ספר בראשית הוא סיפור היווצרות העולם והיווצרות עם ישראל מתוכו. הוא אינו מספר את סיפור גיבוריו תוך התעלמות מן ההקשר שלהם, אבל טורח להדגיש כיצד יצא שת אחרי שנהרג הבל וגורש קין. כיצד ניצל נח אחרי שדורו חטאו ונטבעו במבול. כיצד נפרדו כל הגוים בהפלגה וכיצד יצא אברהם מתוך שרשרת הדורות שמנח ועד אברהם ותולדות תרח ובניו ומשפחתו.
עדיין, פרשה זו יוצאת מן הכלל. את כל שאר פרשיות התולדות שקדמו לכאן ניתן להסביר עדיין כתהליך ההגעה עד לאיש הנבחר שהוא גיבור הסיפור, כמו עשרה דורות שמנח ועד אברהם, שאמנם אין כל אישי אותם הדורות חשובים אבל זקוקים אנו לספר אותם להמשך הסיפור שנבין מאיפה יצא אברהם, או כיצד ניצל העולם במבול על ידי נח הצדיק, או כיצד נדחו זרע קין ונמשך העולם משת הצדיק. וגם על תחילת תולדות עשו ניתן לומר כן, שהרי הכתוב מספר כיצד נבדל יעקב מעשו וכיצד נבדלו דרכיהם בכמה אירועים שונים. אבל כאן כבר הבדלה זו חלוטה לכאורה. כבר חזר יעקב עם משפחתו שלם לארץ כנען. כבר הלך עשו לדרכו ולארצו לארץ אדום. מה ענין כל תולדות עשיו אחרי כן וכל תולדות בניו ומשפחתו ושרשרת מלכיו.
ולא עוד, אלא שהולכת פרשה זו ומגיעה עד לימי שאול, והיא מספרת את תולדות המלכים אשר מלכו בארץ אדום בזמן מקביל לזמן שהיה עם ישראל מסתובב עוד בארצו בלי מלך. יש כאן מין סיפור צללים מקביל לכל ההיסטוריה של עם ישראל. אם לכל אורך התנ”ך אנו קוראים כיצד זרע יעקב ירדו למצרים, יצאו משם, הסתובבו במדבר, נכנסו שוב לארץ, וכיצד נחל יהושע את הארץ וכל ספר שופטים. הרי הסיפור הזה מספר שלאורך כל הזמן הזה היה משהו קורה באדום והיו מולכים שם מלך בלע ויובב וכו’.
אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים, אבל נאמר שיש כאן מין אמירה לבני ישראל הקוראים את התורה הרבה שנים אחרי כן כאשר כבר יש להם מלך וארץ ועם מסודר והוא מלמד אותם את התורה (ככתוב בספר דברים), והם קוראים את סיפורי האבות כיצד היה אברהם נאהב וגיבור וכיצד היה יעקב מוצלח ונאהב וגיבור. והם מתמלאים תחושת גאווה טובה כיצד הם כה מסודרים וטובים ויש להם הכל וכל סיפור בראשית הוא עליהם. ופתאום יש פרשה שכמו לוחשת להם כן הכל טוב ונכון ויפה, אבל אל תשכחו שבמקביל לכל זה הרי אחיכם בני עשו היושבים בשעיר (לשון הכתוב בדברים) כבר היה להם מלך שמונה דורות לפני שאתם חשבתם להמליך מלך, וכבר היה להם שבעה אלופים קודם לכן, ויש עולם שלם שמתנהל לו כאשר אתם ישנים, וצריך לשים לב אליו ולזכור אותו לפחות.
במילים אחרות אפשר לראות בפרשה הזו מין התנגדות סודית לכל המגמה של כל ספר בראשית. שכל הספר הוא סיפור ברור של היווצרות הסדר והטוב והבדלה ברורה של הטוב מתוך הרע להתקיים בעצמו. והסיפור הזה לוחש שעדיין במקביל לכל זה יש עוד צל, יש עוד צד של כל הדברים, ושכל הדברים הנמצאים בצד האור אינם שלמים אלא כאשר יודעים גם את הצד הזה.
אי אפשר להתחמק בכאן להמשיך אל דברי הזוהר (אדרא רבה דף קכח עמוד א) שפתח בו רשב”י בפסוק ואלה המלכים, ושאל על מה נכתב והרי כמה מלכים היו בעולם, אלא רזא דרזין הוא. ופירש הענין על ספירות של עולם התוהו שנוצרו טרם היווצרות האצילות, שעל זה נאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן. ודרשו בו מאמר המדרש שאין להסתכל מה לפנים משל למלך שבנה פלטין על האשפה אין רצונו שיזכירו שמו על האשפה. לא נדרש כאן את הסוד אבל די כאן לראות שהפשט שהצבענו עליו מוביל לאותו דגם של צד צללים מקביל לכל סיפור בראשית הנרמז בפרשה זו.