הפכת מספדי למחול לי. זהו שבח על קיום נבואת זכריה שהתעניות והמספד והבכי ייהפכו למועדים טובים. וזהו כלל מועדי מגילת תענית שלא להתענות ולהספיד בהם. אע”פ שבאופן רשמי היו ארבעה תעניות החורבן בלבד מכל מקום ערבה כל שמחה והיו צמים וסופדים גם בשאר ימות השנה לפי ההתעוררות. ובוודאי לא על אותם הימים בלבד נשאל זכריה כי אם באופן כללי אם ישמחו או יתענו ויספדו.
ולכן כל מועדי שמחות בית שני נשנו בלשון שלא להתענות ולהספיד כלומר לבטל התענית וההספד שבהם מצד החורבן. וכולם על גאולות ישראל מן המלכות הסובבת אותם, שככל שגברה ידם כך הפכו יותר ימים ממספד למחול. והיו אנשי בית שני הולכים ומתקנים לשמחה וששון בכל הימים שמצאו רמז נס וישועה ואילו היינו זוכים בבית שני לגאולה שלימה היו כל ימות השנה נהפכים למועדים טובים . אבל בסוף בטלה מגילת תענית ולנו לא נשאר אלא חנוכה ופורים שהם הימים שכבר קלטו הפיכתם לשמחה מתוך עצב הגולה, ולאידך נשאר בידינו ארבעה תעניות שנזכור שעלינו עוד להפוך את שאר הימים לששון ולשמחה.
ולא בחינם מיד אחרי חנוכה בא עשרה בטבת שנזכור להשתדל להמשיך חנוכה עד עשרה בטבת. (חנוכה מגיע תמיד עד ב’ או ג’ טבת, וכאשר נעשה עוד שבעה ימי חנוכה כמו שעשה שלמה ארבעה עשר יום חנוכה ובחנוכה זו צריך י”ו יום פעמיים שמונה, ואז נעבור את עשרה בטבת וייהפך גם הוא וזה יקרה בעתיד).
וראה שבית רבי רבן גמליאל ורשב”ג ורבי עצמו ביקשו כולם לבטל את הנחמות פורתא האלה כי אמרו אנחנו בית יהודה ואנחנו נהפוך הכל למועדים טובים בשווה לכן ביקש רבי לבטל פורים ותשעה באב כאחד, ורבן גמליאל גזר תענית בחנוכה בלוד, ורשב”ג אמר אף אנו מחבבים את הצרות אלא שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקים. כלומר לו שמעו לי היו עושים כל השנה מועדי מגילת תענית ומה נעשה שאתם אין מרגישים בגאולה שבביתי.
אכן ביקרו חכמים את בית רבי על כך אמר רבי יהושע לרבן גמליאל אוי לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים. ואילו היו בית רבי שמים לב יותר אל צערן של תלמידי חכמים היה הלכה כמותם והיינו הופכים הכל לששון ושמחה ולפי שהתעדנו בביתם ולא שמו לב מספיק אל צער תלמידי חכמים לכן נתעכב הכל עד היום ובימי החנוכה יש לתקן זאת שגם מי שנמצא בעידון הייחוד ישים ליבו אל צער תלמידי חכמים ויתקן את תמכין דאורייתא, ואז ילכו קוממיות ואז ייהפכו הרגליים הצולעות לרגליים רוקדות.