התקדמות מוסרית? בענין העבדות

שאלת התקדמותו המוסרית של העולם היא אחת השאלות הגדולות בכלל שאלת הקידמה או הנסיגה של החברה האנושית ,אולי החשוב שבהם.

שאלת מוסריותם של חוקי התורה, אז והיום, היא גם אחת מן השאלות היותר חשובות בנושא אמיתת התורה בכלל, וביותר לגבי הרלוונטיות שלה היום.

ברצוני לבחון מחשבה שהיתה לי בזה, דרך דוגמא מאד מפורסמת, שגם קראנו עליה בפרשת השבוע [משפטים] והוא ענין העבדות.

ביטול מוסד העבדות הוא אחד ההשגים הקונקרטיים ביותר שרשמה הקידמה המוסרית במאבקה. לכאורה, היא גרמה לרפורמה עצומה בכל החברה האנושית, ואינו דומה כלל המצב שעם העבדות למצב שבלי העבדות. גודל השאלה מודגמת בזה שהתחוללה עליה מלחמת האחים בארה"ב, כמפורסם.

אך, ברצוני לפקפק מעט ולשאול, האם באמת החברה שלנו מוסרית יותר לבלי היכר בהשוואה לזמן שנהגה מוסד העבדות או לא?   בנוסח אחר אני שואל, האמנם אברהם לינקולן ביטל את מוסד העבדות או שרק העביר את הבעייה למקום אחר, פחות מרעיש ופחות נוח לתקן.

הרי אני חושב שכולם יסכימו, שעצם העיסקה המסחרית שבעבדות אין בה פגם כלשהו, בסך הכל אדם מבטיח לחברו, שתמורת אחזקתו בשלימות יעבוד בשבילו. רבים מן העבודות היום אינם מספיקים לאדם יותר מכסף הנחוץ לו כדי לחיות, נמצא להיות עבד אפילו נוח יותר, שהוא מקבל את אחזקתו ישירות ואינו צריך לקבל כסף ולקנות אותו. הוא גם גו'ב מובטח לכל החיים [בהתאם להסכם העבדות]. וכי הוא באמת גרוע במהותו מכללות עבודות וחיי המעמד הנמוך? סבורני שלא.

אלא מאי, הנושא האנושי הוא הפגום מוסרית כאן, אנחנו מבינים שאין זכות מוסרית לאדם להחזיק אדם אחר כאובייקט, כחפץ. זה שאני אומר "האדם הזה הוא שלי". נשמע לנו פגום ביותר ואנחנו סוברים שאין זכות [מוסרית, ומשפטית] לעשות עיסקה כזאת, ובצדק.

<אם נעמיד את הגדרת ההחפצה על מהות פגמו המוסרי, הוי אומר שפגם העבדות הוא הזלזול שיש באדם שהוא עבד, או הבושה שיש לעבד>

אבל ברגע שהעמדנו הבעיה על המימד האנושי,המופשט,נחשוב לבד, וכי בשינוי המציאות החיצונית אנחנו באמת מתקנים את הבעייה, וכי האדם הנמצא כיום באותו מעמד שהיה בו העבד בזמנו, אינו מרגיש אותו זלזול, ואותו החפצנה. וכי באמת הבוסים היום פחות רודנים, פחות מזלזים באנושיותם של העובדים שתחתיהם מאשר אז? נדמה לי שלא, ונדמה לי שאין אפילו התחלה של עסק ציבורי בכיוון הזה [כמובן, יש עסק רב לגבי התנאים המשפטיים של העובדים וכו',   אבל אין, ולא יכול להיות לפי המצב כיום, עסק סביב היחס האנושי]

אם כן, האם אין ביטול מוסד העבדות רק דרך לעקוף את הבעיה [של זלזול האדם השולט- כספית, מעמדית, בירוקרטית,וכו' וכו'-בזה שתחתיו] ולא לפתור אותה? האם לא יותר נכון ויותר מוסרי היה, ללמד את אדוני העבדים להתייחס אליהם בדיוק כמה שהם, בני אדם, האם בזה לא היתה נפתרת הבעייה בעצמה תחת לבנות כביש העוקף אותה? [ניתן לטעון שעצם התנאים העסקיים שבעבדות אינם מוסריים, אבל לא ברור במה זה שונה מחתימת חוזה לכל החיים, דבר שנעשה גם היום]

עכשיו, אם נתבונן, נראה שזו בדיוק מגמת התורה בכלל חוקי העבדות שלה. התורה הגבילה [בעבד עברי] את מספר השנים שניתן להיות עבד, (מה שמסיר את עצם הפגם בלהיות עבד ועושה אותו פחות או יותר לשכיר, כלשון התורה עצמה "כשכיר שנה בשנה"), חייבה את האדון לפרנס גם את אשתו ובניו של העבד, להשוות אותו בכל הדברים,וכו' וכו', הדברים המגיעים עד כדי כך, שחז"ל העירו, בהערה שנשמע כמו בקורת על חוסר האפשרות ב"שבור את החבית ושמור את יינה" שבזה, ש"הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו".

גם לגבי עבד כנעני, שאמנם אין לו הזכויות כמו העברי [ואיני מתרץ את הבעייה הזאת] ,כתב הרמב"ם: מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. ואע"פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין. ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן. הרי הוא אומר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה". וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים לעבדות מסרן הכתוב לא לבושה.:  עכ"ל.

במילותיו האחרנות, שהדגשתי, כמעט נראה אותו אומר במפורש את שאמרתי.

ניתן לטעון, שסיבת ביטול העבדות כליל, שאני גם מסכים אליו, אינו אלא לנוכח נסיגתו המוסרית של החברה. כבר אין לנו אימון במוסריות האדון שאכן יש סיכוי שיתנהג עמו כאדם ולא כחפץ, ואין לנו ברירה אחרת אלא לבטל את העבדות בכלל. [מה שמשאיר אותנו כמובן עם אותה בעייה במקומות אחרים]

ניתן לסכם, שהחוקים, אכן התקדמו מוסרית, בענין זה ובכללות, אבל האנשים, אותם צריכים לכאורה החוקים לכוון, צע"ג אם התקדמו או להיפך, או שנשאר כמו שהיה.

[ואפשר להביא עוד דוגמאות רבות לענין זה, אולי בהמשך]

התקדמות מוסרית? בענין העבדות

סיכום וסיווג הבעיות שבדת

סיכום וסיווג הבעייות העומדות בפני הדת היהודית [החרדית] בת זמננו. 

1.      הערעורים מן המדע [מדעי הטבע].
1.1.האבולוציה.
1.2.עובדות מדעיות שונות מוטעות בחז"ל, ובתנ"ך.
ערעורים אלו הן בוודאי הפפולריים ביותר. כי המדע היא הדיסצפלינה המושלת בכיפה בעולם המערב כיום. כל היוצאים שאני מכיר התחילו להסתפק מכאן. רוב ככל מאמצי האפלוגטיקה מופנים בכיוון הזה. וכמעט כל החרדים כבר שמעו על הבעיות האלו והצעות שונות לפתרונן.
הן גם מן הקלות ביותר להתמודד איתם. (כמו שהעיר ייתכן) וממילא מקום הכשל העיקרי בחינוך החרדי שעדיין מתעלם מהם [וגורם לאכזבות מיותרות]. (וע"ע נתן סליפקין)
2.      בקורת היסטורית
2.1.בקורת המקרא הטקסטואלית-היפותזת המקורות וכו'.
2.2.הבעיות הארכיאלוגיות וכו'
2.3.חוסר דיוק היסטורי בחז"ל. [נושא מלכות הפרסית וכדו']
2.4.שאלת היהדות המקראית ותושבע"פ החזלי"ת.
2.5.התפתחות ההלכה. [גם אחרי חז"ל עד היום הזה]
2.6.בקורת הזוהר והקבלה.

בקורת המקרא [ושאר הבקורות שכללתי פה] הוא לכאו' הגורם השני [או השלב השני] מבין גורמי היציאה.  מכיוון שהם נותנים את ההצדקה ל"אופציית הפיקציה". כלומר לדחות את סיפור המסורת שהוא למעשה הבסיס העיקרי לדת העכשווית. [ובוודאי אחרי שנוכח שמבחינת המדע וכדו' אין הרבה בסיס לדת]. ממה שקראתי בבלוגים שונים ברשת עולה שהמציאות אכן כך.
בציבור החרדי כמעט אין מודעות לנושאי הבקורת האלו. וכמובן לא התחלה של התמודדות. בציבור הדל"י כנראה המצב שונה. ההתמודדות איתם קשה ומורכבת הרבה יותר מבראשון, מכיוון שאין כאן כמעט האופציה להסכים עם מסקנות המחקר לגמרי כמו שאפשר לעשות לגבי המדע. [חוץ מדעת מיימוני שעושה כן לגבי הקבלה, ובמידה מסויימת לגבי התפתחות ההלכה, ,וביתר חריפות שאר קדמוני הפורום שהסכימו יותר לבקורת ההסטורית. אבל כ"ז דעת יחיד דיחיד ורחוק מאד שיתקבל אצל אחב"י. בשונה מהמצב לגבי המדע]

3.      הערעורים מן הפילוסופיה
3.1.נושאי האלקות ורצונו.
3.2.נושאי האדם ובחירתו.  [שני בעיות הקלסיות]
3.3.נושאי הוודאות וההכרעה.[בעיות המודרניות ופוסטמודרניות]
ערעורים אלו הן לדעתי העקריים והשורשיים ביותר. אלא שאינם פופלריים כ"כ כפי שהפילוסופיה עצמו אינו פפולרי. וחסר מאד בהתמודדות איתם. [להוציא הרב מיכי ודומיו]
4.      בקורת מוסרית
4.1.בקורת מוסרית על התנ"ך. [מחיית עמלק וז' עממין, וכו']
4.2.בקורת מוסרית על ההלכה. [היחס לנשים, שאר עמים, וכו']
 לבקורת הזו ג"כ אין שום מודעות בחרדיות. [למעט העוסקים בבעלי תשובה וכו'] , גם כי היא נובעת בעיקר מן ההבנה התרבותית ולא מן ההבנה הפילוסופית. [לכן איני מכיר מי שחשב על הבעייה הזו לבד אם לא קרא או שמע עליה ממקורות]
הפתרון המודרני (ע"ע מיימוני) פחות או יותר מבטל את התורה לגבי המוסר העכשווי. זה לא התמודדות אלא כניעה.
האפלוגטיקנים מסתבכים ביותר.
והשאר נשארים בבעייה. [או שמחליטים שזה אכן קונפליקט אבל התורה מכריעה, (ע"ע מיכי)]

5.      מודרנה
ההיפתחות למודרנה הוא למעשה הגורם המסוכן ביותר לדת, שכן זה לבד הוא מה שפותח את האדם באמת ל"אופציית הפיקציה", באשר הוא מציע פרוגרמת חיים שלימה ומקיפה שלדת אין כמעט מקום בו בכלל. (כמו שהעיר מטפחת). וכמעט אין מקרה יציאה שאין זה גורם עיקרי בו. [ומכאן טעות המחנכים לומר שהכל בגלל התאוות וכו', ולא הבינו שלא התאווה הוא הבעייה אלא זה שנפתחים לאפשרות של חיים אחרים, שזו בעייה מחשבתית ולא תאוונית]
בשאלה זו עיקר ההבדל בין הקהלות השונות, מאורתודקס מודרני עד לאולטרא חרדי, (ואחוזי היציאה בהתאם).
מכיוון שאין זו בעייה מחשבתית כ"כ כמו שזה בעייה מעשית, [עיקרי המחשבות ששייכים באמת לנושא זה הם הנמנים בשאר המחלקות דלעיל, עיי"ש, רק ההיפתחות הוא הגורם לראות אותם] קשה לתת לה פתרון במובן המחשבתי אלא במובן המעשי. קרי:הסתגרות. ופתרון זה חסרונותיה בצידה. וצע"ג.
הפתרונות האחרים, נוסח רשר"ה , ריד"ס, וכדו', מצריכים או חיים כפולים, או קנאות דתית קצונית. או שניהם. ואכמ"ל.
6.      מודעות להתפתחות היסטורית.
בעייה זו, שאיני יודע אם הכותרת משקף אותה נכון, הוא מה שהעיר עליו תורה ודעת, והוא שילוב הבעייה ההיסטורית עם ההשקפתיות, והוא הבעייה הנתפסת ביותר אצל המעמיקים לחשוב.
והוא ההבנה, שהקדמונים, כולל הראשונים,כולל חז"ל, כולל אנשי המקרא. היו מה שנקרא פרימיטיביים. ובלי שיעור דברים, בכל התחומים, שאנו מכירים בהם כמילתא דפשיטא, לא היו הם מודעים לזה כלל. הבנת התפתחות הדורות, התפתחות הביקורתיות באנושות, התפתחות המוסרית, וכו' וכו'. מטיל בסימן שאלה גדולה מאד את כל הדת הנסמכת על מסורת הראשונים כמלאכים.
בציבור החרדי בד"כ כולם מאמינים שהראשונים כמלאכים בכל התחומים, מי שמכיר בכך שזה שקר. יש לו בעייה גדולה. אם כי ייתכן שקלקלתם (של הראשונים) הוא תקנתם ואכמ"ל.


אם השמטתי משהו, או טעיתי במשהו, תעוררו ע"ז כמובן. 

===

השמטתי/שכחתי שני דברים .
1.  "חוסר הרלוונטיות של המצוות". בעייה שלמדתי מייתכן, ואמנם הוא נכלל פחות או יותר א' מכללי הבקורת ההיסטורית. [היינו 2 או 6]  [כי יותר מזה איני מבין וגם לא שמעתי שזו בעיה] היינו ההבנה שרוב המצוות מבוססים או על מצב שונה לגמרי, או על השקפה שונה לגמרי מזו שאנחנו רגילים בה.
2. הוא הבקורת החברתית על התנהגות הציבור החרדי/דתי ומנהיגיו ו"גדוליו" כיום. אמנם צדק ייתכן לעיל שאין זו ערעור שכלי אמתי, ובכל זאת הוא בוודאי גורם גדול בהתאכזבות מהדת.
בקורת זו גם נחלק ל
2.1.-בקורת חברתית/מוסרית על ההנהגה
2.2. בקורת שכלית על חוסר הכושר השכלי המופגן ע"י אלו שאמורים להיות גדולים.

פתיחה [לא ערוך]

מטרת הבלוג הזה להיות במה לאסוף ולסדר בה את מאמרי, רשימותי, ותהיותי, בנושאי מחשבת אמונת ישראל והמסתעף.
בשלב ראשון אספתי פה את עיקרי המאמרים שפרסמתי באתר עצור כאן חושבים, האתר היחיד במינו בציבור החרדי הנותן אפשרות לדיון פתוח בכל נושאי יסודות הדת. הניק שלי באתר הוא יהיאור .
העתקתי בתחילה, את עיקרי המאמרים שפרסמתי שם, ללא עריכה כלשהו.
בסוף כל מאמר נתתי לינק למיקום בו הופיע הענין באתר, שבו אפשר לראות המשך הדיאולוג עם חברי הפורום. יש יתרון לראיית הדברים בתוך השלימות של מכלול הצדדים וההתנגדויות, ושי בו חסרון שהוא גורם לפיזור הדעת ואבידת החוט המקשר המחשבות שלי לכדי מחשבה אחת אחידה. לכן פתחתי הבלוג הזה שבו אוכל לרכז מאמרי בהמשך והקשר אחד.
בהמשך אקווה להעמיק ולסדר יותר את המאמרים האלו, וכן להרחיב לעוד נושאים ובירורים.

תגובות החולקות על כל הדרך שלי מקומם בפורום. תגובות שענינים המחשבות שלי, לבנות ולהצביע על חוסר עקביות פנימית, מקומם כאן אם תרצו.