הנרות הללו קדש ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. היינו ששנינו ודאשתמש בתגא חלף. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא. הדברים הללו צריכים פירוש רחב ונפרשם באספקלריית הנרות. מהו גדר לשמה הזו, שהוא בשפת הדרוש שלנו מהו לראותם בלבד שהותר ומצוה עד שמברכים על ראיית נר חנוכה. ומהו גדר האיסור להשתמש בהם, כלומר מהו האיסור לעשות שלא לשמה, מתי הוא חל, למה אינו חל כי אם על נרות חנוכה ולא על נרות שבת, ואם יש בו היתר לצורך מצוה.
ונפרש תחילה על מה נאמר דאשתמש בתגא חלף. כי אין דבר זה נאמר על פשטיות המצוות שהם בעצמם לא ניתנו אלא לעשות שלום בעולם כפשוטו ולתקן את העולם הזה, אם כי וודאי גם במדרגה זו יש שלא לשמה כלומר הלומד על מנת לקנטר, שאין הלימוד משמש את מטרתו לתקן את העולם אלא להגדיל שמו וכוחו, זה וודאי הוא מדרגה תחתונה של לא לשמה, שאין התורה מתקנת אותו אלא עושה אותו יותר רע. אבל לא עליו נאמרו עיקרי החומר של דאשתמש בתגא. ולפעמים אפשר להתיר אפילו את זה אם הוא יציל אותנו ממציאות עוד יותר רעה שגם לא ישתמש בתורה לשם כח וכבוד אלא יקח כבוד בלי תורה כלל שזה עוד יותר גרוע.
אבל דאשתמש בתגא חלף נאמר באמת על סודות התורה. והיינו חלקי התורה שאין להם מטרה ארצית כלל אלא כל עיקר מטרתם הוא הכוונת הדעת והלב אל יחוד שמו. וזה וודאי מי שעושה מזה עטרה להתגדל בו הרי הוא כמעט מקצץ בנטיעות, ועל הרוב לפחות בדקות ואחר כך גם בגסות, יהא מקצץ בנטיעות ממש ויטעה בדברים פשוטים. וכמו שאמרו המתגאה סוף נכשל באשת איש. שגם לזה הרבה מדרגות והעליונה שבהם כאשר מסתכל בשכינה בלב גס, והרי הוא לוקח אותה לעצמו ולא לבעלה ומקורה, ואז נדמה לו כי גם אשת איש הגשמית הזאת אינה אלא ציור לזה והוא נכשל בה, וכאשר היה במקרים שונים.
והסוד בזה הוא שסודות התורה על האמת, היינו אלהי אמת, אינם עומדים לשרת אפילו את ההתעלות הרוחנית של האדם, כל שכן שאינם עומדים לשרת את ההתעלות הגשמית שלו. וכאשר מבינים אותם באופן שמשרת את האדם הרי זה חוסר הבנה יסודית במהות עניינם. כאשר למדנו כמה פעמים כי התכלית של הדבר אינו מקרה בדבר אלא חלק מתיאור מהותו. ונמצא סוד אלוה המשמש לדבר אחר אינו סוד אלוה אלא קיצוץ בנטיעות. ואין האמת נמצא כמעט אפילו על מנת שנעבוד אותו אלא הוא נמצא מפני שהוא נמצא ואין לו עוד תואר.
***
נמצא ישנם מצוות אשר להם מטרה יורדת גם בתיקון העולם הזה, כנר ביתו, ועל ידיהם יתעלה האדם להשגות אלוהות. ומצוות אלה מצוה לעשותם שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כלומר הם מתקנים את העולם וזה אמנם שלא לשמה כלפי המטרה האמיתית אבל הוא כוונתם ותכליתם מצד המטרה היותר נמוכה של תיקון העולם הזה. ואע”פ שהיה ראוי לעשות גם אותם בכוונה לשם שמים, מכל מקום מצוה לעשותם גם באופן שלא ידע מן השמים כלל, והלואי אותי עזבו וכו’. ומצוות אלה בצד מה הם קודמים למצוות השגות אלוהות שכן הם הטובה שהשפיע הקב”ה לתיקון העולם ואין נשמה ללא גוף. ואכן מתוכם יבוא לשמה או יבואו אחרים לשמה אחר שיש להם עולם מתוקן.
אבל המצוות שאין להם מטרה כלל בתיקון העולם, וכל מטרתם הוא פרסום האלוהות, כמו שאומרים חכמים פרסומי ניסא. מצוות אלה אסור לעשותם שלא לשמה והעושה אותם שלא לשמה נוח לו שלא נברא, כלומר בריאתו שהיתה על מנת לדעת את קונו נעשה לבטלה. ואדרבה הוא משפיל את מהות האלוהות להיות משרת אל תשמיש חול שלו והוא מחלל את השם שאין כפרה למכתו. עד שימצאו אומרים כפי שהוא אצלו באמת שאין קוראים בשם האל אלא להחזיק כוחם וכבודם ואין לך חילול שם שמים גדול מזה.
אך מה נעשה, וכי בשביל זה לא נפרסם את שמו, וכפי שיודעים אנחנו את עצמנו, וכי נוותר על כל האמת ונתעסק בנגלות בלבד, ונחכה עד לעולם הבא או משהו. ובמילים אחרות, וכי משום שאסור להשתמש בו נחמיר על עצמנו ולא נדליק כלל, ומהו הדלקה זו עצמו אם לא שימוש כלשהו. ואדרבה אכן אסור להשתמש אבל מצוה לראותם, ולא רשות בלבד, עד שמברכים על ראייתם.
***
‘לא תוכל’ פירוש ‘לית לך רשו’. זהו סדר העולם הנגלה. בעולם הנסתר ‘לית לך רשו’ פירוש ‘לא תוכל’. כמובן אתה יכול לטעות ולחשוב שאתה יכול. אבל אתה לא באמת יכול. כל מה שאנחנו מזהירים שלא תשא את שם ה’ לשוא ולא תסתכל בשכינה בלב גס ולא תחטוף את בת המלך בחזקה, כל זה אינו אלא לפי טעותם של בני אדם החושבים שהם יכולים לעשות את זה, ואכן בעיני טעותם כאשר עושים כאן מחללים את השם. אבל האמת הוא שאי אפשר. מקרא מלא דיבר הכתוב אני ה’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים. ואם יאמר לך אדם הרי אנטיוכוס עומד על המזבח ומקריב לאלהי אחר. אף אתה אמור לו באו פריצים וחיללוה, כיון שבאו נעשה חולין. וכבר קדמה סילוק שכינה אל טומאת המקדש עד שהנדמה לו שטימא אותו לא טחן אלא קימחא טחינא.
במילים אחרות, אי אפשר להשיג את ה’ שלא לשמה. להשיגו ולהביט אל מראהו פירושו להיות לשמה. ובאמת הדבר בחון ומנוסה שכל אלה אשר שגו בעיונם וחטאו והחטיאו את הרבים, במידה שבו הם מחטיאים את הרבים, באותו המידה אין בידם שום סוד ושום מילה של אמת. אכן בוודאי במידה שבו הם גם מתכוונים לשמה אלא שהוא מעורבב בפסולת גם בהם יש דבר אמת, אבל עכ”פ המבקש את האמת באמת אין לו לחשוש שיקבל מהם שקר כי הסוד שבידם אינו שקר והשקר שבידם אינו סוד. וזהו התכונה הנוראית של מראה המנורה שאם תזכה להביט בה לא תוכל ליהנות ממנה כי היא לא תתן לך. וברגע שתיפול בלבך מחשבה של הנאה, בזה הרגע כבר הפנית את דעתך מן השכינה אל דברים אחרים ולא ראית אותה. וזהו אמיתות הנאמר שמביטים בו ברצוא ושוב, שאין זה מצד השכינה אלא מצד המביט, לפי שהאדם נמצא בגוף שרוצה לגנוב כל דבר לעצמו, הרי הוא חוטף מזה רגע של הבטה לשמה, ושוב חוזר לאחוריו מיד שכן אי אפשר לעמוד בלשמה כזה, ואז נאמר לו שוב לאחוריך כלומר אל תחשוב שזו השוב הוא קבלתך מן השכינה אבל הוא הפנייתך את לבך ממנה.
למה נמשלו דברי תורה של אמת הנשמה, לאור הנר, אולי יש איזה מהירות של אור והאור צריך בעולם הזה וודאי לנר להתאחז בו, אבל אם תחשוב שתשאב מן האור בכלי ותעביר אותה ממקום למקום, הרי משוגע הנך. אותם החוטפים את סודות התורה ושמים בכליהם, הרי הם נדמים לאותם חכמי חלם שביקשו לתפוס את השתקפות הלבנה בדלי מים ולשמור עליו עד ראש חודש הבא לברך עליו. כך ממש נראה הכלי של זה המבקש לשמור בידו סוד האמת ויוציאו למקרה הצורך שיצטרך לאסוף כסף בתור מקובל או משהו כזה, שאתה פותח את מכסה הדלי שלו ורואה שאין שם כלום אלא מים עכורים, ומראה הלבנה במקומה נשארה מן הרגע הראשון.