שלשים יום קודם החג על פי פנימיות – מקורות

ספר חסד לאברהם – מעין ב – נהר נז

נהר נז – סוד נפלא מענין השבתת חמץ ואכילת מצה:

אחר שיצאו ישראל ממצרים ואילך מה עשה הקדוש ברוך הוא חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וצוה לישראל בכל שנה שיעשו ז’ ימי פסח בהשבתת חמץ ובאכילת מצה, וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אף על פי שירבה לפשוע ולהריע אי אפשר לכנוס בהיכל הנ’ של טומאה עד שירשיע ויפשע ד’ מאות ימים רצופים זו אחר זו. ובכל שנה ושנה שלשים יום קודם הפסח הש”י עושה להם לישראל משא פנים ברוב חסדיו, ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שיעור חלק אחד משלשים בכל לילה, באופן שבליל ביעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהנ’ שיעור חלק אחד משלשים משיעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים ואחת קודם הפסח, ובליל פסח אינם נכנסים כלל ועיקר וכולם פטורים ובני חורין, וגזרה חכמתו יתברך להיות חירות נפשות בשלשים יום מעט מעט שלא ירגיש סמא”ל כל כך צער ולא יקטרג, מסכ”י:

ספר שמן ששון על שער הכונות – דרושי פסח – דרוש א

[לה] שם והם סוד נ’ שערי בינה דגדלות כנגד הן’ דקט’ ואלו הם אותיות מ”י כמבואר אצלינו ע”כ וכן כתב בפע”ח פ”ה דפסח וכעת לא מצאתי איה מקומו מבואר (עיין ע”ח שכ”ח פ”ה בענין מו’ דקט’ ובמו’ דגדלות שכ”ה ספ”א:‏

ולע”ד נראה אפשר דן’ שערים דקטנות הם ן’ יום דקודם פסח שבכל שנה הוא ענין התעוררות כמו שהיה בגלות מצרים כנז’ לק’ בדרוש ו’ דר”ה ובדרוש פורים יע”ש (עיין להרב חסד לאברהם דכתב ל’ יום וזהו שואלים ודורשים קודם פסח ל’ יום יע”ש) והחמשים דגדלות הוא פשוט כנז’ לק’ בדרושי העומר שחוזרים כל המוחין דגדלות שנתסתלקו מיום א’ דפסח לבא לאט לאט עד שבועות יע”ש אך צ”ל דשם בדרוש ג’ כתב דימי העומר הם ימי קטנות יע”ש:‏

דרשות המהר”ל – דרוש לשבת הגדול

ומזה תראה כי האדם צריך לשעבד עצמו אל הש”י השכל והנפש והגוף כמ”ש, ומפני זה אמרו שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, וזה לשעבד השכל לעבודת הש”י, ואח”כ שיעבוד נפשו וגופו בפסח, כי פסח מצרים שהיה תחלה לעבודה ועדיין לא נצטוו במצוות, וזהו מצוה ראשונה לכך היה צריך שיעבוד לכל אחד ואחד בפני עצמו, אבל עתה שכבר אנו עובדים אל הקב”ה רק שלא יתפתה האדם אחר יצרו ולא יעבוד הקב”ה, ובזה שמשעבד השכל אל הש”י בשביל כך אפשר לאדם להתגבר על יצרו. ולפיכך נהגו בכל ישראל לדרוש בשבת הגדול, כי אנו אין לנו קרבן פסח שצריך כמה וכמה הלכות, ולפיכך דורשין בשבת הגדול לשעבד שכלו אל הש”י ואז יבא לעבוד עבודת הש”י: