לנעוץ סוף התורה לתחילתה.
ויקבר אותו בגיא מול בית פעור ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. פסוק זה בא לתרץ קושיא שיקשה לכל מי שיקרא את התורה. כי הקורא מבראשית רואה שהתורה נתנה עדים על כל האישים הגדולים והמאורעות הגדולים שבה על ידי ציון קביעת המקום לדורות. וכל גיבורי המקרא במפורש צויין מקום קבורתם, ככתוב הוא מצבת קבורת רחל עד היום הזה. וזה עדות שהיה כאן רחל והנה תוכל עדיין לראות את קברה. וכן האבות ושאר המנהיגים בכולם או כמעט בכולם צויין מקום קבורתם במקרא.
ואילו משה רבינו כל התורה סובב סביבו ולא נשאר לו אפילו קבר, ויש מזה כמו קושיא שהפסוק מתייחס אליו אם כן מי אומר שהיה קיים. קא משמע לן שזה בכוונה היה שלא ידע איש את קבורתו עד היום הזה.
הטעם אפשר לומר כי זה בא ללמד אותנו שתורת משה אין צריכים לחפש אותה בארכיאולוגיה. וכאשר תחזור שוב לבראשית אל תחפש את המים התחתונים והמים העליונים באיזה קבר אתר ארכיאולוגי. כי תורת משה הוא פנים בפנים ולא כמו האבות וכל שאר הנביאים שצריכים לציין את מקום קבורתם. אבל משה עשה הכל לעיני כל ישראל הכל ראו והשיגו בדעתם וכך צריך להתחיל שוב וללמוד את תורתו.