האל במקרא נגלה בהרבה שמות, וגם בהרבה דמויות. פעם קוראים לו שדי ופעם הויה ופעם אל ופעם אלהים ופעם אדני ופעם מלאך אלהים ופעם ופעם מלאך הויה ועוד צירופים. כך הוא נראה פעם כמו שלשה ערבים ופעם נדמה כמו איש ופעם כמו סנה בוער. בכל דבר יכול השם להתגלות פעם כמו ערבי במדבר פעם כמו איש מלחמה פעם כמו מלא רחמים. לנביאים היו מראות אלה מוחשיים שהיה נדמה להם שפוגשים אדם.
האדם הפוגש את האל לרוב אינו מכיר בכך שאל פגש אלא אחרי שהלך מאיתנו. אחרי שהאל נראה ליעקב בדמות סולם ומלאכים עולים ויורדים הקיץ ואמר אכן יש השם ואנכי לא ידעתי. אחרי שהלך המלאך מגדעון ידע כי מלאך השם הוא. גם משה רבינו לא הכיר שראה את השם בשם אלא כעבור כבודי – אחר שכבר עבר.
כאשר פגש האל את האבות במקום מיוחד השאיר כל פעם באותו מקום של הפגישה רושם תמידי שבו חל אותו שם שנגלה שם ונעשה למקום קדושה עבודה והשראה לדורות. ואותו השם המיוחד שנגלה אז הוא שנקבע לחול במקום ההוא. כך בונה משה מזבח וקורא לו הויה ניסי, שבמידה זו נגלה לו שם השם. קובע אברהם מזבח בכל מקום להשם הנראה אליו וכאשר נגלה בהר המוריה קורא את שם המקום הויה יראה, שזה הצירוף נגלה לו שם מכל הסיפור. וכאשר ראה יעקב את האל בבית אל קרא למקום בית אל ושם נקרא השם אל בית אל.
ועכשיו נבין מראה יעקב והאיש הנאבק איתו לפי פשוטו הפלא ופלא. יעקב נשאר לבדו ופתאום פוגש איש מסתורי ונאבק איתו. יעקב אינו יודע מיהו וחושב אולי זה איזה שליח של עשו שבא להילחם בו. כל הלילה הם לוחמים. פתאום בבוקר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו. יעקב נצח את המאבק לפי המידה האנושית הרגילה שהרי היה גיבור. אבל פתאום מגלה לו הדמות הזאת כח על-אנושית. הוא מסוגל להזיק לכף ירכו של המנצח אותו. כאן מנצנץ ליעקב ההבנה שהסיפור הזה לא כפשוטו ולא עם איש הוא נאבק כי עם אלהים.
ומיד שהבין את זה, אומר לו הדמות לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל. כמו בשאר הסיפורים ברגע ששם האדם לב שהמראה אלהי נעשה הדיבור מפורש. ומיד הוא נעלם. שואל לו יעקב מה שמך והוא לא עונה. הדיאלוג נשאר תלוי באוויר למה זה תשאל לשמי- והדמות כבר לא שם.
משהלך יעקב משם הבין מה שקרה ויקרא שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. אבל עוד לא נגמר החידוש של מראה זה. כאשר יעקב שאל מה שמך הוא בעצם מתכוון לשאול כמו ששאל משה ואמרו לי מה שמו, כלומר עכשיו שראיתי שאל אתה באיזה שם אתה נגלה פה, ובאיזה שם תרצה להיקרא במקום הזה לדורות.
השם עונה לו, כבר עניתי לך. למה אתה שואל. השאלה מה השם שלי כאן הוא אותו השאלה שעניתי לך כאשר ענית לי מה שמך. לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל. השם שלי עצמי כאן הוא ישראל. כי המידה שבו נגליתי פה אינו אלא אתה בעצמך. נקרא יעקב בשמו של הקדוש ברוך הוא. בונה יעקב מזבח וכיצד הוא קורא לו, אל אלהי ישראל.
(ולפי זה מובן למה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כמו שאין אנו אוכלים חלב ודם כי הם חלקים שנתקדשו לגבוה. כך באותו המקום שבו נגלה השם בגופו של יעקב אין אנו אוכלים בכל בהמה. שהוא מקום שנתקדש גבוה בגילויו שם ואינו ראוי להדיוט. ובזה המקום נכרת ברית לישראל בגופם כמו שנראה השם לאברהם במילתו כך בכל מקום שישראל הם אינם אוכלים את גיד הנשה כי שם נגלה האלהים לישראל אביהם בהיאבקו עמו).