א – דעת המאירי כתב המאירי יומא דף פ"ה (ובאריכות בחיבור התשובה) מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה שזהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר
שלשת הפסוקים בזכריה בספר זכריה פרק ז שאלת שראצר ורגם מלך ואנשיו אל הכהנים ואל הנביאים 'האבכה בחודש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים'.
במסכת יומא יט, ב – כ, א: מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה, ולא תהא שינה חוטפתו. תניא,
מוצאי יום הכיפורים ממורי הרימ"מ שמעתי שביום כיפור צריכים לקבל השגות חדשות וחידושים שזה כל עניין התענית ולוחות שניות. אמנם כבר כתב באמרי פנחס שבשעת
"יום הכיפורים הוא קץ מחילה וסליחה לישראל" (לשון הרמב"ם תשובה ב, ז, וכך נוסח התפלה שלו בנעילה). פירוש מילת קץ בעברית הוא מה שאנו קוראים
איתא מהרוזינער ומר פנחס'ל קאריצער שהרבה צדיקים נכשלו בגלל שלא ידעו את סוד השעיר לעזאזל. כנראה שזה היה טעות נדב ואביהו שלא נשאו נשים. שהסוד
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה. א) אין אדם שליט ברוחו לכלוא את הרוח. את דרכי הרוח לא אפשר לתחום בגבול וגדר מסוים. אי אפשר
השיבנו אבינו לתורתך, זה ראש השנה. וקרבנו מלכנו לעבודתך, זה יום הכיפורים. והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, זה סוכות. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה, זה שמיני
נהגו לקרוא ספר קהלת בשבת חול המועד סוכות. נטעום בדבר טעם לאור הבנתו של המי השילוח באחד ממסריו היסודיים של הספר הזה. ואלו דבריו: "וגם
