זבח שלמים – ויקרא פרק ג

זבח שלמים

לפעמים רוצה אדם להקריב זבח שלמים. קרבן שלמים הוא קרבן שונה מאד מכל הקרבנות בכך שיש בו חלק רשות. הוי אומר מטרת הקרבן שלמים אינו שאדם נתעורר לו רצון להיות עובד השם ולהקריב קרבן להשם או להתכפר. אבל הסיפור של שלמים הוא שאדם רוצה לאכול בשר ולעשות מסיבה גדולה. ויש בזה פרטים שיש זמנים שנאסר בכלל לאכול בשר תאווה אלא על ידי קרבן שלמים ואחרי זה הותר ככתוב בפרשת ראה. אבל עכ”פ הסיפור של שלמים תמיד הוא שאדם מתאווה לאכול בשר, והוא נותן מזה חלק להשם. בוודאי גם קרבן זה הוא אשה ריח ניחוח לה’ כי האלהים שלנו הוא טוב ולא רע והוא שמח בעצמו כשבני אדם שמחים, כמו בשמחת יום טוב או תודה וכדו’, שמחה של בני אדם ואכילת בשר הוא לא דבר מנותק מסיפור הקרבנות הוא אותו סיפור כמו שקרבן עולה הדגשתו על אכילת מזבח כך קרבן שלמים הדגשתו על אכילת בעלים.

מכל מקום קרבן שלמים אין בו אותו רצינות או חשיבות כמו קרבן עולה, ולכן מה שהוא מקריב אם זכר אם נקבה הכל טוב ולא צריך דווקא זכר. אבל תמים עדיין צריך שיהיה.

קרבן שלמים בא מן הבקר או מן הצאן כמו קרבן עולה. אלא שבגלל שאין כולו קרב על המזבח אלא חלקים מובחרים שבו לכן נחלקו בדיניהם שבכל סוג בהמה יש חלק שונה שמקריבים לפי עניינו.

סדר ההקרבה גם הוא שווה לעולה שהוא מביאו וסומך עליו ושוחטו פתח אהל מועד (ולאו דווקא בצפון). ואז מוסר לכהנים שהם זורקים את הדם על המזבח סביב, ומקטירים את החלקים השייכים למזבח.

שלמים מבקר

החלקים שמקריבים מכל הקרבנות באופן כללי הם החלב, שנחשב החלק המובחר מן הבהמה (לא ידעו אז על הרעיון של low fat diet.. ) ולכן הוא שייך למזבח ככתוב ‘כל חלב לה”.
אם הביא בקר אז מקריבים את החלב המכסה את הקרב ואת הכליות והחלב המכסה אותם ואת יותרת הכבד. ובלי לדייק מה בדיוק הם החלקים האלה אנו רואים באופן כללי שהוא החלב שסביב לקיבת הבהמה והכליות והחלב שסביבם. הכליות הם כלי הדם והקרבתם הוא גם חלק מהקרבת הדם על המזבח.

שלמים מצאן – כבש

ובצאן יש הבדל בין כבש לעז. אם הוא מקריב כבש אז מקריבים על המזבח בנוסף לשני החלקים שמקריבים בבקר שהם הקרב והכליות גם את האליה והחלב השייך לה.

עז

ואם מקריב עז שאין לה אליה ממילא מקריב רק את שתי החלקים העיקריים כמו בבקר.

איסור חלב ודם להדיוט

מאחר וזהו הפרשה המדברת על הזבח (שלמים נקראו זבח, היינו מטרתו הוא לזבוח, הוא לא נקרא קרבן אלא זבח) ממילא מפרט גם את ההלכה של חלב ודם הנוהג לא בזבח קרבנות בלבד אלא גם בכל שחיטת חולין, והוא שאותו החלב והדם ששייך למזבח אין לאדם הדיוט לאכול אותם כי הם חלק המובחר לגבוה החלב להקרבה והדם לזריקה. ואפילו בבהמה שלא קרב בכלל עדיין נשלל אכילת חלב ודם לאדם כדי להדגיש שזהו החלק השייך לגבוה. (ואפשר להסתכל באמת שמה שזורקים החלב בכל שחיטת חולין שזריקה זו הוא דומה לקרבן כמו שלמים אלא שחסר לו מזבח).

 וזהו, זה כל הפרק של היום וכל מה שמסופר בו. הכל מאד פשוט אלא שכאשר קוראים בו ולא שמים לב לסיפור ומה הוא רוצה זה נראה סתם מילים בעלמא