמם.

עמ' מ"ט-עניני אמונה
העולם והטבע הם בעיא גדולה האדם עומד ומשתומם את החידה הגדולההאמונה היאתשובה על השאלהובעצם אינה תשובה שפותרת.
ההתחלה כאן הוא בסיס הפרק הראשון באמונה ובטחון, שמבסס את האמונה על הבעיה של הטבע. החידוש הגדול נמצא כאן בסוף, בו הוא מודה שהאמונה אינה תשובה שפותרת את השאלה. השאלה שאם כן מה עוזרת לנו האמונה? כנראה שהאמונה הא משהו שנותן תוכן לשאלה ולאפשרות שקיימת תשובה גם בשעה שהאדם מכיר שאין בידו התשובה המושלמת לשאלת היקום.
[בהערה שם למטה מנסים העורכים לומר שכוונתו שלמי שאינו מאמין זו לא פתרון, כך או כך, הכוונה אחד הוא ודוק]
אצל המון העם נדמה כשמדברים על אמונה שרוצים משהו מהםואינם יודעים שיש הכרחלאמונה.
כאן הוא סותר בעצם את התפיסה החרדית של האמונה הפשוטה. האמונה אינה חיוב המוטל עלינו, אלא הכרח מתוך החיפוש של האדם אחרי המשמעות של היקום.
גם אצל האנשים הפרימיטיביים עובדי ע״ז אנו רואים חיפוש אחרי תשובה על הפלא.
מביא ראיה שהחיפוש אחרי משמעות של העולם והטבע מעסיקה את האנושות מתחילתו. והוא מציאות בסיסות בקיום האדם. וגם אם אנחנו רואים אותם כפרימיטיבים לפי התשובות הטפשיות שמצאו לשאלה הזאת, אין זה לוקח מהם את החיפוש הרציני אחרי האמת.
ובזמן האחרון בהתפתחות המדע חשבו כאילו מצאו את הפתרוןוהכל אינו כיאם דמיון שוא.
כפירה בשלילה אינה פתרוןהיא כופרת בשאלהוממילא יש בזה אפשרות גדולה לתשובה.
כאן הוא מעמיד את הכופרים המודרניים, למעלה מעובדי עבודה זרה הקדמונים. שכן הקדמונים כפרו עם תשבה, כלומר שהעמידו תשובה שקרית לשאלת וחיפוש האדם. ובזה עצרו את החיפוש. משא"כ הכפורים המודרניים שכופרים עם שאלה, וממילא נשארים עם השאלה והחיפוש. ובזה יש אפשרות שימשיכו לחפש ולגלות בסוף את האמת.
כמדומה שההתייחסות הזאת הפכית לגמרי לגישה החרדית הרגילה שהיתה בוודאי מעמידה את העובדי ע"ז למעלה מהכופרים המודרניים.
[כאן עלינו לשאול את עצמינו לפי ההגיון הזה ייתכן שגם מי ש"נעול" על היהדות, או על דרך מסויים בתוכה, האם אינו כמו כן נועל את עצמו ממציאת פתרון אמיתי יותר]
עמ' נ"א-תיקון הדור
לו היה אדם גדול שהיה יודע מה שחסר בדיוק בדור זהוגם היה יודע את התרופההיה יכוללהפוך המונים.
כאן כנראה החזון איש מודה שהוא לא יודע בדיוק מה שחסר בדור, וגם לא יודע את התרופה. אילו היה מנהיג עם הידע הזאת היה יכול בקלות לעשות מהפיכה.
יש כאן סתירה קוטבית עם ההשקפה החרדית שהגדולים ברוחב דעתם יודעים את הכל ומנהיגים את הכל באמת וביושר, עם ההוכחה הנצחית נגד ההשקפה הזאת, שכן אילו היו באמת יודעים, היו כבר עושים את המהפכה
אנשים אינם שלמיםוכשרוצים לתקן את המעוותאינם רואים כיאם קצה אחדוכשמתקניםאותו מזניחים הקצה הב׳ובגלל זה יוצאים קלקולים.
כאן יש אבחון מדוייק למדי של סיבת הבעיות שיוצאים מכל המנהיגים. וככל הנראה החזון איש בעצמו לא נמלט מזה. ראו באשכול "ספרו החדש של בנימין בראון על החזון איש" ותבינו. 

ספר זכרון שאול-מימרות מקוריות של החזון איש