לפי שביארתי שטעות הוא לחפש את הטעם מן הכלל אל הפרט, כי אדרבה ככל שאנחנו מתרחבים לבקש טעמים כלליים לכל דבר אנו מתרחקים מן ההבנה, שעל כל שלב יותר כללי אפשר לשאול למה, אבל במקום הפרטי דווקא מובן הטעם, כפי שאנו יכולים לדעת ולטעום טעם בפרטי הרבה עבודות אע”פ שכללות צורך העבודה ועניינה פחות מובנת. אם כן יש לעמוד מעט על פרטי הקרבנות שבפרשה.
יש רק שלשה סוגי קרבנות, עולה שלמים חטאת. באלה יש פירוטים רבים מצד האדם המקריב אותם, סיבת ההקרבה, וסוג הדבר הנקרב. טוב לזכור את זה כי מתבלבלים מריבוי פרטים שאינם אלא פירוטים באלו שלשת התנועות.
באופן כללי עולה הוא קו ימין, חסד. חטאת קו שמאל, גבורה. שלמים קו אמצעי, תפארת. או יותר מדויק עולה הוא רצוא, שלמים הוא שוב, וחטאת הוא רצוא הבא אחרי השבירה.
צריך לדייק כאן ענין החטאת, שבצד מסוים אינו חלוק מן שאר הקרבנות אלא בסיבת הבאתו שהוא לכפר על החטא, אבל בפעולתו דומה לקרבן עולה, ולכן מצינו בקרבן עולה ויורד שהוא חטאת (אשם אינו אלא סוג של חטאת) ומביא בו שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת. ואמרו חטאת קודם לעולה שריצה פרקליט ונכנס דורון אחריו. והיינו שהם פעולה אחת אבל כשיש חטא צריך להקדים חטאת. לפיכך נמצא החטאת בצד שמאל שהוא מתייחס למקום הריחוק או החטא, אע”פ שהעולה בצד אחר הוא יותר אש שהוא נשרף כליל, אבל הוא ממקום של אהבה וחיבור. ואילו בחטאת יש אש יותר מצד שהוא בא ממקום רחוק, ולפיכך מצינו חטאות נשרפות לגמרי בחוץ כי זה ממש תפקיד החטאת.
הסדר המתוקן הוא עולה ואחריו שלמים. כפי סידורם בפסוקי ויקרא אם עולה קרבנו ואם זבח שלמים קרבנו. העולה הוא התנועה שמבקשת להיכלל כולה במציאות העליון. הוא כאמרו עשה רצונו כרצונך. השלמים הוא מענה לזה, כהמשך אותה משנה כדי שיעשה רצונך כרצונו. לכל עולה יש לו מענה שלמים. תמיד אחרי כל מסירות נפש שהוא עולה יש מענה לזה שוב שהוא שלמים. והוא כמו שאמרו רז”ל שלמים שעושה שלום בין מזבח כהנים ובעלים. הוא מאוזן ושלם.
ביניהם יש פסוקי קרבן מנחה, שבעצם אינו אלא הבדל בחומר הקרבן, ויכול להיות עולה או חטאת או שלמים. ודע שהעולה אינה נגדרת דווקא בהיותה כליל כי מנחת נדבה המפורטת בפרשה נאכלת לכהנים ואעפ”כ נראה שהוא קרבן עולה בתנועתו. אבל יש הבדל בין עולה אחרת למנחה כי יש במנחה סוג של מענה לכהנים שהוא אכילתם מה שאין בעולת הבהמה והעוף, וזה אינו גריעותא של המנחה אלא דווקא מעלתו, ורמזו לזה במה שעמדו על תואר נפש כי תקריב קרבן מנחה, וההבדל הוא כמו שיש שני מדרגות במשנה עשה רצונו כרצונך, ושוב בטל רצונך מפני רצונו, אשר בביטול שהוא יותר עמוק מעשיה יש דווקא יותר חלק של התחתון וכמו שהוא מסיים כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, כי ביטול הראשוני הוא פשוט שמוסר נפשו בכללות ואומר אני רוצה מה שירצה השם, אבל מנחה הוא ביטול פרטי שמוסר דבר אחד מסוים, ואומר אני רוצה בדבר זה מה שירצה השם, ובאופן זה יש מענה שמודיע את רצון השם בזה הפרט. ויש להרחיב כאן בסוד אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה ועיין.
ובאופן כללי כמו שעולה חטאת שלמים הם חג”ת המנחה היא רגל רביעית שהיא הנוק’ ולכן נקרא עני ונפש, ואינו אלא השתקפות שלהם אבל יש בה יחוד משלה שאין בהם.