מסתמא הפשט הוא לא שהיו עושים יום טוב בדיוק ביום ט”ו באב וביוה”כ, אלא שמשך כל התקופה הזאת היא הזמן המתאים לעשות את זה. מאחר ותש כחה של חמה וכבר בצרו את הכרמים ונשאר מקום פנוי במרחב ובלב לעסוק בימים טובים ובחיפוש אהבה. והיינו ‘ימים טובים לישראל’ לשון רבים שאינו מתכוון לשתי הימים חמשה עשר באב ויום הכיפורים עצמם אלא לכל משך הימים שביניהם. וראיה לזה שהרי מסתמא ביום הכיפורים עצמו לא היו חולות בכרמים מקדושת היום, וכפי שהקשו כמה מפרשים, אלא הכוונה לימים שלפניו ולאחריו ולתקופה זאת.
ועיין רש”י בפרשת נח על פסוק קיץ וחורף קור וחום יום ולילה לא ישבותו
“חום” – הוא סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי שהעולם חם ביותר כמו ששנינו במסכת יומא שלהי קייטא קשי’ מקייטא.
ואע”פ ששם משמע שאדרבה ימים אלה חמים יותר, וצ”ע. מכל מקום למדנו שחצי השני של אב ועד חצי תשרי הוא תקופה מובחנת של סוף הקיץ, וזו ממש התקופה של חמשה עשר באב ליום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות וכו’.
וכן נאמר לענין העבודה הרוחנית שלמדו חז”ל מזה לפי דרכם לקיים הכל בהוספת לימוד התורה ואמרו (בבא בתרא קכא, ב) מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף ומאן דלא מוסיף יסיף. והוא מאחר ונגמרה עיקר המלאכה של הקציר וכפי שהתפנה זמן הנערים והנערות לבקש להם מנוח בנישואים, כך התפנה סדר יומם ולילם של תלמידי חכמים להוסיף בלימוד התורה. ובפרט בתורה הנקנית בלילה דהיינו בזמן שאי אפשר לעסוק בו במלאכה.
ולפי שביארנו בכל המועדים שהם כולם מועדי תורה לפי תורתם של חז”ל שפירשו הכל על עבודתם העצמית שהוא לימוד התורה, כן הוא באשר לימים טובים האלה שלא היה כמותם לישראל. אע”פ שאינם מועדים מדאורייתא או מדרבנן, הרי לישראל היו מועדים גדולים ממנהגם, שהם שייכים לפי הענין הזה למשך עבודה עצמית. וכפי שהיו עושים בהם נישואים, שהם אינם מועדים קבועים לרבים אלא ליחיד, ואיזהו מועד שהוא ליחיד הוי אומר ימי נישואים של האדם שהם כמועד שלו. (וכלשון הפוסקים לגבי חתן בכמה מקומות “שמועד שלו הוא”, וכפי שהשוו בכתובות ד, א דיני אבל בחתן מדיני אבל במועד). ואם כן כפי שישנו למועד של תורה כללי כך ישנו ל’מועד’ שלו של הבא ליארס לתורה ולזכות לכתרה, והוא המוסיף בה לפי רצונו מעבר אל החיוב, וכפי שמדוייק ברמב”ם הלכות תלמוד תורה דתרי גדרים אית בתלמוד תורה ישנה חובה כללית ללמוד את התורה אבל ישנו ‘קיום מצווה זו כראוי’ שהוא הזכיה בכתרו של תורה, והחפץ בזה ‘יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אחד מהם’. וממילא באותם הימים שלא היו טובים כמותם לישראל באותם הלילות אין כמות לתלמיד חכם להוסיף בחייו שהוא לימוד תורתו.
ומאן דלא יוסיף יסיף, אמר רב יוסף תקבריה אמיה. כי בשביל מה טרחה אימו למשוך לה בחור במחולות הכרמים אם לא שיהיה לה בן עוסק בתורה. ומפני מה יצאו ישראל מקברם ביום ט”ו האחרון במדבר אם לא לרשת את התורה ויחזור דיבור התורה אל משה. ומפני מה ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ביום זה ותיקנו יושבי יבנה על זה הטוב והמטיב אם לא לעשות מקום ליבנה וחכמיה, ומי שאינו משתתף בכל זה יחזור לקבר רחם אמו.