וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר. כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
נגלה לי כי כאשר טחן משה את העגל והשקה את בני ישראל התערב בתוך אפר טחינת העגל מן אפר שברי הלוחות הראשונות והשקה את בני ישראל בהם. וכאשר אספו את שברי הלוחות לקיים מה שנאמר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון התערבו בתוך השברים גם חתיכות שברי העגל.